פלוני נ' שירותי בריאות כללית

לפני תביעה לנזקי גוף שעילתה גילוי מאוחר של סרטן הערמונית לתובע. אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעת התרשלה, עת ביצעה בדיקה לגילוי סרטן, אך מטעמים השמורים עמה לא הודיעה לתובע תוצאות הבדיקה במשך כשנה. על כן, המחלוקת בתיק מתמקדת בשאלת הקשר הסיבתי, ובפרט בשאלה האם האיחור במסירת תוצאות הבדיקה והתחלת הטיפול, שינו מהפרוגנוזה של המחלה, ופגעו בסיכויי ההחלמה של התובע.

רקע וגדרי המחלוקת

1.התובע יליד X.X.1962 מהנדס מכונות במקצועו, דירקטור איכות בחברה בינלאומית הפועלת ברחבי העולם ובעיקר בסין. ביום 2.1.2019 פנה התובע לבית חולים העמק (להלן: בית החולים ) והתלונן על כאבים בשוק רגל שמאל. תוך כדי הטיפול בתובע, נערכו לו בדיקות דם ובין היתר נערכה לו בדיקת PSA לאבחון מחלת סרטן הערמונית. התובע שוחרר באותו יום מבית החולים, ותוצאת בדיקת PSA התקבלה למחרת, כאשר התוצאה הייתה בערכים של 224.18, תוצאה שהיא לכל הדעות לא תקינה.

בחודש אוקטובר 2019, עת שהה התובע בארץ, ביקר שוב בבית החולים לצורך קבלת טיפול כלשהו, ועל אף שתוצאות בדיקת PSA היו בפני הרופאים המטפלים, לא נאמר לו על פי הנטען בכתב התביעה מאומה. כך התובע התהלך במשך שנה עד שהחל להרגיש ברע, עם כאבי תופת, ולבסוף בחודש פברואר 2020 הוא ביצע שוב בדיקת PSA שהראתה ערכים גבוהים מאוד.

התובע טוען בכתב התביעה, כי ניתן היה למנוע את נכותו או לצמצמה באם בית החולים היה מזהיר אותו ומטפל בו כראוי, ורק עקב מחדליו התדרדר מצבו. אילו בית החולים היה מתריע בפני התובע בזמן, ניתן היה למנוע את המצב אליו נקלע, ולמזער את הנזק באמצעות קבלת טיפול רפואי נאות. בשלב בו אובחנה המחלה, הסרטן כבר היה גרורתי מתקדם. בית החולים אמנם מכיר בכך כי נפלה טעות באי מסירת התוצאות מיד לאחר קבלתן לתובע. עם זאת, טענתו הבסיסית היא שהדבר לא שינה ממהלך המחלה, כפי שיפורט להלן.

מומחה התביעה

2.התובע תמך את תביעתו בחוות דעת של פרופסור נטליו וולך (להלן: מומחה התביעה ) מומחה רפואי בתחום האונקולוגי. על פי חוות דעתו, סרטן הערמונית הוא הסרטן הנפוץ בגברים והשני בקטלניותו. בדיקת PSA משמשת לסיקור סרטן הערמומית מזה כ-30 שנה, והביאה לירידה של עד 40% בתמותה מהמחלה. בנוסף נהוג, לבצע בדיקה רקטאלית ובדיקות הדמיה. שלבי המחלה הם מ- T1 עד T4 . בשלב T1 יש תתי קבוצות, מגידול שאינו נמוש ועד גידול שמאבחנים עקב עליה שלPSA . בשלב T2 הגידול ממוקם בתוך הערמונית באחת או בשתי אונות. בשלב T3 הגידול חוצה את קרום הערמונית ויכול לחדור לשלפוחיות הזרע, כלומר - גידול אזורי. בשלב T4 הגידול נמצא כבר מחוץ לערמונית, כיס השתן, רקטום והבטן. כמו כן, נמצאות גרורות בעצמות, ריאות ואיברים אחרים והגידול כבר גרורתי.

התובע אובחן כסובל מסרטן הערמונית גרורתי כבר בגיל 58 שנים. לפי טבלאות הישרדות החיות בסרטן הערמונית בגילאים 20-64 שנים, כאשר הגידול ממוקם בערמונית היא ל-5 שנים ו-10 שנים בשיעור 100%. כאשר הגידול אזורי-פרץ את הערמונית או חדר לאיברים הסמוכים לדוגמא לשלפוחית הזרע-החיות היא בין 86.8% עד 93.5%. כאשר הגידול הוא גרורתי (כמו במקרה הנדון) אחוז החיות הוא בין 16.6% עד 31.9%.

בענייננו, הסרטן אובחן באיחור של שנה. בדיקת PSA בינואר 2019 הייתה 224 וצריך היה לבצע ביופסיה של הערמונית באופן מידי ולידע את התובע. במשך השנה מאז ינואר 2019 רמת הPSA עלתה באופן משמעותי ביותר מ-224 ל-2292. מדובר בערכים גבוהים ביותר והמחלה התקדמה בתקופה זו באופן משמעותי ביותר. אין דרך לקבוע במדויק את מצבו של התובע

