החלטה
בפני בקשה מטעם הנתבעים 1-5 (להלן:"המבקשים"), לחייב את התובעות (להלן:"המשיבות" או "התובעות"), בהפקדת ערובה במזומן או באמצעות ערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד, להבטחת תשלום הוצאות המשפט, בסכום שלא יפחת מ- 250,000 ₪.
מכתב התביעה עולה כי התובעת מס' 1 הינה חברה זרה (להלן: "החברה הזרה"), שנוסדה באיי הבתולה הבריטיים ומפעילה את התובעת 2, החברה הישראלית (להלן: "החברה המקומית"). על-פי הנטען בכתב התביעה, שתי החברות בבעלותו של רו"ח נחום יואל.
עוד עולה מכתב התביעה כי הנתבעת 1 (להלן: "חברת מט"ח 24"), הינה חברה פרטית בישראל, המפעילה חדר עסקאות במטבע חוץ, בניהולו של הנתבע 2– מר רפי כהן. הצדדים התקשרו בהסכם נשוא התובענה, לשיתוף פעולה בין החברות ביום 18.1.2005. ליתר הנתבעים, קשר לחברת מט"ח 24, בין בתור עובדיה ו/או בעלי מניותיה ו/או מנהליה (כנטען על-ידי התובעות).
תמצית טענות המבקשים:
מלכתחילה, דין התובענה להמחק העל הסף מהעדר עילת תביעה אישית כפי שעולה מכתב ההגנה והן במסגרת בקשה למחיקה על הסף ככל שהיא נוגעת למבקשים 2-5, ולמרות זאת, ככל שבית המשפט יחליט שלא לסלק את התובענה על הסף, יש להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט מהסיבות שיפורטו.
הוראות סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"), וההלכה בפסקה 6 לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (פורסם בנבו), (להלן: "פרשת אואזיס"), קובעות חזקה בעניינה של תביעה המוגשת לבית המשפט על-ידי חברה בערבון מוגבל או חברת חוץ, לפיה הכלל הוא כי יש לחייבן בערובה להוצאות אלא אם עמדו בנטל, הרובץ לפתחן, והכיחו את החריג מקנה להם פטור מכלל זה.
מדובר בתובענה שיש בה מורכבות רבה ובירור עובדותיה ידרוש משאבים לשם שחזור נתונים מתקופות קדומות וחוות דעת מומחים לשם ניתוח וסתירת התחשיבים של התובעות.
קיים חשש ממשי כי בבוא העת לא יוכלו המבקשים לגבות את הוצאותים בגין התביעה לאור העובדה שהמשיבות מורכבות מחברה זרה, המאוגדת בקבוצת איים המהווה מקלט מס (הגם שהם אינם נמנים על המדינות שאשררו את אמנת האג ולפיכך ההסדרים שנקבעו מכוחה, אינם חלים בעיניינו) ושאין לה, לידיעת המבקשים, נכסים ברי מימוש בישראל; ומחברה ישראלית – מקומית, אשר יש לה חובות לרשם החברות בישראל משנת 2004 בסך 8,220.72 ₪, ושעבוד הרובץ על נכס מקרקעין שבידה.
בהקשר של חברה זרה ניתן ללמוד מספרו של ד"ר יואל זוסמן "סדר הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995), עמ' 900: "כאשר התובע מתגורר בחוץ לארץ, מחוץ לתחום השיפוט, והנתבע, אם יזכה בהוצאות יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו..." מוסמך בית המשפט על פי שיקול דעתו להטיל ערובה להבטחת הוצאות המשפט, וכן רשאי הוא להטיל את מלוא ההוצאות על התובע המקומי).
החשש מתחזק כאשר מתברר שלצורך תשלום אגרה, בחרו המשיבות להפחית את סכום התביעה.
משוכה נוספת מפני הניסיונות להיפרע מהחברה הזרה ולגבות ממנה את הוצאות המשפט היא העובדה שהחברה הזרה לא פירטה את מענה העדכני בכתבי התביעה.
עוד נטען, כי באשר לחברה המקומית, כבר נתתי בעבר החלטה על חיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע בתיק אחר (ת"א 158214/09), מפני שזו לא הוכיחה את חוסנה הכלכלי ולא הרימה את הנטל הנדרש על מנת לשכנע את בית המשפט.
מלבד הקשיים הכלכליים הקיימים בחברה, הסיכויים שהתביעה תתקבל הינם קלושים. המבקשים כבר העלו את טענותיהם בכתב ההגנה ולפיהם יש לדחות את טענות המשיבות בדבר הפרת הוראות הסכם לשיתוף פעולה. ההסכם המדובר נוגע למערכת היחסים בין הנתבעת 1 – מט"ח 24, לחברה הזרה בלבד. הוראות ההסכם אינן נוגעות לחברה המקומית, אשר בחשבונה בוצעו ההפרות, כפי שנטען בכתב התביעה. מעבר לזה, חברת מט"ח 24 עמדה בהתחייבויותיה ופעלה בהתאם להסכם ואף פעלה לטובתה של החברה המקומית כאשר צמצמה את נזקיה בפעולות שנקטה. הטענות שהועלו על-ידי התובעות בכתב התביעה על כך שניתן היה להחזיר את המצב לקדמותו בשורה של פעולות שהובאו שם, אין בהן אלא "חוכמה שבדיעבד". מעבר לזאת, התובעות לא פעלו להקטנת הנזק ולא פנו לחברות דומות הפועלות בשוק לשם נקיטת "הפעולות הנוספות" שבסעיף 41 לכתב התביעה, כאשר יכלו לעשות כן.
תמצית טענות המשיבות:
המבקשים מעלים טענות סותרות בבקשות שהוגשו על ידן. בבקשה לסילוק על הסף נטען כי מדובר בתביעה חוזית גרידא, בעוד שבמסגרת הבקשה דנא הם טוענים כי בירור התובענה צפוי להיות ממושך, סבוך ויקר.
התביעה מבוססת ומפרטת עילות תביעה ישירות כלפי כל אחד מהנתבעים, כפי שנכתב בכתב התביעה: הפרת הסכם בכתב, עשיית עושר ולא במשפט, עוולת רשלנות, פעולה בניגוד אינטרסים ומעילה באימון ביחסי שליחות והפרת חובות נאמנות.
יש לציין כי נגד כל אחד מהנתבעים מתנהלת תביעה ייצוגית בבית המשפט המחוזי שמספרה 23132-11-10, המפרטת עילות תביעה דומות ומתארת את השיטות הלא חוקיות באמצעותם מתנהלים הנתבעים כלפי לקוחותיהם.
התמונה שמתבהרת מתוך מכלול הנתונים שהובאו בתגובה היא שמצבה הכלכלי של החברה המקומית השתפר, והוכח כי למשיבות אמצעים כלכליים לתשלום הוצאות משפט במידה ויושתו עליהן. המבקשים מנסים ליצור סטיגמה "טועה ומטעה" של חוסר יציבות כלכלית והעדר יכולת כלכלית. רווחיה של החברה המקומית עולים במאות אחוזים ביחס לתחזיות המנהלים וגם הכנסותיה של החברה המקומית לשנת 2011 "אמורות להסתכם ב-372,000₪" (סעיף 23 לתגובה). לתגובה צורף תצהירו של מנהל התובעות וכן בית המשפט מופנה לדוחות הכספיים שצורפו לתגובה אשר יש בהם על מנת לחזק את טענותיהם ולהוכיח את מצבן הכלכלי שם התובעות.
בנוסף, לתגובה לבקשה צורף אישור מרשם החברות על היעדר חובות בגין אגרה עד וכולל שנת 2010.