פלונית נ' עמותת "יד שרה"

התובעת, קשישה כבת 90, העבירה, ללא תמורה, את זכויותיה בדירת מגוריה לנתבעת 1, עמותת "יד שרה", ע"ר (להלן: "עמותת יד שרה" ו/או "יד שרה" ו/או "העמותה"), וכעת טוענת היא לבטלות המתנה והשבת הזכויות בדירתה לידיה. במרכז המחלוקת בין הצדדים שאלת גמירות דעתה של התובעת למתן המתנה.

העובדות בתמצית

1. התובעת, פלונית (להלן: "התובעת"), ילידת שנת 1930, הייתה הבעלים הרשומים של דירת מגורים ברח' ------- בתל אביב יפו, הידועה כגוש -----, חלקה ----, תת חלקה ----(להלן: "הדירה"). התובעת ערירית ללא ילדים, ולה 3 אחיות ואחיינים.

    

2. עמותת יד שרה, הינה עמותה רשומה העוסקת בסיוע לנזקקים, קשישים וחולים במגוון שירותי סיוע. הנתבע 2, מר פלוני (להלן: "מר פלוני"), עובד ביד שרה מאז שנת 2018, כשלדבריו הוא מרכז את פעילות אירוח בני משפחות של חולים מאושפזים בבתי חולים, וכן מרכז את כל מערכת הפעילות הבריאה המאגדת בתוכה גם את הקשר האישי עם בני הגיל השלישי.

    

3. הצדדים חלוקים בשאלת השתלשלות האירועים שהובילה להעברת הזכויות בדירת התובעת לעמותת יד שרה, כפי שיפורט בהמשך.

    

4. אין חולק, כי ביום 27.8.19 הגיעו לביתה של התובעת מר פלוני ביחד עם שני עורכי דין מטעם עמותת יד שרה, עו"ד אלי סימון ועו"ד עידית קוזניצקי. במעמד זה נחתם הסכם לפיו העבירה התובעת את זכויותיה בדירה לעמותת יד שרה במתנה ללא תמורה.

    

   וזו לשון ההסכם:

   "והואיל:והתורמת מעוניינת לתרום ולהעביר את כל זכויותיה בדירה ללא כל תמורה לידי יד שרה כפוף לזכותה להתגורר ו/או להשכיר את הדירה ולקבל את דמי השכירות בגין השכרתה אם תחפוץ לעשות כן, כל ימי חייה.

   ...

   3. התורמת מצהירה כי היא מבינה את משמעות תרומתה על פי הסכם זה ומסכימה לה. וכי תרומה זו ניתנת על פי רצונה החופשי.

   ...

   5. במועד חתימת הסכם זה, מעבירה התורמת ליד שרה ללא תמורה את מלוא זכויותיה בדירה וזאת בכפוף לזכותה להתגורר ו/או להשכיר את הדירה ולקבל את דמי השכירות בגין השכרתה כל ימי חייה.

   6. למען הסר ספק, מובהר כי תנאי לביצוע העברת הזכויות ע"ש יד שרה בלשכת רישום המקרקעין הינו רישום הערת אזהרה לטובת התורמת על זכותה להתגורר/להשכיר את הדירה כל ימי חייה.

   7. התורמת מצהירה שבמועד חתימת הסכם זה היא מתגוררת בדירה, התורמת תהיה זכאית להמשיך להתגורר בדירה ו/או להשכיר את הדירה ולקבל את דמי השכירות בגין השכרתה אם תחפוץ לעשות כן, כל ימי חייה.

   ...

   10. במעמד חתימת הסכם זה תחתום התורמת על יפויי כוח בלתי חוזר לפיו יוסמכו עוה"ד אלי סיימון ו/או עידית קוזניצקי לבצע כל פעולה הנדרשת לצורך ביצוע הוראות הסכם זה והעברת רישום כל הזכויות בדירה על שם יד שרה בכפוף לזכותה של התורמת להמשיך ולהתגורר בנכס ו/או להשכירו במשך כל חייה..."

   (ראו נספח א' לכתב התביעה).

    

5. במעמד חתימת ההסכם חתמה התובעת גם על מסמכים לצורך העברת הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין, ובתוך כך חתמה על שטרי מכר ועל ייפוי כוח בלתי חוזר לשם ביצוע העברת זכויותיה בדירה לטובת עמותת יד שרה.

    

6. יצוין, כי התובעת לא הייתה מיוצגת בביצוע העסקה.