מומחה בית החולים

3.מטעם בית החולים הוגשה חוות דעת של פרופסור אברהם קוטן (להלן: מומחה בית החולים ). בהתאם לחוות דעתו בחודש פברואר 2020, אובחן אצל התובע סרטן ערמונית מפושט בדרגת התמיינות גרועה, דרגת גליסון 9. בדיקת סיטי הדגימה פיזור גרורתי נרחב בבלוטות הלימפה ובעצמות. בהתחשב בהיקפה הנרחב של הממאירות, נכון למועד אבחונה בפברואר 2020, עם פיזור גרורתי לבלוטות הלימפה משני צידי הסרעפת ולשלד, ובהינתן שגידולי ערמונית בדרגת התמיינות גרועה, כמו במקרה של התובע, נוטים לשלוח גרורות לימפתיות וגרורות מערכתיות כבר בשלבים הראשונים של התפתחותם, ניתן לקבוע בביטחון, כי גם לו אובחן התובע בינואר 2019, הייתה מחלתו מתגלה כשהיא גרורתית, בשלב 4, וסיכוייו לשרוד לו אובחן בינואר 2019, לא היו שונים מסיכוייו לשרוד נכון למועד האבחון בפברואר 2020.

מומחה בית החולים קבע עוד, כי בינואר 2019 התייצב התובע עם פקקת בוורידי הרגליים העמוקים DVT, שמעידה על פיזור גרורתי מערכתי של הממאירות. בנוסף באוקטובר 2019 פנה התובע לחדר המיון בגלל כאבים חזקים בכתף, שגם הם עלולים היו להיגרם על ידי פיזור גרורתי גרמי.

4.באשר לסיכויי ההישרדות קבע מומחה בית החולים, שאצל התובע התגלה סרטן ערמונית אלים, בדרגת התמיינות גרועה, מאופיין בקצב שגשוג מהיר ובנטייה לשלוח גרורות לימפתיות ומערכתיות כבר בשלבים הראשונים של התפתחותו. עוד קבע, כי כאשר מתגלה סרטן ערמונית בדרגת גליסון 9, שהוא לכאורה ממוקם הוא מוגבל לערמונית בלבד, וללא פיזור גרורתי לימפתי בכמחצית מהחולים תתפתח גרורות תוך 10 שנים ממועד האבחון, כעדות לאופיו האלים של ממאירות ספציפית זו. בהסתמך על כך, שבין ינואר 2019 לפברואר 2020 מהירות הכפלה הנפח אצל התובע הייתה כל 3 ורבע חודשים, ובהתחשב בהיקפה הנרחב של הממאירות נכון לפברואר 2020 היה קיים בסיס מוצק להעריך, כי מחלתו של התובע הייתה מערכתית- גרורתית כבר בינואר 2019. לכן סיכוייו של התובע לשרוד 5 ועשר שנים בינואר 2019, היו עומדים על 31.9% ועל 16.6%, בהתאמה בדיוק כמו בפברואר 2020. בנסיבות אלו התובע היה מקבל בינואר 2019 בדיוק אותו טיפול שניתן לו לאחר אבחון הממאירות בפברואר 2020, דהיינו, טיפול משולב של הורמונים וכימותרפיה.

הכרעה ודיון

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. אני סבור כי יש לדחות את טענת התובע לפיה אם אובחן כסובל מסרטן הערמונית בינואר 2019, והיה מתחיל בטיפול במועד זה, הפרוגנוזה, בכל הנוגע לשיפור סיכויי הישרדותו, הייתה משתפרת. מאידך גיסא, התובע זכאי לפיצוי בשל הפגיעה באוטונומיה כפי שיפורט להלן.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים בשאלת האחריות נוגעת לשאלת הקשר הסיבתי, קרי במידה והתובע היה מאובחן בינואר 2019 כחולה בסרטן הערמונית, ומתחיל בטיפול רפואי כבר באותו מועד, האם סיכויי ההחלמה או הסרידות היו משתפרים?

המומחה מטעם בית המשפט

6.מטעם בית המשפט מונה ד"ר דוד סריד מומחה לאונקולוגיה ורדיותרפיה (להלן: ד"ר סריד או המומחה מטעם בית המשפט ). בפתח חוות דעתו מציין ד"ר סריד, כי התובע סבל מאירוע של פקקת ברגל שמאל ופקקת ורידים ריאתיים שנה טרם אבחון סרטן הערמונית. עשרה חודשים לאחר ביצוע בדיקת PSA התובע התחיל לסבול מכאבים בצוואר משמאל, תחושה כללית, עייפות, ירידה במשקל של כחמישה קילוגרם. באותה תקופה התובע דיווח גם על כאבים בהליכה ברגל ימין, המחמירים בהליכה.

בפרק דיון ומסקנות כותב ד"ר סריד כי בחודש ינואר 2019 עבר התובע בדיקת דם הכוללת רמת PSA אשר הייתה מוגברת פי- 55 מעל הנורמה בגילו של המטופל. לדעתו של ד"ר סריד ברמות כאלו של PSA מלווים בקיום גידול אלים ראשוני בערמונית מסוג ISUP GGG 5, כאשר קיום מחלה גרורתית מפושטת בעת האבחון מגיע ל- 70% לפי אנליזה של 102,076 חולי סרטן ערמונית, אשר אובחנו בשוודיה בין השנים 2006-2016.

