גולדשטיין נ' משרד הפנים

העתירה שבפניי היא עתירה שלישית שמגישה העותרת, כאשר עובר לעתירה זו היא נדרשה להגיש שתי עתירות קודמות שעניינן אי מתן מענה לפניותיה. כמו כן, עוד עובר לכך - היא נדרשה להגיש את בג"ץ 3128/17, לאחר שבעבר נדחתה בקשה שהגישה לקבלת מעמד עולה מכוח גיור. לאחר שבמסגרת אותו בג"ץ הסכימו המשיבים לשוב ולבחון את בקשתה, הייתה אותה בחינה כאמור בהתמהמהות אשר אילצה את העותרת להגיש את אותן עתירות קודמות (עת"מ 59906-01-23 ועת"מ 19300-12-23).

בעתירה הנוכחית -תוקפת העותרת את ההחלטה שניתנה לבסוף בעניינה, וזאת לגופם של הדברים. מדובר בהחלטה מיום 17.12.2023, שניתנה על ידי גב' רונית עליאן, מנהלת אגף אשרות וזרים, בערר שהגישה העותרת על דחיית בקשתה לקבלת מעמד עולה מכוח גיורה שנערך בישראל.

הערר בפני גב' עליאן הוגש על החלטתה של גב' ציפי ציון, ראש דסק חוץ וגיור, מיום 19.4.2023.

רקע:

1. העותרת היא אזרחית צרפת, ילידת אוגוסט 1982. העותרת נולדה להורים שאינם יהודים ולדבריה התחילה להתעניין ביהדות עוד בשנות הנעורים. בשנת 2007 החלה אף ללמוד עברית וכן שיעורים בתלמוד ופרשת שבוע. במהלך השנים, החל משנת 2009 ועד לשנת 2013, היא נכנסה לישראל מספר פעמים עם אשרת ביקור ב/1 ובמרץ 2013 פנתה לראשונה עם בקשה להסדיר את מעמדה בעקבות חיים משותפים עם אזרח ישראל בשם ישי מלכה. העותרת קיבלה ביום 25.4.2013 רישיון מסוג ב/1 וזאת מכוח אותה זוגיות. את אותו רישיון היא הוסיפה וקיבלה עד לשנת 2016. בתחילת שנת 2016 פנתה העותרת למשיבים ואמרה כי הקשר הזוגי אינו עולה יפה וככל הנראה בני הזוג ייפרדו. העותרת ציינה כי בן הזוג הישראלי לא מודע לכוונותיה וביקשה רישיון ב/1 כדי להמשיך לעבוד. המשיבים מציינים בתשובתם כי רישיון העותרת שבו החזיקה במסגרת הבקשה לחיים משותפים פג ביום 8.2.16. עם זאת, יום קודם לכן - ביום 7.2.16, ניתנה לה אשרת כניסה מסוג ב/1 למשך שנה, כלומר עד ליום 7.2.17. לדברי המשיבים אותה אשרה ניתנה ככל הנראה עקב תקלה - כאשר מדובר באשרה המיועדת למי שמחזיק ברישיון ישיבה תקף בישראל. העותרת מצידה טוענת כי הרישיון הוארך מאחר ובני הזוג השלימו והגיעו יחדיו אל המשיבים. בנסיבות המתוארות ניתן רק רישיון ב/1 ולא בוצע שדרוג לרישיון מסוג א/5. מכל מקום - אין חולק כי העותרת החזיקה באותה עת ברישיון אשר אפשר לה להמשיך ולהתגורר בישראל ותוקפו נקבע כאמור עד ליום 7.2.17.

    

2. לטענת העותרת, בהמשך הידרדרו לצערה היחסים והדבר אף גרם לבן זוגה להתנהג באלימות כלפיה, באופן שהיא נדרשה להוציא צו הרחקה. בעוד המשיבים טוענים על בסיס דברי בן הזוג - מר מלכה, כי היחסים בין בני הזוג לא היו אמיתיים ובנה"ז שיקרו לאורך השנים כאשר התייצבו יחדיו, טענת העותרת היא כי רק לאור הידרדרות היחסים - בחר בן הזוג להתנכל לה ואז מסר הודעות שקריות למשיבים. העותרת מסכימה עם זאת, כי בשל הליך גיור שהיא עברה במקביל, היא נדרשה שלא לגור עם מר מלכה תחת קורת גג אחת, ולכן מאוקטובר 2015 הם לא התגוררו באותו בית. עם זאת, לפי דבריה - שמרו באותה עת על זוגיות באופן מהותי והייתה בכוונתם להוסיף ולחיות יחדיו, לאחר שהעותרת תסיים את הליך הגיור.

    

3. העותרת טוענת, כי כבר בשנת 2014 היא נרשמה ללימודי יהדות באולפן לגיור "עמי" בתל אביב, אשר במסגרתו למדה כשנתיים. במקביל, היא הצטרפה לקהילה בבית הכנסת "ראש יהודי", וכן לקהילה "שלום לעם", המארגנת סעודות מדי שבת, חגים ושיעורים שוטפים במהלך השבוע. לאחר כשנה וחצי כאמור והתרשמות מרצונה הכן לגיור, הודיעו לה ראשי אולפן "עמי" כי אל לה לקיים יחסי אישות עם בן זוגה ומוטב גם שהם יחיו במגורים נפרדים. מאחר והצלחת הגיור הייתה חשובה לשניים, הם החלו לפי הנטען לחיות בנפרד החל מסוף 2015, כאשר במקביל הם שומרים על הקשר הזוגי ככל הניתן. בתקופה זו ידע הקשר עליות ומורדות. לבסוף, נקבע לעותרת ריאיון עם כב' הרב דוד בן ניסן, ראש אולפנה לגיור "עמי". משהוחלט שהיא ראויה לגיור הופנתה העותרת לבית הדין האורתודוכסי האזורי בגוש עציון, בחסות כב' הרב ישראל רוזן (זצ"ל). מדובר במי שבעבר היה אחד מרבני בית הדין המיוחד לגיור של מערך הגיור הממלכתי. העותרת מבהירה, כי באותם מועדים היא עדיין החזיקה ברישיון מסוג ב/1, ולכן ישיבתה בארץ הייתה חוקית. העותרת זומנה לריאיון אצל כב' הרב רוזן זצ"ל והציגה בפניו מכתב אישי ו-12 מכתבי המלצה מרבנים מהקהילה אליה השתייכה, מהמשפחה המלווה ומחבריה. הרב רוזן קבע מועד לדיון בפני בית הדין ביום ז' תמוז תשע"ו. לאחר שאלות של שלושה רבנים והתרשמות מידיעותיה וכנות רצונה להתגייר, ולאחר שגם טבלה, ניתנה לה תעודת גיור ביום כ"ג תמוז באותה שנה. כלומר ביום 29.7.2016.

    

4. בהתאם לדיווח העותרת על כך שנפרדה מבן זוגה הישראלי זומנו בני הזוג לראיון ביום 4.8.16 להפסקת ההליך המדורג אך הם לא התייצבו אליו. בן זוגה של העותרת פנה ביום 25.8.16 במכתב למשיבים ובו טען כי נפרד ממנה בפברואר 2016. בהתאם למכתבו בשנתיים וחצי האחרונות הם כלל לא גרו יחדיו וזאת חרף הצהרותיהם בפני המשיבים בדבר מגורים משותפים. ביום 25.10.16 נמסר לעותרת זימון לראיון להפסקת ההליך המדורג - מאחר ולא הגיעה לראיון הקודם. באותו מעמד הציגה העותרת תעודת גיור מבית הדין האזורי בגוש עציון וכן מסמכים נוספים כגון תצהיר של הרב רוזן ומכתבי המלצות. העותרת ביקשה רישיון שהייה ועבודה בישראל וזאת מכוח תעודת הגיור.

    

5. ביום 27.11.2016 נדחתה בקשת העותרת למעמד מכוח הגיור, מאחר והגיור נערך כאשר העותרת שוהה בישראל שלא כדין (הרישיון היה כביכול עד 8.2.16 והגיור הושלם בסוף יולי 2016). אעיר כי הנמקה זו יכולה להתיישב רק אם נתעלם מהרישיון הנוסף שניתן לעותרת ואשר לטענת המשיבים ניתן כאמור בשגגה. מאחר ומכתב רשום שנשלח - חזר, נמסרה לבסוף ההחלטה לעותרת באופן ידני, ביום 5.1.17. טרם לכן, עוד ביום 8.12.16 נערך לעותרת ראיון לפני הפסקת ההליך המדורג וביום 2.1.17 נערך תשאול לבן זוגה לשעבר. כאמור, ביום 5.1.17 נמסרה לעותרת הודעה על הפסקת ההליך המדורג. ולפיכך הוטבעה חותמת "בוטל" על רישיון הישיבה אשר הודבק בדרכון העותרת (רישיון שבין אם בשגגה ובין אם לאו - ניתן לה עד ליום 7.2.17).

