תא"מ 4133-10-14 צומת גן הורדים בע"מ נ' ג' ואח'

לפני תביעה כספית ע"ס 52,000 ₪ שעניינה ביטול הסכם לעריכת אירוע חתונת הנתבעים בגן האירועים אותו מפעילה התובעת.

עיקר טענות התובעת

1. התובעת הינה חברה המפעילה גן אירועים בראשון לציון – גן הורדים. הנתבעים הינם בני זוג אשר עמדו להינשא. ביום 6.2.14 ערכו הצדדים הסכם לקיום חתונת הנתבעים בגן הורדים ביום 12.8.14. עפ"י ההסכם התחייבו הנתבעים לשלם 350 ₪ למנה למינימום 200 מוזמנים ובסה"כ 70,000 ₪.

2. על חשבון ההזמנה שילמו הנתבעים 4,000 ₪, בניגוד להוראות ההסכם לפיהן על הנתבעים לשלם 21,000 ₪ עד ליום 12.6.14.

3. במהלך חודש יולי פנתה התובעת לנתבעים לצורך ביצוע תיאומים לקראת האירוע, כגון סידור שולחנות והסדרת התשלום. הנתבעים ביקשו לעכב התשלום עקב המצב הביטחוני בארץ באותה עת. התובעת התחשבה בנתבעים והסכימה להאריך המועד להסדרת התשלום עבור האירוע. למרות זאת, הנתבעים לא יצרו קשר עם התובעת ולא שילמו התשלומים המוסכמים. ביום 28.7.14, 14 ימים לפני מועד האירוע, הנתבעת הודיעה לתובעת על ביטול האירוע.

4. ביום 30.7.14 בקשו הנתבעים מהתובעת למחול על ההפרה ולקיים בכל זאת את האירוע במועדו. התובעת הסכימה להיפגש עם הנתבעים, אולם הנתבעים לא הגיעו לפגישה. באותו ערב הנתבעת הודיעה לתובעת כי הנתבע מתחמק מלקיים הבטחת הנישואין כלפיה ואין ברצונו להינשא לה.

5. בהתכתבות שהתקיימה בהמשך בין ב"כ הצדדים התקבל אצל התובעת מכתב לפיו הנתבע התחייב לשאת בכל ההוצאות הנובעות מביטול האירוע.

6. כפועל יוצא, הנתבעים הפרו את ההסכם בין הצדדים ולכן עליהם לשאת ב-80% מעלות האירוע (56,000 ₪) בניכוי 4,000 ₪ ובסה"כ – 52,000 ₪.

    

   עיקר טענות הנתבעים

7. בחודש יולי 2014 שרר בארץ מצב ביטחוני קשה, אשר החל בחטיפת ורציחת שלושת הנערים ובהמשך ירי טילים על ישובי ישראל ומבצע "צוק איתן". הנתבע ציין בפני התובעת בעת עריכת ההזמנה כי מרבית אורחיו מגיעים מצרפת, ארץ הולדתו. עקב המצב הבטחוני, 85% מאורחי הנתבע, ביטלו הגעתם לחתונה.

8. נוכח האמור, פנו הנתבעים לתובעת לביטול האירוע. התובעת ביקשה לקיים את האירוע במועד המתוכנן, על אף המצב הבטחוני, אולם הנתבע סרב.

9. ביום 30.7.14, לאחר ביטול האירוע ונוכח רצונה העז של הנתבעת לקיים את האירוע, החליט הנתבע לקיים פגישה נוספת עם התובעת, פגישה שנקבעה לאותו יום. אולם, לאחר התייעצות נוספת עם בני משפחתו של הנתבע ונוכח חוסר יכולתה של התובעת לספק לאורחים סביבה בטוחה במרחב מוגן, בוטלה הפגישה והוחלט באותו שלב לא להתחייב למועד חדש.

10. משהבינה הנתבעת כי אין בכוונת הנתבע לקיים האירוע נוכח המצב הבטחוני וחוסר הערכות התובעת למצב זה, שלחה באותו יום מסרון לתובעת והבהירה כי ההחלטה נתונה בידי הנתבע ובידיו בלבד.

11. התובעת העלימה מהנתבעים כי אינה מחזיקה ברשיון עסק ובהיתר בניה וכי במקום אין מקלט. הנתבעים גילו עובדה זו באקראי ובדיעבד.

12. מבצע צוק איתן הינו בבחינת כח עליון. בנסיבות אלו דרישת התובעת לפיצוי חסרת תום לב, חסרת סבירות ומהווה עשיית עושר ולא במשפט.

