השאלה הדרושה הכרעה היא האם התרשל בית החולים בכך שהורה על הפניית המנוח לביצוע בדיקת קולונוסקופיה בשים לב לנתוניו האישיים ומחלות הרקע מהן סבל.
-
התביעה הינה תביעה לפיצויים בשל רשלנות רפואית אשר הוגשה על ידי בתו של המנוח כנגד בית החולים לגליל המערב-נהריה (להלן: "בית החולים").
התביעה הוגשה תחילה גם כנגד קופת חולים לאומית (להלן: "קופת חולים") וכנגד בית החולים אסותא (להלן: "אסותא") אשר בו בוצעה הבדיקה עצמה ע"י רופא של קופת חולים. ביום 16.11.20 ניתן פסק דין חלקי לפיו כחלק מהסדר פשרה נדחתה התביעה כנגד קופת חולים. התביעה כנגד בית חולים אסותא נמחקה לבקשת התובעת זאת לאחר שהוברר כי קופת החולים מכסה את חבותו של הרופא שביצע את הבדיקה באסותא.
עתה, השאלה הדרושה הכרעה היא אחריותו של בית החולים בקשר למותו של המנוח וגובה הפיצוי המגיע לתובעת בעקבות כך.
העובדות הצריכות לעניין
-
המנוח בן 80 במועד פטירתו, סבל מאמפיזמה וממחלת ריאות חסימתית קשה על רקע עישון בעברו וממחלת לב איסכמית;
-
ביום 01.10.12, הגיע המנוח לחדר מיון של בית החולים, הוא נבדק ואושפז במחלקה פנימית לצורך המשך טיפול והשגחה, ולאחר יממה הוא שוחרר. בשחרורו צויין כי הוא סובל מבקע מפשעתי וניתנה לו המלצה לתיקון ניתוחי של הבקע. כחלק מהבירור לקראת הניתוח, הופנה לביצוע בדיקת קולונוסקופיה בקהילה. הפניה זו היא ההפניה אשר על בסיסה הוגשה התביעה דנן.
-
בתאריך 02.12.12, בוצעה למנוח בדיקת קולונוסקופיה אלקטיבית באסותא, במהלכה אירעה הינקבות במעי הגס.
הבדיקה בוצעה עד 30 ס"מ כשלפתע פיתח המנוח התקף קוצר נשימה חריף. המנוח הועבר לבית החולים רמב"ם, שם בוצע בו ניתוח ע"ש הרטמן.
-
ביום 21.1.13 הועבר המנוח לאשפוז במרכז הגריאטרי שיקומי פלימן כשהוא במצב סיעודי ומונשם דרך טרכאוסטום; וביום 09.02.16 הוא לקה באופן פתאומי בחזה עם קשיי נשימה, והועבר לבית החולים כרמל, אולם, בהעדר תכנית טיפולית הוא הוחזר לבית החולים פלימן שם נפטר זמן קצר לאחר מכן.
-
התובעת טוענת כי ההפניה לביצוע בדיקת קולונוסקופיה טרם ביצוע ניתוח בקע הייתה שגויה מבחינה רפואית, נוכח נתוניו האישיים של המנוח.
-
התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת של מומחה בתחום הרפואה הפנימית ומחלות דרכי העיכול- פרופ' ד. רחמילביץ (להלן: "המומחה מטעם התובעת").
-
הנתבעת הכחישה את טענות התובעת ובתמיכה לטענותיה היא הגישה חוות דעת מטעמה של מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה ומחלות הכבד- ד"ר יעל קופלמן (להלן: "המומחית מטעם הנתבעת").
טענות התובעת בקליפת האגוז
-
התובעת טוענת כי שרשרת של מחדלים רפואיים חמורים מצד בית החולים הם אלה שגרמו לנזקיו של המנוח ולמותו מאוחר יותר. לטענתה, בית החולים הורה על הפניה שגויה לביצוע בדיקת קולונוסקופיה ללא התוויה.
-
עוד טוענת התובעת כי לא הוכח שבמועד הרלוונטי הייתה בבית החולים המלצה לביצוע הבדיקה טרם ביצוע ניתוח בקע דבר שמוביל למסקנה כי הכירורג שהמליץ על כך כתנאי מקדים לא התעדכן בספרות המקצועית הרלוונטית.
טענות הנתבעת בקליפת האגוז
-
הנתבעת טוענת כי הבקע המפשעתי היה סימפטומטי, וגרם לכאבים מפוזרים בחזה ובבטן, שהיו חולפים עם החזרתו של הבקע.
-
לטענת הנתבעת, המנוח נבדק על ידי כירורג שהמליץ על ניתוח לתיקון הבקע כפוף להשלמת בירור אמבולטורי על ידי קולונוסקופיה. המנוח שוחרר לביתו עם המלצה להמשך בירור בקהילה עם הפניה למעקב רופא מטפל וכן ביצוע בדיקות מקיפות.
-
בשחרורו מבית החולים הומלץ למנוח לבצע את הבדיקה על פי הפרקטיקה המקובלת שהייתה באותה עת במיוחד אצל חולים מבוגרים, לפיה טרם ביצוע ניתוח לתיקון בקע מפשעתי מבוצעת בדיקת קולונוסקופיה לשלילת גידולים במעי אשר, במבוגרים חולים, מהווים גורם להיווצרות בקעים חוזרים.
-
הנתבעת טוענת כי אין מניעה בהפניה לביצוע בדיקת קולונוסקופיה בחולה מבוגר, גם בנוכחות מחלות רקע כרוניות, כולל מחלות ריאות.
-
הנתבעת מדגישה כי בדיקה של המעי הגס טרום ניתוח לתיקון בקע היא מקובלת ונהוגה, במיוחד בחולה מבוגר ובמיוחד בהופעה של בקע סימפטומטי חדש, כאשר החולה לא עבר הערכת מצב המעי הגס קודם לכן.
גדר המחלוקת
-
מטיעוני הצדדים עולה כי הם חלוקים ביניהם בשאלות הבאות:
-
האם ההמלצה לביצוע הבדיקה הייתה נכונה מבחינה רפואית, בהתחשב בנתוניו האישיים של המנוח.
-
שאלת הקשר הסיבתי- האם הסיבוך שהתרחש אצל המנוח הוא תוצאה של הרקע הנשימתי או הרפואי שלו.
דיון והכרעה
בדיקת קולונוסקופיה - התרשלות
-
עובדה שאין לגביה מחלוקת היא, שהבדיקה בוצעה בקופת חולים והיא הופסקה עקב התקף של קוצר נשימה. כך נכתב בטופס סיכום הבדיקה "לפני תחילת הבדיקה האנדוסקופית, בטן תפוחה. בוצעה בדיקה עד 30 ס"מ, נראו טחורים פנימיים וסעיפים. הבדיקה הופסקה עקב התקף של קוצר נשימה. הועבר לטיפול בהשגחת מרדים".
-
אין חולק כאמור כי המנוח פנה לחדר המיון של בית החולים. בטופס האשפוז תחת הכותרת תלונה עיקרית נכתב: "בן 76, ברקע ידוע על מחלת לב אסכימית, COPD..... כעת פנה למיון עקב כאבים בחזה מקרנים לכתף שמאלי משעות הלילה, מלווים בקוצר נשימה, מתגברים בנשימה עמוקה ללא קשר למאמץ גופני, ללא עלית חום סיסטימי, ללא בחילות או הקאות, ....".
-
המנוח אושפז בבית החולים ולמחרת היום, לאחר שאובחן כי סובל מבקע משפעתי הוא שוחרר מבית החולים עם המלצה על ניתוח לתיקון הבקע.