    

6. על ההחלטה שלא ליתן לעותרת מעמד חרף הגיור - היא הגישה ערר ביום 8.1.17 וזה נדחה ביום 5.3.17 מאותה הנמקה. כלומר שבעת הגיור העותרת לא שהתה בישראל כדין. העותרת הגישה על החלטה זו עתירה לבג"ץ, וזו סומנה 3128/17. על יסוד אותו רישיון שניתן לטענת המשיבים בשגגה, הסכימו המשיבים במסגרת הבג"ץ לבחון את בקשת העותרת מחדש ובמסגרת זו זימנו אותה לריאיון ביום 7.11.2017. על יסוד הודעה זו נמחקה העתירה שם עוד ביום 2.11.17. בריאיון שהתקיים אכן ביום 7.11.2017, תושאלה העותרת באריכות על הליך הגיור ואורח חייה היהודי לפני ואחרי הגיור. עוד היא נשאלה על הזוגיות עם מר מלכה. מאחר וחרף הריאיון לא ניתנה החלטה, פנה ב"כ העותרת שוב לבית המשפט העליון במסגרת הבג"ץ הסגור, בהליך שעניינו ביזיון החלטת בית משפט. בהחלטה שניתנה בהמשך לכך, הופנו המשיבים לבג"ץ 4870/17 אשטיפני נ' משרד הפנים, שעניינו זהה לעניין העותרת, כלומר הכרה בגיור שנערך בבית הדין של הרב רוזן זצ"ל. באותו הליך נוסף, ניתן בהסכמת המשיבים, ביום 15.7.18, צו על תנאי - ליתן טעם מדוע לא יינתן לעותרת שם מעמד של עולה מכוח חוק השבות. האמור היה בהמשך להלכה הידועה כהלכת רגצ'ובה (בג"ץ 7625/06 רגצ'ובה ואח' נ' שר הפנים. להלן: "הלכת רגצ'ובה"). אותו בג"ץ אחר נמחק בהמשך על יסוד הסדר פרטני לאותו מקרה ותוך הטלת הוצאות על המשיבים.

    

7. ביום 13.9.2018 התקבלה החלטת גב' מזל כהן, מטעם המשיבים. הובהר בה כי עוד לפני הגיור ידעה העותרת שהליך החיים המשותפים אשר מכוחו החזיקה ברישיון - בא אל קיצו. ממילא פגה העילה מכוחה שהתה בישראל ולכן אינה זכאית למעמד. חרף זאת היא המשיכה לשהות כאן ולעבור הליך גיור. זו גם לא התייצבה לתשאול באוגוסט 2016. נקבע כי בנסיבות אלה, קיים חשד לעניין כנות הגיור, לנוכח מידע המעלה ספק כבד ביחס לכנות הקשר הזוגי ולחיים המשותפים אשר מכוחם שהתה העותרת בישראל. לאור האמור נקבע כי יינתן רישיון ישיבה ב/1 לשנה כדי להוסיף ולבחון את הבקשה למעמד עולה מכוח הגיור. המשיבים הודיעו על ההחלטה לבג"ץ ואכן ביום 20.9.18, ניתנה לעותרת אשרה מסוג ב/1 לשנה. נטען כי אין רלוונטיות להלכת אשטיפני שכן שם ניתנה אזרחות שלא מכוח חוק השבות. ההליכים בבג"צ העותרת הסתיימו ביום 12.12.18.

    

8. מאחר ובין הריאיון בשנת 2017 ועד להודעה לבג"ץ, לא ניתן לעותרת רישיון, היא יצאה מישראל עוד ביום 31.8.2018. העותרת הכירה את בעלה הנוכחי, מר גיל גולדשטיין, שהינו יהודי ואזרח ישראלי. השניים נישאו בנישואין רשמיים בקפריסין ביום 5.9.2018. את רישיון ב/1 קיבלה העותרת ביום 20.9.2018 וביום 11.10.2018 ערכו בני הזוג טקס נישואין פרטי בישראל, כדת משה וישראל. זמן קצר לאחר החתונה נסעו בני הזוג לטורונטו, מאחר וגיל התגורר שם שנים רבות קודם לכן. בני הזוג חיו בטורונטו למעלה משלוש שנים ובעתירה נטען כי השניים קיימו שם בית דתי. לטענת העותרת, הם הצטרפו לקהילת חב"ד מיד-טאון שבטורונטו והמשיכו להתחזק, לפעול לטובת הקהילה וללמוד. בני הזוג התפללו בבית הכנסת בשבתות ובחגים וכן למדו בחברותות. לאחר אותן שלוש שנים, הם החליטו כי ברצונם לחזור לישראל. העותרת מסבירה כי השניים ניהלו אורח חיים יהודי דתי, ולכן הרגישו דחף לחיות בסביבה ובמדינה יהודית. התחושות עלו בתקופת הקורונה, עת היה קשה להיות לבד בקצה השני של העולם ובהתחשב בכך שהמשפחה של גיל בארץ, וכך גם החברים הטובים של בנה"ז. העותרת פנתה לארגון "נפש בנפש", על מנת שיסייעו לה לעלות לישראל, אך אלה לא יכלו לסייע.

    

9. ביום 20.6.2022 נקבעה לעותרת פגישה בלשכת המשיבים בתל אביב והיא הציגה שם את המסמכים הנדרשים בקשר לבקשתה למעמד עקב הגיור. בהמשך השלימה מסמכים נוספים שהתבקשו. לאחר שלא התקבל כל מענה, הגישה העותרת את העתירה הראשונה, עת"מ 59906-01-23, וזאת ביום 25.1.2023. לאחר בקשות ארכה במסגרת אותו הליך, ניתנה לבסוף ההחלטה הראשונה ביום 19.4.2023 ולפיכך נמחקה העתירה, תוך שהושתו הוצאות על המשיבים.

    

10. בהחלטת גב' ציון, ראש דסק חוץ וגיור מיום 19.4.2023 - היא דחתה את הבקשה ליתן לעותרת מעמד מכוח חוק השבות והליך הגיור שעברה. בין השאר, נאמר בהחלטה:

     

    "התשתית העובדתית והנסיבות בעניינה של מרשתך, מצביעות על ניסיונה של מרשתך בדרכים שונות לקבלת מעמד בארץ, הצגת מצג שווא של זוגיות תקפה בעוד שבהודעת בן הזוג על פרידתם מחודש פברואר 2016, טען כי בשנתיים וחצי האחרונות לא חיים יחד".

     

    בהמשך ההחלטה נאמר באשר להליך הגיור, כי - "מדובר בגיור שבוצע במסגרת בית דין 'פרטי' ואשר טרם נקבע האם הוא מוכר לצורך קבלת מעמד בישראל". ההחלטה ציינה עוד, כי מאחר ועולה שהעותרת נישאה לאזרח ישראלי, היא יכולה לפנות עם בקשה למעמד מכוח ההליך המדורג, וזו תיבחן בהתאם לנוהל.

     

11. העותרת לא השלימה עם ההחלטה והגישה ערר פנימי. בערר טענה כי המשיבים הכירו באופן עקרוני בגיורה עוד בשנת 2018 ומטעם זה ניתנה לה האשרה מסוג ב/1 כדי לבחון את התנהלותה לאחר הגיור. נטען כי נישאה לאזרח ישראלי על ידי רב אורתודוקסי והשניים התגוררו בקנדה כשלוש וחצי שנים במהלכן ניהלו אורח חיים יהודי דתי.

    במקביל, על מנת שתוכל להמשיך ולשהות בישראל כדין, היא פתחה ביחד עם בן זוגה - בהליך איחוד משפחות, ובמסגרתו ניתן לה ביום 15.8.23, רישיון ישיבה מסוג ב/1.

     

12. גם הערעור הפנימי לא זכה למענה בתוך זמן סביר, ולכן ביום 10.12.2023 נאלצה העותרת להגיש עתירה נוספת בגין אי מתן מענה. העתירה סומנת עת"מ 19300-12-23. בעקבות אותה עתירה ניתנה לבסוף החלטה בערעור הפנימי, וזאת ביום 17.12.2023. ולכן נמחקה אותה עתירה. העותרת הגישה עתירה שלישית ובה היא תוקפת את ההחלטה מיום 17.12.2023 לגופה.

     

    ההחלטה נושא העתירה, מיום 17.12.23:

13. כאמור, ההחלטה נושא העתירה שבפניי ניתנה ביום 17.12.2023. אקדים את המאוחר ואציין כי עולה מהעתירה שבהחלטה נפלו שגגות עובדתיות (כך, לדוגמא, בשנת הלידה, באמירה שבני הזוג עברו לארה"ב ולא לקנדה, ועוד). בהחלטה סוקרת הגב' אליאן, מנהלת אגף אשרות וזרים אצל המשיבים, את הרקע אשר הובא לעיל. בהתאם לאופן בו הובאו הדברים בהחלטתה, היא סבורה שככל הנראה בשל טעות הוארך הרישיון מסוג ב/1 עד ליום 7.2.2017, חרף הדיווח על קשיים בזוגיות. אותו רישיון בוטל ביום 5.1.2017. ההחלטה מתייחסת למכתב שהתקבל אצל המשיבים באוגוסט 2016 מבן הזוג הראשון, שם הוא ציין כי הקשר הזוגי נותק בין בני הזוג מספר חודשים קודם לכן. בנוסף, מריאיון שנערך עם אותו בן זוג בינואר 2017, עלה לדידה כי בני הזוג לא התגוררו יחד כבר מאז שנת 2013, זאת פרט לשנה הראשונה לזוגיות. בהחלטה נאמר כי הדבר מעלה שהעותרת ובן זוגה הציגו בלשכה מצג שווא אודות מגורים משותפים לכל אורך ההליך. נאמר כי בן הזוג מסר בריאיון - שעובר למועד בו היה על העותרת להתייצב בלשכה לצורך בחינת הזוגיות, היא ביקשה ממנו להתלוות אליה בטענה שהיא מעוניינת לנסות לחיות בזוגיות בשנית. זאת, על אף שבאותה עת הם כבר היו פרודים. בהתאם להחלטה נערך ריאיון לעותרת עצמה בדצמבר 2016, והיא ציינה בו כי בין ינואר ליולי 2016 - הקשר הזוגי היה קיים לסירוגין וכי בני הזוג לא התגוררו ביחד מאוקטובר 2015, לטענת העותרת מחמת הליך הגיור. בהחלטה נאמר כי כך נוצר מצב בו ההליך הופסק רשמית רק בינואר 2017, על אף שדה-פקטו בני הזוג היו פרודים משנת 2013, לפי טענת בן הזוג, או מאוקטובר 2015, לפי טענת העותרת.