    

7. בסמוך לאחר חתימת ההסכם ולבקשת עו"ד סיימון, נבדקה התובעת על ידי ד"ר מוריס בודו, מומחה בגריאטריה, אשר הוציא חוות דעת תחת ידיו ביום 10.9.19, בה קבע, בין השאר:

   "... בבדיקה נוירולוגית גב' מנחם ערנית ומתמצאת חלקית במקום ובזמן. בבדיקת MOCA היא מציינת 18/30 נקודות עם ירידה בזיכרון לטווח הקצר... חשוב לציין שלגב' מנחם יש שיפוט שמור.. היא יודעת מה היא יכולה לעשות ומה לא...

   רושם:

   גב' מנחם היא אישה בת 89 עם ירידה קוגנטיבית קלה עד בינונית... השיפוט שלה, לדעתי, עדיין תקין, לכן כרגע לא זקוקה לאפוטרופוס ויכולה לטפל בעינייניה בלבד" 

   (להלן: "חוות הדעת"; ראו נספח ה' לכתב ההגנה).

    

8. ביום 16.4.20 הושלמה העסקה עם רישום הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין על שם עמותת יד שרה, וביום 20.4.20 נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעת המבטיחה לה זכות חזקה בדירה במשך כל ימי חייה.

    

9. בסוף שנת 2020 נודע לאחות התובעת, הגב' צ' ט', באופן מקרי, דבר המתנה. על פי עדותה בעת שחיפשה מסמכים רפואיים של התובעת ששהתה באותה עת בביה"ח, היא מצאה את ההסכם הנדון ומסמכים נוספים.

    

10. ביום 26.11.2020, לאחר גילוי דבר המתנה, ערכה התובעת מסמך בכתב יד כדלקמן:

    "ביטול צואה

    ...

    הנני מבטלת בזאת כל צוואה שנעשתה לפני תאריך 5.11.20...

    ...

    ברצוני המפורש כי אני פלונית מבטלת בזה את הצוואה שנערכה עבור יד שרה מבוטלת, 27.8.19 מבטלת בזה את הצוואה ליד שרה [כך במקור – ר.ב]..."

    (ראו מוצג 3 לתצהיר התובעת).

     

    התובעת לא טענה כי מכתב זה נשלח לעמותת יד שרה.

     

    במקביל לביטול הצוואה, ערכה התובעת באותו היום (26.11.2020) צוואה בכתב יד במסגרתה ציוותה את הדירה, בחלקים שווים, לשתי אחיותיה א' ב' וצ' ט' (ראו מוצג 3 לתצהיר התובעת).

     

11. משהתברר לתובעת ולאחותה משמעות ההסכם וכי אין המדובר בצוואה הניתנת לביטול, הוגשה התובענה שבפניי, שעניינה כאמור ביטול עסקת המתנה.

     

12. יצוין, כי בעבר ערכה התובעת לפחות שתי צוואות אותן ביטלה, כדלקמן:

    • צוואה בכתב יד מיום 20.2.11 במסגרתה הורישה את הדירה לאחיינתה, הגב' א'. במסגרת הצוואה צויין כי "הנני שומרת לעצמי לשנות צואה הנל בכל עת שארצה" [כך במקור – ר.ב] (ראו נספח א' לכתב ההגנה) (להלן: "הצוואה משנת 2011").

      ביום 4.12.14 ביטלה התובעת את הצוואה הנ"ל במסגרת מסמך שכתבה בכתב יד וכותרתו "ביטול צואה" [כך במקור – ר.ב], וזו לשון המסמך: "ברצוני להביע את דעתי על ביטול צואה. שרשומה לא' ..." [כך במקור – ר.ב]. עוד צוין במסמך זה כי "הנני שומרת לעצמי לשנות את צואתי הנל בכל עת שארצה" [כך במקור – ר.ב] (ראו נספח א' לכתב ההגנה).

      יצוין, כי הצוואה משנת 2011 הופקדה אצל הרשם לענייני ירושה, כאשר לאחר ביטולה נמשכה על ידי התובעת (ראו נספח ג' לכתב ההגנה - החזרת צוואה מופקדת).

       

    • צוואה מודפסת שנערכה בפני עדים, מיום 24.1.16, ונוסחה על ידי עו"ד יורם גונן-גורביץ (שהיה אחד העדים לצוואה; יצוין כי עו"ד גונן-גורביץ פעל ככל הנראה מטעם עמותת "יד ריבה" הקשורה לעמותת יד שרה), במסגרתה הורישה את הדירה למגן דוד אדום, בעוד שאת שאר רכושה ציוותה לשלוש אחיותיה, בחלקים שווים.