7. עוד קבע המומחה מטעם בית המשפט, שנוכחות של פקקת ורידים עמוקים (PE+DVT) מחזקת חשד לקיום מחלה גרורתית כבר בינואר 2019. התפתחות פקקת ורידים עמוקים לעיתים מלווה התפתחות מחלה מפושטת של סרטן הערמונית, ואמורה לעלות חשד לקיומה. בעבודה תצפיתית בשוודיה, אשר בחנה 92,000 חולים עם אבחנה של סרטן ערמונית, מול זרוע הביקורת של 466,000 אנשים בריאים באותם גילאים, גילתה סיכון מוגבר להתפתחות פקתת ורידים עמוקה ב-50% בקבוצת חולים של סרטן הערמונית, מול זרוע ביקורת במעקב של 5 שנים מרגע האבחון. כ- 40% של מקרי סרטן סמוי, אשר מאובחנים בעקבות אירוע של פקקת ורידים לא מוסברת, מאובחנים כבר בשלב מחלה גרורתית.

פיזור מחלה לבלוטת לימפה צווארית כבר כעבור 10 חודשים מגילוי רמת PSA כל כך מוגברת, מצביע על היקף מחלה גרורתית גבוה (אזור ראשוני של מחלה מתרחש בדרך כלל לבלוטות לימפה אגניות מסביב לערמונית ולא לבלוטות לימפה צוואריות).

8.נימוק נוסף שציין המומחה מטעם בית המשפט, נעוץ בהופעת תסמינים קליניים של מחלה גרורתית, בדמות ירידת לא מוסברת של 5 ק"ג במשקל, כאבים בדריכה על רגל ימין, התרחשו בתוך פחות משנה מאז גילוי רמת PSA מוגברת, מחזקת את הדעה שבינואר 2019 כבר היה מדובר במחלה תגובתית מופשטת א-תסמינית.

לפי אנליזה מבוססת על נתונים של 120,136 חולי סרטן הערמונית, בארצות הברית בין השנים 2010 ל 2015, בחולים של סרטן אלים כגון ISup ggg 5, סיכוי הופעת מחלה גרורתית מוגברים פי 13.9 וסיכויי התפתחות גרורות מהעצמות ספציפיות מוגברים פי 15.9. לכן יש חשד גבוה שהתובע כבר סבל ממחלה גרורתי מפושט כבר בינואר 2019.

דיון בטענות התובע כנגד קביעות ד"ר סריד

9.אקדים ואציין כי, התובע הגיש בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף, לאחר שניתנה חוות הדעת של מומחה בית המשפט. בהמלצת בית המשפט הסכים התובע למשוך את בקשתו, בשים לב לכך שבאותו שלב, הנימוקים שהועלו לא הקימו עילה למינוי מומחה רפואי נוסף. המומחה מטעם בית משפט נחקר חוות דעתו. גם כעת לא מצאתי סיבות למינוי מומחה נוסף או להתערבות במסקנות חוות דעתו של ד"ר סריד.

התובע העלה במסגרת סיכומיו טענות לגבי זהות המומחה וקשרים אפשריים עם מומחה בית החולים. כך טען התובע, כי המומחה מטעם בית המשפט לא פירט בפתח חוות דעתו את פרטי השכלתו, ניסיונו ועברו התעסוקתי, לא פירט את התעידו שעמד לפניו, לא פירט ניגוד עניינים, ואם היה מפרט היה התובע מתנגד נמרצות "למינוי תלמידו של פרופ' קוטן ז"ל." עד הפליג התובע בטענותיו עת טען, כי לא ברור אם המומחה מטעם בית המשפט לא נועץ עם פרופ' קוטן או שוחח עימו, כאשר ראיה לכך ניתן למצוא לטענת התובע בכך שהוא העתיק מחוות דעת מומה הנתבעים את האנמנזה אבל עם טעויות.

10.דין טענות התובע בהקשר זה להידחות. מינוי ד"ר סריד היה לאחר ישיבת קדם המשפט מיום 24.2.2022 במסגרתה טענו הצדדים את טענותיהם. הנתבעת ביקשה למנות מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי ואילו התובע התנגד לכך, וטען שהפסיקה היא חד משמעית נגד מינוי מומחה.

לאחר שהחלטתי למנות מומחה שהסתבר כי טיפל בתובע ומינויו בוטל, מונה עוד מומחה שלא היה מוכן לקחת על עצמו את המינוי. לאחר מכן, ובשים להוראה שניתנה על ידי בית המשפט לפיה הצדדים יבואו בדברים לעניין זהות המומחה שימונה, הנתבעת מסרה רשימה של מומחים שאין לה התנגדות כי ימונו. בהמשך התובע הודיע, כי הוא מוכן למנות שלושה מומחים מתוך אותה רשימה, אחד מהם ד"ר סריד, זאת לאחר בדיקות שביצע באשר לקשרים אפשריים בין רשימת המומחים שנמסרה על ידי בית החולים לבין מומחה בית החולים. לכן בעקבות כך מונה על ידי ד"ר סריד כמומחה מטעם בית המשפט.

בשים לב לאמור, ד"ר סריד מונה לאחר שניתנה לבא כוח התובע מלוא ההזדמנות לבדוק קשרים אפשריים. בא כוח התובע היה מודע היטב בעת המינוי לאפשרות זו עת כתב בבקשה 24 מיום 3.7.2022 כדלקמן:

"בניסיוננו לאתר מומחה נאוטרלי שכדברי כבוד בית המשפט הוא גורלי אנו מתקשים לאתר קשרי עבודה בין המומחים השונים לבין המומחים שחיוו דעתם בתיק מה עוד שפרופ' ארהם קוטן שימש יו"ר האגודה למלחמה בסרטן בישראל ובאופן טבעי הוא בעל קשרים הן חברתיים והן מקצועיים כמעט עם כל המומחים וספק אם ימצא מומחה שאינו קשור בצורה זו או אחרת עם הנתבעת או עם פרופ' קוטן שחיווה דעתו בתיק ומחווה דעתו בעיקר לטובת הנתבעים."