     

14. לגופם של דברים, קבעה גב' אליאן בהחלטתה בערר, כי המסמכים שהוצגו מעלים שהגיור נערך בבית הדין האזורי "גוש עציון" ומדובר בגיור אורתודוכסי שנערך בבית דין "פרטי" ו - "אשר לא מנוי בבתי הדין המוכרים לצורך קבלת מעמד עולה בישראל. על כן דין הבקשה להידחות מטעם זה". בהמשך ההחלטה נאמר, כי הגיור של העותרת לא הוכר על ידי המשיבים, אף שהייתה נכונות בבג"ץ לשוב ולבחון את עניינה, וכבר במכתב קודם צוין כי קיים חשד לגבי כנות הגיור, וזאת בשים לב למידע שהתקבל והעלה ספק ביחס לכנות הקשר הזוגי והליך החיים המשותפים שמכוחו החזיקה העותרת במעמד בישראל. העובדה שניתן לעותרת רישיון ב/1 בהמשך לבג"ץ הייתה -

     

    "ע"מ להוסיף ולבחון את הבקשה לקבלת מעמד עולה מכוח הגיור. יתר על כן, לאחר קבלת אותו רישיון לשנה, בחרה מרשתך לצאת מישראל ולשהות מחוץ לישראל רוב השנה - התנהלות המוסיפה לחשד בדבר כנות בקשתה וכוונותיה ביחס לגיור שנערך והשתקעותה בישראל. נוכח המפורט לעיל, הואיל ומדובר בגיור שנערך בבית דין שלא הוכר לצורך מתן מעמד עולה בישראל וכן לאור הספקות שעלו בדבר כנות הגיור שנערך, כן לא עלה כל טיעון בערר הפנימי שיש בו כדי להצדיק התערבותי בהחלטת ראש הדסק לדחות את הבקשה למעמד עולה למרשתך מכוח הגיור, על כן דין הערר להדחות".

     

    בשולי ההחלטה הופנתה העותרת שוב לעובדה שבידיה רישיון ישיבה ועבודה ב/1 מכוח הנישואין למר גולדשטיין, ואותו רישיון תקף עד ליום 15.2.2024.

    ר' ההחלטה נספח ע/24.

     

    הליכי ביניים:

15. לשלמות התמונה יצוין כי לאחר הגשת העתירה הגישו המשיבים ביום 30.5.24 הודעה אשר במסגרתה הודיעו כי בכוונתם להחזיר את עניינה של העותרת לבחינה מחודשת על מנת שיהא ניתן לבחון סוגיות אשר לא ניתן להן משקל נדרש במסגרת החלטות המשיבים מהימים 19.4.23 ו- 17.12.23. צוין כי המשיבים מבקשים לבחון גם את סוגיית בית הדין בו נערך הגיור. עוד צוין כי ייתכן שלצורך הבחינה הנוספת יידרשו מסמכים נוספים והם ביקשו לשוב ולעדכן בתוך 60 יום. העותרת התנגדה לכך ואף ביקשה כי יקבע מועד לדיון עוד לפני פגרת הקיץ.

     

16. במקביל נמשכה בחינת ההליך המדורג של העותרת מכוח זוגיותה. ביום 15.2.24 נערכו ראיונות לעותרת ולבעלה וביום 5.3.24 התבקשה השלמת מסמכים. ביום 5.6.24 התייצבו בני הזוג לתשאול והוחלט לשדרג את מעמדה ולתת לה רישיון לישיבת ארעי א/5 לתקופה של שנה במסגרת ההליך המדורג.

     

    תמצית טענות העותרת:

17. העותרת מפנה לכך שבבג"ץ 7625/06 רגצ'ובה נ' שר הפנים (31.3.2016, לעיל ולהלן: "הלכת רגצ'ובה"), נקבע כי יש להכיר בגיור בקהילה יהודית מוכרת בישראל גם אם הגיור לא נערך בחסות ממלכתית. חרף אותה הלכה לא מיהרו המשיבים לקבוע בתי דין פרטיים לגיור המתקיימים בישראל ואשר יוכרו כ-"קהילות יהודיות מוכרות", לצורך חוק השבות התש"י - 1950 (להלן: "חוק השבות"). עוד בשנת 2017 הוגשו שתי עתירות בעניין גיורים שנערכו בבית הדין שהקים הרב רוזן זצ"ל בגוש עציון. האחד היה הבג"ץ של העותרת והשני בג"ץ 4870/17 אשטפאני נ' משרד הפנים. במסגרת האחרון נמתחה ביקורת על העדר קביעת קריטריונים להכרה בבית דין פרטיים לגיור לעניין חוק השבות, מעבר לבית הדין של הרב קרליץ שהוכר בהלכת רגצ'ובה. כאמור המשיבים הסכימו שם להוצאת צו על תנאי ובהלימה לכך הסכימו לאחר ראיון לעותרת - להעניק לה רישיון ב/1. נטען כי זה ניתן מכוח הליך הגיור ובכך למעשה הם הסכימו להכיר בגיור שנערך בבית הדין של הרב רוזן. המחדל של קביעת הקריטריונים לא הוסר ובהמשך ניתן ביום 1.3.21 פס"ד דהן (בג"ץ 11013/05 דהן נ' שר הפנים) - לפיו יש להכיר בגיור שנערך בבתי הדין הפרטיים של התנועות הלא אורתודוקסיות בישראל. אף פסק דין זה לא דרבן את המשיבים להשלים הנדרש. צוין כי בבג"ץ 4870/17, אשטיפני הנ"ל - לא ניתנה לבסוף הכרעה, עת שהיה שם פתרון פרטני אחר. העניין התגלגל בהמשך לפרשת וולמר (עת"מ 54982-04-22 וולמר נ' משרד הפנים- רשות האוכלוסין, להלן: "פרשת וולמר"), שם הוכר גיור בבית הדין של "גיור כהלכה". רק עקב כך הופצו הנחיות ללשכות רשות האוכלוסין לפיהן יש ללשכות האזוריות סמכות לבחון לא רק את גיורי הרב קרליץ זצ"ל - אלא גם גיורים שנערכו במסגרת "גיור כהלכה" וכן במסגרת בית הדין לגיור של הרב אמסלם. לגבי גיורים בבתי דין אחרים יש להפנותם להכרעת מטה המשיבים. עולה אפוא כי ככלל יש להכיר בגיורים בפני בתי דין מוסדרים בישראל כאשר לאלה כללי גיור קבועים, לרבות דרישות לימוד והשתייכות לקהילות יהודיות סדורות ומפעילי בית הדין הם רבנים מוכרים ומוערכים.

     

18. נטען כי ביחס לגיורים בבית הדין האזורי בגוש עציון בראשות כב' הרב ישראל רוזן זצ"ל, יש נטל כבד על המשיבים לנמק - מדוע לא יוכר גיור משם וזה לא הורם. למעשה עולה מהחלטת גב' מזל כהן מיום 13.9.18 (ר' בתוך נספח 20 לעתירה בעמ' 108 שם), אשר ניתנה במקביל לבג"ץ ואשר מכוחה ניתן רישיון ב/1 לשנה כדי לבחון את כנות הליך הגיור - כי הם מכירים באופן עקרוני בגיורי הרב רוזן, אלא שבעת ההחלטה בשנת 2018 - טרם שוכנעו בכנות הגיור לנוכח הנסיבות האישיות. בעתירה מצוין כי כב' הרב רוזן נפטר בשנת 2017. העותרת מפנה לתצהיר הרב רוזן שהוגש למשיבים באשר להליך הגיור אצלו (ר' נספח 6 לעתירה). עולה ממנו כי הליך גיור שם עומד בכללים שנקבעו להכרה בגיור בבית דין פרטי. לעמדת העותרת נותר למעשה רק לבחון שהליך הגיור לא נוצל לרעה ולטענתה - זהו המצב. אכן במועד הגיור התערערו היחסים עם בן הזוג הקודם, כאשר קיימת התנגשות מסוימת בין הדרישות בהליך הגיור ובין האפשרות לחיות תחת קורת גג אחת. עם זאת, חרף הקושי שעלה כאן באשר לזוגיות, הוחלט כאמור להמשיך לתת לה מעמד זמני לצורך פיקוח על אורח חייה היהודי לתקופה נוספת, אך בפועל לא נערכה בחינה שכזו. לא ברור כיצד היציאה לחו"ל מעלה חשש לכנות הגיור. העותרת נאלצה לצאת מישראל בהעדר רישיון לשהות כאן. היא נישאה ליהודי ומקיימת אורח חיים יהודי. כך, ככל שהיה חשש לכנות הגיור לאור מערכת היחסים הקודמת, אזי התנהלות העותרת בחמש השנים האחרונות, מסירה כל חשש באשר לכך. עת מדובר בעתירה שלישית יש חשש כי דעת הרשות ננעלה ולכן בית המשפט התבקש ליתן לעותרת מעמד מכוח גיורה.

     

    תמצית טענות המשיבים:

19. המשיבים מנגד מרחיבים באשר להוראות חוק השבות ולפסיקה, אשר קבעה כי יש להבטיח שהליך הגיור לא ינוצל לצורך רכישת מעמד בישראל מכוח אותו החוק. נקבע כי מחמת החשש לגיור במטרה לקבל מעמד כאן, נדרשת רמת פיקוח הדוקה מטעם המשיבים. בגדר האמור, ניתנה גם הלכת רגצ'ובה אשר שבה והדגישה את הפיקוח הנדרש בעת הכרה בגיור. אכן במסגרת פסק דין זה, אישר בית המשפט כי בגדר מי שהתגייר בהתאם לסעיף 4ב' לחוק השבות יכול לבוא גם מי שגיורו נערך בישראל, שלא על ידי מערך הגיור הממלכתי. עם זאת, התבקש כי הגיור ייערך בקהילה יהודית מוכרת. נקבע כי יש צורך להפעיל מבחן אובייקטיבי בעניין זה, באופן שהגיור לא יהיה תלוי רק ברצונו האישי של האדם. הובהר שם באופן ברור, כי אין לקבל את הגישה לפיה הביטוי שמתגייר - די לו בכך ששלושה יהודים הכריזו על גיורו של אדם. יש צורך שידובר בגיור שמקפל בתוכו מבחן אובייקטיבי של הכרה ציבורית באותו הליך גיור. נקבע עוד כי לא כל קהילה יהודית באחת מארבע כנפות תבל תיחשב קהילה מוכרת. יש צורך בקהילה בעלת זהות יהודית משותפת, מבוססת וקבועה. באותה פרשה הכיר בית המשפט בשני בתי דין פרטיים שנדונו באותו מקרה. האחד, של הרב פרנק משכונת מאה שערים בירושלים; והשני, של הרב קרליץ בבני ברק. נקבע כי אותם בתי דין עומדים בגדר ההגדרות דלעיל.