      ביום 21.8.17 הודיעה התובעת לעו"ד גונן-גורביץ על ביטול הצוואה, כפי שנכתב בכתב יד על גבי הצוואה, בצירוף חותמתו של עורך הדין (ראו הצוואה והביטול נספח ב' לכתב ההגנה; כן ראו מכתב ביטול ששלחה התובעת לעמותת יד ריבה ביום 16.3.16 – נספח ד' לכתב ההגנה).

       

13. לאחר שנתגלה הסכם המתנה ערכה התובעת עוד 2 צוואות כדלקמן:

    • צוואה מיום 30.11.2020 - צוואה מודפסת בפני עדים שערכה עו"ד אילנית בן עזרא במסגרתה ציוותה התובעת את הדירה בחלקים שווים לשתיים מאחיותיה: א' ב' וצ' ט';

    • צוואה מיום 2.12.2020 – צוואה מודפסת בפני עדים שערכה עו"ד אילנית בן עזרא, במסגרתה ציוותה התובעת את דירתה בחלקים שווים לשתי אחיותיה: א' ב' וצ' ט', ואת שאר רכושה, בחלקים שווים, לשלוש אחיותיה: א' ב', צ' ט' וש' ב'.

      (ראו הצוואות נספח 5 לתצהיר התובעת).

       

14. במקביל לעריכת צוואות אלה, נתמכה כשירותה של התובעת לעריכת הצוואות בחוות דעת רפואית מיום 8.12.2020, של ד"ר מיכאל קגנסקי מומחה לגריאטריה, שעיקריה:

    "...המטופלת מתמצאת בזמן ובמקום באופן מלא, מתמצאת בסיטואציה באופן מלא, קשב ירוד 4/5, זיכרון מידי שמור, קצר טווח שמור, נכוחי [צריך להיות: נוכחי - ר.ב] שמור, ארוך טווח אפיזודי שמור, שפה שמורה.

    התמצאות כלפי עצמה וסביבתה שמורה.

    ...

    שיפוט ותובנה שמורים הסבירה לי שברצונה להוריש את דירתה לשתי אחויות [צריך להיות: אחיות - ר.ב] והסבירה לי באון [צריך להיות: באופן - ר.ב] היגיוני למה לא רוצה להוריש לאחות שלשית מבינה היטב מצבה כספי ובריאותי שלה...

    ...

    לסיכום: בת 91 תשושה בתפקדה יומיומית. לא סובת [צריך להיות: סובלת – ר.ב] מירידה קוגניטיבית ברמה משמעותית.

    המטופלת מתאימה להגדרה של תשושה.

    התרשמתי שמטופלת עדיין מסוגלת לטפל בעניינים שלה כספיים ובריאותיים שלה [הכפילות במקור – ר.ב], מסוגלת להסביר בצורה ברורה והיגיוני רצונה. מבינה משמעות של ייפוי כוח מתמשך.

    התרשמתי שגב' פלונית... בהכרה מלאה, צלולה בדעתה וכשירה לחתום על מסמכים משפטיים כולל צוואה וייפוי כוח מתמשך..." [טעויות הכתיב במקור – ר.ב] (ראו נספח 4 לתצהיר התובעת).

     

    טענות התובעת

15. באשר להשתלשלות האירועים שהביאו לחתימת ההסכם ולמעמד חתימת ההסכם, טוענת התובעת, כי היא לא פנתה לעמותת יד שרה, אלא מר פלוני ועורכי הדין מטעם עמותת יד שרה הגיעו לדירתה, ללא הודעה המוקדמת, כשלטענתה הם ציינו בפניה כי הגיעו כדי להסדיר תוקף צוואה שהיא ערכה בעבר וביקשה לבטל. לטענתה, במעמד חתימת ההסכם הופעל עליה לחץ מצד עורכי הדין ומצדו של מר פלוני לחתום, כאשר לא הוסברה לה משמעות ההסכם והמסמכים עליהם הוחתמה, לא הוסבר לה כי היא מעניקה את דירתה עוד בחייה לעמותת יד שרה וכי לא תוכל לחזור בה מכך, וכאשר כל העת היא סברה כי מדובר בצוואה אותה תוכל לשנות בכל עת.

     

16. בהקשר זה, טענתה התובעת בסיכום טענותיה, כי אין לקבל את עדותו של עו"ד סיימון אשר טען כי הסביר לתובעת את משמעות העסקה וכי היא הבינה הדברים. לטענתה, עדותו כללה אי דיוקים רבים ובמרביתה הייתה עדות שמיעה מאחר ועדותו ביחס למעמד החתימה התבססה על פרוטוקול פנימי שנכתב על ידי עורכת דין שנכחה בפגישה, ואשר לא הובאה לעדות, ולא מזיכרונו האישי.