-
בטופס סיכום אשפוז נכתב, כדלקמן: "נבדק ע"י כירורג שהמליץ על ניתוח לתיקון הבקע, לאחר השלמת בירור אמבולטורי ע"י קולונוסקופיה". באותו מכתב נמסרו למנוח "המלצות" ובין היתר ההמלצה לביצוע הבדיקה, ובהאי לישנה: "נא לבצע בדיקת קולונוסקופיה במסגרת קופ"ח".
-
מעיון בתיק הרפואי של המנוח עולה כי לאחר שחרורו הוא פנה לרופא קופת החולים ד"ר וייס ניקולא, אשר ציין ביום 03.10.12, כלומר למחרת האשפוז, כי המנוח "עבר אישפוז עקב בקע מפשעתי מימין מבקשים לצורך ניתוח המשך בירור" (עמ' 123, למוצגי התובעת); וביום 29.10.12 ציין הרופא כי "החולה אמור לעבור ניתוח עקב בקע מפשעתי קולונוסקופיה זו דרישה של כירורג" (עמ' 122 למוצגי התובעת).
-
שבועיים לאחר מכן, דהיינו ביום 11.11.12 פנה המנוח לרופא כירורג בקופת החולים, אשר ציין כי המנוח "נבדק ע"י כירורג ביה"ח נהריה, הופנה לקולונוסקופיה" וכי יש "להמשיך בירור לפי דרישות של ביה"ח נהריה" (עמ' 99 למוצגי התובעת).
-
מאחר וקופת החולים נמחקה מהתביעה נוכח הסכם פשרה שהושג איתה מתייתר הצורך בשאלת האחריות של קופת החולים, אולם עינינו הרואות כי רופאי קופת החולים התבססו על אותה הנחיה של בית החולים והפנו את המנוח לביצוע הבדיקה.
-
טופס סיכום האשפוז הנ"ל, נחתם על ידי ד"ר ביליק ולרי, המשמש כמומחה ברפואה פנימית בבית החולים.
בהתאם לתצהירו של ד"ר ביליק, הוא שיחרר את המנוח לאחר שבייעוץ כירורגי הומלץ על ניתוח אמבולטורי לתיקון הבקע כפוף להשלמת בירור אמבולטורי לרבות ביצוע בדיקת קולונוסקופיה.
-
עוד הצהיר ד"ר ביליק כי הומלץ למנוח לבצע בדיקת קולונוסקופיה על פי ייעוץ כירורגי שמתבסס על פרקטיקה מקובלת שהייתה באותה עת, במיוחד אצל מבוגרים, לפיה טרם ביצוע ניתוח לתיקון בקע מפשעתי מבוצעת בדיקת קולונוסקופיה לשלילת גידולים במעי אשר, במבוגרים חולים, מהווים גורם להיווצרות בקעים חוזרים.
-
לטענת ד"ר ביליק, ההמלצה לביצוע בדיקת קולונוסקופיה היא המלצה רוטינית של כירורגים לפני ניתוחים לתיקון בקע. לטענתו, כאשר ניתנת המלצה לביצוע בדיקת קולונוסקופיה והפניה לרופא משפחה וכירורג, ההחלטה אם ליישם את ההמלצה, נתונה בידם בהתאם למצבו של המטופל. המנוח הופנה לכירורג בקופת חולים וכן לרופא המטפל בקופת חולים על מנת שיפנו אותו בהתאם למצבו, ואכן בקופת חולים לא נמצא כי מצבו הנשימתי מהווה קונטראינדיקציה לביצוע הבדיקה.
-
ד"ר ביליק בעדותו בבית המשפט טען תחילה כי זו לא החלטה אלא המלצה בלבד וזו ההמלצה של הכירורג. לאחר מכן הוא אישר כי הוא זה אשר חתם על טופס סיכום האשפוז ואישר כי ההנחיה לבצע את הבדיקה נסמכה על החלטת הכירורג, וכי מדובר בבדיקה שמהווה תנאי לביצוע הניתוח לפי הכירורג (עמ' 29, ש' 10 -13).
-
הרופא הכירורג לא נקרא לעדות והנתבעת הסתפקה בעדותו של ד"ר ביליק כי אותה הנחיה ניתנה על ידו.
-
ד"ר ביליק לא ידע לומר מהם השיקולים שעמדו מאחורי אותה הנחיה והעיד כי "הם שיקולים שלו [של הכירורג – נ.מ]" (עמ' 25, ש' 25 -27); "אני זומנתי אז אני באתי..." (שם, ש' 30).
-
ד"ר ביליק העיד כי הוא יודע "שהגישה הזאת היא הייתה נהוגה וגם עכשיו היא נהוגה" (עמ' 26, ש' 3), ובהמשך: "...גם עכשיו מקובלת עד כמה שאני יודע...." (עמ' 28, ש' 19), וגם היום בבית החולים "כירורגים בודקים וממליצים..." (ם, ש' 22).
-
מעדותו של ד"ר ביליק עולה כי הוא רשם הנחיה זו למנוח על סמך החלטת רופא כירורג. הוא אישר כי לא הסביר למנוח דבר על עצם הבדיקה. עוד טען ד"ר ביליק כי מדובר בהנחיות שנתנו כאמור בטופס השחרור ולטענתו, על רופא המשפחה היה לשקול וליתן הסבר למנוח.
-
מעדותו של אותו רופא כירורג אשר המליץ על ביצוע הבדיקה היה ניתן ללמוד מהם השיקולים שעמדו בבסיס ההפניה וכן היה בכך בכדי לאשש או לקעקע טענת התובעת לפיה לא הוסבר למנוח דבר על עצם הבדיקה ושיקול דעתו בדבר ההחלטה אם לבצעה.
חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין הימנעות בעל דין מלהציג ראיות שהיו בהישג ידו ללא הסבר סביר לאותה הימנעות, כדין הודאה בכך שאילו הובאו אותן ראיות הן היו פועלות לרעתו (ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד ס"א (3) 18; וגם: ע"מ 2468/11 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 26.05.11)).
-
על הכרעה בתיק "רשלנות רפואית" כדוגמת התיק דנן אמר בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "תיקי רשלנות רפואית מציגים דילמה קשה בפני בתי המשפט... במידה רבה בשל הקושי האמיתי לא אחת ולא שתיים לרדת לנבכי המקרה בו מדובר, שעל פי רוב גלום בו כאב אנושי גדול של נכות וסבל, אל מול עבודתם של הרופאים שבסיסה מחויבותם המקצועית ("שבועתם") לטיפול ראוי, והנחת היסוד היא השתדלות ראויה בעבודה הרפואית... לאחר שצלחנו משוכות תיעוד, השאלה הניצבת היא – וכך גם בענייננו – היכן קו הפדות בין גישה מקצועית סבירה כזו או אחרת ... לבין רשלנות. אין בית-משפט שיתיימר כי מצא את המפתח לכך, אך הוא מונחה על-ידי עקרונות שבדין, פסיקה ושכל ישר" (ע"א 9010/08 מרכז רפואי רבין נ' דוד לוביאניקר (פורסם בנבו, 12.07.11)).
