בא"ש 781-08-16 סויסה נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לביטול צו השבתה מנהלית לרכב ( להלן: "הצו").

1.המבקש הוא בעליו של רכב. ביום 30.7.16 מסר המבקש את הרכב לבנו ( להלן: "הבן") שיצא לבילוי בת"א עם חבריו. הבן צרך אלכוהול במהלך הבילוי ועל כן מסר את מפתחות הרכב לחברו ( להלן: "החבר"). החבר, באותה עת, היה נהג חדש מתחת לגיל 21 . הוא נתפס כשהוא מסיע 4 נוסעים כשאין לצדו מלווה בניגוד לסעיף 12 א 2 לפקודת התעבורה. כמו כן, ובשל חשד לצריכת אלכוהול, נערכה לחבר בדיקת נשיפה ( 260 מ"ג לליטר אוויר נשוף). בבדיקת מאפיינים נחל החבר הצלחה חלקית בלבד (התנודד בעמידה ולא הצמיד עקב לאגודל במבחן הליכה על קו). בעקבות זאת נערך שימוע שבסופו הוצא הצו דנא.

2.המבקש טוען כי יש לבטל את הצו מן הטעמים הבאים: ראשית, הצו פוגע במבקש ומשפחתו כלכלית ומונע מהמבקש להסיע את בנו הקטן לטיפולים רפואיים חיוניים. שנית, בנו של המבקש נענש ונטל אחריות על מעשיו והוא אמור להתגייס לצה"ל בזמן הקרוב. רעייתו של המבקש מובטלת, בעלה הוא מפרנס יחיד למשפחתו ועל כך נוסף העול הכלכלי הכרוך במימון תחבורה ציבורית ופרטית.

3.ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי הצו בדין יסודו. במסגרת הדיון הציגה ב"כ המשיבה מסמכים מאירוע מיום 12.12.15 בעקבותיו הוגש נגד הבן כתב אישום בגין נהיגת רכב בשכרות. בעקבות אירוע זה נערך שימוע בו נכחה רעיית המבקש ששטחה טענות דומות לאלה שמעלה המבקש כאן. קצין המשטרה החליט שלא להוציא צו להשבתת הרכב בשל הפגיעה בפרנסת המשפחה. טוענת ב"כ המשיבה כי המבקש שנכווה בעבר ברותחין עם בנו בגין האירוע האמור היה צריך להיזהר שבעתיים בעת שהחליט למסור לידיו את מפתחות הרכב במסגרת אירוע זה. מכל מקום, המבקש אינו יכול לשוב ולמחזר טענותיו בדבר נזקים כלכלים ואחרים הצפויים לו ולמשפחתו ולצפות כי טענות אלה יתקבלו בשנית בשעה שהוא עצמו אינו טורח לנקוט אמצעי זהירות מינימליים על מנת להבטיח כי בנו לא יסכן את ציבור המשתמשים בדרך לאחר שקיבל את מפתחות הרכב.

דיון והכרעה

4.סעיף 57ב לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לבטל את הצו בהינתן אחת, או יותר, מאלה: 1. הרכב נלקח מבעליו שלא על דעתו ובהסכמתו; 2. נהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה ; 3. קיום נסיבות אחרות המצדיקות ביטול או קיצור תקופת ההשבתה כאשר לעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, גם את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.

5.אין חולק כי הרכב נמסר על ידי המבקש לבנו בהסכמה מלאה ובידיעה. המבקש טוען כי הנחה את הבן כיצד לפעול בנוגע לרכב, היינו לא לשתות אלכוהול ולא להתיר נהיגה לאחר (" אין אלכוהול. אתה נוהג באוטו.." ( ע' 1 ש' 12). באזהרה / הוראה זו אין די בנסיבות העניין. ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל, פס' 20 ( לא פורסם, 16.10.2012) נקבע: "המבקש לא עשה דבר מעבר לאזהרה הכללית. בית המשפט לתעבורה קבע כי ניתן היה למשל לוודא כי יִמצא נהג תורן שלא שתה. זוהי אינה דרישה מופרזת, בהתחשב בעובדה שהמחוקק דורש מבעל הרכב לעשות "כל שביכולתו". נדמה כי מדובר בדרישה סבירה וראויה, ובנסיבות תיק זה היא מתיישבת עם הוראות החוק." . הנה כי כן, נראה כי במקרה זה היה על המבקש לנקוט אמצעים לוודא כי ההוראה שנתן לבנו מיושמת הלכה למעשה, למשל על דרך של מציאת נהג תורן שלא שתה אלכוהול ורשאי להסיע את הרכב. הצורך בווידוא יישום ההוראה שניתנה מתחדד לאור מעורבותו של הבן באירוע מיום 12.12.15 בעקבותיו הוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגת רכב בשכרות. המבקש, מודע לניסיון המר הכרוך במסירת מפתחות רכבו לבנו ולשיקול הדעת הפגום שמפעיל בנו, היה מחויב בנסיבות המקרה לנקוט אמצעים מעבר לאזהרה או הנחיה לא לשתות אלכוהול או לנהוג ברכב בעצמו . אכן, חובתו של בעל רכב "לוודא כי יִמצא נהג תורן שלא שתה. ..אינה דרישה מופרזת" . דרישה זו וודאי שאינה מופרזת לאור הניסיון המר של המבקש עם בנו.

6.בשים לב לכך שהמבקש לא נקט את הצעדים המתחייבים ממנו כבעל הרכב בנסיבות העניין לא ניתן לקבוע כי הוא עשה "כל שביכולתו" למנוע את ביצוע העבירה ברכב וממילא לא מצאתי עילה לביטול הצו או קיצורו. לא נעלמו מעיני נסיבותיו האישיות של המבקש הנדרש להסיע את בנו הקטן והחולה אל בתי חולים והמעמסה הכלכלית הכרוכה בהשבתת הרכב. ברם, באיזון בין נסיבותיו האישיות של המבקש לבין האינטרס הציבורי להרתיע בעלי רכב לנהוג אחריות במסירת רכביהם גובר משקלו של האינטרס האחרון על פני הנסיבות האישיות שצוינו.

7.לאור כל האמור הבקשה נדחית.