1.שיק בנקאי שהופקד במשרדו של עורך דין כמקדמה בגין עסקת מכר מקרקעין בכינוס נכסים, שלא יצאה לפועל, עוקל ומומש ע"י עורך הדין.
צד ג', התובע, טוען כי השיק אינו של החייב שלחשבונו הופקדו כספי המימוש, אלא שלו, וכי בעלותו ו/או בעלות שותפו בשיק הייתה ידועה לעוה"ד קודם להטלת העיקול. לפיכך, עותר התובע להשבת כספי העיקול אשר זיכו את חשבונו של החייב אצל הבנק הנושה, ו/או לפיצוי בסכום זה מעורך הדין שהתרשל.
זוהי בקליפת אגוז תמציתה של תובענה זו.
2.התובע, שמואליאן, הינו איש עסקים, שמרכז חייו ועיסוקיו בחו"ל. עם בן דודו, יורם שמש, המתגורר בארץ, הינו מנהל עסקים מניבים בתחום הנדל"ן בישראל. לאשת התובע ולמר שמש יפויי כוח בחשבונו של שמואליאן, המתנהל בארץ, בבנק פועלי אגודת ישראל (בנק פאג"י).
3.הנתבעים הינם בנק המזרחי, ("הנתבע 1" ו/או "הבנק"), ועורך דין סלפוי, ("נתבע 2"), אשר מונה ע"י הבנק ככונס נכסים למימוש נכס של חברת ההשקעות "צ'ק פוינט בע"מ" (להלן "החברה ו/או צ'ק פוינט"). הליכי הכינוס התבצעו בתיק הוצאה לפועל שנפתח לשם כך. אחד משני בעלי חברה זו הינו מיכאל טופז (להלן "החייב"), שגם חב, אישית, כספים לבנק. הנתבע 2, שימש גם כב"כ הבנק לגביית חובו של החייב ופעל כנגדו בהליכי הוצל"פ- ללא הצלחה.
4.על מנת להבהיר: עורך הדין, הנתבע 2, פעל בשני כובעים- האחד ככונס נכסים, למכירת נכסה של החברה, והאחר כב"כ נתבע 1- לכיסוי חובו של החייב.
החייבת בתיק המשכון- החברה;
החייב בתיק ההוצל"פ הפרטי- טופז, הינו אחד משני בעלי המניות בחברה, שלחשבונו הופקדו כספי העיקול;
שמש הינו גורם חיצוני, הפועל, עפ"י הנטען, כשותפו וכנאמן של התובע, שמואליאן.
5.הנתבע 2 מונה ככונס נכסים ופעל למכירת נכסה של החברה, בתיק הוצאה לפועל שנפתח למימוש המשכון/משכנתא על הנכס, ומר שמש הגיש הצעה לרכישתו. בהתמחרות על הנכס לא זכה שמש, ואולם לבקשתו, הורה בית המשפט על התמחרות חוזרת לרכישה.
בהתמחרות החוזרת, לא העלה שמש את הצעתו וחברה אחרת, צרפתית, שאיננה מעניינינו, זכתה בה. הנתבע 2 הודיע לצ'ק פוינט בע"מ כי היא זכאית, כבעלים, לפדות את הנכס בסכום ההצעה שזכתה.
6.ביום 11.7.07 הגיע מנהל צ'ק פוינט, טופז, שהינו כזכור גם חייב אישית בתיק הוצל"פ נפרד, למשרד כונס הנכסים, ובידו שיק בנקאי בסכום של 10% ממחיר העסקה שאושרה, ומכתב נלווה (נספח 4 לסיכומי הנתבעים), בו מודיע ב"כ החברה, עו"ד שטרן, כי היתרה תשולם תוך 45 יום מיום אישור העסקה ע"י ראש ההוצל"פ. הנפרע בשיק הינו "עו"ד סלפוי גוש..חלקה.."
בו ביום, החזיר כונס הנכסים את השיק בדרישה כי הסכום יופקד במלואו וכי תינתן אורכה בת 30 יום להפקדת הסכום במלואו אם תינתן הסכמה לחילוט 10% מסכומו אם לא תופקד היתרה. בשעות אחר הצהרים של אותו יום, מסר טופז באותו משרד את השיק פעם נוספת בצירוף מכתב בכתב ידו, בו חזר על ההתחייבות להשלים את היתרה תוך 45 יום.
7.ביום 16.7.07 כתב הכונס לב"כ החברה כי הואיל ולא קיבל מענה לדרישותיו, הינו מתכוון להגיש בקשה לאישור המכר. (נספח 20 לתובע). בו ביום אושר המכר.
למחרת, 17.7.07, הגיש הנתבע 2, בכובעו כב"כ הנתבע 1, בקשה בתיק ההוצאה לפועל של החייב וביקש לעקל (עיקול אצל צד ג') את השיק הבנקאי המוחזק אצלו, לטובת חובו של טופז- ובקשתו נתקבלה. (נספח 28 לתובע). צו העיקול הגיע למשרדו ביום שלאחר מכן.
8.ביום 18.7.07 כתב הנתבע 2 לעו"ד שטרן, ב"כ החברה, כי למרות שהודע לו כי פדיון משכנתא אמור להתבצע במזומן, לפנים משורת הדין ניתנו לחברה 7 ימי "גרייס" שלא נוצלו על ידה- ולפיכך ימשכו הליכי הכינוס כסדרם. באותו מכתב כתב גם: "מכל הטעמים הנ"ל, השיק של מרשיך הוחזר להם ביד. מאוחר יותר הושאר ע"י מרשיך במזכירות המשרד, למרות שמרשיך ידעו היטב שאין בדעתנו לקבלו כפדיון בשיעור של 10% ממחיר הנכס וברור ששיק זה חשוף לעיקולים כמו כל נכס המוחזק ע"י צד ג'." (נספח 6א' לנתבע).
החברה הגישה בקשה לביטול תוצאות ההתמחרות, אולם בקשתה נדחתה. על החלטה זו הוגשה בר"ע (2140/07) שנדחתה אף היא, אך על חלק מהקביעות בה מסתמך התובע בתביעה זו. בר"ע שהגישה החברה לבית המשפט העליון- נמחקה.
9.ביום 16/9/07 הגישה החברה בקשה שלא לאשר את הסכם המכר עם הרוכש, בטענה כי בינה לבין הכונס התנהל מו"מ לפדיון הנכס. (נספח 6ב' לסיכומי הנתבעים). בבקשה, הזכירה החייבת את בקשת רשות הערעור שהגישה על ההחלטה שדחתה את בקשתה לביטול תוצאות ההתמחרות ואישור המכר לצד ג', שטרם הוכרעה באותה עת.