-
כבר נאמר, כי במסגרת חובת האבחון של המחלה, אין רופא יוצא ידי חובתו רק על ידי כך שהוא מסיק את המסקנה הנכונה מן העובדות המובאות לפניו. מוטלת עליו גם החובה לגלות יוזמה ולברר את העובדות לאשורן. חלק מכישוריו של רופא סביר הוא לדעת לשאול, לחקור ולברר בדבר קיומן של תופעות מסוימות. כדי לאבחן כראוי את מצב החולה, נדרש הרופא שלא להסתפק במה שרואות עיניו, אלא מוטלת עליו חובה נוספת לחקור על מנת לאמת או לשלול ממצאים מסוימים, שיש בהם כדי לסייע לאבחון נכון. כל שנדרש מהרופאים הינו נקיטת אמצעי זהירות, ואלה אינם מתמצים במוכנות פאסיבית לקבלת אינדיקאציות נוספות, אלא קיימת על הרופא גם החובה של דרישה וחקירה ובירור מידע נוסף, כמקובל אותה עת בפרקטיקה הרפואית (ראו: ע"א 2694/90 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מימון, פ"ד מו(5) 628)) (להלן: "פרשת מימון").
-
כבר נפסק כי קיימת חובת זהירות מושגית של רופא ומוסד רפואי כלפי חולה המצוי בטיפולו (ראו: ע"א 744/76 שרתיאל ואח' נ' קפלר ואח' (פורסם בנבו, 21.07.21)). יחד עם זאת האחריות המוטלת על רופא, אינה אחריות מוחלטת הנבחנת על פי התוצאה; על הרופא מוטלת חובה לנהוג במקצועיות ובמיומנות, תוך שקילת כל השיקולים הרלבנטיים בהתאם לידע הרפואי המקובל בעת הרלבנטית. המבחן אשר על פיו על בית המשפט לבחון בו מעשה או מחדל פלוני של רופא, תוך כדי טיפולו המקצועי, אם יש בו או אין בו רשלנות אינו מבחן של "חכמים לאחר המעשה" אלא של הרופא הממוצע בשעת המעשה (ע"א 280/60 פדרו נ' חפץ פלדמן ואח' (פורסם בנבו, 25.10.61)).
-
במקרה דנן, תמוהה כי גם לא הובא אף תיעוד לגבי אותה בדיקה של כירורג שעל בסיסה הומלץ על ביצוע הבדיקה. תיעוד זה היה בו בכדי ללמד על הבירור שנעשה טרם מתן ההמלצה. בהקשר זה נאמר בפסיקה כי "רשלנות רפואית מתגבשת כבר בעצם אי ניהול תקין של הרישומים שחייבים בהם הרופאים המטפלים במוסדות הרפואיים השונים" (ע"א 2932/92 קופת חולים של הסתדרות העובדים בארץ ישראל נ' יעקב רחמן ואח', פ"ד מט(2) 376)).
-
יתרה מזאת, כאמור, בהתאם לעדותו של ד"ר ביליק הוא לא הסביר למנוח לגבי הבדיקה וכן האפשרות להחליט באם לבצעה או לאו. התובעת העידה בפניי כי היא הייתה יחד עם אביה המנוח וכי לא ניתנה לו כל הנחיה. בהעדר תיעוד כלשהו בנוגע להנחיה שכזו וכן בהעדר עדותו של אותו כירורג אני מעדיף את עדותה של התובעת שהייתה בעיני אמינה ומשלא הובאה אף ראיה לסתורה, אני מקבל טענת התובעת כי לא נתנו הנחיות למנוח.
-
ככלל, חולה אינו מחויב לעבור פרוצדורה רפואית מסוימת, וקנויה לו הזכות לבחור האם לעבור טיפול, ומהו הטיפול שיינתן לו. לשם מימושה של זכות זו, דרוש לו לחולה מידע, המצוי ברגיל בידיו של הרופא (ע"א 8693/08 הרמן נ' ד"ר עמוס שטרנברג (פורסם בנבו, 24.03.11)).
ההחלטה על ביצוע הבדיקה
-
השאלה המרכזית בענייננו כאמור הינה האם הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה כאשר בחרה להמליץ למנוח לבצע בדיקת קולונוסקופיה.
-
כבר נפסק כי בדרך-כלל שאלה זו נבחנת בהתאם לסטנדרט שהיה נהוג אותה עת בידי צוות רפואי סביר. המבחן הוא של הרופא הממוצע בשעת מעשה כלומר, יש לבחון את מצב המדע הרפואי בעת המעשה.
"מצב המדע הרפואי בעת מעשה הוא החשוב, ולא המדע הרפואי כעבור זמן. יש לזכור, שמדע הרפואה הינו מדע דינמי מתקדם. הרפואה של היום אינה הרפואה של לפני 100, 50, 20 שנים או אף לפני שנים מספר. אחת המסקנות המתחייבות מכך היא, שכשאנו דנים בטענה שרופא התרשל, יש תמיד לזכור את המועד שבו התנהג הרופא את אותה התנהגות שבגינה מיוחסת לו הרשלנות. אין לזקוף לחובתו שלא ידע לפני עשר שנים את מה שיודע מדע הרפואה היום אך לא ידע אז. מקרה רגיל הוא במשפטים בגין רשלנות רפואית, שדרך הטיפול או תרופה אשר הפכו נחלת הכלל ביום הדיון, לא היו ידועות כלל שנים מספר קודם לכן, או שטרם הוכרו אז כדרכי טיפול ראויות או מותרות.
מצד אחר, בהתחשב בכך שמדע הרפואה הינו מדע דינמי המתפתח כל העת, חובה על רופא שלא לשקוט על שמריו ולהיות ער להתפתחויות הרפואה בתחומי התמחותו. עליו להתעדכן בידע כזה כדי שזה ישרת אותו בעת הצורך (ע"א 323/89 פ' קוהרי ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (להלן – פרשת קוהרי [1]), בעמ' 172 מול אות השוליים ה).
אכן, במסגרת ידע עדכני הנדרש מרופא, אין לדרוש ממנו שידע את כל שניתן לדעת בתחום המסוים שבו הוא עוסק. אי-ידיעה של מאמר פלוני שפורסם זמן קצר קודם לכן, לא תהווה רשלנות. אך אם יתעלם מסדרה של מאמרים ואזהרות בספרות הרפואית, אשר כל רופא העוסק בתחומו, המבקש באופן סביר להתעדכן בספרות הרפואית, היה ער להן, תהיה זו רשלנות. קשה לקבוע את גבולותיה של חובת ההתעדכנות, גבולות אשר יצביעו על קו חד וברור בין מקרים שבהם תקוים החובה לבין מקרים שבהם תופר. דומה, שככל שמדובר בחידוש בעל חשיבות רבה יותר, אשר פורסם באופן בולט בספרות רפואית בעלת משקל, וככל שיש בחידוש למנוע סכנה גדולה יותר לבריאות, כן תגדל הנטייה לקבוע רשלנות עקב אי-התעדכנות בחידוש זה על-ידי הרופא". (ראו: 3264/96 קופת חולים כללית ואח' נ' פלד (נב(4)849)).
-
פעולת הרופא לא תיחשב כרשלנית, אם עשייתה התבססה על העדפת תפיסתה של אחת מבין האסכולות הרפואיות, המוכרות והמקובלות בעולם הרפואה. העובדה שרופא נוהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת בתחומו, יש בה במידה רבה כדי להצביע על התנהגות התואמת למימושה של חובת הזהירות, המוטלת על רופא כלפי מטופליו (ראו: ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו ואח' (פורסם בנבו, 28.11.07)) (להלן: "פרשת שרון כדר").
-
המומחה מטעם התובעת קובע כי ההפניה לביצוע בדיקת קולונוסקופיה כהכנה לתיקון בקע, הינה הפניה מוטעית ושגויה שכן היא אינה עומדת בקנה אחד עם הספרות המעודכנת. בכך התרשלה לטענתו הנתבעת. לעומת זאת, קובעת המומחית מטעם הנתבעת כי הנתבעת פעלה באופן המקובל והראוי.
