פסק דין
1.עניינו של פסק דין זה בתביעה בענייני מקרקעין.
2.בתחילה נתבקש רק סעד בדמות הוראה לנתבעים לאפשר עיון בתיקים שונים מתיקי לשכת רישום המקרקעין. זאת כדי לאפשר השוואת חתימות שנחתמו בקשר לעסקאות מקרקעין שונות.
3.בהמשך הדרך עתרו התובעים בבקשה לתיקון התביעה, אשר הנתבעים לא התנגדו לה. כך התקבל (מכח החלטה מ-18.7.12) כתב תביעה מתוקן, אשר במסגרתו נתבקש בנוסף לסעד העיון האמור גם סעד הצהרתי "לפיו דוד ל' מקלר שהיה הבעלים של החלקה הרשומה בדף 521 ספר 1045 ואשר רישומיה עברו לגוש 30502 חלקה 30, הוא דוד ל' מקלר שנפטר בארה"ב ביום 26.4.76 ושיורשיו הם התובעים 3-1".
4.לכתב התביעה המתוקן צורפה, בין היתר, חוות דעת של חוקר יוחסין (גיניאולוג), אשר בפרק הסיכום שלה (בסעיפים 27-25) נכתב כדלקמן:
"25. ההסתברות ששני אנשים בעלי שם זהה (אך עם איות שונה) כאשר השם אינו נפוץ, ירכשו באותה החברה קרקעות מעבר לים באותן שנים, כאשר אין סיבה לחשוב כי בין האנשים קירבה משפחתית, היא הסתברות זניחה ביותר.
26. לפיכך מקום שאני מוצא רק דוד ל. מקלר אחד נוסף בארה"ב (אשר האיות של שמו שונה ואין ידוע כי הוא קרוב משפחה) כאשר רכש מקרקעין באותה חברה בה דוד ל. מקלר שנפטר ב26.4.76 רכש מקרקעין והיה אחד ממנהליה, אני יכול לקבוע במידה רבה מאוד של סבירות כי רוכש המקרקעין הוא דוד ל. מקלר הרשום בפנקס רישום המקרקעין הוא דוד ל. מקלר שנפטר ב-26.4.76. 27. מכאן כי אני בדעה כי בהסתברות גבוהה ביותר דוד ל. מקלר שרכש המקרקעין בספר 6 דף 42 הוא דוד ל. מקלר שנפטר בארה"ב ב 26.4.1976".
5.בכתב הגנה מתוקן (שהוגש ב-28.8.12) התנגדו הנתבעים לשני ראשי התביעה וטענו כי דינה להידחות.
6.בעקבות קדם המשפט שהתקיים ב-13.1.13 הוגשו בתחילה טיעונים לגבי מה שקשור בסעד העיון ובהמשך להם נקבע כי התובעים הצביעו על זיקה למקרקעין הנדונים המצדיקה להתיר להם את העיון המבוקש (החלטה מ-3.7.13).
7.בעקבות העיון האמור הגישו התובעים מסמכים שונים שנמצאו במסגרתו. בהמשך לכך ציינו ועתרו כדלקמן: "אין בידי התובעים ראיות נוספות העוסקות בתיק ואין להם עדים כלשהם מלבד העד הגיניאולוג... מאחר ולפי הידוע אין גם בידי הנתבעים ראיות כלשהם, יתבקש כבוד בית המשפט ליתן פסק דין בהסתמך על הראיות בתביעה למתן צו הצהרתי על בעלות המנוח מורישם של התובעים 3-1".