     

20. המשיבים מציינים כי לאחר אותו פסק דין הוחל בהכנת טיוטת קריטריונים למתן מעמד עולה למי שהתגייר ב-"קהילה יהודית אורתודוקסית מוכרת" בישראל, אשר אינו זכאי לקבל אזרחות ישראלית על פי דין או שאינו בעל רישיון לישיבת קבע. נטען כי עלה קושי ביישום המבחן שנקבע בפסק הדין, מאחר והמבנה הקהילתי המוכר לגיורי חו"ל של קהילה יהודית מוכרת, לא מתקיים באותו אופן בישראל. בשנת 2017 הופץ תזכיר חוק הגיור הממלכתי, אשר מטרתו הייתה לעגן מערך גיור בחקיקה כגורם הבלעדי אשר לגיוריו בישראל תהיה נפקות לכל דבר ועניין. אותה הצעת חוק ממשלתית לא קודמה מאז. עוד נעשו ניסיונות שונים כדי לקדם את הסוגיה ונטען כי גם בימים אלה עומלים גורמי המקצוע אצל המשיבים על קידום טיוטה של תבחינים לבחינת גיורים פרטיים בישראל. גובשה טיוטה שהובאה בפני מנכ"ל רשות האוכלוסין לצורך דיון בנושא. לשלמות התמונה מפנה התשובה - לכך שבבג"ץ 11013/05 דהן נ' שר הפנים (1.3.21) נקבע כי יש להכיר גם ביהדות של מי שבמהלך שהותו בישראל עבר גיור במסגרת קהילה מהזרם הרפורמי או הקונסרבטיבי.

     

21. בפרשת וולמר סקר בית המשפט באריכות את הפסיקה ועמד על הקשיים ביישום מבחן הקהילה היהודית המוכרת. נאמר שם כי נראה שבכוונה נמנע בית המשפט מלקבוע אמות מידה ליישום אותו מבחן ומקביעת מאפייני סף של אותה קהילה. בית המשפט הפנה לקושי הנעוץ בשוני בין מבנה קהילתי בחו"ל לקהילות בישראל. כפועל יוצא מכך, עולה קושי ביישום עניין רגצ'ובה בישראל עת שמפנים להכרה בבית דין פרטי, אשר לא בהכרח קשור לקהילה מוכרת. צוין כי המוסדות המגיירים בישראל לא משתייכים למסגרות קהילתיות ועל אף זאת ישנם בתי דין פרטיים, הזוכים להכרה בקרב הקהילה, ומובנה הרחב, בה הם פועלים. באותו מקרה בחן בית המשפט את עניינה של רשת "גיור כהלכה", אשר מציעה גיור אורתודוקסי הלכתי ציוני. בית המשפט בחן את תיאור אותה רשת במרשתת ועמד על רשימת הרבנים והדיינים המופיעים בה, והעומדים מאחורי הגיורים בה. נקבע שם כי יש להכיר בבתי דין אורתודוקסיים פרטיים שנמנים על אותה רשת, שכן הם דומים לבתי הדין הפרטיים שקיבלו את אישור בג"ץ בעניין רגצ'ובה. בתי הדין המשתייכים לרשת גיור כהלכה, משתייכים לזרמים מרכזיים ביהדות, הם בעלי מסגרות קבועות והם בעלי זהות יהודית ידועה במסגרת קבועה ובעלת שם. לאלו יש גם את המרכיב הקהילתי במובן הרחב, לנוכח המעמד ההלכתי הרם של הפועלים באותה הרשת. בית המשפט בעניין וולמר - סקר את המידע הקיים לעניין בית הדין של גיור כהלכה, ובין השאר גם על רקע רשימת הרבנים הבולטים הנמנים על שורותיו, מצא לקבל את הגיור הנערך שם. המשיבים מדגישים כי באותו מקרה, בית המשפט בחן מידע רב לפני שהגיע למסקנתו וציין אגב הכרה באותם בתי דין, מהם המבחנים שיש לבדוק.

     

22. באשר למקרה דנן, מפנים המשיבים לספקות שעלו באשר לכנות הגיור וזאת עת התקבל בידי הרשות מידע לפיו העותרת הציגה בעבר מצג שווא במסגרת ההליך המדורג וזאת ככל הנראה לצורך קבלת מעמד בישראל. ההסכמה בשנת 2018, ליתן לעותרת רישיון ב/1 לשנה - הייתה לצורך בחינה נוספת של מעמד עולה מכוח הגיור, אך העותרת היא שעזבה את הארץ ולא אפשרה למצות את הבדיקה. נטען כי בכלל ההחלטות אשר ניתנו בעניינה הובהר כי טרם נקבע אם ניתן להכיר בגיור אשר בוצע בבית הדין האזורי "גוש עציון". כדי להכריע בעניין זה נדרשת תשתית ראייתית מלאה ובהמשך בחינה בעניין גיורה הפרטני של העותרת. נטען כי לשם כך על העותרת ועל בית הדין ליתן מענה מפורט ומגובה בתצהיר ואסמכתאות ביחס לנקודות הבאות:

    א.לאיזה זרם ביהדות משתייך האורגן המגייר.

    ב.כללי בית הדין והאורגן המגייר - פירוט מלא ורחב.

    ג.התייחסות לקריטריונים השונים לפתיחת תיק לגיור ולבחינות אותן בית הדין עורך למבקש הפונה אליו בבקשה להליך גיור, ובכלל זה הדרישות אותן קבע האורגן לצורך אישור או סירוב בקשה לפתיחת הליך גיור, וכן התייחסות לשאלה האם נבדק מעמדו בישראל של המבקש/ת טרם קבלת ההחלטה בבקשה לביצוע הליך הגיור.

    ד. זהות האנשים להם סמכות לאשר פתיחת הליך גיור למבקש/ת.

    ה.פירוט אודות הגוף המכין לגיור והפיקוח עליו, כמו גם התייחסות לעניין הקשר בין הגוף המכין לגיור לבין האורגן המגייר ובית הדין.

    ו.פירוט באלו נסיבות מחליטים לאשר או לסרב בקשה לגיור, וכן מה קורה לפני בית הדין, מה בית הדין בודק.

    ז.פירוט אודות היקף הלמידה בהליך הגיור, תוכן הלמידה ובכלל זה סילבוס מפורט של החומר הנלמד וכן התייחסות להיקף שעות וימי הלמידה וכן לאופן הלימוד (פרטני/קבוצתי/פרונטלי וכו').

    ח.פירוט כיצד מבוצע הליך הפיקוח על הליך הלימודים.

    ט.פירוט אודות הדרישה להשתתפות פעילה בקהילה יהודית במהלך ולאחר הגיור, היקף הדרישה והפיקוח על כך, והאם נערכת בקרה על כך גם לאחר סיום הליך הגיור. כמו כן, התייחסות לקשרים בין הקהילה היהודית - הרב המכין לגיור - האורגן המגייר.

    י.פירוט המסגרות המשתייכות או הפועלות תחת האורגן המגייר.

    יא.פירוט מיקום, היקף ותדירות פעילות האורגן המגייר.

    יב.פירוט זהות הדיינים המכהנים בבית הדין מטעם האורגן המגייר, ובכלל זה פירוט התפקידים אותם הם נושאים באורגן המגייר ומחוצה לו, וכן מיקום הקהילות בהם הדיינים הללו פועלים.

    יג.פירוט אודות גופים או רבנים המכירים בגיור הנערך במסגרת בית הדין הפועל מטעם האורגן.

    לעמדת המשיבים נדרשים גם מסמכים המעידים על השתייכות לקהילה יהודית לאחר מועד הגיור.

     

23. המשיבים טוענים כי הפירוט האמור נדרש והכרחי כדי לענות על השאלה "הראשונית" (ר' ס' 75 לתשובה) והיא האם יש להכיר בבית הדין "גוש עציון" ובגיורים שנערכים על ידו, לשם מתן מעמד לפי חוק השבות. בית דין זה טרם נבחן מבחינה מהותית והליכי הגיור בו טרם הוכרו במדינה. נטען כי המידע הנדרש לכך - לא נמצא עדיין בידי המשיבים. המשיבים מזכירים כי הם ביקשו לאחר הגשת עתירה זו, להשיב את ענין העותרת לבחינה והחלטה מחודשים אך העותרת סירבה לכך. אין מקום להתערבות בית המשפט בשלב זה. נדרש כאן מיצוי הליכים מבחינה מהותית.

24. לגישת המשיבים - כדי לקבל החלטה בעניין העותרת, יש צורך לעבור מספר משוכות. ראשית, יש לבחון אם יש מקום להכיר בבית הדין גוש עציון כבית דין שגיורו יכול ויוכר לצורך שבות. אם המענה לכך יהיה חיובי, אזי תידרש בחינה פרטנית באשר לאופן גיור העותרת ובחינת סוגיית כנות הגיור שעברה. זאת בפרט לנוכח החשדות הכבדים שהתעוררו בעבר בעניינה. המשיבים מדגישים (על יסוד פסיקה אליה הם מפנים) את חובתם לבחון ביסודיות את הליך הגיור לנוכח החשש מפני - "מסירת מפתחות הכניסה לישראל לידי גופים חיצוניים שאין עליהם פיקוח" (ר' ס' 82 לתשובה). לא נמסר כאן מידע המאפשר להשלים בחינה ביחס לבית הדין הרלוונטי. החומר שהוגש עם הבקשה בשנת 2016 אינו מפרט את הנדרש, בהתאמה למבוקש, כפי שפורט לעיל. משהתבקש מידע נוסף, כדי להשלים בחינה מחודשת, אין מקום שבית המשפט יכנס בנעלי המשיבים, בטרם שיאפשר למצות את הבדיקה.

