ת"פ
בית המשפט המחוזי מרכז
|
26499-11-09
01/10/2010
|
בפני השופט:
זהבה בוסתן
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד אפרת פאר
|
הנתבע:
האשם אבו סעדייה
עו"ד ותד אחמד
|
| גזר דין |
ההרשעה ועובדות המקרה
1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977
(שתי עבירות).
2. עובדות המקרה והנסיבות מפורטות בהכרעת הדין ואחזור עליהן בתמצית:
הנאשם הינו אביה של אחלם. בתקופה הרלוונטית, למגינת לבו של הנאשם, החליטה אחלם
להתחתן עם אחמד ולעבור ולהתגורר עמו בישוב זמר. ביום 11.11.09, על רקע מורת רוחו
מהחלטת אחלם, הצטייד הנאשם בסכין לשחיטת כבשים והגיע לביתו של אחמד. הנאשם ניגש לדלת הבית ודפק עליה, אך אחמד סרב לפותחה. בעוד הנאשם ממתין הגיעה ש.ח, בתו של אחמד, ילידת 1993, שהייתה בדרכה מבית הספר וניגשה לפתוח את הדלת. הנאשם ניגש לש.ח אחז בשערותיה ובאמצעות הסכין שבידו החל לדוקרה בגבה, בכתפה השמאלית ובחזה ימין. ש.ח החלה לצעוק אך הנאשם לא חדל ממעשיו והחל לגוררה אל עבר הכביש.
לשמע צעקותיה יצאה מהבית אימה, עאטף, וניסתה לזרוק אבן על הנאשם כדי שיחדל ממעשיו.
בתגובה, עזב הנאשם את ש.ח התקרב אל עאטף ותקף אותה באמצעות הסכין באוזניה ובפניה.
בשלב זה יצא אחמד מהבית, נטל קרש והכה בו את הנאשם, בתגובה נס הנאשם מהמקום.
טיעוני המאשימה
3. בטיעוניה לעונש ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם עונש שיכלול רכיבים של מאסר משמעותי לריצוי בפועל, מאסר על תנאי , פיצוי למתלוננות וקנס כספי ושיהיה בהם כדי לשקף את היבטי החומרה במקרה זה.
במנותה את היבטי החומרה הפנתה המאשימה לחומרת העבירה כשלעצמה. לעובדה שהנאשם הורשע בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה שהיא מבין החמורות בחוק העונשין שהעונש המקסימאלי לצידה הוא 20 שנות מאסר.
נסיבות ביצועה במקרה הנוכחי אליהן התייחס בית המשפט בהכרעת הדין ואף קבע כי "
ישנה גם "היסטוריה" של אלימות בה נקט הנאשם כלפי אחלם על רקע רצונה להינשא לאחמד וכבר בעבר, ביום 5.9.09, כשנראתה אחלם משוחחת עם אחמד הפליאו בה הנאשם ובנו את מכותיהם וסגרו אותה בביתם"
(פרו' עמ' 145, ש' 19-21).
העובדה שהמעשים בוצעו באישה ובנערה קטינה ש'חטאן' התמצה בכך שנכחו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, הן לא היו מסוכסכות עם הנאשם ולא היה להן קשר לסכסוך שבין הנאשם לבין אחמד והנאשם החליט לפרוק את זעמו עליהן ללא עוול בכפן. עובדות אלה גם מצביעות על מסוכנותו הגבוהה של הנאשם, שלא ניתן למצוא לה נסיבות מקלות, נהפוך הוא, הנסיבות מהוות שיקול לחומרה.
מסוכנותו הגבוהה של הנאשם נלמדת גם מאופייה של התקיפה וצורתה. הנאשם דקר מספר פעמים את ש.ח. וביקש לפגוע בראשה של עאטף ורק "במזל" פגע באוזנה ובפניה.
4. פגיעה באמצעות סכין היא עבירה מסוג פשע שבית המשפט העליון התייחס אליה פעמים רבות והביע דעתו על הצורך בהחמרה עונשית כדי למגר את התופעה שהפכה להיות נפוצה בחברתנו ומכונה "תת תרבות הסכין". במרכז הענישה במקרים אלה עומדים שיקולי הרתעה וגמול כפי שנאמר בע"פ 259/97
סובחי נ' מ"י (כב' השופט חשין) (פורסם בנבו):
"תת-תרבות הסכין, כפי שאמרנו לא אחת, דינה כי תיעקר, והעושים ייענשו בכל חומרת הדין. יצא הקול מבית-המשפט ויידעו הכל, כי הנועץ סכין בגופו של הזולת ייסגר בבית- האסורים לתקופת שנים".
בע"פ 6277/07
שימנסקי נ' מ"י (פורסם בנבו) נאמר
:
"יש לנקוט מדיניות ענישה מחמירה ביחס לעבירות אלימות. אופיין של העבירות, האכזריות הטבועה בהן, הפגיעות בגוף ובנפש הנגרמות כתוצאה מהן והסיכונים הכרוכים בהן- כל אלה מצדיקים מדיניות מחמירה כאמור"