-
מהראיות שבאו לפניי עולה כי אכן ישנה המלצה להפנות לבדיקת קולונוסקופיה כבדיקת סקר. אציין כי המומחה מטעם התובעת נחקר ארוכות לעניין זה וברוב הגינותו אישר כי ברגע שאדם עבר את גיל ה- 50 ישנה המלצה גורפת לעבור בדיקת קולונוסקופיה (עמ' 9, ש' 22 -23) וכי הוא עצמו ממליץ לכל אדם מעל גיל 50 גם ללא שום סיפור רקע, משפחה וכיוצ"ב לבצע את הבדיקה (שם, ש' 26). אולם לטענתו חולה עם בקע הוא לא יפנה לביצוע בדיקת הסקר בגלל הבקע (עמ' 13, ש' 15 -16). ההפך הוא הנכון, הוא קודם יתייחס לבקע ורק לאחר מכן ימליץ על ביצוע הבדיקה "אחרי שאני אתייחס לבקע לפי חומרת הבקע. אם הוא צריך תיקון של הבקע, אז לא עושים עכשיו גילוי מוקדם. זה לא לעניין. צריך לטפל בבקע" (עמ' 13, ש' 19 -21), "לאחר התייחסות לבקע אני בהחלט אמליץ כמו לכולם לעבור קולונוסקופיה" (עמ' 13, ש' 22 -23).
-
המומחה ציין בפניי כי כאשר נמצא בפניו חולה הסובל מבקע אזי בשלב זה הגילוי של הסרטן לא נמצא בראש מעיניו אלא הוא צריך בראש ובראשונה לטפל בבקע (עמ' 15, ש' 6 -7).
"לא הייתי מעלה בדעתי לבקש שיעשו לו קולונוסקופיה גם אם לא היתה לו מחלת ריאות. הגישה הזאת היא "פסה" היא עבר מן העולם. אני ניהלתי עשר שנים את המחלקה למחלות דרכי העיכול בהדסה עין כרם וזה היה בשנים 77-87 או 88 והיינו מטפלים" (עמ' 18, ש' 1 -9).
ובהמשך:
"בתפקידי כמנהל המחלקה לגסטרואנטרולוגיה אני מדבר על שנות השמונים הראשונות. היינו מקבלים מדי פעם בקשות מרופאים מנתחים שנעשה קולונוסקופיה שגרתית לחולה שאמור לעבור ניתוח לתיקון בקע מפשעתי. כולם נידחו על הסף. הדבר הזה עבר מן העולם. זה כבר לא קיים כאינדיקציה ולא בכדי אני אומר זה נמחק מספרי הלימוד. ד"ר קופלמן מצטט מהדורה שישית של ספר בגסטרואנטרולוגיה, התנ"ך. היום יש מהדורה 11. במהדורה ה- 7, 8, 9, 10 11 זה לא מוזכר. לכן לא יכולתי להביא צילום כי זה לא כתוב. אותו דבר בטקסטים של הכירורגיה. זה עבר מן העולם. זה "פסה"" (עמ' 18, ש' 14 -19).
-
כאמור, המומחה מטעם התובעת קבע בחוות דעתו מיום 29.03.18 כי ההפניה לביצוע הבדיקה טרם ביצוע ניתוח בקע הייתה שגויה ופזיזה, זאת בפרט לנוכח גילו, מחלותיו הכרוניות ובעיקר מחלת הריאות הקשה ממנה סבל המנוח.
-
לאחר שבחנתי את התזה שהוצגה על ידי כל אחד מהמומחים באופן מעמיק מצאתי לקבל את קביעותיו של המומחה מטעם התובעת לפיה ההמלצה על בדיקת קולונוסקופיה של המעי הגס לפני ניתוח לתיקון בקע מפשעתי על מנת לשלול שתהליך מחלה במעי הגס תורם או אחראי להיווצרות הבקע, לא הייתה מוצדקת בענייננו וכן אינה נתמכת בספרות המקצועית.
-
מעדותו של המומחה בבית המשפט עולה כי על פי ה- Guideline אחד הסיבוכים שקשור לבדיקה הוא סיבוך של בעיות נשימתיות על רקע של סדציה.
אין מחלוקת כי אצל המנוח, כתוצאה מבדיקת הקולונוסקופיה, ארעה פרפורציה (התנקבות) אשר חייבה ניתוח וכתוצאה מההרדמה שנעשתה לו לצורך ביצוע ניתוח נגרמה לו בעיה נשימתית.
-
לטענת המומחה ההמלצה לבצע קולונוסקופיה לאנשים שסובלים מבקע נמחקה מהטקסט-בוק ומה שהופיע בשנות השמונים כבר לא מופיע בחמש מהדורות אחרות. בנקודה זו כאשר נשאל המומחה מדוע הוא לא הביא טקסט-בוק אחד משנת 2012 או לאחר מכן על מנת לאשש את הטענה כי זה אכן נמחק הוא השיב: " זה לא מופיע. איך אני יכול להביא משהו שלא מופיע? דף ריק?" (עמ' 14, ש' 5 -6).
-
המומחית מטעם הנתבעת ציינה בחוות דעתה כי המנוח הסתבך בבדיקת הקולונוסקופיה בהינקבות המעי הגס זמן קצר אחרי התחלת הבדיקה (נקב בסיגמה) וסביר מאוד להניח שזו הייתה הסיבה להחמרה במצבו הנשימתי בפרט ומצבו הרפואי בכלל, תוך כדי הבדיקה ולאחריה. לטענתה, המנוח הסתבך לא בשל מחלת הריאות אלא בשל נקב מעי הגס ודלקת בחלל הבטן, עם פריטוניטיס צואתית.
-
המומחית מציינת בחוות דעתה כי בפרקטיקה אין מניעה מביצוע קולונוסקופיה בחולה עם מחלות רקע, כולל מחלות ריאה. לדבריה, מקובל שהחולה יעבור הערכת מצב לפני הפרוצדורה ושתהיה התייחסות בהתאם לכך. ואכן לטענתה המנוח שוחרר מבית החולים עם הפניות למעקב לבבי אמבולטורי ולרופא ריאות במסגרת קופ"ח.
-
המומחית מטעם ההגנה מציינת כי בבית החולים קיימת הייתה בתקופה הרלוונטית ההמלצה לבצע קולונוסקופיה בטרם ניתוח לתיקון בקע מפשעתי בכל המטופלים ובפרט במטופלים מבוגרים, זאת לצורך שלילת גידול במעי גס. יחד עם זאת, לא הובאה בפניי כל ראיה לכך ולא ברור על סמך מה התבססה המומחית מטעם ההגנה בקביעה זו.
-
מסקנת המומחית היתה כי ההמלצה להפנות את החולה, שסבל מבקע סימפטומטי, לקולונוסקופיה לפני ניתוח הבקע - מגובה ומתוארת בספרות הרפואית. לשיטתה, בדיקה של המעי הגס טרום ניתוח היא מוצדקת, במיוחד בחולה המבוגר, ובמיוחד בהופעת בקע סימפטומטי חדש, כאשר החולה לא עבר הערכת מצב המעי הגס אי פעם קודם לכן.
המומחית ציינה כי המלצה זו נשענת, בראש ובראשונה, על חומר לימוד רפואי המהווה בסיס מידע לכירורגים. לצורך ביסוס טענתה הפנתה המומחית לספר הלימוד Textbook) SCHWARTZ – principles of surgery) בפרק הדן בבקעים נכתב (מהדורה חמישית עמוד 1530:
"Benign prostatic hypertrophy and carcinoma of the left colon are two important entities that should be considered in an adult seeking medical "attention because of hernia.
לכן לטענתה, הנחייה זו לרופא הכירורג, לקחת בחשבון גידול במעי גס כסיבה להופעת בקע מפשעתי, מתחילה אם כן מוקדם בחינוכו הרפואי.