13. לאחר החתימה על ההסכם לא יצרה התובעת קשר עם הנתבעים. התובעת ידעה מספיק זמן מראש כי אירוע החתונה לא יתקיים במועדו ויכלה להערך בהתאם.

14. מערכת היחסים בין הנתבעים לבין עצמם אינם מעניינה של התובעת ולא ברור כיצד הסיקה התובעת כי הנתבע הפר הבטחת נישואין.

     

    ההליכים

15. כל אחד מהנתבעים נטל ייצוג משפטי עצמאי, אך השניים הגישו כתב הגנה משותף. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מהטעם שהנתבע התחייב לשאת בכל העלויות הכרוכות בביטול אירוע החתונה. בישיבה המקדמית חזרה בה הנתבעת מהבקשה וזו נדחתה.

16. מטעם התובעת העיד מר יוסי גז מנהלה והנתבעים העידו בעצמם. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

     

    דיון והכרעה

17. לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירים על נספחיהם, שמעתי את העדים ואת דברי הסיכום אני סבורה כי יש לקבל את התביעה בחלקה.

18. אין מחלוקת כי אירוע החתונה בוטל ע"י הנתבעים. השאלה הצריכה הכרעה היא האם בנסיבות העניין על הנתבעים לשאת בפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם.

19. הנתבעים אחזו בשתי טענות עיקריות. הראשונה, האירוע בוטל בשל מבצע "צוק איתן" שהינו בבחינת "כח עליון". השניה, כי היה על התובעת להבין כי האירוע אינו צפוי להתקיים מאחר והצדדים לא ביצעו ההכנות המתבקשות לקראת אירוע החתונה.

20. יאמר מיד כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח ברמה הנדרשת כי ביטלו האירוע עקב המצב הבטחוני.

21. הראיות שהוצגו מלמדות כי הצדדים לא הקפידו ודקדקו בקיום הוראות החוזה מבחינת מועדי התשלום. ענין זה מלמד כי הביטול אינו קשור למצב הבטחוני שכן מועדי התשלומים שלא בוצעו חלפו טרם טרם החל מבצע "צוק איתן". בנוסף, הנתבעים, והנתבעת במיוחד, העידו כי ראו באירוע ככזה הצפוי להתקיים ובחוזה עם התובעת כתקף, על אף שלא שולמו הסכומים בהתאם לחוזה. לא מצאתי סיבה לפקפק בעדות מנהל התובעת אשר נשאל מספר רב של פעמים בעניין זה והשיב בהתמדה כי התחשבות בלקוחות מקובלת אצל התובעת, כך גם התחשבו בנתבעים אשר ביקשו לאחר בתשלומים (ע' 12 ש' 5-7, ע' 13 ש' 4-5, ע' 16 ש' 27-32, ע' 18 ש' 26-27).

22. טענת הנתבעים כי היה על התובעת להבין כי האירוע אינו צפוי להתקיים מאחר והנתבעים לא התקדמו בהכנות לקראת אירוע החתונה, כגון עריכת טעימות, אף היא אינה יכולה להתקבל. אכן, מקובלת עלי הטענה כי הנתבעים לא התקדמו בהכנות לקראת האירוע. הנתבעים לא הציגו ראיות לפיהן הם נערכו לקראת האירוע (חוזים עם נותני שירותים נוספים, הזמנות, שמלה - עדות הנתבעת ע' 19 ש' 20-29). גם את התפריט לא ערכו (עדות הנתבעת ע' 19 ש' 28-29). הדבר מלמד כי הנתבעים, אשר מצופה בראש ובראשונה מהם להערך לקראת האירוע המרגש, לא נהגו באופן המתבקש מזוג העומד להינשא, התנהלות המבססת את המסקנה כי האירוע בוטל מסיבות אחרות שאינן קשורות למצב הבטחוני.