לאחר מכן מיוניו של ד"ר סריד עמד על הפרק, עם עוד כמה שמות מוצעים, ולאחר שהתובע בדק הודיע, כי הוא מסכים לו. לאחר שמונה ד"ר סריד הגיש התובע בקשה מס' 32 להורות למומחה לתת את חוות דעתו, ובמסגרתה הוא מודה שהסכים לזהות המומחה ואף טען שמינוי מומחה מטעם בית המשפט היה מוצדק. לאחר שהתקבלה חוות דעת ד"ר סריד הגיש התובע, כאמור לעיל, בקשה למינוי מומחה נוסף על סמך העובדה כי המומחה סירב לבדוק את המומחה, דבר המעלה לטענתו תמיהה גדולה. עם זאת, הוסיף התובע מיוזמתו: "ולא חלילה שאנו מפקפקים במהימנותו או בקשרי עבודה ולא מדובר בפסילה אישית." לכן העלאת טענות בדבר קשרים בין ד"ר סריד למומחה בית החולים היא תמוהה ואינה עקבית עם הצהרות התובע בשלבים שונים.

הגדיל לעשות התובע עת טען בעלמא ללא כל ביסוס כי ד"ר סריד שוחח עם מומחה בית החולים, בלי ידיעתו או ידיעת בית המשפט. בטענה נטענה ללא כל בסיס ומוטב אילו לא הייתה נטענת, בבחינת הנייר סובל את הכל. יש בטענה הטלת דופי במומחה, ללא כל בסיס ראייתי.

11.גם הטענה כי ד"ר סריד העתיק מחוות דעת מומחה בית החולים, אך עם טעויות, כמצביעה על משוא פנים מצידו דינה להידחות. הטענה בעצמה מגלמת בתוכה סתירה פנימית. מכל מקום הדבר אינו מלמד דבר. ד"ר סריד נחקר על חוות דעתו. תשובותיו היו מאוזנות. גם כאשר הוא נשאל שאלות שהתשובות להן מחזקות עמדת התובע הוא לא היסס לתת תשובה בכיוון זה, וניכר כי הוא השתדל לתת תשובות מקוצעיות ומלאות.

בחוות דעת ד"ר סריד לא צוין בפתחה פרטי ניסיונו והמקומות בהן עבד. כמ כן, הוא לא הגיש לתיק בית המשפט הצהרת מומחה בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. עם זאת, הצדדים לא עמדו על כך שהמומחה ימלא אחר עניינים אלו, מקום שהם יכלו על נקלה לעשות כן, באמצעות הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט. אוסיף כי המקום להעלאת טרוניה זו היא בזמן אמת ולא לאחר שניתנה כבר חוות דעת. מכל מקום אי מילוי הוראה זו נבעה מכך שד"ר סריד לא נתו בעבר חוות דעת לבית המשפט, היא נעשתה בתום לב וללא שום כוונה אחרת. מחקירתו של ד"ר סריד עלה, כי הוא עבד עם מומחה בית החולים בבית רמב"ם בשנת 2005 ולמשך שנה, כאשר המומחה מטעם בית החולים היה מנהל המחלקה. אינני סבור כי יש בעובדה זו כדי לפגוע במהימנות חוות דעתו. מדובר בקשר מהעבר הרחוק (שנת 2005), שנמשך לתקופה קצרה של שנה בלבד, ואין לדעתי בכוחו כדי להקים חשש למשוא פנים.

12.לטענת התובע, ד"ר סריד טעה טעות קשה, עת סבר שלתובע הייתה טרומבוזה של הריאות, על סמך מסמך שנערך על ידי ד"ר צ'רטוק, ונערך כביכול ביום X.X.2019, בעוד שבפועל אותו מסמך נערך לטענת התובע ביום X.X.2020 (ראו: מוצג ת/5). לטענת התובע ד"ר צ'רטוק טעתה בתום לב בשנת עריכת המסמך, טעות נפוצה בתחילת שנה קלנדרית. טעות בסיסית זו הביאה לטענת התובע את ד"ר סריד למסקנות מוטעות, לפיהן המחלה ביונואר 2019 הייתה גרורתית.

אולם עיון בחוות דעתו של ד"ר סריד מעלה, כי הוא לא טעה כלל בתאריך המסמך, כפי שעו"ד יונגר ניסה לטעון במהלך החקירה הנגדית ולאחר מכן בסיכומים, והניח לטובת התובע כי הוא נערך דווקא בשנת 2020. ובמה דברים אמורים? במסמך שערכה ד"ר צירטוק נרשם כדלקמן:

"בן 57 , נ+3 תושב ישראל אך עובד בעיקר בחו"ל. פנה לביקורת עקב אי נוחות בצוואר וחשש שיש בעיה בבלוטת התריס. תפקוד תריס תקין. בבדיקתו גופני בבלוטות לימפה מרובות מוגדלות כולל צוואר בית שחי, מפשעה ימיני. גדולים ניידים, לא רגישים.

מתאר ירידה במשקל כשני קילו בחודשיים האחרונות. עייפות יתר, גם היו הזעות לילה. לא מצאתי טחול מוגדל. אין בדיקות מעבדה."