     

    המסמכים הנוספים אשר הוגשו בסמיכות לדיון בעתירה:

25. בסמוך למועד שנקבע לשמיעת העתירה הוגשו מסמכים נוספים מטעם העותרת באישורי. בד בבד נקבע כי אלו מתקבלים על תנאי ודיון בבקשה להגשתם יושלם במועד שנקבע לדיון בעתירה. המשיבים התבקשו עם זאת, לבחון את העולה מהמסמכים עוד טרם לדיון (ר' החלטתי מיום 26.8.24).

     

26. כך הוגש תצהיר מטעם בעז אופן, מזכיר בית הדין האזורי ב"גוש עציון" משנת 2017. באותו תצהיר הוא התייחס בהרחבה לדרך בה פועל בית הדין, מי עמדו ועומדים בראשו והדרך בה הוא פועל. בין השאר, הודגש כי בית הדין לא בא לייצר מדיניות חלופית לבתי הדין של הרבנות, אלא הוא מחיל את הקריטריונים שנקבעו על ידי הרבנות עצמה, גם ביחס למי שפונה לשערי היהדות כאשר הוא נעדר מעמד אזרח או תושב קבע. הודגש כי ביה"ד מוכר על ידי כמעט כל רבני הציבור הדתי לאומי ואף על רבים מהמגזר החרדי - אשר מידי פעם אף מפנים אליו אנשים לגיור. מייסדי בית הדין והעומד בראשו - היו דייני גיור מוסמכים בבית הדין של הרבנות הראשית. התצהיר מתייחס עוד לדרך העבודה של בית הדין מול שליחים מטעמו ובהם גם הרב דוד בן ניסן, אשר המליץ בשעתו על העותרת. כן מפרט התצהיר את ההליך באמצעותו בודקים כי מדובר במי שמבקש מטעמים כנים להצטרף ליהדות ועבר הליך מספק כאשר הוא רציני בכוונתו לקיים את המצוות, מכיר את אורח החיים היהודי, אמונת ישראל, חגי ישראל, כשרות שבת, תפילות, ברכות וברמה מספקת. הודגש שם כי דרישות בית הדין אינן נופלות מאלו הנדרשות על ידי מערך הגיור הממלכתי. לא נבדק משך הלימוד לגיור, אלא המוכנות של הפונה. כך גם נבדקת השתייכות המתגייר לקהילה יהודית במהלך לימודיו. כל פתיחת תיק טעונה אישור ראשוני של אב בית הדין וכיום משמש בכך כב' הרב יעקב ורהפטיג שהינו דיין גיור בדימוס ברבנות הראשית. התצהיר מתייחס עוד לבקשת העותרת בשעתו וזאת על בסיס הנמצא רשום בתיק הגיור שלה בבית הדין. מפורט ההליך שעברה ובחינת ידיעותיה כאשר בראש המושב בעניינה ישב כב' הרב ישראל רוזן זצ"ל.

     

27. עוד הוגש מכתב מלורן גולדשטיין מקהילת לב רעננה, בית כנסת אורתודוקסי ברחוב אחוזה ברעננה, אשר קהילתו מונה יותר מ- 300 משפחות. המכתב כולל התייחסות לשיעורים שם בשבתות ובימי השבוע וכן לרב המקום. זו התייחסה לכך שמאז שהעותרת ובעלה עברו לרעננה לפני כשנה, הצטרפה העותרת לבית הכנסת והיא נוטלת חלק בפעילות אשר בו. מדובר בחברת קהילה תורמת ומוערכת (ר' הפירוט במכתב).

     

    הכרעה:

    אני סבורה כי עתירה זו הוגשה בדין וכי בשלה העת ליתן מעמד עולה לעותרת מכוח חוק השבות; 

     

28. בהמשך לבג"ץ שהגישה העותרת בעבר, נותר להשלים רק בדיקה של כנות הגיור ובכך אין בנמצא פסול על יסוד אירועים המאוחרים לשנת 2018, מועד החלטת גב' כהן;

    עת הוגש בג"ץ 3128/17 מטעם העותרת, עוד בשנת 2017, היה הדבר לאחר הלכת רגצ'ובה, שם למעשה נסללה הדרך להכיר בגיור בבית הדין בראשות כב' הרב רוזן בו גוירה העותרת. אכן, במסגרת עתירה נוספת שהוגשה באותה שנה בבג"ץ 4870/17 - אשטיפני, אף הסכימו המשיבים להוצאת צו על תנאי, מדוע לא יוכר גיור בבית דין בראשות כב' הרב רוזן זצ"ל. משהביעו המשיבים בבג"ץ עוד בשנת 2017, הסכמה לשוב ולבחון את ענין העותרת, ממילא גלומה בכך הסכמה כי ניתן ליתן לעותרת מעמד עולה, חרף העובדה שגוירה באותו בית דין. אכן החלטתה של גב' מזל כהן מספטמבר 2018, לא פסלה את מתן מעמד העולה לעותרת, מכוח בית הדין בו גוירה - אלא לנוכח חשד באשר לכנות הגיור. לפיכך, עת ניתן לעותרת לאחר הבג"צ שהגישה ומכוח ההחלטה משנת 2018 - רישיון ב/1 למשך שנה, כל שנותר לעשות באותה שנה, היה לבחון את כנות הגיור. כפי שפורט לעיל העותרת נאלצה לצאת מישראל עוד בטרם ניתנה החלטתה של הגב' כהן, ממילא ועת נסיבות החיים היו כי זו נותרה בחו"ל - לא היה ניתן להשלים את הבדיקה אז, אלא רק לאחר שובה של העותרת לארץ וחידוש פנייתה להמשיך בהליך.

     

29. לא ניתן לקבל את ההנמקה בהחלטה המקורית מאפריל 2023, הקובעת העדר כנות על יסוד מצג שווא באשר לזוגיות הקודמת; אין חולק כי הקשר שבין העותרת לבין מר מלכה הסתיים זה מכבר ועוד עובר להחלטת גב' מזל כהן בשנת 2018. לפיכך, עת ניתנה החלטה ביום 13.9.18 - לפיה ניתן רישיון ב/1 לשנה כדי להוסיף ולבחון את הבקשה - הרי שמדובר על בחינה צופת פני עתיד. לו היה רצון לבחון את כנות הגיור על יסוד הקשר עם מר מלכה, היה מקום ליתן החלטה סופית עוד בשנת 2018. הנכונות שלא לעשות כן, אלא לקצוב שנה לבחינה נוספת, מעידה כי יש לבחון את כנות הכוונה להצטרף לעם היהודי על יסוד פעילות עתידית. אין כל חידוש בהתייחסות לעבר ולא זו הייתה מטרת החלטת גב' כהן כאמור. זאת ועוד, גב' ציון חרגה מן המנדט שניתן לה, עת דחתה את הפניה המחודשת על יסוד העובדה שהגיור היה בבית דין פרטי "אשר טרם נקבע אם הוא מוכר לצורך קבלת מעמד בישראל". כאמור ההחלטה משנת 2018 הייתה לאחר שהוגש כבר בג"ץ בנושא ומכוח אותה החלטה, נותר עוד רק לבדוק את סוגיית הכנות וזאת כאמור על יסוד שנה עתידית נוספת.

     

30. בהמשך לאמור, לא ניתן גם לקבל את ההנמקה בהחלטה אשר ניתנה בערר הפנימי. ההחלטה בגינה הוגשה עתירה זו; הנמקה כי בית הדין בו נערך הגיור טרם הוכר לצורך מתן מעמד עולה, אינה יכולה להתקבל - כאשר המנדט שניתן לבדיקה בשנה אחת נוספת, היה שונה. לו סברו המשיבים שאין מקום להכיר בגיור בבית הדין בראשות כב' הרב רוזן, ממילא היה עליהם לעמוד על עמדתם זו עוד בבג"ץ שנדון בשנת 2017. אם לא תאמר כן, איזו תוחלת יש לבדיקת כנות הגיור, אם מכל מקום - בין אם תוכר כנות, ובין אם לאו, לא יוענק מעמד מטעם אחר?! עת ניתן מנדט לבחינת כנות הגיור ובמבט צופה פני עתיד ועת שלא קיימת בהחלטה הנמקה כי לא נמצא קושי בכנות בגיור על יסוד התפתחות זו או אחרת המאוחרת להחלטה, הרי שהיה מקום לקבל את הבקשה. אציין כי בהחלטה בערר הפנימי מיום 17.12.23, ציינה גב אליאן שלא נעלמו מעיניה המסמכים שהוגשו בעניין השתייכות העותרת לקהילה יהודית בארה"ב (צ"ל קנדה) ודבר נישואיה לאזרח ישראלי. לא נאמר דבר על פסול במסמכים אלה, או על מידע השולל כנות רצונה של העותרת להצטרף לעם היהודי על יסוד אירוע המאוחר לשנת 2018.