23. חיזוק נוסף למסקנה זו ניתן למצוא בהתחייבות הנתבע כלפי הנתבעת לשאת בכל הוצאות הביטול. הנתבעת הסבירה התחייבות זו בעדותה: "בגלל שאני עד הרגע האחרון רציתי להתחתן גם ממקום אגוצנטרי וגם ממקום ילדותי, הייתי נתונה במצב רגשי שראיתי אותו הגבר האחד והיחיד, הוא מסיבותיו הברורות שאף אחד לא רוצה להתחתן בלי המשפחה שלו נמנע מלשתף פעולה המצב הבטחוני לכן ביקשתי ממנו לשלם כי באותה תקופה לא ידעתי מה יהיה המצב בינינו אבל הסיבה שביקשתי ממנו לשלם את זה בגלל שהייתי נתונה במצב רגשי רע" (ע' 21 ש' 1-5). התרשמתי כי נמסרה תשובה שהוכנה היטב לקראת הדיון ודווקא המשפט "לא ידעתי מה יהיה המצב בינינו" הוא שמשקף את הדברים כהווייתם בזמן אמת. שהרי ככל והביטול הינו בגין המצב הבטחוני, ובגינו בלבד, אין לכך כל קשר למצב בין הנתבעים. חוסר הודאות של הנתבעת באשר ליחסיה עם הנתבע באותה עת, רצונה שלה להינשא במועד שנקבע ולמרות המצב הבטחוני, וסירובו של הנתבע הובילו להתחייבות הנתבע לשאת בהוצאות הנובעות מהביטול.

24. עם זאת, התנהלות הנתבעים כאמור אינה יכולה להוביל לביטול ההסכם, מקום שלא הודיעו על כך דבר לתובעת, עד ליום 28.7.14. כאמור, לא מצאתי סיבה לפקפק בטענת התובעת כי פנתה לנתבעים להסדיר התשלום בהתאם למוסכם בהזמנה ובהמשך הסכימה לבקשת הנתבעים לשינוי מועדי ותנאי התשלום הקבועים בהסכם.

25. עריכת טעימות אינה מחוייבת המציאות וניתן לקבוע תפריט אירוע גם ללא עריכת טעימות (ראו עדות מנהל התובעת ע' 17 ש' 12-13). גם בהזמנה נקבע "את הרכב התפריט ימסור המזמין בכתב לגן הורדים עד ולא יאוחר מ-14 יום טרם האירוע" (בדיוק במועד הביטול). אין בהזמנה התייחסות כלשהי לטעימות. גם מנהל התובעת בעדותו התייחס לתפריט ולא לטעימות, בניגוד לדברי ב"כ הנתבע בסיכומים. כאמור, גם הנתבעים אישרו כי לא נערך תפריט.

26. גם טענת הנתבעים כי כיום הם זוג נשוי לא הוכחה. הנתבעים אישרו בעדותם כי אינם רשומים בתעודת הזהות כזוג נשוי (ע' 22 ש' 24-25, ע' 25 ש' 23-25). הנתבעים אישרו כי אין להם חשבון בנק משותף או כל נכס משותף אחר (ע' 25 ש' 13-15). הנתבעים לא עונדים טבעות נישואין (ע' 25 ש' 16-17). לא הוצגה כל ראיה לפיה השניים חיים יחדיו (חוזה שכירות וכיוצ"ב). גם טענתם כי נישאו בחו"ל בנישואים אזרחיים (ע' 25 ש' 17) לא נתמכה בראיה, למרות שהנתבעת טענה כי יש לשניים תעודת נישואין (ע' 20 ש' 9). הימנעות מהצגת ראיות רלוונטיות עומדת לחובת הנתבעים.

27. פועל יוצא מהמקובץ, הנתבעים ביטלו את אירוע החתונה מסיבות אישיות אשר אינן קשורות במצב הבטחוני.

28. למעלה מהדרוש אציין כי אף אם היה מקום לקבל טענת הנתבעים כי הביטול נעשה עקב המצב הבטחוני, ספק רב עם עומדת להם הגנת כח עליון.

29. בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1980 (להלן: חוק החוזים תרופות), נקבע:

    "(א) היתה הפרת חוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שסוכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת חוזה שהופר או לפיצויים.

    (ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו".

30. בע"א 715/78 כץ נ' נצחוני, פ"ד לג(3) 369 נקבע כי במדינת ישראל למודת המלחמות ומבצעים צבאיים שונים, מלחמה היא בגדר הצפוי. לכן, על כל אדם להביא בחשבון את הסכנה הצפויה ולהביאה מראש בחשבון מכלול השיקולים טרם כניסה להתחייבות כלשהי. דהיינו, אין בסכנה הצפויה ממלחמה להצדיק טענת סיכול. בהמשך נקבע כי העמדה שהובעה בפרשת כץ נוקשה מידי וכי יש לבחון בכל מקרה לגופו את השפעת האירוע החריג, כגון מלחמה, על מהות היחסים החוזיים. כלומר, להחיל את מבחן הצפיות לא על עצם פרוץ המלחמה, אלא על ההשלכות המעשיות של האירוע על מהות היחסים החוזיים (ע"א 632/97 רגב נ' משרד הביטחון, פ"ד נ"ד(5) 506). בע"א (מחוזי ת"א) 2975/82 לרר מירי נ' עריית חולון, תש"מ(1) 459, ע' 463, נקבע אין די בכך שהצד המפר יצביע על פרוץ מלחמה ויטען שבעקבות כך נוצרו נסיבות שהפכו את קיום החוזה, בעת ההפרה, לבלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, מבלי להצביע באלו נסיבות מדובר ומבלי להוכיח שבאותן הנסיבות, היה קיומו של החוזה בלתי-אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו.;