אני קובע כי מסמך זה נערך ביום X.X.2020 כטענת התובע. אמנם נרשם בו כי התובע בן 57 כאשר בפועל הוא היה בדיוק בן 58 ביום X.X.2020 (התובע נולד ביום X.X.1962). עם זאת, ביום X.X.2020 פנה התובע לבית חולים ואושפז ובהמשך טופל במרפאה אונקולוגית של בית חולים בהן הופיע בדיוק אותם רישומים על ירידת משקל כמתייחסים לתחילת שנת 2020. לכן אני מקבל כי התאריך שרשמה ד"ר צ'רטוק נרשם עקבע טעות בתום לב, והכוונה ליום X.X.2020 ולא בשנת 2019.

מנגד ד"ר סריד לא רשם בחוות דעתו תאריך המסמך ואף כתב את הדברים הבאים:

"גם הופעת תסמינים קליניים של מחלה גרורתית (ירידה לא מוסברת של 5 ק"ג במשקל, כאבים בדריכה על רגל ימין) התרכשו בתווך פחות משנה מאז גילוי רמת PSA מוגברת מחזקת דעת דעה שב-01.2019 כבר היה מדובר במחלה גרורותית מפשוטת אך א-תסמינית." (ההדגשה שלי והטעויות במקור – א.כ.)

דהיינו המומחה קובע בפירוש, כי הירידה במשקל התרחשה פחות משנה לאחר גילוי רמת PSA מוגברת (להזכיר ד"ר צ'רטוק בפברואר 2020 רשמה שהתובע מזה חודשיים סובל מירידה במשקל ולכן הדבר מביא אותנו לפחות משנה מאז גילוי רמת הורמון PSA מוגבר כפי שרשם ד"ר סריד).

לכן המומחה לא טעה טעות חמורה כפי שבא כוח התובע סבור אלא הוא יצא מנקודת הנחה עובדתית מדויקת. לכן מדובר בניסיון נואל לבלבל את המומחה ואת בית המשפט וחבל שכך נעשה. היה ראוי גם שהתובע יפעל לתיקון הטעות בתאריך עוד לפני שהייתה פניה למומחה לצורך עריכת חוות דעתו. התובע מסיבות השמורות עמו לא עשה כן, וניסיונו כעת להציג כאילו המומחה טעה בחוות דעתו דינו להיכשל.

13.לגופו של עניין קביעותיו של ד"ר סריד מבוססות היטב ומעוגנות על מחקרים רפואיים שנעשו על בסיס נתונים רחב ביותר בשבדיה (עשרות אלפים של אנשים). מאחר ואנו עוסקים ברופאה שאינה מדע מדויק אין פסול בכך שהמומחה מטעם בית המשפט ביסס את הערכותיו על סבירות. דרישותיו של התובע כי המומחה יקבע מסקנות ודאיות או כי יש לדחות מסקנותיו משאלה לא הוכחו מעל לכל ספק דינן להידחות. לעניין זה אין לי אלא להפנות לחוות דעת מומחה התביעה שם רשם: "אין דרך לקבוע במדויק את מצבו של החולה באשפוז הראשון, בינואר 2019, והאם המחלה הייתה כבר בשלב אזורי או גרורתי" (ראו: עמ' 5 לחוות הדעת).

הצדדים אינם חלוקים כי את שלבי המחלקה נוהגים לחלק לארבעה שלבים מ- T1 עד ל- T4. T1 ו- T2 הם שלב שהמחלה עדין מתוחמת לתחום הערמונית. שלב T3 הוא שלב בו הגידול פורץ את מעטפת הערמונית ומתפשטת לבלוטות אגניות (בלוטות שנמצאות באגן). שלב T4 הוא שלב שהמחלה מתפשטת מעבר לאגן, לעצמות, לריאות לצוואר ולמוח. אין גל מחלוקת כי סדר הזמנים בדרך כלל הוא מהשלב של T1 ועד ל- T4 (ראו: חוות דעת מומחה התביעה עמ' 4 וכן עדות המומחה עמ' 25 ש' 28-32). כפי שהעיד המומחה המחלה מתפשטת מקשירות לימפה אגניות, אחר כך בטניות ואחר כך צוואריות (עמ' 27 ש' 12-14).

14.אתחלי בכך שהמומחה מטעם התובע בחוות דעתו לא יכל לשלול, כי המחלה בינואר 2019 הייתה גרורתית. כך כתב בעמ' 5 כי "לפי הממצאים הרפואיים נראה שמצבו נע בין מחלה איזורית למחלה גרורתית." אולם כפי שנראה להלן במקרה של התובע הוכח באופן סביר, כי המחלה כבר היית גרורתית בינואר 2019. אמנם לא מדובר בממצא ודאי אלא בממצא של סבירות, כפי שהעיר המומחה מטעמו והמומחה מטעם בית המשפט בעדותו, אך לעניות דעתי הוכח במאזן הסתברות, כי המצב הוא כך. להלן ננמק.