     

31. אכן התנהלות העותרת לאחר ההחלטה משנת 2018 - מלמדת כי אין סיבה לפקפק ברצונה הרציף במשך שנים, להצטרף לעם היהודי ולהיות חלק ממנו; כפי שפורט לעיל זו נישאה ליהודי ובנישואים כדת משה וישראל. היא התגוררה בחו"ל כאשר שם הייתה חברה בקהילה יהודית והוגשו מסמכים באשר להשתייכות לאותה קהילה. בנה"ז ניהלו בית דתי וכן הצטרפו לקהילת חב"ד אשר במקום, לרבות תפילה בשתות וחגים. גם כאשר בחרו לשוב לארץ הם מצאו את מקומם בקהילה שומרת מצוות ברעננה והם מהווים חלק ממנה. עת הסכימו המשיבים, כאמור עוד בשנת 2018, להוסיף ולבחון במשך שנה אחת נוספת את כנות גיור העותרת; עת שבסופו של יום ניתנה למשיבים תקופה ארוכה משמעותית לבחון האמור - וזו לא רק שאינה מלמדת על קושי במישור זה, אלא אף מעידה באופן ברור על כנות כוונות העותרת, ממילא דחיית פנייתה היום, על יסוד הקשר הזוגי הקודם בלבד (קשר שכאמור הסתיים עוד לפני ההחלטה משנת 2018), תוך התעלמות מהאירועים המשמעותיים שחלו בחיי העותרת לאחר שנת 2018 - חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני.

     

32. ועוד; אפילו אתעלם מכך שהמשיבים למעשה ויתרו על טענותיהם בעניין זהות בית הדין עוד בגדר העתירה לבג"ץ ולאחר מכן בהחלטה משנת 2018 - מכל מקום, אני מוצאת כי לא רק שהיה על המשיבים להשלים בדיקותיהם באשר לאותו בית דין זה מכבר, אלא לגופם של דברים - ניתן להכיר בבית הדין המגייר, בהתאמה לדרך בה נעשה הדבר בפרשת וולמר;

    עוד משנת 2016 התבקשו המשיבים לקבוע קריטריונים להכרה בבתי דין פרטיים, אשר גיור בהם יוכר לצורך מתן מעמד מכוח חוק השבות. הדבר לא נעשה במשך מעל לשמונה שנים. בפרשת וולמר הרחיבה כב' השופטת ת' בר אשר באשר להלכת רגצ'ובה והסוגיות אותן יש לבחון, עת נערך הגיור בבית דין פרטי. בהתאמה לדרכה שם, כך גם כאן, לו היה מקום לבחון את בית הדין המגייר - אזי הייתי מוצאת לקבוע שניתן לסמוך על הגיור בו וכי מדובר בבית דין העומד בכל הנדרש על פי אותה פסיקה. נראה כי עת שהרשות לא פעלה כמצופה ממנה עוד משנת 2016 (המועד בו ניתנה הלכת רגצ'ובה), אין מנוס מלעשות את מלאכתה.

     

33. אני מוצאת להפנות לתצהיר שהוגש עוד בעבר מטעם כב' הרב רוזן (ר' נספח 6 לעתירה), שם פירט כי עוד בשלהי 1995, הוא התבקש ע"י כב' הראשל"צ דאז, הרב בקשי דורון, אשר כיהן כנשיא בתי הדין הרבניים, לייסד מערכת גיור אשר תיתן מענה לאזרחים שעלו מכוח חוק השבות. הוקם מינהל גיור בראשותו, בחסות הרבנות הראשית, והוא כלל עשרה הרכבים של בתי דין שאוישו על ידי כ- 25 דיינים שנבחרו על ידי הראשל"צ. במקביל - הוקמה מערכת חינוכית לפיקוח על אולפני הגיור שהופעלו על ידי גורמים שונים, בתמיכה כספית של המדינה. כן הוקמה מינהלה ארצית ואזורית לטיפול בתיקי הגיור והקשור בכך. הרב רוזן עמד בראש מינהל הגיור אשר הפך בהמשך למערך הגיור וזאת משנת 2000. באותן שנים נקבעו, במעורבותו, דרישות הגיור וחומרי הלימוד באולפנים ובמקומות הלימוד. בהמשך הוטמע מינהל הגיור בתוך הנהלת בתי הדין הרבניים, בראשות כב' הרב אליהו בן דהן. לאחר מכן, הוא הועבר למשרד לשירותי דת, ובהמשך למשרד ראש הממשלה. לאחר כהונת כב' הרב בן דהן - עמד בראש מערך הגיור כב' הרב חיים דרוקמן זצ"ל ולאחר מכן כב' הרב יצחק פרץ. עד לפרישת כב' הרב רוזן לגמלאות, בשנת 2011, עברו תחת ידו אלפי מתגיירים ומתגיירות וכן הוא היה פעיל מרכזי בקרב דייני הגיור. ביחד עמו פרש לגמלאות גם כב' הרב גדעון פרל - שהיה רבה של אלון שבות ורב אזורי בגוש עציון וכיהן כדיין גיור משנת 1996. הרב רוזן והרב פרל - יסדו בית דין פרטי לגיור המוכר כבית הדין לגיור בגוש עציון. במסגרתו נתנו שירותי גיור למועמדים, אשר בהעדר אזרחות, לא היו יכולים להגיע לבתי הדין הממלכתיים לגיור. בהקשר זה מצוין בתצהיר כך:

     

    "כשני דייני גיור בעלי ניסיון רב של 15 שנה קבענו שהנורמות והדרישות להתגייר בבית דיננו בגוש עציון תהיינה לא פחות מאלו המקובלות בבתי הדין הממלכתיים ואולי אפילו גבוהות מהן. צרפנו לבית הדין בגוש עציון 3 רבנים נוספים, תושבי אלון שבות, כולם אישים הנושאים תפקידים רבניים, תורניים וחינוכיים בתחומם. השתתפתי אישית בכל תיקי הגיור שנדונו בבית דיננו, בצירוף 2 דיינים נוספים מתוך 4 עמיתיי הנ"ל.."

     

    (ר' שם, החל מס' 9).

    בהמשך התצהיר מפרט כב' הרב רוזן את המגבלות להתקבל לשערי בית הדין והמסמכים הנדרשים לכך ובכלל זה המלצות ממוסדות גיור שהתמחו בהכנה לגיור, המלצות מרב בית כנסת, משפחות מאמצות ועוד. כן הוא מציין כי בית הדין בגוש עציון והרבנים המכהנים בו - "מוכרים ונטועים היטב בקהילה הדתית לאומית בכל רחבי הארץ. כולנו מקובלים על כלל רבני הציונות הדתית כבעלי סמכא לגיור. הכול מכירים בגיורינו וכן גם בקרב רבנים חרדים רבים ומקבלים אותם לקהילותיהם..."(שם, ס' 13). בין השאר, צוין שם כי מרבית המועמדים לגיור מופנים לבית דין זה מרשת אולפני הגיור "עמי", על ידי כב' הרב דוד בן ניסן, או מרשת "שבי ישראל", ע"י כב' הרב יהושוע גרונשטיין. הנ"ל נמצאים בקשר ישיר עם מועמדי הגיור ומנחים אותם. הפונים צריכים לפרט את מניעי הגיור, הרקע שלהם ועוד. בית הדין המתרשם מהחומרים, מחליט להזמין מועמד לפני שלושה דיינים ובמושב בית הדין מתנהלת שיחה עם המועמד וממליצים נוספים. אם מתקבלת החלטה חיובית לגייר - נערך הטקס בו המתגייר מקבל עליו עול מצוות, בפני בית הדין, בטקס מרגש ומוזמן לטבילה לאחר מספר ימים (ר' כאמור נספח 6 לעתירה, כאשר אדגיש כי מדובר בתצהיר שנערך עוד בשנת 2016. כלומר עוד עובר לדיון בבג"ץ שנאלצה העותרת להגיש בעבר).

     

34. הרב רוזן אף חתם על המלצה חמה אישית בעניין העותרת עוד בשנת 2017 והוא ציין כי למרות אלפי מתגיירים שעברו תחת ידיו, זו זכורה לו לטובה, עת התבלטה מאוד - הן במוטיבציה ובהשקעה, הן בהיקף ידיעותיה, הן במידותיה ובהליכותיה והן באורחות חייה היהודיים. הוא ציין כי למרות היותה אזרחית בארץ מערבית, בחרה העותרת מתוך אמונה וקול פנימי - להתגייר בישראל ולקשור את חייה עמנו, חרף הקשיים בדרכה. הוא ציין כי זו הציגה שורה ארוכה של מכתבי המלצות, מעבר לסטנדרט הרגיל - בהם גם מכתבים מרבנית ומהמשפחה המאמצת אשר מוכרים לרב רוזן כבעלי השפעה לקירוב ליהדות. התרגשות העותרת במעמד קבלת המצוות, הייתה ניכרת והעידה לטעמו על כנות פנימית. הוא המליץ בכל פה להעניק לה אזרחות בציינו שבכך נתברך כולנו בעולה חדשה למופת מכל הבחינות (ר' נספח 8 לעתירה) לשלמות התמונה אפנה עוד להמלצות עצמן שהונחו בפני בית הדין. המלצות אשר הוצגו, בגדר נספח 7 לעתירה.

     

35. מידע זה היה בפני המשיבים, עוד עובר להחלטה משנת 2018 ונראה כי לאורו הם הסכימו להמשיך ולבדוק את כנות הגיור במשך שנה נוספת, ללא פסילת בית הדין המגייר. עת שמקימי בית הדין הם לא רק בעלי שם, מוכרים ומכובדים בקהילה במובן הרחב שנקבע בפרשת וולמר, אלא אף ייתרה מכך, כיהנו שניהם במינהל הגיור הממשלתי מטעם הרבנות הראשית וכב' הרב רוזן אף הצהיר כי ההקפדה בבית דין זה אינה יורדת מזו הנהוגה במערך הממשלתי - הרי שהיה מקום להכיר בגיורו זה מכבר על יסוד הלכת רגצ'ובה. אילו סברו המשיבים כי לא די באמור, היה עליהם להתכבד ולמצות את הדיון באותה עתירה בבג"ץ אשר כאמור הוגשה כבר לפני מעל לשבע שנים.