-
עוד ציינה המומחית כי כבר בשנת 1963 פורסם מאמר בעיתון The New England Journal of Medicine, שסיפק נתונים מספריים לחיזוק הרושם הקליני על כך שלגברים מבוגרים רבים המתאשפזים עם תלונה על בקע מפשעתי חדש, יש גם קרצינומה של המעי הגס (1).
-
בהקשר זה יש לציין כי המומחית מטעם הנתבעת לא הפנתה לספרות הרפואית שהייתה רלוונטית בשעת המעשה. היא התבססה בחוות דעתה על ספרות מהמאה הקודמת, מהדורה חמישית משנת 1980 של ספר לימוד כירורגי ומהדורה שישית משנת 1993 של ספר לימוד לרופאים גסטרואנטרולוגים. בעניין זה ציין המומחה מטעם התובעת כי התפרסמו לאחר מכן שש מהדורות נוספות של ספר הלימוד הכירורגי וארבע מהדורות נוספות של ספר הלימוד הגסטרואנטרולוגי בהן הקשר האפשרי בין בקע מפשעתי וסרטן המעי הגס אינו מוזכר.
-
ברור בעיניי כי יש לבחון את המקרה בשעתו. המומחית מטעם הנתבעת טוענת כי במסלול הכשרת הרופאים הודגש קשר זה בין בקע מפשעתי לבין סרטן המעי הגס, בעיקר בגיל המבוגר, כאות אזהרה לתשומת לב הרופא ולנקיטת עמדה, ולכן גישה זו נעשתה מקובלת אצל כירורגים רבים. טענה זו אינה מקובלת עלי מאחר והיא אינה לוקחת בחשבון את התפתחות העולם הרפואי ושינוי הגישה הטיפולית בהתאם למחקרים שנעשים מאוחר יותר ומתפרסמים בספרות המקצועית. המומחית ציינה בעצמה כי מי שהתחנך על ברכי ההמלצות המתוארות בספרות המקצועית, כולל בספרי הלימוד, ומי שמצא את הקשר הזה גם בניסיונו המקצועי, יכול לבחור לפי שיקול דעתו המקצועי לבדוק את החולה המבוגר למצב המעי הגס שלו, קודם שהוא מנתח את הבקע המפשעתי.
-
לאמור, גם על פי דבריה של המומחית, על הרופא להפעיל שיקול דעת ולבחון את המקרה לגופו. במקרה דנן, לא הובאה אף ראיה כי נסיבותיו ומחלות הרקע של המנוח נבחנו על ידי הרופא הממליץ טרם מתן המלצתו.
-
מקובלת עלי טענת המומחה מטעם התובעת כי אזכור תיאורי המקרים הבודדים שצוטטו על ידי המומחית מטעם הנתבעת, מספר 8 -11 ברשימתה, הינם אנקדוטליים ובוודאי אינם מצדיקים המלצה גורפת לבצע בדיקה קולונוסקופית בכל מטופל לפני תיקון ניתוחי של בקע מפשעתי.
-
סבור אני כי העובדה כי בעבר היה קשר אפשרי בין בקע משפעתי וסרטן מעי הגס אין בה בכדי להצדיק המלצה גורפת לביצוע הבדיקה בכל מטופל לפני ביצוע תיקון ניתוחי של בקע מפשעתי.
-
מקובלת עלי הטענה כי מחובתם של רופאים להתעדכן בספרות המקצועית. משניתנה הפניה לביצוע בדיקת קולונוסקופיה כהכנה לתיקון בקע, הפניה שאינה עומדת בקנה אחד עם הספרות המעודכנת, התרשלו הן הרופא המפנה בבית חולים והן הרופאים בקהילה אשר לא בדקו בעניין זה לעומק לפי נתוניו של המנוח וביצעו את הבדיקה באופן רשלני.
-
המומחית מטעם הנתבעת העידה בפניי והתייחסה לספרות המקצועית "מה שמחייב את הרופא קודם כל זה ה"טקסט בוק", ספר הלימוד, שמתעדכן אחת לכמה שנים. הספרות המקצועית חושפת אותו לדעות שונות, יש ספרות מדעית, הספרות המדעית גם מדורגת לפי פקטור השפעה שלה, הרופא אמור להתעדכן בספרות המקצועית המתעדכנת, בכל יום נכתבים אלפי מאמרים, הספרות מלאה בתכנים, הספרות הרפואית מלאה בתכנים, קיימת קונטרוברסליות בתוך התכנים האלה, כמובן שתיאורי מקרה הם נחשבים כתיאורי מקרה כאנקדוטלים, אבל גם אליהם מתייחסים, גם אליהם מתייחסים כדי לפקוח עין או כדי לעשות השפעה בכיוון מסוים כשאין לך המוני מקרים, אבל מקרה אחד לפעמים מלמד על איזה מגמה ויש טעם גם לשמוע ולקרוא תיאורי מקרים... " (עמ' 33, ש' 1 -6).
-
המומחית שללה את העובדה שה "טקסט-בוק" נמצא בראש ההיררכיה "בגדול זה לא לגמרי מדויק, מכיוון שההנחיות "גיי ליינס" הם לפעמים מקדימות "טקסט בוקס", זאת אומרת אם ספר לימוד יוצא אחת ל-4 שנים, אז יכול להיות שהנחיות ישתנו במהלך אותם שנים ואז הרופא אמור להתעדכן לפרקים...".
-
המומחית לא ידעה לומר אם ומתי חדלו בבית החולים להמליץ על קולונוסקופיה לפני ניתוחי בקע ויש להניח כי פרקטיקה כזו אינה מקובלת יותר בבית החולים.
-
המומחית ציינה בפניי כי זה היה אפשרי לקבל, ואפילו היום זה עדיין אפשרי, לקבל מכירורג הפניה לקולונוסקופיה. חולה מעל גיל 50 שהופיעו לו בקעים חדשים, עדיין יקבל הפניות כאלו. המומחית ציינה כי היא שוקלת כל מקרה לגופו.
-
כאמור, במחלוקת בין הרופאים אני מקבל את גרסת התובעת לפיה, בהתאם לספרות המקצועית, ההפניה לביצוע בדיקת קולונוסקופיה כהכנה לתיקון בקע, הייתה מוטעית ובכך התרשלה הנתבעת.
-
לסיכום נקודה זו, אציין כי על סמך כל האמור הנני קובע כי הנתבעת התרשלה בהחלטה להפנות את המנוח לביצוע הבדיקה במצבו , ודווקא בשל מצבו, גם אם סברו כי יש צורך בביצוע הבדיקה היה צורך להפנותו תחילה לבירור מצבו טרם קבלת ההחלטה על ביצוע הבדיקה.
שאלת הקשר הסיבתי
-
על התובע בעילה של רשלנות רפואית להוכיח, בין היתר, את הקשר הסיבתי בין התרשלותם של הרופאים לבין הנזק הנטען.
בהתקיים התרשלות אכן יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ולאחריו לבחון קיומו של קשר סיבתי משפטי (ראה פרשת שרון כדר).
-
הקשר הסיבתי המשפטי יוכר רק בגין אותם גורמים עובדתיים שיש הצדקה לחייב את המזיק באחריות נזיקית בגינם (ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב, פ"ד נ"ח(5) 215).
-
בדיקת קיומו של קשר סיבתי עובדתי נעשית על פי רוב באמצעות "מבחן האלמלא" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(1) 113). לאמור, האם הנזק היה נוצר גם אלמלא ההתנהגות העוולתית. ככל שהתשובה לכך היא חיובית, הרי יש בכך כדי לקבוע שההתנהגות לא גרמה לנזק, שכן אין בקיומה כדי לשנות את התוצאה.