31. התובעת טענה כי הנתבעים הודיעו לה על ביטול האירוע ב-28.7.14. הנתבעים לא פרטו בכתב ההגנה או בתצהיריהם מהו המועד המדויק בו ביטלו את ההסכם וטענו כי הדבר נעשה טרם 28.7.16, אם כי בחודש יולי. העמימות בגרסת הנתבעים אודות המועד המדויק של הביטול, עומדת להם לרועץ, ודומה כי הינה מכוונת בנסיון להיכנס לקטגוריה ה"זולה" יותר במדרג שנקבע בהסכם לפיצוי בהתאם למועד הביטול (10% מהתמורה בתקופה של עד 90 ימים לפני מועד האירוע; 35% מהתמורה בתקופה שבין 90 ל-60 ימים לפני מועד האירוע; 50% מהתמורה בין 60 ל-30 ימים לפני מועד האירוע ו-80% מהתמורה בתקופה של 30 ימים עד מועד האירוע - ע' 5 למעלה בהסכם). בנסיבות אלו ונוכח הראיות שהוצגו, דוגמת מסרונים שהוחלפו בין הצדדים ואושרו ע"י הנתבעת, סבירה בעיני עמדת התובעת כי הנתבעים הודיעו על הביטול ביום 28.7.14 או בסמוך לכך ובתוך 30 הימים טרם מועד האירוע.

32. אין מחלוקת כי במועד המתוכנן של האירוע (12.8.14) התרחש מבצע "צוק איתן". עם זאת, על הנתבעים להוכיח כי במצב דברים זה לא ניתן היה לקיים את האירוע. לטעמי, הנתבעים לא הרימו נטל זה.

33. מהנחיות פיקוד העורף שצרפה התובעת עולה כי לא ניתנו הנחיות שלא לקיים את האירוע. לא נעלם מעיני כי מדובר בקובץ הנחיות שאוגד בדיעבד כאשר בזמן אמת השתנו ההוראות בתדירות גבוהה ועל הציבור היה להתעדכן בהן מידי יום. עם זאת, ההנחיות הרלוונטיות ליום האירוע קבעו כי בטווח שבין 0-7 ק"מ מרצועת עזה נאסרו התקהלויות והתכנסויות של מעל 500 איש בשטח פתוח וסגור ומקלטים ציבוריים פתוחים בטווח בין 0-80 ק"מ. בטווח שבין 7-40 ק"מ נאסרו התקהלויות והתכנסויות מעל 1,000 איש בשטח פתוח וסגור. לטווחים מעבר לכך לא ניתנו הגבלות כלשהן. פועל יוצא, עפ"י ההנחיות ניתן היה לקיים את האירוע במועד המתוכנן, אף אם בשינויים כאלה ואחרים.

34. טענת הנתבע כי מרבית אורחיו עתידים היו להגיע מחו"ל לא הוכחה ולו במקצת. הנתבעים לא הציגו רשימת אורחים, לא פרטו מקום מגוריהם, ואף לא את החלק היחסי של האורחים מחו"ל מכלל האורחים. יתר על כן, בעדויות הנתבעים בעניין מספר האורחים שהוזמנו נפלו סתירות שונות ולא ניתן היה לחלץ מהם גרסה עקבית בדבר מספר המוזמנים (ר' עדות הנתבעת ע' 20 ש' 12-15, ע' 23 ש' 5-13, הנתבע בעדותו כלל לא ידע לאמר כמה הזמנות נשלחו לחו"ל – ע' 24 ש' 1-2). בנוסף, הנתבע הציג נושא זה כסיבה המרכזית לביטול האירוע, בה בעת שהנתבעת לפי עדותה ראתה באירוע ככזה העומד להתקיים במועד המוסכם. עמדת הנתבעת מחזקת את עמדת התובעת כי החוזה היה בתוקף. האמירה בסיכומי הנתבעים כי האירוע "הותנה" בהגעת אורחים מחו"ל אינה יכולה להתקבל היות ואין לה בסיס בחומר הראיות ואין לה זכר בהסכם.