15.מהמחקרים שהביא המומחה מטעם בית המשפט עולה, כי אחוז ניכר מחולי סרטן הערמונית (50%) מפתחים פקקת ורידים ואילו 40% אובחנו כחולי סרטן ערמונית בעקבות התפתחות פקקת ורידית עמוקה. הראיה באשפוז של התובע מינואר 2019 הוא סבל מפקקת ורידית עמוקה ובעקבות כך הוחלט לעשות לו בדיקת PSA, בדיקה שנעשית לאיתור סרטן הערמונית בלבד. אמנם ד"ר סריד טעה בפתח חוות דעתו עת כתב כי באותו שלב סבל גם מתסחיף ראיתי (הוא סבל מתסחיף ריאתי בפברואר 2020) אך הדבר אינו משנה מהמסקנה כי בינואר 2019 הייתה לתובע פקקת ורידים שיכולה להעיד על סרטן גרורתי. המומחה מטעם בית המשפט העיד לפני, כי קיום פקקת ורידית עמוקה DVT היא ביטוי לסרטן מפושט, הדם הסמיך מיצר פקקים בורידי הרגליים והרגליים מתנפחות (עמ' 28-29).

16.התובע טען כי פקקת הורידים נגרמה כתוצאה מהטיסות המרובות לסין שהיו לו במשך שנים. המומחה מטעם בית המשפט ברוב הגינותו אינו מכחיש כי טיסות מרובות יכולה להוביל להיווצרות פקקת ורידית (עמ' 28 ש' 24). התובע בתצהירו אמנם טען בסעיף 18 לתצהיר כי עבודתו כללה נסיעות רבות אך לא טרח לפרט בתצהיר מה התדירות וההיקף של אותן נסיעות ולא טרח להביא ראיות כגון צילום מדרכונו, ראיות שיכל להביא על נקלה. אשתו של התובע, גב' מיכל רענן, מסרה בעדותה לפני כי התובע עבד בסין בין השנים 2012-2020. במהלך כל השנים האלו לא הופיעה פקקת ורידים. הופעת פקקת ורידית בפעם הראשונה הייתה בינואר 2019 ובתזמון מופתי נמצא כי בדיקת PSA היא בערכים גבוהים מאוד (224), דבר המעיד על קיום סרטן בערמונית (עדות המומחה עמ' 26 ש' 21). כאמור מומחה התביעה אינו יכול לשלול כי באותו שלב המחלה היא למצער בשלב T3 שהיינו התפשטות אזורית או לא למעלה מכך גרורתית.

לכן להופעת שני נתונים אלו יחדיו יש כח ראייתי ומחזק את המסקנה, כי סביר יותר שהפקקת הורידית היא תולדה של הסרטן ולא תולדה של הטיסות, שנטען כי התובע ביצע בצורה אינטנסיבית. עמד על כך מומחה בית המשפט בעדותו, עת העיד כי התובע טס הרבה שנים ורק כשהופיע אצלו סרטן הופיעה גם פקקת הורידים (עמ' 36 ש' 21-22). בשנת 2019 מסר התובע בתצהיר תשובות לשאלון כי שהה בסין רק 5 חודשים ואשתו העידה כי לא נסע הרבה לשם לאחר ינואר 2019 מאחר וסבר כי הפקקת הופיעה עקב הטיסות. בשנת 2020 לא טס התובע לסין עקב מחלת הקורונה ולפני כן החמרת מחלת הסרטן בסמוך לפני פברואר 2020. מסקנה זו של המומחה, לפיה תיזמון הופעת פקקת הורידים הועם תיזמון הופעת הסרטן מקימה קשר סיבת ביניהם, יש בה הגיון רב ולא מצאתי כל מקום להתערב בה.

17.מסקנת המומחה אף נסמכת על נתונים נוספים, היא מנומקת ואין כל עילה להתערב בה. הופעת ה- DVT בחודש ינואר 2019 ביחד עם תוצאה חריגה מאוד של PSA תומך בקביעה כי המחלה הייתה גרורתית. בסיכום אשפוז של ינואר 2019 צוין כי כאבים בשוק שמאל הופיעו גם חודש לפני. בחודש אוקטובר 2019 פנה התובע למיון בית החולים והתלונן על כאבים בכתף ימין. אמנם התובע מסר שם, כי סבל מכאבים בכתף ימין לפני שנתיים ובירור הראה קרע בגיד, אך לא ניתן לשלול במקביל כי הכאבים דווקא קשורים במחלת הסרטן שיכול והייתה בשלב הגרורתית ושלח גרורות לאותו אזור. הראיה, המומחה מטעם בית המשפט הפנה למחקרים לפיהן בחולים עם סרטן אלים, כמו של התובע, קיים סיכוי פי 13.9 להופעת מחלה גרורתית, ופי 15.9 להופעת גרורות בעצמות ספציפיות. מכל מקום הבירור הוגבל בבית החולים לתחום האורטופדי ולתובע הומלץ לבצע בדיקת אולטרא סאונד לשריר המסובב. הופעת פקקת ורידים עמוקה שוב בנובמבר 2019 (ראו: ת/3) אפ היא מחזקת קיומו של סרטן גרורותי באותו שלב.

18.תמיכה נוספת במסקנת המומחה ניתן למצוא כי בעת גילוי המחלה בחודש פברואר 2020, המחלה סווגה במבחן גליסון 9. על פי עדות המומחה גליסון הוא מדד לאלימות המחלה, דהיינו עד כמה יש לגידול פוטנציאל לשלוח גרורות כבר בתחילת הדרך (עמ' 29 ש' 24-26). המומחה טען לפני כי גליסון 9 הוא מעיד כי הגידול אלים ביותר (הדרגה הכי גבוהה היא 10; עמ' 29 ש' 16). עוד צוין כי התמיינות התאים הסרטניים היא ברמה כזו של גליסון היא גרועה, ומשמעות הדבר כי הסרטן בעל קצב הכפלה מסחרר. לכן עלית רמה של חלבון PSA מינואר 2019 ל- 2292 מעיד על קצב שגשוש מסחרר הכפלה כל 1/4 3 חודשים.

