אנו אוסרים פרסום שמה של המתלוננת וכן כל פרט שיש בו כדי לזהותה.
השופטת גיליה רביד:
כללי :
הנאשם הורשע פה אחד, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של אינוס קטינה מתחת לגיל 16 לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק), וכן בעבירה של מעשה סדום בקטינה מתחת לגיל 16 לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק.
עובדות המקרה ומכלול הנסיבות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ואין מקום לחזור על כולן. עיקריהן יפורטו להלן בקצרה: מדובר בעבירות שנעברו על ידי הנאשם בתאריך 27.9.14, בשעות הלילה המאוחרות, בסמוך לתחנת דלק "פז" ברחוב אריאל שרון שבאור יהודה, כלפי המתלוננת, נערה בת 15 שאותה פגש לראשונה בחנות "ילו" הצמודה לתחנת הדלק. המתלוננת אשר שהתה במקום יחד עם חבריה, משכה את תשומת ליבו של הנאשם. לאחר שברר אודותיה והבין מאחד מידידיה שהיא "נותנת", הציע הנאשם למתלוננת להצטרף אליו לנסיעה וזאת בתואנת שווא שהוא יאפשר לה לנהוג ברכבו, והיא נעתרה להזמנתו. המתלוננת הייתה באותה עת מעורפלת לא יציבה ומסוחררת, לאחר ששתתה משקאות חריפים במהלך אותו ערב, עובדה שהנאשם היה ער לה. הנאשם הסיע את המתלוננת עם רכבו כברת דרך ועצר את הרכב בסמוך לאתר בנייה שבקרבת תחנת הדלק. במהלך הנסיעה ניסו חבריה של המתלוננת ליצור עמה קשר טלפוני מספר פעמים, מאחר שדאגו לה, ואולם, הנאשם הורה למתלוננת שלא לענות, ובאחת הפעמים אף דיבר בעצמו עם חברתה של המתלוננת ואמר לה שהם עושים סיבוב והכל בסדר. בתוך הרכב החל הנאשם לנשק את המתלוננת וכן שלח את ידו לעבר תחתוניה ונגע באיבר מינה. בתגובה לכך המתלוננת צחקקה במבוכה אך לא הביעה התנגדות מפורשת והנאשם המשיך והפשיל את תחתוניה. בשלב זה הציע הנאשם למתלוננת לעבור למושב האחורי וכך היה. בהיותם במושב האחורי אמר הנאשם למתלוננת למצוץ את איבר מינו והיא הסכימה לעשות כדבריו מאחר שחששה לסרב. בהמשך, הנאשם הרים את שמלתה של המתלוננת, הושיב אותה עליו והסיר את תחתוניה בניגוד לרצונה. הנאשם אמר לה לא לדאוג ושהיא תיהנה ואז החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, תוך שהיא מבקשת ממנו להפסיק אומרת לו שכואב לה, שהיא בתולה וגם שאין לו קונדום. בשלב זה עזב הנאשם את המתלוננת כשהיא שרועה על המושב האחורי, התיישב חזרה במושב הנהג ונסע לחנות לתחנת דלק "סונול" שבקרבת מקום במטרה לרכוש קונדומים, וזאת מבלי לגלות למתלוננת את מטרת נסיעתו. כאשר יצא הנאשם מהרכב לצורך רכישת הקונדומים, החלה המתלוננת שולחת מסרונים לקבוצת חבריה בוואטסאפ בכותבה שימצאוה בדחיפות, כי איננה יודעת היכן היא, וכי הנאשם מנסה לאנוס אותה. לאחר שהנאשם שב לרכב, הוא נסע למקום כברת דרך בסמיכות, עבר למושב האחורי ואז החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת ואחר כך גם לפי הטבעת שלה בניגוד להסכמתה וחרף בכייה. הנאשם חדל ממעשיו כאשר המתלוננת החלה לצרוח בחוזקה באומרו שלא קרה שום והיא לא צריכה להגיד לאיש. בינתיים, בעקבות הודעות הוואטסאפ ששלחה המתלוננת, אותר רכבו של הנאשם על ידי חבריה. למקום הגיעו גם חבריו של הנאשם ואחד מהם, לבקשת הנאשם, נהג את רכבו של הנאשם והסיע את המתלוננת חזרה לחנות ילו.
טרם טיעונים לעונש התקבל לבקשת המאשימה תסקיר נפגעת עבירה, וכן התקבל תסקיר שירות מבחן אודות הנאשם כמתחייב מגילו הצעיר.
מתוך תסקיר נפגעת העבירה (תמצית העיקר):
התסקיר שהוגש אודות המתלוננת בתאריך 27.10.16 סוקר את קורות חייה ונסיבותיה האישיות, לרבות הנזקים שנגרמו לה בעקבות המעשים – ולא נרחיב מעבר לדרוש מטעמים של צנעת הפרט.