     

36. עוד אפנה להצהרה מאוגוסט 2024 - ממר בעז אופן, המשמש כמזכיר בית הדין עוד משנת 2017. עולה מאמור שם כי לאחר פטירת כב' הרב רוזן וכב' הרב גדעון פרל - משמש היום כאב בית הדין כב' הרב יעקב ורהפטיג. אף הוא דיין גיור בדימוס בבית הדין הממלכתי של הרבנות הראשית; ראש כולל דיינות והלכה במכון הארי פישל בדימוס, ואב בית הדין לממונות בהר נוף. בהתאם למפורט במסמך זה - הרבנים בבית הדין פועלים על בסיס התנדבותי והם מקבלים תמורה כספית סמלית. עם כב' הרב ורהפטיג ישנם חמישה דיינים מוסמכים, המשתתפים במותבי בית הדין והם הרב זאב וייטמן, הרב שלום ברגר, הרב אליקים קרומביין, הרב ישעיהו זף והרב בצלאל בורשטיין. בין השאר, נאמר באותו תצהיר כי הגיור בבית הדין הוא גיור אורתודוקסי מחמיר. גיור המשמר את רמת הגיור הנדרשת ברבנות הראשית, אשר נקבעה בזמנו בין היתר על ידי כב' הרב רוזן זצ"ל. בית הדין לא בא לייצר מדיניות חלופית לבתי הדין של הרבנות, אלא מחיל את הקריטריונים שנקבעו על ידי הרבנות הראשית עצמה, גם על אלה שפונים לשערי היהדות, בהיעדר מעמד אזרח, או תושב קבע, בישראל. בסעיף 8 מצהיר מר בעז אופן כי - "בית הדין מוכר על ידי כמעט כל רבני הציבור הדתי הלאומי ואף על רבים מהמגזר החרדי, אשר מידי פעם אף מפנים אלינו אנשים לגיור. כאמור, מייסדי בית הדין והעומד בראשו היו דייני גיור מוסמכים בבית הדין של הרה"ר". מר אופן מרחיב עוד באשר לעבודה עם שליחי בית הדין ובהם כב' הרב דוד בן ניסים. רק באמצעות המלצות כמו של הנ"ל, המלווה את המבקש להתגייר, או אנשים אחרים המוכרים לבית הדין ואשר עליהם בית הדין סומך - ניתן להגיע לבית הדין. מפורט שם עוד התהליך המתקיים, לרבות שאלות המופנות למבקש להתגייר בענייני עיקרי אמונת ישראל, מצוות התורה ואורח החיים היהודי. כן נבחנת רצינות בן או בת הזוג - בכוונתם לשמור את המצוות וזאת כתנאי לקבלה בשערי בית הדין. נאמר כי - "דרישות בית הדין אינן נופלות מאלו הנדרשות על ידי מערך הגיור הממלכתי המוכרות היטב בשל מעורבותם ארוכות השנים של מייסדי בית הדין עם מערך הגיור ועם הרבנות הראשית" (ר' שם בס' 13). נבדקת גם השתייכות לקהילה יהודית במהלך הגיור. כל פניה לפתיחת תיק טעונה אישור ראשוני מאב בית הדין. בתפקיד זה, בו כיהן בעבר כב' הרב רוזן זצ"ל - מכהן כאמור היום, כב' הרב ורהפטיג.

     

37. מר אופן פרט עוד באשר לנמצא בתיק בית הדין של העותרת; בין השאר, עולה כי זו התקבלה לבית הדין בהמשך להמלצה חמה שניתנה מאת כב' הרב דוד בן ניסים, לאחר תקופת לימודים של כשנה וחצי במסגרת אולפני הגיור של "עמי" ולאחר שראה את מסירותה לקיום אורח חיים יהודי אורתודוקסי וכן התרשם לטובה מחברותה הקבועה בקהילת "ראש יהודי" בתל אביב, המוכרת לבית הדין. הוא מציין המלצות נוספות שהתקבלו ממורים, משפחה מאמצת ומתפללי בית הכנסת הנ"ל. כן הוא מפרט את מעמד בית הדין ואת החברים בבית הדין - עת נבחנה העותרת על ידיעותיה ונבדקו כוונותיה להמשיך ולנהל אורח חיים על פי התורה.

     

38. ככל שלא די אפוא בחומרים שהוצגו עוד בשנת 2017, הרי שעולה כי גם כיום ממשיך אותו בית דין לפעול באופן דומה. לא רק שהליך הגיור הוא קפדני וכפי שנאמר בוודאי שאינו נופל מזה המתקיים במקביל לו במסגרת הממלכתית, אלא גם ניצב בראשו בכל עת ועד היום - מי שכיהן טרם לכן כדיין בעת גיורים באמצעות הרבנות הראשית. ממילא עסקינן במי שבקיא בדרישות המחמירות שם. פירוט תהליך הגיור בחומרים שהונחו בפני, אינו יכול להותיר מקום לספק כי בית דין זה, עומד בדרישות שנקבעו בפסיקת בג"ץ רגצ'ובה להכרה בגיוריו.

     

39. אפילו היה מקום להידרש היום - לבית הדין המגייר, להבדיל משאלת כנות הגיור (כאמור, באיחור של מעל לשבע שנים, וחרף ההחלטה משנת 2018, לאורה נותר עוד רק לבדוק את כנות הגיור) - יש לזכור כי המשיבים בחרו לדחות את בקשת העותרת וזאת להבדיל מבקשה להשלמה תחומה זו או אחרת. זאת, ככל שמצאו כי קיים חוסר בחומרים המשמעותיים שהועברו באשר לבית הדין, עוד בשנת 2017. בנסיבות אלה, הבקשה הפתאומית עובר להגשת התשובה לעתירה, להשיב את עניינה של העותרת לבחינה נוספת, נחזית כניסיון לגרום לעינוי דין נוסף ובחינת הליך סרק. ניתן להבין את התנגדות העותרת לכך, עת סברה כי נותר רק להשלים בדיקת כנות הגיור. העברת דרישה למידע בי"ג רכיבים כמפורט לעיל, אף שהמידע הנדרש (כולו או לכל הפחות רובו) כבר סופק, אינה מלמדת על כוונה לבצע בחינה כנה. זאת אף בהתעלם מכך שהמועד לבחינה זו, חלף כאמור, זה מכבר.

     

40. אני מוצאת להפנות עוד לחומרים רבים שהונחו בפני; בכלל זה אישורו של כב' הרב נחמיה דייטש מטורונטו. עולה מדבריו כי בעל העותרת היה חבר בקהילתם המונה יותר מ-700 משפחות, עוד לפני הנישואים. החברות חודשה לאחר הנישואים וזאת ביחד עם העותרת. הרב דייטש, מתאר השתתפותם באירועי הקהילה ובשיעורי תורה, חלוקת סלי מזון בראש השנה ופורים ועוד. בין השאר, ציין כי הוא מאשר שהעותרת שומרת מצוות ומעורבת במעשים טובים ובמסורת היהודית. בני הזוג גם מארחים אנשי קהילה בביתם בשבתות וחגים לעיתים קרובות. העותרת מארגנת גם מפגשי הפרשת חלה והקהילה עצובה על כך שאלו עזבו, אם כי הדבר הוא בנסיבות המשמחות של עלייה לישראל (ר' נספח 14 לעתירה). עוד אפנה לתצהיר העותרת - שם התייחסה למסלול הגיור שעברה, לנישואים לבעלה הנוכחי, החיים בקהילה היהודית בקנדה וכן עת התגוררו אז ביפו, בישראל בקהילת חב"ד שם (ר' נספח 17 לעתירה). כך גם במכתבה של גב' לורן גולדשטיין, זו פרטה באשר להשתייכות כיום לקהילת בית הכנסת בקהילת לב רעננה, בשנה שחלפה מאז עברו בנה"ז לגור שם. בין השאר, ציינה כי העותרת שומרת שבת ומצוות. חומרים אלה מתווספים לחומרים אשר הוצגו בשעתו בפני כב' הרב רוזן זצ"ל, עת מצא לזמן את העותרת לבית הדין בראשותו, מקום בו שוכנע בכנות הגיור ובמסלול המשמעותי שעברה העותרת בטרם גיורה. כל זאת, עוד בעת גיורה, לפני שנים.

     

41. אכן, כאשר הרשות מבקשת להשלים בדיקה, דרך המלך הינה השבת ענינו של העותר להמשך בחינה ברשות. כך גם אין לכאורה מקום לבחון חומרים אשר לא הונחו בפני הרשות (ר' בעניין זה המסמך האחרון מלורן גולדשטיין וכן המסמך ממזכיר בית הדין אזורי גוש עציון). חרף האמור, אני מקבלת את התנגדות העותרת לכך. לטעמי אין מקום ללכת בדרך זו במקרה דנן. בהקשר זה אני מפנה לצבר הדברים אשר צוינו לעיל;

    עניין כשרות בית הדין המגייר, נבחן עוד בשנת 2017; העותרת נאלצה להגיש עתירה לבג"צ והמשיבים בהמשך לעתירה זו הסכימו לתת מעמד לשנה לבחינה נוספת. בחינה זו נועדה לבדיקת הכנות ולא לבדיקת בית הדין. אם סברו המשיבים אחרת, מצופה היה כי יפנו, זה מכבר, עם החסר להם; עת עמדו בראש בית הדין בעבר ובהווה רבנים אשר כיהנו גם במערך הגיור הממלכתי ועת שהרב רוזן הצהיר עוד בשנת 2017 כי המסלול אצלם אינו מקל ביחס למסלול באפיק האחר, קשה להניח כי קיימת מחלוקת של ממש באשר ל"כשרות" אותו בית דין; מדובר במחדל מתמשך של הרשות עוד מאז נקבעה הלכת רגצ'ובה. לא ניתן לקבל כי מי שפנתה עם בקשה למעמד לפני כשמונה שנים, תידרש כעת לשוב לתחילתו של המסלול המפרך אליו פנתה אז; ככל שיונח כי המשיבים יכולים כעת לשוב לשאלה הראשונית של "כשרות" בית הדין - היה מצופה כי יפנו באופן פרטני למידע אשר לדידם חסר כאן, ביחס לבית הדין שבגוש עציון. זאת להבדיל מהעברת רשימת נתונים גנרית, אשר ככל הנראה תתבקש מכל מי שיפנה בעתיד עם בקשה דומה להכיר בגיור בבית דין פרטי; ההחלטות משנת 2023 (אפריל ודצמבר) לקויות על פניהן. אלו חרגו מחד גיסא מהמנדט שניתן בהמשך להחלטת מזל כהן משנת 2018 ולא נדרשו מאידך גיסא לחומרים משמעותיים שהיו מונחים בפני הרשות. כך לדוגמא לא די באמירה כי הונח חומר מהקהילה בטורונטו, או כי חלק מהמסמכים שמניתי לעיל "לא נעלמו מעיניי" גב' רונית אליאן. היה מצופה כי החלטתה תידרש לכל אותם מסמכים והעולה מהם ותנמק מדוע חרף כל המפורט שם, עולה ולו כביכול, שאלה נוספת בעניין כנות הגיור. מצבור דברים אלה - מלמד כי דעת הרשות נעולה, באופן המעלה ספק אם יש טעם בהשבת ענין העותרת אליו. ההשבה גם תגרום לעינוי דין, אשר אותו לא ניתן לקבל.