-
התובעת טוענת כי, מתקיים בענייננו הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין ההתרשלות לנזק וזאת במיוחד כאשר הנזק היה לטענתה תוצאה צפויה – עובדתית ונורמטיבית – של ההתרשלות.
על כן היא מבקשת לקבוע כי התרשלות הנתבעים יצרה סיכון למנוח שדי בו כדי לגבש את הקשר הסיבתי הנדרש לצורך הוכחת הסיבה המכרעת לנזק וזאת בהתאם לפסיקת בית המשפט בפרשת מימון.
-
בהקשר זה ראוי להפנות לאמור בחוות דעת המומחה מטעם התובעת בעניין שאלת הקשר הסיבתי.
המומחה ציין כי ההפניה לביצוע בדיקת הקולונוסקופיה הייתה מוטעית ושגויה. התנקבות המעי ושרשרת הסיבוכים שאחריה, שהביאו את המנוח למצב סיעודי ובסופו של דבר גרמו לפטירתו, היו תוצאה של ביצוע בדיקה ללא כל התוויה רפואית, בדיקה מיותרת ולא מוצדקת שלא הייתה צריכה להתבצע כלל.
בנוסף, ציין המומחה כי הזדקקותו של המנוח להנשמה קבועה דרך הטרכאוטוס, הקולוסטומיה הקבועה, הסבל שעבר לרבות הקרע באורטה והפגיעה באיכות חייו היו תוצאה ישירה של סיבוכי התנקבות המעי הגס בבדיקת הקולונוסקופיה, אליה הופנה המנוח על ידי בית החולים ללא כל התוויה ושלא הייתה צריכה להתבצע.
המומחה הוסיף כי לטעמו אין ספק כי האירוע החריף שהביא לפטירתו של המנוח היה סיבוך הכרוך בהנשמה דרך הטרכאוטוס.
בחקירתו בבית המשפט העיד המומחה מטעם התובעת כי הבעיה הנשימתית נגרמה למנוח עקב ההרדמה שהתחייבה בעת הניתוח לתיקון הפרפורציה (ההתנקבות).
-
בהקשר זה, טוענת התובעת כי הסיכון להתנקבות המעי הינו סיכון טבוע בבדיקת הקולונוסקופיה גם אם נדיר; ובנתוניו של המנוח ומחלת הריאות הכרונית ממנה סבל, הסיכון להגיע למצב שלא ניתן להיגמל מהנשמה במקרה של ניתוח לתיקון ההתנקבות עקב הרדמה משמעותית, היא בגדר הצפיות.
-
המומחה אמר בחקירתו בפניי כי, חומרי הטשטוש שמקבלים נבדקים בבדיקת קולונוסקופיה עלולים לדכא את פעילות מרכז הנשימה, ובחולים עם מחלת ריאות כרונית, הדבר עלול להיות משמעותי. קל וחומר, במקרה בו מבוצע הניתוח לתיקון התנקבות המעי שם ההרדמה היא משמעותית הרבה יותר (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 15.06.2021).
-
בהקשר לכך טוענת התובעת כי בהפניית המנוח לביצוע בדיקת קולונוסקופיה היה צריך לקחת בחשבון את מצבו הרפואי המורכב ולצפות אפשרות של התממשות הסיכונים ובכלל זה הסיכון להתנקבות, שהוא סיכון נדיר אך קיים והמשמעות של התממשות הסיכון במקרה של חולה הסובל ממחלת ריאות חסימתית דוגמת המנוח, שעלול שלא לחזור לנשום באופן עצמאי עקב חוסר יכולת להיגמל מהנשמה. לטענתה, אלמלא ההחלטה הרשלנית של בית החולים על הפניית המנוח לביצוע בדיקת קולונוסקופיה כבירור מקדים לניתוח הבקע, ההתנקבות לא הייתה מתרחשת, המנוח לא היה נזקק לניתוח לתיקון ההתנקבות, הכרוכה בהרדמה משמעותית, והמנוח היה ממשיך לנהל את חיו העצמאיים.
-
בנסיבות אלו, טוענת התובעת כי הקשר הסיבתי מתקיים, ההפנייה לקולונוסקופיה היא תנאי שבלעדיו אין. לטענתה, שיקולים אלו כולם, היו צריכים להילקח בחשבון על ידי כל אחד מהגורמים: הכירורג של בית החולים שהפנה את המנוח לביצוע הבדיקה, קופת החולים ורופא קופת החולים אשר ביצעו את הבדיקה.
-
הנתבעת לעומת זאת טוענת כי, אין קשר בין הסדציה שהייתה טשטוש קל לבין הנזק שנגרם למנוח שהוא תוצאה של פרפורציה במעי במהלך הבדיקה, כתוצאה מהפעלת לחץ חזק במהלך החדרת המכשיר.
לטענתה, המומחה מטעם התובעת העיד כי הבעיה הנשימתית נגרמה עקב ההרדמה שניתנה למנוח בניתוח לתיקון הנקב במעי, ולא כתוצאה מהסדציה בקולונוסקופיה עצמה, כך שטענת התובעת כאילו חומרי הרדמה גרמו לדיכוי מרכז הנשימה, הינה טענה שגויה ואינה מבוססת.
-
בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי אכן קיים סיכון לבצע את הבדיקה לחולה עם רקע של מחלת ריאות חסימתית, ולטענתה אכן לא קיים סיכון כזה. הנתבעת מוסיפה כי גם אם נניח שהיה על הרופא לצפות סיבוך נשימתי, הרי בפועל הסיבוך שהתממש הוא נקב במעי (ולא סיבוך כתוצאה ממתן חומרי הרדמה), שהוא סיבוך שקיים בכל בדיקת קולונוסקופיה בכל אדם, וכל הקשור במתן הסברים על סיבוכים אפשריים כגון נקב במעי והחתמה על טופס הסכמה, אינו נעשה במסגרת בית החולים, אלא במסגרת קופת החולים שבה נעשתה הבדיקה.
-
הנתבעת מדגישה כי כאשר מתבצעת בדיקה נלקחים בחשבון סיכוני הבדיקה. אין זה מקובל, וגם התובעת לא הוכיחה, שקיימים נוהל או דרישה לקחת בחשבון גם את האפשרות לסיבוכים שעלולים להתרחש כתוצאה מטיפולים שיבואו בעקבות סיבוך של אותה בדיקה. שהרי כך אין לדבר סוף, שכן על פי פקודת הנזיקין, נפגע לא יזכה בפיצוי אלא בשל אותו הנזק שעלול להיגרם באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושנגרם במישרין מעוולת הנתבע.
על כן מבקשת הנתבעת לקבוע כי לא מתקיים קשר סיבתי כלשהו.
-
בהקשר זה ראוי להדגיש גם את אחריות קופת החולים אשר התביעה נגדה נדחתה כחלק מהסכם פשרה עם התובעת. הרי בכתב התביעה וגם בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת, הופנו טענות כנגד קופת החולים וכנגד הרופא שביצע את הבדיקה; שם טענה התובעת כי יש לקבוע שמירב האחריות מוטלת על קופת החולים כאשר חלקו של בית החולים באחריות עומד על 30%.
-
הנתבעת טוענת כי רשלנותה של קופת החולים מנתקת את הקשר הסיבתי בין המלצה שניתנה למנוח לבצע את הבדיקה לבין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהבדיקה. המומחה מטעם התובעת עצמו קבע בחוות דעתו כי החובה לשקול את נחיצות הבדיקה והסיכונים במצבו של המנוח היו מטולים על רופא של קופת חולים ולו היה רופא קופת החולים מבצע את הבדיקות המתאימות ושוקל את השיקולים הנכונים, הייתה הבדיקה מתבצעת בהתאמה למצבו של המנוח ומשלא עשו כן, מתנתק הקשר הסיבתי בין הפניית המנוח לביצוע הבדיקה לסיבוך שאירע.