     

17. אשר לכשירותה של התובעת, נטען, כי הקביעות בחוות הדעת הגריאטרית בעניינה, שנערכה לאחר מועד חתימת ההסכם, צריכה הייתה להדליק נורות אזהרה אצל הנתבעים באשר למידת הבנתה את הדברים, משצוין בה כי לתובעת בעיות בזיכרון לטווח קצר וירידה קוגנטיבית קלה עד בינונית. זאת ועוד חוות הדעת לא בחנה באופן ספציפי היכולת לערוך ההסכם, ואין בה כדי לתמוך בטענת הנתבעים בדבר כשירותה של התובעת לערוך את ההסכם.

     

18. בפן המשפטי, טענתה המרכזית של התובעת הינה, כי לא התקיימה דרישת גמירות הדעת אצלה בעת החתימה על ההסכם כנדרש בסעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ב-1973 (להלן: "חוק החוזים"), ומשכך למעשה לא השתכלל הסכם בין הצדדים. בהקשר זה, נטען, כי כאשר מדובר בעסקת מתנה יש להוכיח רמה גבוה יותר של גמירות דעת. לטענת התובעת, היא לא התכוונה להעניק את הדירה בחייה לעמותת יד שרה או לכל גורם אחר, ובכל מקרה סברה כי כל פעולה שלה ניתנת לביטול, כפי שעשתה בעבר כאשר ביטלה צוואות קודמות שערכה.

     

19. עוד טענה התובעת לחילופין כי נסיבות חתימת ההסכם מלמדים על קיומה של כפייה לפי סעיף 17(א) לחוק החוזים ושל עושק לפי סעיף 18 לחוק החוזים, משההסכם לא נחתם מרצונה החופשי אלא הופעל עליה לחץ לחתום עליו, באופן המצדיק את ביטול ההסכם.

    עוד טענה התובעת לעשיית עושר ולא במשפט על ידי הנתבעים.

     

    יצוין, כי בסיכום טענותיה זנחה התובעת טענות חלופיות בדבר התקיימות נסיבות של טעות והטעייה לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים, ועל כן לא אדרש להן.

     

20. טענה נוספת שהעלתה התובעת (במסגרת החקירות ובסיכום טענותיה) הינה, כי יש לבטל את ההסכם משנחתם על ידי מר פלוני כמורשה חתימה של עמותת יד שרה חרף העובדה שהנתבעים לא הציגו כל פרוטוקול או מסמך ההרשאה המאפשר לו לפעול ולחתום על הסכמים בשם עמותת יד שרה.

     

21. עוד נטען בסיכום טענות התובעת, כי יש להורות על בטלות ההסכם מאחר ועסקינן במתנה אסורה, בניגוד לסעיף 8(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, וזאת בהינתן העובדה כי מדובר במתן הדירה רק לאחר מות התובעת.

     

22. בהתאם ולאור כל האמור, טענה התובעת, כי יש להכריז על בטלות ההסכם ולהורות לנתבעים לרשום הזכויות בדירה חזרה על שמה, על חשבונם, בלשכת רישום המקרקעין בהיותה בעלת הזכויות היחידה בדירה. כמו כן, התבקש בית המשפט להורות על ביטול כל ייפוי כוח בלתי חוזר או כל ייפוי כוח אחר שניתן לעו"ד אלי סיימון או לעו"ד עידית קוזניצקי לצורך רישום העברה הזכויות בדירה על שם יד שרה ועל ביטול כל מסמך שנחתם על ידי התובעת ככל שנחתם, ולפסוק לתובעת פיצויים עונשיים בסך של 50,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ.

     

    טענות הנתבעים

23. מנגד, טענו הנתבעים, כי הסכם המכר נחתם מרצונה החופשי של התובעת ותוך הבנה מלאה שלה את משמעותו, כשהיא זו אשר יזמה את העסקה, ותוך התקיימות כל התנאים הקבועים בחוק להתגבשות הסכמה חוזית, ובתוך כך דרישת גמירות הדעת.

     

24. באשר לנסיבות שהובילו לחתימת ההסכם, טוענים הנתבעים, כי התובעת היא זו אשר יזמה את מתן המתנה כאשר במחצית חודש אוגוסט 2019 פנתה לעמותת יד שרה והביעה רצונה ליתן את דירתה במתנה. נטען, כי הגעתם אל דירת התובעת נעשתה לבקשתה ובתיאום עמה בכדי להסדיר את מתן הדירה במתנה בחייה, כפי שביקשה לעשות. נטען, כי במעמד חתימת ההסכם הוסבר לתובעת מהות ומשמעות ההסכם וכי היא הבינה הדברים ועמדה על רצונה ליתן הדירה במתנה לעמותת יד שרה.