    בשנת 2018 נקבע כי גיור העותרת יבחן במשך עוד שנה. היה צורך רק להשלים בחינת כנות גיורה. מאחר וכבר אז לא נותרה בזוגיות עם מר מלכה, הרי שהיה צריך להשלים את הבדיקה על בסיס האירועים מאז אותו מועד. אלו מלמדים על כנות הגיור באופן ברור ובכלל זה הציגה העותרת מסמכים אשר הרשות כלל לא נדרשה אליהם.

     

42. העותרת שוהה היום בישראל ברישיון א/5 מכוח ההליך המדורג, הנובע מנישואיה לבעלה הנוכחי. עם זאת, כפי שהודגש בדיון היא עומדת על זכותה לקבל כבר כעת מעמד עולה (ולא להמתין עוד שנים להשלמת הליך מדורג) ועל יסוד גיורה - משום שבזה לא נפל פסול. יש להכיר במעמדה על יסוד אותו גיור ובהתאם לקביעות שניתנו זה מכבר בפסיקה. הדבר חיוני גם בשים לב לנפקות הדבר לילדיה, עת יחל הזוג בהרחבת המשפחה.

     

43. בסמוך לחיתום הדברים, אני מוצאת להפנות עוד לדברים שאמרתי לאחרונה בפסק דין בעת"מ 52123-12-23 רייס נ' רשות האוכלוסין וההגירה (1.10.24) אף שם, נמצא כי אין מקום להמתין עוד למשיבים והוכר מעמד מכוח חוק השבות וגיור בבית דין פרטי (בראשות כב' הרב אמסלם), בנסיבות שצוינו שם. כפי שסברתי אז, כך סוברת אני גם במקרה זה. ככל שבכנות פנתה כעת הרשות להסדיר את נושא ההכרה בגרים אשר גוירו בבית דין פרטי - אין אלא לברך על כך. ברם, עת מדובר בתחילתו בלבד של תהליך, ראוי כי כל אשר יקבע במסגרתו יחול על הפונים לקבלת מעמד מהעת האחרונה. מכל מקום, לא ניתן להוסיף ולעכב את העותרת דנן אשר פנתה כבר לפני כשמונה שנים וכבר בשנת 2018 - נותר צורך להשלים רק עוד בדיקה תחומה, של כנות גיורה. אחזור על הדברים שאמרתי בפרשת רייס, עת כנגד האמירה ביבמות דף מז ע"ב לפיה – "קשים גרים לישראל כספחת", הזכרתי גם את צווי מספר דברים, פרק י' פסוק י"ט - "ואהבת את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" וכן את אמירתו של רבי אלעזר לפיה - "לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים" (פסחים פ"ז ע"ב).

    ניכר היטב מהחומרים אשר בפני כי העותרת בחרה לקשור את גורלה בגורל העם היהודי ואף סיימה מסלול גיור משמעותי בבית דין, אשר בהתאם לפסיקה, יש להכיר בגיורו. עוד בינואר 2017 אמר כב' הרב רוזן זצ"ל כדלקמן: "אני ממליץ בכל פה להעניק לה אזרחות מכוח הגיור. אמילי רבקה תמצא בע"ה את עתידה בישראל; תקים משפחה נאמנה לעם, ליהדות ולארץ ישראל ונתברך כולנו ב'עולה חדשה' למופת מכל הבחינות" (ר' נספח 8 לעתירה). המלצה זו הגיעה העת לקבל. ככל שנותר ספק בכך בשנת 2018, הרי שהמציאות בשנים שחלפו מאז - הסירה אותו. מכל מקום, לא נמצא בהנמקת המשיבים טעם של ממש, מדוע לדחות את העולה מההתרחשויות של השנים האחרונות (ההחלטה למעשה נמנעה מלהתייחס לאירועים בשנים האחרונות). בהמשך לאמור, דין העתירה להתקבל.

     

44. עת התבקשו המשיבים להתייחס להצעה שעלתה בתום הדיון, חרף תשובה חיובית או שלילית, הם הוסיפו טיעון (שלא ברשות) ובכלל זה ציינו כי כעת התחייבה רשות האוכלוסין לפרסם הנחיות בנושא בחינת בקשות למעמד עולה על בסיס גיור פרטי בישראל, לרבות באשר לאופן בחינת בתי דין פרטיים. אין מקום להתייחס לדברים שעלו בתום הדיון בעתירה. כאמור, אף שיש לברך על אותה הודעה, מכל מקום, אין הדברים נוגעים לעותרת שבפני. עותרת שפנתה שנים רבות בטרם למתן אותן הנחיות (ככל שניתנו לאחרונה) ואשר כמפורט לעיל, נדרשה בעניינה רק עוד השלמת בחינת סוגיית כנות הגיור.

     

    סיכום:

     

    סופם של הדברים הוא כי אני מקבלת את העתירה.

     

    על המשיבים ליתן לעותרת מעמד עולה מכוח גיורה עוד בשנת 2016 בבית הדין האזורי בגוש עציון, בהרכב בראשות כב' הרב ישראל רוזן זצ"ל.

     

    בהמשך להחלטת גב' כהן משנת 2018, נותר למעשה עוד להשלים בדיקה של כנות הגיור. מאחר ובעת קבלת אותה החלטה, העותרת לא הייתה כבר בזוגיות עם מר מלכה, הרי שהיה מקום להשלים את הבחינה על יסוד אירועים המאוחרים להחלטה. ככל שנותרה שאלה באשר לכנות הגיור בשנת 2018, זו קיבלה מענה ברור בבחירות העותרת בשנים שחלפו מאז; נישואים כדמו"י ליהודי, חברות בקהילת חב"ד בטורונטו מספר שנים והמשך חברות בקהילה הנוכחית ברעננה, תוך שמירת מצוות. לא היה מקום לדחות את פנייתה בשנת 2023, על יסוד יחסיה בעבר עם מר מלכה ותוך התעלמות מכל שארע משנת 2018 ועד היום (בכלל זה הנישואים כדמו"י למר גולדשטיין וחייהם בקהילות דתיות אורתודוקסיות ושומרות מצוות). ההתייחסות החוזרת בהחלטות המשיבים למערכת הזוגית בעבר, בעוד נדרשה בחינת העתיד ביחס לשנת 2018 - חורגת מהמנדט שניתן ובנוסף אינה סבירה באופן קיצוני.

     

    אף אם מעבר לדרוש, הבהרתי כי גם לו היה מקום לבחון כיום את "כשרות" בית הדין המגייר, הרי שבהתאם להלכות שנקבעו בהלכת רגצ'ובה ובהמשך לקביעות בפרשת וולמר וכלל החומר שהוצג בפניי במסגרת ההליך (באשר לעומדים בראש בית דין זה ודרך הילוכם) - הרי יש להכיר בגיור שנערך בעניינה של העותרת.

     

    ככל שאכן יש כוונה להסדיר כעת, הליך מסודר, באמצעותו יוכרו גיורים בבתי דין פרטיים, אין אלא לברך על כך, אך פניה לכך באיחור של שמונה שנים ביחס לעותרת דנן, אינה יכולה להתקבל ותגרום לעינוי דין שלא ניתן לקבלו. ככל שהיה מקום להחיל אף על מקרה זה תבחינים אשר נקבעו רק לאחר הגשת העתירה, היה מצופה כי המשיבים יציינו באופן פרטני מה טרם הומצא להם בחומר הרב שהועבר עד כה (חלקו עוד לפני שנת 2018). בקשה גורפת וסתמית להשלמת חומר, מעלה ספק אם יש כוונה להשלים בחינה עניינית. זאת, אפילו אם היה מקום לאפשר את הדבר היום (ר' כאמור התנהלות דומה בעת"מ 52123-12-23 רייס נ' רשות האוכלוסין וההגירה, 1.10.24. דברים שאמרתי שם, יפים בהתאמה לענייננו).

     

    משנותר בהמשך להחלטה משנת 2018, להשלים בחינה במשך שנה של כנות הגיור ומקום בו השנים שחלפו מאז, מלמדות על רצון אמיתי להצטרף לעם היהודי והשתייכות נמשכת לקהילות דתיות אורתודוקסיות - אין מקום לעינוי דין נוסף. יש אפוא ליתן לעותרת מעמד על יסוד הגיור שעברה לפני מעל לשמונה שנים. גיור בבית דין פרטי מכובד, העולה בקנה אחד עם המבחנים שנקבעו בפרשת רגצ'ובה ובהמשך בפרשת וולמר (ואשר עמדו למשיבים שנים רבות לבדוק את הליך הגיור המתבצע בו).

     

    משהעתירה מתקבלת, ישלמו המשיבים הוצאות העותרת בסך 15,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

     

    פסה"ד ישלח לצדדים על ידי המזכירות.

    ניתן היום, כ"ו חשוון תשפ"ה, 27 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.