-
בהתאם לכך, משבוצע כל מהלך הבדיקה במסגרת קופת החולים ולא במסגרת בית החולים, הרי הנזק נגרם כתוצאה מביצוע הבדיקה ולא מעצם ביצועה. לפיכך, טוענת הנתבעת, כי גם בשלב ביצוע הבדיקה, מתקיים קשר סיבתי בין מחדלי הרופא אשר הכין את המנוח לבדיקה, החתים אותו על טופס הסכמה, וביצע את הבדיקה ובכך מתנתק הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת של בית החולים לבין נזקי המנוח.
-
לאחר בחינת טענות הצדדים, עיון בחוות דעת המומחים והתרשמות מחקירותיהם – השתכנעתי כי מתקיים קשר סיבתי לפיו אלמלא ההתרשלות, סביר כי המנוח היה מקבל טיפול אחר וההחלטה על ביצוע בדיקת הקולונוסקופיה לא היתה עומדת על פרק והיה נמנע הסיכון אליו נקלע במהלך הבדיקה שהביא בסופו של דבר לסיבוך שגרם לפטירתו.
-
מקובלת עלי הגישה לפיה ההחלטה לשקול את נחיצות הבדיקה והתאמתה למצבו של המנוח היו בידי רופא קופת החולים, אשר ביצע את הבדיקה. אותו רופא היה מודע למחלות הרקע מהן סבל המנוח ויכול היה לצפות כי בהעדר בדיקות מתאימות למצבו של המנוח אשר סבל ממחלת ריאות כרונית, הסיכון של ביצוע הבדיקה היה גבוה יותר.
-
שני הצדדים מסכימים כי במירב האחריות לנזק שנגרם למנוח נושאת קופת החולים אשר אליה הועברה ההמלצה לביצוע בדיקת קולונוסקופיה.
בידי קופת החולים היו הכלים לבחון את ההמלצה לאור מכלול המידע הרפואי הנוגע למנוח המצוי בידיה. בנוסף הצוות הרפואי של קופת חולים אשר ביצע את הבדיקה, נושא במירב האחריות לפרפורציה במעי אשר גרמה להתדרדרות מצבו של המנוח עד לפטירתו.
-
אין בדבר כדי לנתק את הקשר הסיבתי, אך בוודאי יש בו כדי לקבוע כי האחריות של בית החולים, דהיינו ההחלטה על ביצוע הבדיקה, תרמה 20% מהאחריות לגרימת הנזק.
-
לסיכום שאלת האחריות, הנני קובע כי לבית החולים אחריות של 20% בגרימת הנזק.
שאלת הנזק
-
התובעת טוענת כי המומחה מטעמה קבע בחוות דעתו את נכותו של המנוח כדלקמן:
38 חודשיים עד לפטירתו, נכות צמיתה בעקבות התנקבות המעי והסיבוכים שהיו לאחר מכן כאמור להלן:
בשיעור של 100% לפי סעיף 5(1)ה לתקנות הביטוח הלאומי בגין מחלת ריאות ותלותו בהנשמה קבועה.
בשיעור של 80% לפי סעיף 14(2)ג לתקנות הביטוח הלאומי בגין פיום קבוע בדופן הבטן.
בשיעור של 50% לפי סעיף 71(2)ג לתקנות הביטוח הלאומי בגין טרכאוסטומיה.
בשיעור של 10% לפי סעיף 45(1)ב לתקנות הביטוח הלאומי בגין צלקת בדופן הבטן.
-
בהקשר למחלות הרקע מהן סבל המנוח טוענת התובעת כי על המזיק לשאת גם בתוצאות הנובעות מחריגותו של הניזוק בהקשר זה היא מפנה לפסיקה הקובעת כי כלל ידוע וצפוי שאנשים שונים סובלים מחוליים ורגישויות שונים אף אם פרטיהם שונים מאדם לאדם (דנ"א 7794/98 רביד משה נ' קליפורד (פורסם בנבו, 19.5.03).
-
הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית בנוגע לנכויות ולקביעותיו של המומחה מטעם התובעת, והרי במקרה זה קביעותיו של המומחה נטעם התובעת בקשר לנכויות לא נסתרו.
בנוסף התובעת לא נחקרה על נזקיה ועל האמור בתצהירה לעניין הנזק, וניתן לקבוע כי גם עניין זה לא נסתר.
-
המנוח היה בן 76 בעת האירוע, גרוש ואב ל-5 ילדים סב ל-14 נכדים, עלה לארץ מברית המועצות בוגר לימודי קולנוע בהשכלתו, וטרם עלייתו עבד כמסריט ונהג משאית. עולה על פי תצהירה של התובעת כי המנוח ניהל אורח חיים מלא, היה עצמאי, התגורר בביתו, ערך קניות, בישל לעצמו, וניהל את משק הבית בעצמו.
-
בנוסף, עולה על פי תצהיר התובעת כי המנוח טיפל באחיינו שהתגורר עמו וסבל מבעיות נפשיות לא מאובחנות ומבעיית שתייה. האחיין היה בן 61.5 במועד האירוע. לאחר שהמנוח אושפז, בהיעדר השגחה, התדרדר מצבו של האחיין, והוא נפטר תקופה קצרה לאחר מכן.
-
המנוח קיבל קצבה של אזרח ותיק בסך של 3,042 ₪ לחודש מהמוסד לביטוח לאומי.
-
התובעת מסרה כי חרף הרקע הרפואי של המנוח, הוא היה איש פעיל, שמח מאוד, חברותי, אדם ורבלי, שאהב את החיים, והוא נהנה מחיי חברה פעילים ומגוונים, אהב לצפות בהצגות, לשמוע קונצרטים, לבלות עם בני המשפחה, לשחק עם נכדיו, לקרוא ספרים ולשחק שחמט עם חבריו.
-
על פי השנתון הסטטיסטי לישראל, אלמלא הרשלנות של הנתבעים, היה המנוח צפוי לחיות עוד 6.4 שנים כלומר עד גיל 86 וחמישה חודשים. חרף מחלות הרקע מהן סבל המנוח לא מצאתי ראיה שיש בה כדי להפריך טענה זו ועל כן בהיעדר חוות דעת מטעם הנתבעת, ובהיעדר התייחסות לכך בכתב ההגנה, לא ניתן לקבוע דבר ביחס לשיעור קיצור תוחלת החיים, אשר הנטל בעניינו מוטל על הטוען.
הפסד הכנסה של המנוח
-
הנתבעת מבקשת לחשב את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום שלא יעלה על 15% מסך הכנסותיו של המנוח בגובה 3,042 ₪, דהיינו סך של 456.3 ₪ ובהיוון לתקופה של 4 שנים, וזאת מתוך הנחה שעקב מחלות הרקע מהן סבל המנוח הוא לא היה משלים את תוחלת חייו למשך 6.4 שנים כפי שמבקשת התובעת לקבוע.
-
לאחר ששקלתי את כלל השיקולים מצאתי כי יש לחשב את הפסדי ההכנסה ב"שנים האבודות" בהתאם להלכת פינץ (ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סא(1) 325),וזאת בהינתן כי מדובר בניזוק חסר תלויים, זאת בהתאם למצבו של המנוח במועד האירוע. בהתאם לכך מדובר בהפסד של 30% מבסיס ההכנסה.