35. בנוסף, הנתבעת העידה כי על מנת לאפשר לאורחים הרבים הצפויים להגיע מחו"ל להערך מראש, לרבות בהזמנת טיסות, נשלחו לאיהם ההזמנות עוד בחודש מרץ (ע' 20 ש' 21-23). והנה גם בתחילת חודש יוני לא התקבלו אישורי הגעה מאורחים אלה, למעט בודדים (עדות הנתבע ע' 25 ש' 30, ע' 26 ש' 1-10). הנתבע לא הסביר מדוע כך היו פני הדברים ותלה גם זאת במבצע צוק איתן. אלא שהמבצע החל ב8/7/14 ושלושת הנערים נחטפו ב-12/6/16. דהיינו, בפועל אין קשר בין המצב הבטחוני לבין אי אישור הגעה בראשית חודש יוני.

36. בעניין זה ראוי לציין כי בישיבת יום 9.6.15 ביקש ב"כ הנתבע להעיד את אביו של הנתבע אשר היה מעורב בארגון החתונה. ב"כ הנתבע התבקש להגיש בקשה מסודרת בענין זה אך לא הגיש. דהיינו, הבקשה נזנחה. בנסיבות אלו, מקום שמדובר בטענה משמעותית מטענות הנתבעים, כאשר בגרסת הנתבעים נפלה עמימות בעניין זה, כאמור לעיל, אי הבאת האב לעדות עומדת לנתבעים לרועץ.

37. למעלה מכך, אף אם מרבית אורחיו של הנתבע היו צפויים להגיע מחו"ל, ספק אם בנסיבות העניין ונוכח התנהלות הנתבעים היה בכך כדי להצדיק את ביטול האירוע באופן ובמועד שנעשה. הנתבע העיד כי ידע שהאירוע לא יתקיים מאחר ואורחיו לא יגיעו ולכן לא הגיעו לבצע טעימות (ע' 24 ש' 5-8). הנתבע אף העיד כי לא עקב אחר הנחיות פיקוד העורף: "לא בדקתי אבל זה לא משנה המשפחה שלי לא באה" (ע' 26 ש' 32). דהיינו, לנתבע היה ברור מזה זמן טרם מסירת הודעת הביטול (ר' גם סיכומי הנתבעים ע' 33 ש' 4-5), כי לא יקיים את האירוע ולכן, לשיטתו, לא ביצע פעולות נדרשות לצורך קידום האירוע.

38. גם אם נקבל את עמדת הנתבעת לפיה התקשתה לקבל את עמדת הנתבע נוכח סערת הרגשות בה היתה נתונה, כפי שכתבה במסרון למנהל התובעת "לי כבר נגמרו הכוחות להתחנן אליו (אל הנתבע – ר.א.)" מסרון אותו אישרה (ע' 22 ש' 20-23), אין מנוס מהקביעה כי בהתנהלותם זו הזניחו הנתבעים את מחוייבותם החוזית כלפי התובעת, לשתפה בעניין במועד המוקדם ביותר האפשרי כדי לצמצם את נזקי שני הצדדים.

39. אשר לטענה בדבר העדר רשיון עסק. אין מחלוקת כי לתובעת אין רשיון עסק (ר' עדות מנהל התובעת ע' 10 ש' 24-25). בעקבות דרישת הנתבעים בעת עריכת ההזמנה הוסף בהזמנה סעיף לפיו: "במידה והמקום לא יוכל לקיים את האירוע עקב בעיית רשיון יוחזו כל הכספים ללקוח בנוסף פיצוי של 20,000 ₪". ר' בענין זה גם ס' 33 לתצהיר מנהל התובעת. גם הנתבע אישר בעדותו כי העלו נושא זה לפני נציגי התובעת בעת עריכת ההזמנה (ע' 23 ש' 26-28).