המתלוננת הנה כיום בת 17, תלמידת כיתה י"ב, לומדת בבית ספר תיכון בעיר מגוריה, והיא הבת הצעירה מבין שתי אחיות. התסקיר מתאר משפחה נורמטיבית, מרשימה ונעימה, אשר כל אחד מבני המשפחה מנסה להתמודד בדרכו שלו עם הפגיעה שחוותה המתלוננת כתוצאה ממעשי הנאשם. ניכר כי המשפחה מעמידה את הטיפול במתלוננת במרכז חייה, ואף על פי שחלפו שנתיים מאז המקרה, נראה כי הליך עיבוד האירוע עוד מצוי בראשיתו.
בפני קצינת המבחן תיארה המתלוננת את האירוע בהרחבה וכן התייחסה לתחושותיה הקשות במהלכו ולאחריו. המתלוננת סיפרה כי התלבטה האם להתלונן במשטרה וחשה שהתחוללה סביבה "סערה" - אנשים שונים מטעם הנאשם התקשרו אליה ואל משפחתה כדי להתנצל ולהציע פיצוי כספי, אך בסופו של דבר החליטה להתלונן במשטרה. המתלוננת תיארה חקירות רבות וקשות, אך בסופו של יום, משסיפרה את שארע לה, הרגישה הקלה. קצינת המבחן הסבירה כי לפגיעה שחוותה המתלוננת הייתה השלכה ניכרת במגוון רב של תחומים בחייה. הוריה תיארו כי חייה של המתלוננת מתחלקים לשניים - המתלוננת שלפני והמתלוננת של אחרי.
המתלוננת תיארה את השנים שעברו מאז המקרה כשנים קשות ביותר להתמודדות. לדבריה, האירוע נמצא תמיד בראשה והיא לא יוצאת מפתח ביתה מחשש שתפגוש את הנאשם ו/או מי ממכריו. לדבריה, היא חווה קשיי שינה, קשיי אכילה, וקשיים חברתיים שונים. הוריה סיפרו כי חייה של המתלוננת נעצרו, משך כחצי שנה היא ישנה במיטתם, חדלה ללכת לבית הספר, לא דיברה ולא יצאה מהבית. דווח, כי המתלוננת סובלת מתסמונת פוסט טראומטית המקשה עליה לנהל שגרת חיים נורמטיבית האופיינית לנערה בגילה. המתלוננת ומשפחתה מסרו, כי מילדה שמחה קלילה ובעלת מוטיבציה לעתיד, הפכה לילדה שאיננה מצליחה לראות את העתיד, היא משתדלת להתמקד בהווה ומתקשה לדמיין את עתידה כבוגרת.
מן ההיבט החברתי, הושם דגש על העובדה שהמתלוננת חוותה הסתה וחרם חברתיים קשים ביותר, וכי יש לה רק חברים בודדים אשר יודעים על הפגיעה בה ואשר תמכו בה לאורך הדרך. מאחר שהמתלוננת והנאשם מתגוררים באותה עיר קטנה, ונוכח העובדה שהנאשם מוכר ומקובל בה חברתית, ניכר כי כולם בעיר שמעו על המקרה היא חשה שנאה כלפיה ברחוב. המתלוננת תארה לפרטים חוויות שחוותה בקרבתה, כך למשל סיפרה כי ירקו עליה ברחוב, זרקו עליה אבנים, ושמכנים אותה "זונה שקרנית" ו"ילדת משטרה". אמרו לה שהנאשם לא אנס אותה והיא הסכימה למגע ביניהם. נוכח אלו, ניכר כי עולמה החברתי של המתלוננת הצטמצם מאוד, היא אינה יוצאת לפעילויות חברתיות, ולא מנהלת חיים חברתיים תקינים. קצינת המבחן תיארה שבעקבות הפגיעה נעדרה המתלוננת מהלימודים משך מספר חודשים, כך שנאצלו גורמי החינוך להגיע אליה, לתמוך בה ולסייע לה. המתלוננת מטופלת כיום בתרופות כדי לסייע לה להתמודד עם החרדות הרבות. היא מלווה על ידי עו"ס נערות.
קצינת המבחן סיכמה והסבירה כי הפגיעה שמתלוננת חוותה הפכה הלכה למעשה לנחלת הכלל והקהילה הפנתה לה עורף, הוקיעה אותה והשפילה אותה. בעקבות כך המתלוננת מתקשה לתת אמון באחרים, בין השאר גם לתת אמון במטפלים שונים, דבר המעכב את שיקומה. עוד הדגישה קצינת המבחן את העובדה כי האירועים התרחשו כאשר המתלוננת הייתה בעיצומו של גיל ההתבגרות, גיל סוער בו מתגבשת עצמאות, יצירת קשרים אינטימיים עם בני המין השני ובניית העתיד. השלכות הפגיעה מלמדות, כפי שהוסבר, כי התפתחותה התקינה של המתלוננת נעצרה.