המומחה הפנה עוד למחקרים לפיהן בסרטן אלים כמו אצל התובע, קיים סיכוי של 70% שהוא גרורתי אצל התובע כבר בשלב האבחון (קרי ביצוע בדיקת PSA בינואר 2019 שהראתה על קיום המחלה באותו מועד). התובע תהה בצדק מבחינתו אם המקרה שלו נפל לאותם 30% שהמחלה אינה גרורתית. אולם כאמור לעיל מאחר ואנו עוסקים בסבירות, ובצירוף הנתונים הנוספים כגון קיום פקקת ורידית כבר באותו מועד, מחזק את המסקנה כי המחלה גרורתית. קביעת המומחה מטעם בית המשפט מתיישבת עם קביעת מומחה בית החולים לפיה אם הסרטן לא היה אלים לא היינו רואים התפתחות גרורות בלימפה בתוך זמן קצר מאז ביצוע בדיקת PSA לראשונה אלא הדבר יכל להימשך על טווח של עד 10 שנים ב- 50% מהמקרים, קביעה שהסתמכה על מחקר רפואי. לא מצאתי תשובה הולמת לכך, לפחות על ידי הגשת חוות דעת מגיבה מטעם התביעה כפי שנהוג לעשות בתיקי רשלנות רפואית, או בהצגת נתונים אחרים במהלך חקירת המומחה מטעם בית המשפט.

19.הטענה כי בינואר 2019 לא היו קשרי לימפה מוגדלים וללא גודש צווארי (ראו: ת/6) לא נעלמה מעיני. הדבר אינו סותר את הקביעה כי הסרטן היה גרורתי, שכן ייתכן מאוד שבאותו שלב ההתפשטות טרם הגיעה לאזור זה והסרטן יכול להיות מפושט במקום אחר. קביעה זו מתחזקת נוכח קביעה נוספת של המומחה מטעם בית המשפט לפיה ייתכן מצב שהסרטן הוא גרורתי אך יהיה ללא תסמינים.

20.ההלכה הפסוקה לגבי הסתמכות על חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט היא ברורה. נפסק כי בית משפט הוא הפוסק הסופי בענייני רפואה גם אם אלו נמסרו למומחה שמונה על מנת שיחווה את דעתו בהם. עוד נפסק כי חוות דעת של מומחה שמונה הינה חלק מכלל הראיות ובית משפט רשאי לקבל את חוות הדעת במלואה או לדחותה תוך שהוא נותן לה את מלוא המשקל. לצד זאת, נפסק עוד כי אם אין בחוות-דעתו של מומחה שמונה מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת וההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה (ראה: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170 (1993)). בע"א 4681/07 עביר דהוד נ' נאאל חטאב ואח' [פורסם בנבו, 20.7.2010] חזר בית משפט העליון על ההלכה לפיה:

"הקביעה הסופית באשר למצבו הרפואי של התובע פיצויים בגין נזקי גוף אכן מסורה בידי בית המשפט ... ואין בית המשפט מחויב לסמוך את קביעותיו בעניין זה על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה, בבחינת  'כזה ראה וקדש'. יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט מקביעותיו של המומחה הרפואי שמונה מטעמו והנחת המוצא בעניין זה היא כי מדובר בחוות דעת מקצועית הניתנת על-ידי מי שאמון על הסוגיות הרפואיות אליהן היא מתייחסת. יידרשו, אפוא, נימוקים כבדי משקל על מנת להניע את בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה על-ידו, אך בהיותה ראיה בין יתר הראיות במשפט, וככל שיש לכך הצדקה, הדבר בהחלט אפשרי."

בענייננו לא מצאתי, כי הונחו סיבות המצדיקות סטייה מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. חוות דעתו מנומקת נסמכת על ההיגיון ועל מחקרים רפואיים מבוססים. יתרה מכך, התובע לא טרח להביא את המומחה מטעמו לעדות, מקום שהוא יכל לעשות כן, בשים לב שהתנגד למינוי. הוא לא טרח להביא מחקרים או ספרות רפואית שתראה כי קביעות המומחה מוטעות.

יתרה מכך, המומחה מטעם התביעה כלל לא התייחס לנושא של מידת אלימות הסרטון ודרגת הגליסון, בשקלול נתון זה לגבי השלב בו היה הסרטן בינואר 2019, זאת כפי שעשה מומחה הנתבע והמומחה מטעם בית המשפט. טענת התובע כי דרגת הגליסון היא נכונה לפברואר 202 ולא לינואר 2019 אילא נתמכה על ידי בחוות דעת שאומרת כי דרגה זו משתנה מעת לעת. חוות דעתו יצאה מנקודת הנחה כי הסרטן הוא אזורי (שלב T3). משהוכח במאזן הסתברויות כי הסרטן היה כבר גרורתי יש לדחות את מסקנותי.

כפועל יוצא מכך, יש לאמץ את מסקנת המומחה לפיה האיחור של שנה בתחילת הטיפול לא השפיע על סיכויי ההחלמה, אחר והמחלה בינואר 2019 הייתה כבר גרורתית. לאור זאת, לא ניתן לפסוק לתובע נזק בגין אובדן סיכוי החלמה וקיצור תוחלת חייו.

