GMBH CARD AUSTRIA נ' או.אר.טי. טק מערכות בע"מ

החלטה

לפני בקשה למחיקת סעיפים 12 – 17 מתגובת המשיבה לבקשה לאכיפת פסק חוץ (ובהתאם את סעיפי התצהיר התומך בתגובה זו) (להלן:"הבקשה").

ביום 23/10/08 הגישה המבקשת בקשה לאכיפת פסק חוץ כנגד המשיבה (להלן: "הבקשה לאכיפת פסק חוץ"). ביום 14/1/09 הגישה המשיבה תגובתה לבקשת האכיפה (להלן: "התגובה לבקשה לאכיפת פסק חוץ").

רקע וטענות הצדדים .

לטענת המבקשת יש להורות על מחיקת הסעיפים האמורים מתגובת המשיבה לאכיפת פסק חוץ ובהתאמה למחוק את הסעיפים המקבילים בתצהיר התומך, מאחר והם כוללים טענות עובדתיות רבות הנוגעות לסכסוך המסחרי שבין הצדדים – היינו לעסקאות היסוד נשוא פסקי הדין.

לטענתה, הלכה היא כי בית המשפט הישראלי אינו משמש ערכאת ערעור על פסק הדין הזר במסגרת הליך אכיפתו, ומשכך דין הטענות הנוגעות לסכסוך להימחק על אתר מתגובת המשיבה.

פסק הדין ניתן באוסטריה והוא נהנה מהחלת הוראות "האמנה בין מדינת ישראל ובין רפובליקת אוסטריה בדבר הכרתן ואכיפתן ההדדיות של החלטות משפטיות בעניינים אזרחיים ומסחריים", בתוקף מיום 25/10/06 – כתבי אמנה 701, כרך 21, 55, אשר עליה חתומות ישראל ואוסטריה.

לטענת המבקשת העובדה שהמשיבה מכנה את טענות ההגנה שהיא מעלה "טענות מרמה" אינה משנה את מהותן שאינה עולה כדי מרמה.

טענת המרמה בתגובת המשיבה מתייחסת לשני אדנים:

1) המבקשת לא חשפה בפני בית המשפט האוסטרי את טענות המשיבה בדבר הסיבה לאי התשלום בעד הסחורה

2) אי צירוף החשבוניות לכתב התביעה שהומצא למשיבה.

לטענת המבקשת, הניסיון לשלב בתוך טענת המרמה טענות הגנה לגופו של הסכסוך נעשות כדי להתגבר על המחסום בפני העלאת טענות הגנה בדרך ישירה.

באשר לטענה הראשונה לפיה לא פירטה המבקשת את טענות המשיבה בפני בית המשפט האוסטרי – מדובר, לטענת המבקשת, בטענה משוללת הגיון. המבקשת לא היתה אמורה לפרט עבור המשיבה את טענות הגנתה, אלא המשיבה היתה צריכה להיכבד, להגיש כתב הגנה ובמסגרתו להעלות את טענותיה. נטילת פסק דין בהיעדר הגנה אינו בגדר פעולה במרמה.

באשר לטענה השניה לפיה לא צורפו החשבוניות לכתב התביעה שהומצא למשיבה – לא היתה מוטלת על המבקשת החובה לצרף מסמכים. בית המשפט האוסטרי לא היה נותן פסק דין אילו סבר כי היה על המבקשת לצרף מסמכים כלשהם שחסרו. מכל מקום, אין מדובר ב"מרמה". כל מטרתה של העלאת טענה זו על ידי המשיבה היתה לאפשר לה להתייחס לסיפור העובדתי, היינו לגוף הסכסוך. מכל מקום בית המשפט בישראל אינו אמור לשמש ערכאת ערעור על בית המשפט באוסטריה.

ממילא טענות "מרמה" באשר לאכיפת פסק דין זר הינה טענה הנוגעת לאירוע מאוחר לפסק הדין או מידע שהתגלה בדיעבד לגבי אופן השגתו. טענות באשר לגוף הסכסוך אינן יכולות להוות טענות על פיהן ניתן לבסס טענת מרמה ביחס לאופן השגת פסק הדין הזר.

המשיבה טוענת כי בתגובתה לבקשה לאכיפת פסק חוץ כי אין להכריז על פסק החוץ כאכיף, בין היתר, מחמת שהושג במרמה. המבקשת לא טענה כי העובדות המועלות בתגובה אינן רלבנטיות, אינן קבילות או כי קיים מעשה בית דין ביחס אליהן. משכך, אין כל עילה להורות על מחיקת עובדות אלה מכתב הטענות.

גם לגופו של עניין אין יסוד לבקשה מאחר והעובדות פורטו לא על מנת שבית המשפט יעבירן תחת שבט ביקורתו ויבחן את תוכנו של פסק החוץ, אלא על מנת להוכיח כי פסק החוץ הושג בתרמית. מכאן שאין מדובר בעובדות לגופו של הסכסוך.

טענת המרמה אינה מוגבלת לאירוע מאוחר לפסק הדין הזר. טענה זו אינה מתיישבת עם לשון סעיף החוק הדן בעניין, סעיף 6(א)(1) לחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח – 1958 (להלן: "החוק לאכיפת פסקי חוץ"). כמו כן טיבה והיקפה של טענת המרמה שבחוק אינה מתיישבת עם עמדת המבקשת בדבר מחיקת הסעיפים מהתגובה, והיא מצריכה פירוט העובדות הרלבנטיות לשם הוכחתה.

לטענת המשיבה, העלימה המבקשת מבית המשפט באוסטריה עובדות רלבנטיות לצורך בירור ההליך המשפטי ומנעה מהמשיבה האפשרות לפרוש בפני בית המשפט את אותן עובדות. משכך ניתן הפסק על יסוד עובדות מטעות והושג במרמה.