עמ"נ 61405-09-16

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה מיום 6.7.2016 (אשר לטענת המבקשת התקבלה אצלה ביום 11.7.2016), עד ליום 28.2.2017 (להלן – "הבקשה").

טענות הצדדים

1. לטענת המבקשת, הסוגייה שנדונה בערר מושא הבקשה (שימוש חורג מהיתר ממחסן לעסק של מכירת מזון) התעוררה בתיקים קודמים שנדונו בוועדת הערר, והחלטת הוועדה תואמת החלטה קודמת שניתנה בתיק ערר אחר (ערר (ת"א) 85241/11 נכסי יד חרוצים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב)(להלן – "עניין יד חרוצים"), ואף מתייחסת אליה, ומאז אף ניתנו החלטות נוספות הנוגעות לעניין זה.

   לטענת המבקשת, היא הגישה מספר ערעורים על החלטות אלה לבית המשפט לעניינים מינהליים (עמ"נ 56811-05-16 עיריית תל אביב יפו נ' המרתף אירועים; עמ"נ 44891-05-16 הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב נ' לנדרובר הולדינגס; עמ"נ 43066-04-16 הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב נ' סלמה; עמ"נ 42234-04-16 הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב נ' יד חרוצים), ונקבע בהם דיון מאוחד בפני כבוד השופטת שטופמן (להלן – "הדיון המאוחד").

   לטענת המבקשת, פסק הדין בדיון המאוחד בערעורים ישליך על תיק זה שכן מדובר בסוגיה משותפת, ולכן היא מבקשת כי בשלב זה יוארך המועד להגשת ערעור מטעמה עד ליום 28.2.2017. המבקשת טוענת כי ככל שהיא תבחר להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין שיינתן בדיון המאוחד, היא תגיש ערעור בתוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

   עוד טוענת המבקשת כי הבקשה הוגשה במסגרת הזמנים להגשת ערעור.

2. המשיב מתנגד לבקשה.

   לטענתו, הבקשה דנן הוגשה בחלוף כ-3 חודשים ממועד החלטת הוועדה, והארכה המבוקשת הינה של כ-5 חודשים נוספים, וזו תקופה בלתי סבירה.

   המשיב טוען כי שיהוי כה רב בהגשת עתירה מינהלית אינו סביר ויש בו משום חוסר הגינות, שכן הוא פוגע בסופיות הדיון, בפעילותו העסקית, ביכולתו להסתמך על החלטת ועדת הערר, בשיקולים לקבוע תנאי שכירות בכל הקשור למימון היטל השבחה, בתכנון עסקי להוצאות היטלים, בתכנון עסקי להוצאות היטלים, דמי שכירות ראויים, רווחיות ותזרים.

   המשיב טוען כי המבקשת מנועה ומושתקת מלטעון לאחר שהסכימה להסתמכות על החלטת ערר נכסי יד חרוצים. המשיב טוען כי המבקשת הגישה עתירה מינהלית בעניין יד חרוצים טרם שניתנה ההחלטה בעניין זה, ולמרות זאת בחרה שלא לפרט את הסתייגויותיה בערר נשוא הבקשה. עוד טוען המשיב כי לא ניתנה לו הזדמנות להתגונן בפני הטענה לדמיון בין הסוגיות, ומתן ארכה להגשת עתירה בנסיבות אלו איננה הוגנת.

   עוד טוען המשיב כי המבקשת לא צירפה את העתירה בעניין יד חרוצים כך שלא ניתן ללמוד אם אכן קיים דמיון בשאלה המשפטית המצדיקה את דחיית המועד, אם לאו.

   המשיב טוען בנוסף כי אין רלבנטיות לעתירה בעניין יד חרוצים לעניין זה, גם אם תתקבל, משום שישנם הבדלים עובדתיים מהותיים בין שתי העתירות. על כן, העותר טוען כי לא יהיה בכך כדי להפוך את החלטת הוועדה בעניינו.

   בנוסף, המשיב טוען כי הבקשה הינה בלתי הוגנת משום שהיא פוגעת בזכותו להתגונן, שכן המבקשת עותרת להקפאת המצב בו היא איננה מגישה עתירה מינהלית ומותירה אותו בחוסר וודאות, מאידך.

3. ביום 9.10.2016 הוריתי כי המבקשת תגיב על תגובת המשיב עד ליום 25.10.2016, ומשזו בוששה לבוא קבעתי ביום 30.10.2016 כי במידה ולא תוגש תגובת המבקשת על תגובת המשיב עד ליום 2.11.2016 תנתן החלטה על בסיס החומר הקיים בתיק, כאשר תגובת המבקשת לא הוגשה עד עתה.

   דיון והכרעה