-
הסכום המתקבל, לאחר שערוך מתאים, ובהתחשב בתוחלת החיים של 77 חודשים, הוא כדלקמן:
3,042 ₪ X 30% X 77 חודשים = 70,270 ₪.
הוצאות נסיעה ועזרת צד ג'
-
התובעת טוענת כי בעטייה של רשלנות הנתבעים הפך המנוח לסיעודי ואושפז תחילה בבית חולים רמב"ם ואחר כך בבית חולים גריאטרי פלימן. לטענתה, ילדי המנוח סעדו את אביהם, סייעו בהאכלתו ובמתן תמיכה רגשית. לטענתה, בשנה הראשונה לאשפוז, הגיעו מידי יום למשך 8 שעות תוך שהם עושים משמרות ביניהם ובשנתיים הנוספות ועד לפטירתו, הגיעו בתדירות של פעמיים בשבוע ובכל שבת הגיעה כל המשפחה לבקרו. לטענת התובעת הדברים עולים מהרשימות הרפואיות אשר מתעדות פעם אחר פעם מסירותם הרבה של ילדי המנוח בטיפול באביהם. בנסיבות אלה, מבקשת התובעת להעמיד את הפיצוי בגין עזרת בני המשפחה בסך של 150,000 ₪ וכן בגין הוצאות נסיעה בסך של 50,000 ₪.
-
לעומת זאת, הנתבעת טוענת כי העזרה שניתנה למנוח על ידי בני המשפחה הייתה ניתנת לו ממילא בעקבות מצבו הרפואי, גילו, ובעקבות מחלות הרקע מהן סבל. הנתבעת מוסיפה כי המנוח קיבל את הטיפול הדרוש מהצוות הרפואי והסיעודי במהלך שהותו בבית החולים ובמוסד השיקומי לאחר מכן. לפיכך, מבקשת שלא לפסוק פיצוי בגין עזרת בני משפחה.
-
באשר לנסיעות הנתבעת טוענת כי מדובר בנזק מיוחד הטעון פירוט והוכחה הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו. הנתבעת טוענת כי המנוח לא נזקק להסעה מיוחדת או להוצאות שאינן מכוסות על פי חוק. לפיכך היא מבקשת לא לפסוק פיצוי בגין רכיב נזק זה.
-
לאחר ששקלתי את כלל השיקולים ועיינתי בטענות הצדדים, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בגין הוצאות נסיעה ועזרת צד ג' על דרך האומדנה בסך של 20,000 ₪.
הוצאות קבורה ואבל
-
התובעת טוענת כי נגרמו הוצאות בגין קבורה, הקמת מצבה, וסעודות אבלות המוערכות בסך של 15,000 ₪ ומבקשת לפסוק סכום זה.
-
הנתבעת לעומת זאת טוענת כי התובעת לא צירפה כל ראיה להוצאות הנטענות לרבות הוצאות אבל, שבעה, קבורה מצבה, נסיעות והוצאות נלוות. חרף האמור, מציעה הנתבעת לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה סכום שלא יעלה על 10,000 ₪.
-
כיוון שאין חולק כי המנוח נפטר, וסביר להניח כי התובעת אכן נשאה בהוצאות לקבורת המנוח ולהקמת מצבתו, רשאי בית-המשפט, בהיעדר ראיות, לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדנה (ע"א 6397/95 בן יאיר נ' עזבון המנוחה נופיה עמר (פורסם בנבו, 02.03.97).
-
לאחר ששקלתי את כלל השיקולים ועיינתי בטענות הצדדים, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בגין הוצאות קבורה ואבל על דרך האומדנה בסך של 15,000 ₪.
נזק שאינו ממוני
-
התובעת מבקשת לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני בגין הכאב והסבל שעבר המנוח ובגין קיצור תוחלת חיו בסך של 500,000 ₪. לטענתה, המנוח אב ל-5 ילדים איש שאהב את החיים, אשר חרף הרקע הרפואי שלו, טיפל והשגיח על האחיין שלו שסבל מבעיה נפשית נהנה מחיי חברה פעילים ומגוונים ובכלל זה עיסוקים כגון אלה ורבים הסבו לו הנאה רבה. לטענתה, המנוח היה בן 79 וחמישה חודשים במותו, תוחלת חייו התקצרה ב-6.4 שנים וחייו נגדעו תוך ייסורים עקב רשלנות רפואית ונגרם לו סבל רב במשך 3 שנים עד לפטירתו. הוא היה מאושפז בטיפול נמרץ נשימתי ברמב"ם ולאחר מכן בבית חולים שיקומי. לטענתה יש לתת את הדעת לסבל הרב שעבר המנוח במהלך אשפוזו ושיקומו, עד לפטירתו וכן את עוצמת הרשלנות של הנתבעים כנגזרת לפסיקת הפיצוי ברכיב הנזק הלא ממוני.
-
הנתבעת לעומת זאת טוענת כי המנוח סבל מבעיות רפואיות שונות נשימתיות ולבביות ועל כן, נוכח הרקע הרפואי שלו, תוחלת חייו האמיתית של המנוח הייתה קצרה משמעותית מ-6 שנים.
-
לטענתה, הפיצוי בגין רכיב נזק זה אינו עולה על 60,000 בגין קיצור תוחלת חיים וזאת לאור גילו ומצבו הרפואי של המנוח.
-
בהתחשב במכלול הנתונים הפרטניים כפי שאלה באו לידי ביטוח בטיעוני הצדדים, באמות המידה המקובלות, בפסיקה ובסיכומי הצדדים, מצאתי להעמיד את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני על סך של 250,000 ₪.
פגיעה באוטונומיה
-
התובעת מבקשת לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בסך של 200,000 ₪. לטענתה, הנתבעים גם בית החולים וגם רופאי קופת החולים, מנעו מהמנוח ומביתו מידע בדבר נחיצות או חוסר נחיצות של בדיקת הקולונוסקופיה כתנאי לביצוע ניתוח הבקע. לטענתה הם לא הסבירו למנוח כי יש לו שיקול דעת האם לבצע את הבדיקה ולא הסבירו לו את הסיכון של הבדיקה בשים לב לנתוני הרקע של המנוח ובכך שללו את זכותו לאוטונומיה על גופו כמו גם קבלת החלטה מודעת בהתאם לרצונו ולטובתו. לטענתה, עילה זו, הינה עצמאית ונפרדת מיתר העילות.
-
התובעת מוסיפה כי אחריות בית החולים מתעצמת שעה שהתנה את ביצוע ניתוח הבקע הסימפטומטי שגרם למנוח כאבים בביצוע בדיקת הקולונוסקופיה, ומשום שהטעה את המנוח לחשוב שאין לו שיקול דעת בדבר ביצוע הבדיקה ואף הטעה את רופאי קופת החולים בעניין.
-
בהקשר לפגיעה באוטונומיה מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי כאשר נפסק פיצוי בגין כאב וסבל הפיצוי כולל את כלל הפיצוי על נזק לא ממוני לרבות פגיעה באוטונומיה ולא מצאתי מקום לפסוק פיצוי נפרד בגין פגיעה באוטונומיה (ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.03.18).
-
בכל אופן מדובר בראש נזק שיורי ולא מצאתי לפסוק פיצוי בגין כך מעבר לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני.
סוף דבר
-
התביעה מתקבלת כאמור לעיל. סכום הפיצוי שעל הנתבעת לשלם הינו 20% מהסך של 355,270 ₪; ובסה"כ 71,054 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 23.4% (כולל מע"מ) והוצאות משפט (שכר המומחים ואגרה).
הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים
המזכירות תשלח לצדדים.
ניתן היום, כ"ג סיוון תשפ"ג, 12 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