    בהקשר זה דחו הנתבעים את טענות התובעת בנוגע לעדותו של עו"ד סיימון, וטענו כי אין ליחס משקל לעובדה שעו"ד סיימון נעזר בעדותו בפרוטוקול שנערך בסמוך לאחר הפגישה על ידי עו"ד ממשרדו שנכחה גם היא בפגישה, משמדובר במסמך פנימי בלבד המתעד את עיקרי הפגישה.

     

25. לאור כל זאת, טוענים הנתבעים, כי לתובעת הייתה גמירות דעת מלאה בעת חתימת ההסכם, עליו חתמה מרצונה החופשי ותוך הבנה מלאה של הדברים, כאשר השלמת העסקה ורישומה נעשו רק לאחר שהתקבלה חוות דעת רפואית שהעידה על כשירותה של התובעת לביצוע העסקה. ועוד צוין, כי גם על פי חוות דעת רפואית (גריאטרית) מחודש דצמבר 2020, שניתנה בעניינה של התובעת ברקע לחתימה על צוואה חדשה, התובעת צלולה בדעתה וכשירה לחתום על מסמכים משפטיים. נטען, כי דווקא חוות דעת זו שצירפה התובעת עצמה מחזקת את טענתם של הנתבעים כי התובעת כשירה והבינה את מהות ההסכם עליו חתמה מושא התובענה.

    עוד טוענים הנתבעים, כי העובדה שבעבר ערכה התובעת צוואות וביטלה אותן, דבר אשר היה ידוע להם בעת עריכת ההסכם, מלמדת גם היא על כשירותה והבנתה של התובעת את משמעות הדברים.

     

26. הוסיפו וטענו הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה טענותיה בדבר קיומה של כפיה או עושק. לטענתם, הם דאגו לזכויותיה של התובעת כאשר עיגנו בהסכם את זכותה להמשיך ולהתגורר בדירה או לקבל את פירות השכרתה משך כל ימי חייה, בהינתן העובדה כי נרשמה בעניין זה הערת אזהרה לטובת התובעת.

     

27. לטענת הנתבעים, אחיותיה של התובעת הן אשר עומדות מאחורי תביעה זו, מאחר ויש להן אינטרס מובן בביטול ההסכם, והן אלה שלקחו אותה לבאת כוחה הנוכחית אשר הגישה תביעה זו.

     

    השאלות שבמחלוקת

28. במוקד התובענה שאלת גמירות דעתה של התובעת ליתן דירתה במתנה לעמותת יד שרה.

    לשם כך, יש לבחון את המחלוקת העובדתית בין הצדדים באשר לנסיבות אשר הובילו לעריכת ההסכם ומעמד החתימה על ההסכם, והאם יש בהם כדי ללמד על גמירות דעתה של התובעת בעת חתימת ההסכם אם לאו.

    לחילופין, יש לבחון טענות התובעת לפגמים ברצון - טענת כפייה ועושק כפי שנטענו.

     

    דיון והכרעה

    המסגרת הנורמטיבית

29. כידוע, הסכם נכרת בדרך של הצעה ושל קיבול (סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), כאשר על ההצעה והקיבול לעמוד בשתי דרישות מצטברות המקיימות ביניהן יחסי גומלין: גמירות דעת ומסוימות (סעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים). גמירות הדעת מבטאת את "הדרישה למפגש רצונות הצדדים והסכמתם ההדדית להתקשר בחוזה... גמירת דעת היא רצון מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחוזה והחלטיות" [גבריאלה שלו, אפי צמח דיני חוזים (מהדורה רביעית, 2019) (להלן: "שלו-צמח"), בעמ' 159 -160 וההפניות שם]. המבחן שנקבע לקביעת קיומה של גמירות דעת הינו מבחן חיצוני-אובייקטיבי, לפיו בוחן בית המשפט האם אדם סביר היה מסיק כריתתו של הסכם מחייב בנסיבות העניין, דהיינו מבחן הבוחן את הביטוי החיצוני אשר נותן בעל דין לרצונו להתקשר בחוזה [ראו למשל רע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדן, פ"ד נ(5)820, 831 (1997)]. כך, גם אם צד להסכם לא היה מנוי וגמור בדעתו להיקשר בהסכם מחייב במישור הפנימי-הסובייקטיבי, הרי שהחזות החיצונית של הדברים היא הקובעת [ראו למשל ע"א 6921/12 פרידמן נ' שפירא (פורסם בנבו, 7.8.13)]. "משמעותו המעשית של המבחן האובייקטיבי החל על גמירת הדעת הוא כפול. ראשית, נדרשת העדה חיצונית על גמירת דעתם של הצדדים לשם שכלולו של חוזה תקף. מכלול נסיבות העניין: התנהגות הצדדים, דברים שאמרו ומעשים שעשו לפני כריתת החוזה, ולאחריה ותוכן החוזה עצמו, הם הנתונים שיובאו בחשבון לצורך בדיקת קיומה או היעדרה של גמירת דעת... זהו מבחן מהותי של הכוונה, המעדיף את מכלול נסיבות העניין על פני ביטויים טכניים דוגמת חתימה, כותרת או הצהרה...שנית, גמירת דעתם של הצדדים לחוזה נלמדת על פי אמות המידה של האדם הסביר..." (שלו-צמח, בעמ' 164-165).

     

30. כאשר מדובר בעסקת מתנה, נקבע כי יש לבחון את דרישת גמירות הדעת של נותן המתנה בקפדנות ונדרשת רמת הוכחה גבוהה יותר לשם התקיימות תנאי זה.

    יפים בהקשר זה דבריו של בית המשפט העליון ב-ע"א 3354/18 פלונית נ' פלונית (פורסם בנבו, 23.3.20) (מפי כב' השופטת ע' ברון) כדלקמן:

    17. "17. 'מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה' (סעיף 1 לחוק המתנה...). בשונה מצוואה, מתנה היא עסקה המשתכללת על ידי הצעה וקיבול - 'מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה' (סעיף 2 לחוק המתנה); ולכן מדובר בחוזה לכל דבר ועניין. בהתאם, אך מובן מאליו שעל נושאים שלא הוסדרו בחוק המתנה יש להחיל את דיני החוזים, לרבות הוראות חוק החוזים... בנוגע לאופן קשירת החוזה, בטלותו והזכות לביטולו...

    18. בענייננו, עיקר המחלוקת מתמצה בשאלה אם המשיבה גמרה בדעתה להתקשר בהסכמי המתנה והתוספת להם - ומן המפורסמות הוא כי יסוד 'גמירת הדעת' הוא תנאי עיקרי ויסודי ליצירת חוזה (סעיפים 1 ו-2 לחוק החוזים...)... ובהיעדרו, לא משתכלל בין הצדדים הסכם מחייב. המבחן לקיומה של גמירת דעת הוא ככלל אובייקטיבי-חיצוני, כך שהדגש מושם על הגילוי החיצוני של ההסכמה באופן שהיא מובנת לאדם הסביר, וכפי שהיא נלמדת ממכלול נסיבות העניין - לרבות התנהגות הצדדים ודבריהם לפני כריתת החוזה ולאחריו; בין היתר על מנת להעניק הגנה להסתמכות המתקשר, ולקיים את הוודאות העסקית והביטחון... ויצוין כי במקרים רבים עצם החתימה על החוזה מהווה אינדיקציה משמעותית, שלא לומר מכרעת, לגמירת דעת...

    19. 18. המבחן האובייקטיבי כוחו יפה גם מקום שמדובר בעסקת מתנה, אולם מאחר שמתנה היא במהותה חוזה חד צדדי - אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה פוחת אל מול הצורך לתת ביטוי לרצונו של נותן המתנה... במובן זה, נראה כי בעסקת מתנה מתחייבת רמה גבוהה יותר של הוכחת גמירת דעת - כך שנדרש לוודא כי המתנה ניתנה ברצון חופשי ומתוך הבנה מלאה ... ויוער כי אין באמור כדי להמעיט מן הכלל שלפיו כל אדם מוחזק ככשר להתקשר בחוזה בהתאם לסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית; אלא אך להבהיר כי כאשר מדובר בחוזה מתנה, הבחינה של יסוד גמירת הדעת צריך שתהא קפדנית יותר. דברים אלה אמורים במיוחד בהינתן שבהתקשרות חד-צדדית מסוג מתנה, ספק אם הכלי ה"רגיל" של בחינת הגילוי החיצוני-אובייקטיבי של גמירת הדעת הוא כלי מספק שכן 'בדרך-כלל, הליך ההתקשרות בחוזה מתנה אינו עובר את השלבים המורכבים של עיסקה דו-צדדית; נעדרים ממנו המשא ומתן וההתמקחות האופייניים לעיסקאות מסחריות, הגילויים החיצוניים של תנאי העיסקה בעייתיים יותר, לפיכך גם קשה יותר לעמוד על רצונותיו וכוונותיו של המעניק על-פי המבחן האובייקטיבי' (עניין בראשי, עמ' 598)".

         

        [ראו גם ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2)582 (1998)].

         

        ומן הכלל אל הפרט

        הכרעה עובדתית - השתלשלות האירועים שהובילה לחתימה על ההסכם ומעמד חתימת ההסכם

31. יצירת הקשר - התובעת טענה כי הנתבעים הגיעו לדירתה ללא כל הודעה מוקדמת וציינו בפניה כי באו להסדיר צוואה קודמת שערכה וביקשה לבטל. בהקשר זה, טענה התובעת, כי בשנת 2017 היא ביטלה צוואה שערכה כשנה קודם לכן, וביקשה לקבל לידיה את עותק הצוואה המבוטלת, ולוודא כי זו אכן בוטלה, כאשר לשם כך נסעה מספר פעמים אל משרדי עמותת יד שרה, לטענתה ללא הועיל, כאשר לא הצליחה להיפגש עם עורך הדין שערך את הצוואה. לטענת התובעת בהמשך לכך הופיעו הנתבעים בדירתה, כאמור, ללא הודעה מוקדמת (ראו עדות התובעת בעמ' 8).

    מנגד, טענו הנתבעים, כי התובעת היא זו אשר יזמה את מתן המתנה כאשר במחצית חודש אוגוסט 2019 פנתה טלפונית לעמותת יד שרה והביעה רצונה ליתן את דירתה במתנה. לטענתם, בעקבות פנייתה לעמותת יד שרה, יצר עימה קשר טלפוני מר פלוני, כאשר במהלך שיחתם הביעה בפניו התובעת את רצונה ליתן הדירה לעמותת יד שרה עוד בחייה, וזאת לאור כעסה על אחיותיה ומשהיא אינה מעוניינת כי משפחתה תדע על הדבר. בהמשך, לבקשת התובעת, תואמה בביתה פגישה עם מר פלוני ועם עורכי הדין מטעם עמותת יד שרה במטרה להסדיר את מתן הדירה במתנה. הנתבעים הכחישו ידיעה בדבר קיומן של צוואות קודמות של התובעת עובר למועד פגישתם בבית התובעת, ועמדו על כך שהגעתם אל התובעת נעשה בתיאום עימה ולבקשתה בכדי להסדיר את רצונה ליתן דירתה לעמותת יד שרה.

     

32. לאחר ששבתי והפכתי בגרסאות הצדדים ובחנתי את כל הראיות והעדויות שבאו בפניי, שוכנעתי, כי התובעת היא זו שפנתה לעמותת יד שרה והביעה את רצונה לתרום את דירתה, וכי רק בעקבות פנייתה יצר עמה מר פלוני קשר, זאת כפי שעולה מעדותו של מר פלוני שהייתה משכנעת ואמינה (ראו בעמודים 17 ו-20 לפרוטוקול), ועלתה בקנה אחד עם תצהירו ועדותו של מר יהודה אריה, עובד בהנהלת עמותת יד שרה, אשר הצהיר על פנייתו של מר פלוני אליו בכדי לקבל ליווי משפטי לאחר שהתובעת גילתה רצונה בפניו ליתן הדירה במתנה לעמותת יד שרה. מר אריה הצהיר כי הוא הפנה את מר פלוני אל עו"ד סיימון כדי לקבל ליווי משפטי (ראו תצהיר מר אריה מיום 28.4.21).

    לעומת זאת, גרסתה של התובעת ועדותה באשר להשתלשלות האירועים המוקדמת לחתימת ההסכם הייתה בחלקים מסוימים מבולבלת, וניכר כי זיכרונה אינו מדויק כאשר מועדים ואירועים שונים התערבבו האחד בשני. התרשמתי, כי רצף האירועים לו טוענת התובעת, דהיינו כי מר פלוני ועורכי הדין הגיעו לדירתה ללא הודעה מוקדמת, לאחר שהיא נסעה מספר פעמים למשרדי העמותה בקשר לקיומה של צוואה קודמת שערכה לטובת יד שרה וביקשה לבטל - אינו מדויק ולוקה בכשל לוגי, כאשר גם על פי גרסת התובעת, כפי שפורטה בסיכום טענותיה, הצוואה נערכה על ידה בשנת 2016 ובוטלה בנוכחותה כבר במחצית שנת 2017 (ראו נספח ב' לכתב התביעה), ונסיעותיה אל העמותה כדי לוודא את ביטול הצוואה נעשו אף הן בשנת 2017. בעוד שהפגישה בדירתה נערכה רק כשנתיים לאחר מכן, באוגוסט 2019. בנסיבות אלו קשה לקבל את גרסת התובעת לפיה הופעת הנתבעים בדירתה נעשתה בהמשך לצוואה שנערכה בשנת 2016.