פגיעה באוטונטמיה

21.התובע דרש בסיכומיו לפסוק לו סך של 800,000 ₪ על האיחור של שנה באבחון. בית החולים טוען בסיכומיו כי התובע לא הוכיח פגיעה באוטונומיה ואף לא הפנה לפסיקה שתתמוך בסכום שנדרש על ידו. בית החולים הפנה לפסיקה דומה שבה נפסק סך של 150,000 ₪. עוד ביקשה הנתבע לנכות את תגמולי המל"ל ענף נכות כללית.

22.לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי התובע זכאי לפגיעה באוטונומיה. נפסק כי פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ניתן על פגיעה ברגשות בגין הפרת חובת היידוע. בע"א 1399/20 פלוני שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו, 27.12.2021] נפסק כי "ביחס לראש הנזק של פגיעה באוטונומיה, קבעה הפסיקה כי פיצוי בכגון דא מוגבל רק לפגיעה בליבת הזכות לאוטונומיה, ובעניין מהותי (ע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים, פ"ד סה(3) 164, 277 (2012). כן ראו אצל גלעד, בעמ' 939-935)." לכן נפסק באותו עניין כי אי אבחון בעיה רפואית שהצריכה ניתוח במשך ארבעה חודשים אינה מזכה בפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה (הייתה מחלוקת פוסקים האם היא מזכה בכאב וסבל בשל חוסר הוודאות בה הניזוק חי). להבדיל מאותו מקרה לתובע בוצעה בדיקה בינואר 2019 שתכליתה הבלעדית לגלות מחלת סרטן הערמונית, ולמרות שתוצאותיה הייתה חיובית בית החולים כשל בידוע התובע תוצאותיה. לכן מדובר בפגיעה בליבת זכות הידוע בתקופה של שנה תמימה.

ברור גם כי כישלון זה יצר אצל התובע רגשות שליליים וכעס כפי שניתן להתרשם מתצהיר התובע שהוא מלין על כך שיכלו לידע אותו אודות התוצאה בשלל דרכים אך הדבר לא נעשה.

בע"א 7444/18 פלוני נ' מרכז רפואי העמק [פורסם בנבו, 23.8.2021] (להלן: עניין פלוני ) פסק בית משפט העליון בגין הפרת חובת הידוע באשר לתוצאות ניתוח סך של 125,000 ₪. בענייננו לדעתי הפגיעה חמורה יותר ואני מעמיד את הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה על סך של 250,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

23.נותר לדון בטענה אחת והיא, האם יש לנכות את תגמולי המל"ל מהפיצוי בראש הנזק של פגיעה באוטונומיה. על פי הפסיקה שניתנה בעניין פלוני יש לנכות מהפיצוי תגמולי מל"ל ששולמו בגין הנזק הנתבע. בענייננו כל תגמולי המל"ל שולמו בגין מחלת הסרטן. לכן מתקיים קשר סיבתי נדרש ויש לנכות את התגמולים ששולמו.

עם זאת, לתובע שולמה קצבת נכות כללית ושירותים מיוחדים לתקופה מוגבלת והיא הופסקה בשל הכנסותיו. לכן יש לנכות את מה ששולם בפועל ואין לנכות תגמולים רעיוניים כפי שהבית החולים סבור. על פי חוות דעת אקטוארית סך הכל תגמולים לעבר שולמו 102,720 ₪ (41,844 ₪ שירותים מיוחדים + 57,166 ₪ נכות כללית + 3,710 ₪ הפרשי ריבית).

24.כאן המקום לדחות את טענות הנתבעת לפיה יש לגרוע מהפיצוי אחריות הרופאים בסין. הדבר לא נתמך בחוות דעת מטעמה, ולא הונחה תשתית ראייתית מתאימה המאפשרת בחינה רצינית של טענה זו. יתרה מכך, גם אם אניח שהרופאים בסין התרשלו האחריות עם הנתבעת היא ביחד ולחוד, והיא לא טענה כי רשלנותם מנתקת קשר סיבתי, ולכן אין כל טעם פרקטי לבחון טענה זו.

אין גם מקום להטיל על התובע אשם תורם כפי שהנתבעת סבורה, על כך שלא המשיך בירור במרפאת קרישיות. לא הוכח על ידי הנתבעת גם אם היה שב וממשיך מעקב הסרטן היה מתגלה במרפאה זו. אף אציין כי התובע שב לבית החולים באוקטובר 2010 בתלונה על כאבי כתף וגם אז לא טרחו לידע אותו אודות תוצאות בדיקת ה- PSA. לכן התרשלות הנתבעת בהקשר זה היא חמורה ובמאזן הכולל אין להטיל אשם תורם כלשהו על התובע. התובע אף טרח לעשו מעקב אצל ד"ר ריינה באופן פרטי בנוגע לבעיית פקקת הורידים ולכן התובע נהג כשורה ופנה לטיפולים ככל שהיה צורך בכך.

התוצאה

25.לאור האמור לעיל לא הוכחה עילת התביעה בגין אובדן סיכויי החלמה. מאידך יש לפסוק לתובע בגין פגיעה באוטונומיה סך של 250,000 ₪ נכון למועד פסק הדין. סכום זה בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי עומד על סך של 147,280 ₪.

כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ והוצאות משפט חלקיות בסך של 7,000 ₪, בשים לב לכך שלא כל טענות התובע התקבלו.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ד' אב תשפ"ד, 08 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.