8.הנתבעים טוענים כי אין ליתן סעד הצהרתי כמבוקש על יסוד מה שהגישו התובעים. הם טוענים, בין היתר, כי "התובעים לא הוכיחו ברמת ההוכחה הנדרשת כי דוד ל' מקלר נשוא תביעה זו הוא הבעלים של המקרקעין" (סעיף 2 לתגובה שהגישו ב-28.11.13) וכן כי "עמדת הנתבעים היא כי לא ניתן להשלים את הליך ההסדר ללא כל מסמך מקורי על רכישת החלקה על ידי דוד ל' מקלר נשוא הליך זה החל מאישורי מיסים וכלה בקושאן, מתוך הסתמכות על ראיות נסיבתיות כגון תצהירים או חוות דעת הסתברותית כזו או אחרת, מסמכים שנלקחו מהנתבעים, וזאת מעצם טיבו של הליך ההסדר. במיוחד מקום בו שטר המכר והקושאן נמסר עוד בשנת 1931 לבעלי החלקה או מי מטעמו כפי שפורט לעיל" (שם, סעיף 18).
9.לאחר שהתובעים השיבו לתגובת הנתבעים הנ"ל, הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק.
10.בעקבות שקילת המכלול הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה וליתן סעד הצהרתי לפיו דוד ל' מקלר הרשום כבעלים של המקרקעין הרשומים בפנקס השטרות ספר 1045, דף 521 (רישום ישן: ספר 6, דף 42) וידועים היום כגוש 30502 חלקה 30 הוא מורישם של התובעים 3-1.
11.התוצאה דלעיל מבוססת על המסמכים שהגישו התובעים ב-7.8.13 בעקבות עיון במרשם המקרקעין.
12.המדובר בעיקר בשטר מכר "Deed of Sale" משנת 1931 שלפיו חלקה 6/42 (מספר תואם לרישום הישן, שהוא ספר 6 דף 42) נרכשה על ידי דוד ל' מקלר מניו יורק באמצעות נציגו או שותפו הנרי לווין. בהמשך לכך התבקש רשם המקרקעין ע"י עורך דין למסור את מסמכי העסקה – קושאן ושטר מכר – לנציגו והנציג אישר קבלתם.
13.מקובלות עליי גם טענות התובעים, שאף הן גובו במסמכים ואושרו על ידי הנתבעים, כי קיים רוכש בשם דוד ל' מקלר שרכש באותה תקופה (בראשית שנות השלושים של המאה שעברה) בהזדמנויות שונות מספר מגרשים בירושלים, כשמקצתם סמוכים למגרש הנדון.
14.הנתבעים אישרו גם את שנמצא במסמכים הנ"ל, כי בדומה לעסקה שבקשר למגרש דנן, בוצעו מקצת מרכישותיו האחרות של אותו דוד ל' מקלר באמצעות אותו נציג או אותו שותף בשם הארי לווין.
15.בהמשך לכך, לחוות הדעת הגיניאולוגית ולתצהירי יורשיו של דוד ל' מקלר, מסתבר ברמה גבוהה מאד של הסתברות כי אותו דוד ל' מקלר, שנרשם ברישומי רשם המקרקעין כרוכש המגרש הנדון, מכח אותם מסמכים שמצויים בתיקי הרשם, הוא דוד ל' מקלר, שהוא מורשים של התובעים 3-1.
16.הדעת נותנת כי צירוף הנתונים דלעיל מצביע כי קיים דוד ל' מקלר אחד, שרכש את המגרש הנדון ואת המגרשים האחרים, שהוא מורישם של התובעים 3-1.
17.אכן, יש מידה לא מבוטלת של צדק בטענות הנתבעים לפיהן לנוכח כוחו ההוכחתי של מרשם המקרקעין, בפרט לאחר הליך הסדר, יש לנקוט משנה זהירות בבחינת בקשות לרישום זכויות בעלות במקרקעין. יחד עם זאת, אין באמור לשנות את רמת השכנוע הנדרשת במשפט אזרחי. בעניין האמור נפסק ע"י כב' השופט זילברטל בה"פ (מח', י-ם) 6008/07 ג'נאח נ' רשם המקרקעין (פס"ד מ-10.9.07, שהתובעים מפנים אליו) כדלקמן: