על פי בקשת ב"כ העוררות, אוחדו שני התיקים שבנדון, שכן קיימת סוגיה משפטית זהה בשני התיקים
והדיון התקיים במאוחד (ראה פרוטוקול מיום 27.10.2015).
נימוקי העוררות:
העוררת בתיק ו"ע 8342-07-15 – ב' ט' , ילידת 1936 הייתה נשואה במשך 55 שנים למר ס' ט'
ט' (להלן: "ס' ט' "). ס' ט' נולד ברומניה בשנת 1928 בעיירה פאנצ'יו (הסמוכה לעיר פוקשאן) במחוז
באקאו.
לטענת העוררת, בתקופת מלחמת העולם השנייה, לאחר שיהודי פאנצ'יו גורשו לפוקשאן, ביצע ס' ט'
שהיה אז בן 16-14 עבודות כפייה ופרך במחנה בעיר פוקשאן, שהוא מחנה מוכר על פי ההסכם עם
גרמניה. ס' ט' נפטר בחודש דצמבר 2013.
בחודש ספטמבר 2014 לאחר מערכה משפטית ממושכת החליטה המשיבה להכיר בס' ט' כזכאי לתגמולים מחודש ספטמבר 2010, מועד הגשת התביעה למשיבה.
עקב פטירתו של ס' ט' , הועברו לעוררת התגמולים החודשיים שנצברו עד מועד פטירתו, אך ממועד
פטירתו ואילך הופסק תשלום התגמולים. העוררת פנתה למשיבה בבקשה לקבל את התגמול לאחר
פטירת בעלה ונדחתה.
לטענת העוררת, עד תיקון מספר 19 לחוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז -1957 (להלן: "חוק הנר"ן"),
היה בן זוגו של נכה, זכאי מכוח סעיף 11א. לחוק הנר"ן לקבל תגמולים לתקופה של 36 חודשים
מיום הפטירה.
ביוני 2014 חוקקה הכנסת את תיקון 19 לחוק הנר"ן תשע"ד-2014 (להלן: "תיקון מס' 19"). במסגרת תיקון 19 תוקן סעיף 11א(א)(1) בו נקבע כי נפטר נכה, יקבל בן הזוג תגמולים לכל ימי חייו.
טוענת העוררת כי בהוראות התחולה של תיקון 19 נקבע כי "יום התחילה" של התיקון הינו 1.6.2014
ולכן נקבע כי: "הוראות סעיף 11א(א)(1) לחוק העיקרי יחולו לגבי בן זוגו של נכה כהגדרתו בכל אחד
מהחוקים האמורים לפי העניין, שמועד פטירתו חל בתקופה שתחילתה 36 חודשים לפני יום
התחילה". לטענת העוררת, הסעיף הנ"ל הוחל באופן רטרואקטיבי על בן זוג של נכה, אם מועד
פטירת הנכה הינו בתחום 36 חודש טרם מועד תחילת התיקון, דהיינו 1.6.2011.
עוד לטענת ב"כ העוררת, באותו מועד, יוני 2014 תוקן גם חוק הטבות לניצולי שואה, תשס"ז – 2007
(להלן: "חוק ההטבות") תכנית לאומית לסיוע לניצולי שואה וחוק ההטבות לניצולי שואה (תיקון מס'
5) תשע"ד-2014 (להלן: "תיקון מס' 5").
בסעיף 3(ב)(2) לחוק ההטבות לאחר תיקונו נקבע כי כל ההוראות של חוק הנר"ן, יחולו גם על מקבלי
התגמולים מכוח חוק ההטבות. אומר ב"כ העוררת כי משעה שסעיף 11א(א)(1) לחוק הוחל על מקבלי
תגמולים מכוח חוק ההטבות, הרי שהוא הוחל יחד עם תחולתו הרטרואקטיבית דהיינו יחד עם הוראת
התחולה שלו שכן סעיף 3(ב)(2) לחוק ההטבות מחיל במפורש על מקבלי התגמולים מכוח חוק
ההטבות, את כל ההוראות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.
טוען ב"כ העוררת כי מטרת המחוקק הייתה להשוות בין מקבלי התגמולים מכוח חוק ההטבות,
למקבלי התגמולים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים ואין כל טעם להפלות בין בן זוג שמקבל תגמולים
מכוח חוק ההטבות לבין בן זוג שמקבל תגמולים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, על כן טוען ב"כ העוררת בשל היותה של העוררת אלמנתו של ס' ט' , הרי שמכח סעיף 11א(א)(1) לחוק נכי רדיפות הנאצים, היא זכאית לקבל תגמולים עד לאריכות ימיה.
העוררת בתיק ו"ע 11312-05-15 – ב' ס' , ילידת 1934, קיימה במשך 31 שנים חיים
משותפים בהיותה הידועה בציבור של מר יחזקאל ורטהיימר (להלן: "יחזקאל"), אשר נולד ב- 1923
בהונגריה. לאחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים, נשלח יחזקאל למחנות עבודת פרך והשמדה.
באוגוסט 1995 הוכר יחזקאל במסגרת "קרן סעיף 2" וקיבל ממנה תגמולים תלת חודשיים. באפריל
2002 הגיש יחזקאל תביעה למשיבה והתביעה נדחתה בשל כך שיחזקאל קיבל תגמולים מקרן
סעיף 2. יצוין כי בשלב מאוחר יותר שונה החוק, כך שיחזקאל היה זכאי לעבור ולקבל תגמולים
ממשרד האוצר, תוך ויתור על התגמולים מקרן סעיף 2 או לכל הפחות, לקבל השלמת זכויות.
לטענת העוררת, בשלב כלשהו קיבל יחזקאל דמי הבראה מכוח חוק ההטבות לניצולי שואה.
ביום 2.1.2013 נפטר יחזקאל ובעקבות זאת הופסקו תשלומי התגמולים. העוררת פנתה למשיבה בדצמבר 2014 בבקשה לקבל תגמול לאחר פטירת בן זוגה כידועה בציבור ובקשתה נדחתה.
טוען ב"כ העוררת כי מטרת המחוקק בתיקון מס' 5 הייתה להשוות בין מקבלי התגמולים מכוח קרן סעיף 2, למקבלי תגמולים מכוח חוק הנר"נ, לכל דבר ועניין, ואין לפיכך כל טעם הגיוני להפלות בין בן זוג של מקבל תגמולים מכוח חוק הנר"נ, לבין בן זוג של מקבל תגמולים מכוח קרן סעיף 2, בניגוד לכוונת המחוקק.
נימוקי המשיבה:
ב"כ המשיבה מבקשת לדחות את הערר המשותף לגבי כל אחת מהעוררות.
טוענת ב"כ המשיבה כי הסוגייה הנידונה הינה – האם בת זוגו של יוצא מחנות וגיטאות אשר לא היה זכאי בחייו לזכויות בהתאם לחוק הנר"ן, שנפטר בטרם חקיקת התיקון לחוק ההטבות, זכאית לתגמול כבת זוג של נכה שנפטר.
סעיף 1 לחוק הנר"ן מגדיר מיהו נכה ושם נקבע בין היתר כי נכה הוא מי שלקה בנכות מחמת מחלה, ושעשוי היה להיות זכאי לקבלת תגמול מאת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.
סעיף 4 לחוק הנר"ן מגדיר מיהו נכה שזכאי לתגמול וקובע כי זכאי הוא מי שעלה לישראל לפני 1.10.53 ודרגת נכותו אינה פחותה מ- 25%.
אין מחלוקת לדברי ב"כ המשיבה כי תיקון מס' 5 לחוק ההטבות השווה את זכויותיהם של יוצאי מחנות וגיטאות, לרבות מקבלי קצבה מקרן סעיף 2, לזכויות של זכאים לפי חוק הנר"ן גם אם עלו לישראל לאחר המועד הקובע 1.10.1953
עם זאת, עמדת ב"כ המשיבה כי התשובה לשאלה שהציבה בתחילת דבריה, היא שלילית, דהיינו אין לאלמנות של אותם ניצולים אשר נפטרו בטרם חקיקת תיקון מס' 5 לחוק ההטבות, זכאות לקבל תגמול כבת זוג של נכה שנפטר, שכן המנוחים נפטרו בטרם תוקן חוק ההטבות ולא היו זכאים בחייהם לזכויות לפי חוק הנר"ן.
לטענת המשיבה, שני המקרים הנידונים בערר, אינם מזכים את בנות הזוג של הנפטרים בתגמולים.
עוד טוענת ב"כ המשיבה כי לנסיבות של העררים הנידונים, אין כל קשר לתיקון 19 לחוק הנר"ן ובמיוחד לא להוראות המעבר שבו לבין תיקון 5 לחוק ההטבות.
טוענת המשיבה כי לגבי העוררת ב' ט' , בעלה המנוח לא היה זכאי לקבלת קיצבה לפי חוק הנר"ן מאחר שעלה לישראל לאחר 1.10.1953.
רק לאחר חקיקת חוק ההטבות ותיקון מס' 5 לחוק מיוני 2014 החליטה המשיבה להכיר בו כזכאי לפי חוק ההטבות וזאת לפנים משורת הדין ממועד ספטמבר 2010. ס' ט' נפטר לפני שהוכר כזכאי. ורק לאחר תיקון מס' 5 הוכר ככזה.
לגבי העוררת ב' ס' ב' ס' – בן זוגה נפטר ביום 2.1.2013 ובתאריך זה לא הוכר נכה כהגדרתו בחוק נר"ן. אמנם הוא קיבל קיצבה לפי קרן סעיף 2 אך מעולם לא הוכר כנכה לפי חוק הנר"ן.
התיקון לחוק ההטבות אמנם חל על חוקים אחרים וכולל את קרן סעיף 2, אך לצורך כך צריך היה בן הזוג להיות מוכר טרם פטירתו כזכאי ובמקרה זה יחזקאל כלל לא הוכר כזכאי לפי חוק הנר"ן.
לפיכך טוענת ב"כ המשיבה, כי רק משנת 2014 אחרי פטירת בני זוגם של שתי העוררות, יכולים היו יוצאי מחנות וגיטאות שעלו אחרי 1953 ואלו שמקבלים קיצבה חודשית מקרן סעיף 2 לפנות בבקשה לקבלת קיצבה לאור תיקון מס' 5. ודוק: יום תחילת התיקון נקבע ל- 1.6.14.
יוצא איפא לטענת המשיבה כי ככל שניצול שואה כבר לא היה בין החיים ביום תחילת החוק הרי שזכויותיו לא הושוו לזכויות נכה הזכאי לתגמולים בהתאם לחוק הנר"ן וממילא הדבר כולל קבלת תגמול לבת זוג של נכה שנפטר, שכן זכותה של בת הזוג נגזרת מכך שבעלה היה נכה הזכאי לתגמולים ערב פטירתו.
במעמד הדיון בבית המשפט ביום 27.10.2015 בו אוחד הדיון, חזר ב"כ העוררות על טענותיו המוזכרות דלעיל והוסיף כי ביוני 2014 יזם כב' השר לפיד, שר האוצר דאז, תכנית לשיפור מצבם של ניצולי השואה ועקב כך תוקן חוק נכי נרדפי הנאצים בדרך של הוספת סעיף 11א(א)(1) לפיו אלמן או אלמנה של נכה שנפטר והיה זכאי לתגמול, ישולם התגמול עד תום 36 חודשים מסוף החודש בו אירעה הפטירה לבן הזוג ומתום התקופה האמורה, תשולם קצבה חודשית של 2,000 ₪.
לדברי ב"כ העוררות, יום התחילה הוא 1.6.2014 וסופרים 3 שנים לפני זה, דהיינו יש לחוק תחולה רטרואקטיבית של 3 שנים אחורה ועל כך אין מחלוקת, כלומר אדם שהוכר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ונפטר בדצמבר 2013 או בינואר 2013, אלמנתו תקבל במשך 36 חודשים, מה שהוא קיבל ומשם והלאה תקבל 2,000 ₪. אומר ב"כ העוררות כי אם לוקחים את הוראות חוק נכי נרדפי הנאצים ומחילים אותו על נכים מכוח חוק ההטבות, הרי שהוראת התחולה שבאה יחד עם ההחלטה להטיב את מצבם של השאירים לפי חוק נכי נרדפי הנאצים, בדרך של המשך מתן התגמולים עד סוף ימיהם, צריכה לחול גם על בני זוג של ניצולים שהוכרו כנכים לפי חוק ההטבות או לפי קרן סעיף 2.
דיון:
סעיף 11א לחוק הנר"ן קבע כי בת זוג של זכאי לתגמול שנפטר, תמשיך לקבל את הגמול עד תום 36 חודשים מיום פטירת בן זוגה.
ביוני 2014 חוקק תיקון 19 לחוק ושם נקבע בסעיף 11א(א)(1): "נפטר נכה וערב פטירתו
(1) היה זכאי לתגמול לפי סעיף 4 – ישולם התגמול, עד תום שלושים וששה חודשים מסוף החודש שבו אירעה הפטירה, לבן זוגו, בשיעור שהיה משתלם אותה שעה. מתום התקופה האמורה תשולם לבן זוגו, כל עוד לא נישא, קצבה חודשית בסכום של 2,000 ₪".
בהוראות התחולה של תיקון 19 נקבע כי "יום התחילה" הינו 1.6.14 וכן נאמר: "הוראות סעיף 11א(א)(1) לחוק העיקרי ....יחולו על בן זוג של נכה כהגדרתו בכל אחד מהחוקים האמורים, לפי העניין, שמועד פטירתו חל בתקופה שתחילתה 36 חודשים לפני יום התחילה" (דהיינו 1.6.2011).
בד בבד ובאותו מועד יוני 2014 תוקן חוק ההטבות בסעיף 3(ב)(2), שם נקבע כי כל ההוראות של חוק נכי נרדפי הנאצים, יחולו על מקבלי תגמולים מכח חוק ההטבות: "כל ההוראות לפי חוק נכי נרדפי הנאצים החלות בעניינו של מי שמבקש לקבל תגמולים לפי החוק האמור יחולו גם בעניינו של נרדף המבקש לקבל תגמולים לפי הוראות פסקה (1) וכל ההוראות לפי חוק נכי נרדפי הנאצים ולפי כל חוק אחר החלות בעניינו של מי שהוכר כזכאי לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים יחולו גם בעניינו של נרדף שהוכר כזכאי לתגמולים לפי הוראות פסקה (1) כאילו היה נכה הזכאי לתגמולים לפי חוק נכי נרדפי הנאצים".
למען הסר ספק, הוראות סעיף 11א(א)(1) תיקון 19 לחוק הנר"ן (יחד עם יתר הוראות החוק) הוחלו גם על מי שקיבל קצבה מקרן סעיף 2.
לאור האמור לעיל טוענים ב"כ העוררות כי לגבי העוררת ב' ט' , הואיל ותיקון 19 הוחל באופן רטרואקטיבי על בן זוג של נכה שמועד פטירתו חל 36 חודשים טרם מועד תחילת התיקון, משכך ב' ט' זכאית לקבל את התגמול 36 חודשים מיום פטירת בן זוגה ולאחר מכן קיצבה חודשית של 2000 ₪.
לטענת ב"כ העוררת, ס' ט' נפטר בחודש דצמבר 2013 במועד זה טרם הוכר כזכאי לפי חוק ההטבות. עם זאת ההכרה היתה רטרואקטיבית ל 2010. מכאן לטענת ב"כ העוררת, שלו היה ס' ט' בחיים ב- 2014 היה מוכר כנכה בעודו בחיים. השאלה היא האם פרוש הדבר שהתיקון לחוק ההטבות היה חל עליו והשאלה היא האם ההכרה בזכאותו שהיתה רטרואקטיבית לאוקטובר 2010, היא הכרה כמשמעותה בסעיף 11 לחוק הנר"ן, כלומר הוכר כזכאי לתגמול בעודו בחיים.
אשר לעוררת ב' ס' ב' ס' שבן זוגה היה זכאי מכח חוק ההטבות תיקון מס' 5 הרי משעה שסעיף 11א(א)(1) לחוק נרדפי הנאצים הוחל על מקבלי תגמולים לפי חוק ההטבות (סעיף 3(ב)(2) לעיל, שהוא עם תחולת הרטרואקטיבית, הרי שגם עניינה של העוררת ב' ס' ב' ס' נכלל בתיקון מס' 5 והיא זכאית לקבל את התגמול 36 חודשים מיום פטירת בן זוגה ולאחר מכן היא זכאית לקיצבה חודשית של 2,000 ₪.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחוקים הרלוונטיים, מצאתי כי עניינו של הנכה ס' ט' , שונה מעניינו של מר יחזקאל.
ס' ט' הגיש עוד בחייו ערר על החלטת הרשות לדחות את תביעתו לגמלאות בתוקף חוק ההטבות.
ס' ט' נפטר בשנת 2013 מכאן שבעת שתוקן חוק ההטבות, תיקון מס' 5, ס' ט' ס' ט' לא היה בין החיים.
ס' ט' הוכר כנכה לאור התיקון בחוק ההטבות בשנת 2014.
תיקון מס' 5 לחוק ההטבות קובע במפורש כי הוראות חוק הנר"ן יחולו על נרדפים המבקשים לקבל תגמולים לפי חוק ההטבות.
יחד עם זאת, יש לתיקון הוראת מעבר שקובעת כי הוראות אלו, של תיקון 5, יחולו לגבי בן זוגו של נכה, שמועד פטירתו חל בתקופה שתחילתה 36 חודשים לפני יום התחילה. יום התחילה היה 1.6.2014. מכאן ברור כי ככל שניצול שואה לא היה בין החיים ביום תחילת החוק, דהיינו 1.6.2014, הרי שזכויותיו לא הושוו לזכויות נכה הזכאי לתגמולים בהתאם לחוק הנר"ן וממילא גם אין זכאות לקבלת תגמול לבת זוג של נכה שנפטר, שכן זכותה נגזרת מכוח היות בעלה הזכאי לקבל תגמולים, ערב פטירתו.
דא עקא, שבעניינו של ס' ט' , הוא אמנם הוכר רק בשנת 2014 כזכאי לקבל תגמולים, אך ההכרה חלה אחורנית, לחודש ספטמבר 2010, המועד שבו הגיש ערר לועדת הערר בתל-אביב.
השאלה היא האם מדובר במקרה זה בזכות מופשטת לפיצויים או בזכות שהפכה לחוב קונקרטי ואזי היא עשויה לעבור בירושה.
ברשות ערעור אזרחי 7136/12 גיל זנזורי ואח' נ' הרשות בזכויות ניצולי השוואה (להלן: "פסק הדין זנזורי"). אומר כב' השופט דנצינגר בסע' 29 ואילך לפס"ד: "סעיף 11(א) לחוק שכותרתו תגמול לאחר פטירת נכה קובע כי במקרה בו נפטר נכה כהגדרתו בסעיף 1 לחוק אשר ערב פטירתו היה זכאי לתגמול לפי אחת החלופות הקבועות לפי סעיף 4 לחוק, ישולם התגמול לו זכאי היה הנכה בחייו ליורשו בהתאם להסדר הקבוע בסעיפים 11(א) – 11(א)(ב) לחוק. דהיינו תנאי לתשלום התגמול לשאירי הנכה הוא כי הנכה זכאי היה לתגמול זה עוד בחייו. בהמשך לכך מורה כאמור בסעיף 23 לחוק כי הזכות לתגמולים לפי החוק אינה עוברת בירושה".
בהמשך בסע' 30 לפסק הדין אומר כב' השופט דנציגר: "ביחס למהותה של אותה זכות לתגמולים בה עוסק סעיף 23 לחוק, הוכרה בפסיקתו של בית משפט זה ההבחנה בין זכות מופשטת לפיצויים לבין זכות לפיצויים אשר הוכרה ונתגבשה, באופן שהפכה למעשה לחוב קונקרטי. בתמצית נקבע כי על פי הפרשנות הראויה, סעיף 23 חל רק על הראשונה ואילו רק השנייה - זכות לפיצויים שהתגבשה עוד בחיי הניצול – עוברת בירושה".
בהמשך אומר כב' השופט דנצינגר בסע' 31 לפסק הדין: "יחד עם זאת גם על פי הגישה המרחיבה לעניין זה, התנאי היסודי להתגבשות הזכות לתגמולים שבלעדיו אין הוא הכרה מצד המשיבה בזכותו של הניצול לתגמולים. לפיכך רק לאחר הכרה שכזו – לכל המוקדם – הופכת הזכות הערטילאית לזכות העשויה לעבור בירושה. לפיכך ברי כי אין לקבל את טענת המבקשים לפיה די בעצם הגשת תביעה לתגמולים על ידי ניצול כדי שתתגבש זכותו לתגמולים ובפרט במקרים בהם התביעה נדונה ונדחתה ע"י המשיבה עוד בחיי הניצול...".
יחד עם זאת אומר כב' השופט דנצינגר בסע' 33 לפסק הדין: "אפשר להעלות.... שני חריגים לכלל האמור אשר אפשר ומצדיקים כי לאחר פטירת הניצול תוכר זכותו לתגמולים כאילו התגבשה עובר למות. ראשית כאשר דחיית תביעתו המקורית של הניצול נבעה מטעות של המשיבה ומלכתחילה היה מקום להכיר בזכותו לתגמולים כבר במועד הגשת התביעה. במקרה זה קבלת הערר משמעה היא הניצול מקבל בסופם של דברים את שהגיעו לו בדין אם היה מוגש הערר במועד. שנית כאשר במועד פטירת הניצול היה קיים בעניינו הליך תלוי ועומד שטרם הוכרע, כפי שהתאים השופט ורדי וכפי שאף הסכימה המשיבה לנהוג ביחס למקרים בהם הוגשו עררים ע"י הניצולים עצמם אך הם נפטרו בטרם הוכרע עניינם....".
אין מחלוקת כי ס' ט' ויחזקאל נפטרו שניהם לפני שנחקקו תיקון 19 ותיקון מס' 5.
נשאלת השאלה האם החריגים הנ"ל מפסק הדין זנזורי ובמיוחד החריג שעניינו קיומו של הליך תלוי ועומד שטרם הוכרע מתקיים בשני עררים שבפנינו, ועל כן אפשר לקבוע כי במקרה כזה תוכלנה היורשות לזכות בתגמולים כבנות זוגן של הניצולים שהוכרו כזכאים לתגמולים בעודם בחיים.
בעניינו של ס' ט' - אמנם בחייו לא קיבל גמלה לפי חוק הנר"ן אך אין מחלוקת כי ס' ט' פנה למשיבה עפ"י חוק ההטבות לפני מותו בבקשה להכיר בו כנכה שזכאי לתגמולים. בקשתו נדחתה ע"י הרשות והוא הגיש ערר על החלטה זו לועדת הערר בתל-אביב בתיק ו"ע 27282-09-10. הערר לא הוכרע (ראה פרוטוקולים והחלטות, כולל החלטת בית המשפט המחוזי) והיה תלוי ועומד אצל המשיבה. דיון שהיה אמור להתקיים בחודש דצמבר 2013 לא התקיים מאחר וס' ט' נפטר. בחודש ספטמבר 2014 לאחר מערכה משפטית ממושכת החליטה המשיבה להכיר בו כזכאי לתגמולים וזאת רטרואקטיבית לחודש ספטמבר 2010. המשיבה הכירה בס' ט' כזכאי לתגמולים, "לפנים משורת הדין ולאור ראיה חדשה".
מכאן מסקנתנו היא כי עניינו של ס' ט' נכלל בחריג לכלל, לפיו רק מי שהוכר כניצול בחייו זכאי בן זוגו להמשך קבלת התגמולים לפי סעיף 11א(א)(1). המקרה של ס' ט' נכלל בחריג שכן במועד פטירתו של ס' ט' היה הליך תלוי ועומד שטרם הוכרע. ומכאן ניתן לקבוע כי לאחר פטירתו של ס' ט' הוכרה זכותו לתגמולים כאילו התגבשה עובר למותו.
עקב כך ולפי החריג מי שהוכר כניצול בחייו זכאי בן זוגו להמשך קבלת התגמולים לפי סעיף 11(א)(1). במקרה זה קבלת הערר משמעה היא כי ס' ט' מקבל את מה שהיה יכול היה לקבל בדין לו היה חי בעת שנחקק תיקון מס' 5 שהשווה את זכויותיהם של ניצולים שהגישו תביעתם לפי חוק ההטבות לניצולים שתביעתם הוכרה עפ"י חוק הנר"ן.
מסקנתנו היא כי יש לקבל את הערר של העוררת ב' ט' להכיר בה כזכאית לקבלת פיצויים מכח היותה אלמנתו של המנוח ס' ט' ומכח סעיף 11(א)(1) לחוק הנר"ן ולקבל תגמולים עד לאריכות ימיה ושנותיה.
עניינה של העוררת ב' ס' ב' ס' שונה שכן יחזקאל לא הוכר מעולם כזכאי לקבלת פיצויים בעודו בחייו. תביעתו למשיבה שהוגשה באפריל 2002 נדחתה בשל כך שקיבל תגמולים מקרן סעיף 2. לאחר מכן כבר לא פנה יחזקאל למשיבה להכיר בו כזכאי לקבלת תגמולים זאת היה יכול לעשות רק אם היה מוותר על המשך קבלת התגמולים מקרן סעיף 2 דבר שלא נעשה. אשר על כן העיקרון הבסיסי לפיו התנאי לתשלום התגמול לשאירי הנכה הוא כי הנכה היה זכאי לתגמול זה עוד בחייו ועל כן זכות זו עוברת בירושה, איננה מתקיימת במקרה של יחזקאל. אשר על כן הערר שהוגש ע"י האלמנה ב' ס' נדחה.
לסיכום:
הערר שהוגש ע"י ב' ט' – מתקבל.
הערר שהוגש ע"י ב' ס' ב' ס' – נדחה.
עותק מפסק הדין יישלח לצדדים בדואר רשום.
ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ו, 05 יוני 2016, בהעדר הצדדים.
|
|
|
דרורה בית אור , שופטת עמיתה
|
ד"ר קלרה שניידרמן: אני מסכימהד"ר סימון שמואלי: אני מסכים