40. דהיינו, בניגוד לטענת הנתבעים כי נודע להם על העדר הרשיון רק בדיעבד (טענה שכשלעצמה משמיטה את הטענה כי החוזה בוטל בשל העדר רשיון עסק), נראה כי הצדדים נדרשו לנושא זה במפורש והוסכם כי ככל ולא ניתן יהיה לקיים את האירוע בשל העדר רשיון, תופעל הסנקציה האמורה. סעיף זה מתיישב עם טענת התובעת לפיה על אף שאין לה רשיון עסק, היא מתנהלת ומקיימת במקום אירועים כחוק בהתאם להיתר לשימוש חורג שניתן ע"י הועדה המקומית (ס' 31-32 לתצהיר מנהל התובעת ועדותו ע' 13 ש' 29 – ע' 14 ש' 3).

41. למעלה מכך, מעדויות הצדדים והראיות שהוצגו לפני התרשמתי כי החוזה בוטל ללא קשר להעדר רשיון עסק, שהרי טענתם העיקרית של הנתבעים הינה כי האירוע בוטל בשל המצב הבטחוני ולא המצב התכנוני/רישיון העסק של התובעת.

42. טענת הנתבעים כי מדובר בחוזה אחיד נטענה בשלב מאוחר, בגדר הרחבת חזית, ולא הוכחה לגופה, מה גם שהנתבעים אישרו שבוצע שינוי בהסכם בהתאם לדרישתם.

43. בנסיבות הענין, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי ביטלו את החוזה בשל המצב הבטחוני. מחומר הראיות עולה כי האירוע בוטל בשל סיבות אישיות של הנתבעים.

44. מכאן לשאלת גובה הפיצוי לו זכאית התובעת. ב"כ הנתבע ביקש כי ביהמ"ש יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו להפחית משיעור הפיצוי המוסכם.

45. סעיף 15 (א) לחוק החוזים תרופות מאפשר לביהמ"ש להתערב בשיעור הפיצוי המוסכם:

    "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.".

46. בס' 15(א) נקבע כי הפיצויים המוסכמים ייפסקו בהתאם למה שסיכמו הצדדים מראש וללא הוכחת נזק. סמכות ביהמ"ש להפחית פיצוי מוסכם הינה סמכות שבשיקול דעת ותופעל רק במקרים חריגים ובאופן מצומצם. על הצד המבקש כי ביהמ"ש יעשה שימוש בסמכות זו להוכיח כי הפיצוי המוסכם נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לצפות במועד כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה. כל עוד קיים יחס סביר כלשהו, ולו דחוק, בין הפיצוי המוסכם לנזק שניתן היה לצפותו במועד כריתת החוזה, ביהמ"ש לא יתערב בפיצוי המוסכם. המבחן לסבירות הפיצוי המוסכם הינו מבחן אובייקטיבי, בו יש לבחון אלו נזקים יכלו הצדדים לצפות באופן סביר בעת כריתת החוזה והאם הפיצוי המוסכם נקבע ביחס סביר לנזקים צפויים אלו (ע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (26.8.15)).

47. כאמור, הנתבעים הודיעו לתובעת על ביטול האירוע כשבועיים טרם מועד האירוע. בהסכם נקבע כי ביטול ההזמנה 30 ימים טרם מועד האירוע תחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 80% מעלות האירוע. נדמה בעיני כי בנסיבות העניין פיצוי בשיעור כה גבוה, אינו סביר ואינו מידתי. כאמור, בהזמנה נקבע כי יש לערוך תפריט עד 14 ימים טרם מועד האירוע. הדבר מלמד כי עד מועד זה התובעת אינה נערכת לעריכת התפריט ואין לה הוצאות בגין כך. כמו כן, מנהל התובעת לא התייחס להוצאות שהתובעת הוציאה, למעט הגברה ותאורה (ע' 17 ש' 20-21). נדמה כי ההפסד העיקרי בפרק זמן זה הינו הקושי לשווק את יום האירוע לצדדים אחרים ולמצוא אירוע חלופי בהתראה כה קצרה, בודאי חתונה (ר' סיכומי ב"כ התובעת ע' 34 ש' 25-26). בנסיבות אלו פיצוי מוסכם בשיעור של 80% אינו סביר.

48. בנסיבות הענין, ולאחר ששקלתי את כל האמור מעלה, סבורני כי פיצוי בשיעור של 40% משיעור התמורה (מחצית מהפיצוי הקבוע בחוזה) הינו סביר. 40% מ-70,000 ₪ הינם 28,000 ₪. בניכוי 4,000 ₪ המקדמה ששולמה – 24,000 ₪.

49. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 24,000 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, הוצאות מסירה בסך 615 ₪ (ת/1), ושכ"ט עו"ד בסך 4,300 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

50. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד תוך 45 ימים.

     

    ניתן היום, ה' ניסן תשע"ו, 13 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.