     

    בהינתן האמור נחה דעתי, כי הגעתם של הנתבעים אל התובעת נעשתה ללא כל קשר לצוואה קודמת של התובעת, אלא בעקבות פנייתה אל עמותת יד שרה והבעת רצונה לתרום את דירתה.

     

33. מעמד החתימה על הסכם המתנה - לטענת התובעת, הנתבעים לא נתנו לה כל הסבר על מהות המסמכים עליהם חתמה ושכנעו אותה לחתום עליהם, כאשר כל העת היא סברה כי הדבר ניתן לביטול כפי שביטלה צוואות בעבר (ראו עדות התובעת בעמ' 8-11).

    מנגד, גרסו הנתבעים, כי משמעות ההסכם הוסברה לתובעת מספר פעמים, וכי היא הבינה הדברים לאשורם ועמדה על רצונה ליתן דירתה במתנה לעמותת יד שרה. נטען, כי מר פלוני הסביר לתובעת כי קיימים מצבים בחיים בהם יתכן ותזדקק לדירה כדי לממן לעצמה, למשל, דיור מוגן, אך התובעת הייתה איתנה בדעתה וציינה כי אין בכוונתה לעזוב את הדירה למקום מגורים חליפי (ראו עדותו של מר פלוני בעמ' 20 ו-22 לפרוטוקול). גם עו"ד סיימון העיד, כי ניהל שיחה ארוכה עם התובעת במסגרתה סיפרה לו את סיפור חייה, ועמדה עימו על רצונה ליתן הדירה לעמותת יד שרה. כן העיד כי הסביר לתובעת את משמעות ההסכם מספר פעמים, הסביר לה כי יתכן ותצטרך את הדירה בעתיד לשם מימון אשפוז או דיור מוגן, ווידא עימה כי זה רצונה והתרשם שהתובעת הבינה את משמעות ההסכם (ראו עדותו בעמ' 1 ואילך לפרוטוקול).

     

    אקדים ואומר כי מצאתי את עדותם של מר פלוני ועו"ד סיימון, לפיה מסרו לתובעת הסברים על מהות ההסכם והתרשמו כי זה רצונה וכי היא מבינה הדברים לאשורם כמהימנה עלי.

    לא מצאתי ממש בטענות התובעת בעניין עדותו של עו"ד סיימון, אשר ריענן זכרונו במהלך עדותו מתרשומת הפגישה שערכה עורכת דין ממשרדו, אשר ליוותה אותו לפגישה אצל התובעת. עו"ד סיימון לא העיד כי אינו זוכר את הדברים כפי שניסתה התובעת לטעון, ואך טבעי הוא כי בחלוף מספר שנים בהינתן הפרטים להם נדרש בחקירתו, יבקש הוא לרענן את זכרונו.

     

    גמירות הדעת

34. על אף שעדות מר פלוני ועו"ד סיימון לפיה מסרו לתובעת הסברים על מהות ההסכם והתרשמו כי זה רצונה וכי היא מבינה הדברים לאשורם מקובלת עליי, הרי שאינני סבורה כי די בכך כדי לקבוע שהתקיימה אצל התובעת גמירות הדעת, כפי שיפורט להלן.

     

35. ניכר היה בעדותה של התובעת בלבול בפרטים ובסדר הזמנים, ואולם, עולה באופן ברור מעדותה, כי כל העת סברה כי אותו הסכם עליו היא חותמת דומה במהותו לצוואה, במובן זה שנותרת בידה האפשרות לבטלו, כפי שעשתה בעבר לגבי שתי צוואות שערכה.

     

    כך העידה התובעת באשר לנסיבות חתימת ההסכם והלך רוחה באותה העת:

    "...הם ישבו ושכנעו אותי במילים יפות שאעשה את זה ככה וככה שזה יהיה בסדר. הם הביאו חוזה ושכנעו אותי שאני אחתום וחתמתי. הייתי כעוסה מהאחיות שלי ואמרתי אני אעשה את זה, עשיתי את זה אבל לא הייתי שקטה. אני חתמתי על חוזה אבל לא הייתי שקטה. אני חתמתי על הצוואה אבל לא הייתי שקטה למה אני עושה את זה. כעבור כמה זמן החלטתי שאני מתחרטת ושאני לא רוצה את זה... חשבתי שאני נותנת את הדירה אבל חשבתי שאני יכולה לבטל. אמרתי תמיד אפשר לבטל אבל לא ידעתי שזה לא הולך ככה. היה לי קשה לחשוב על זה שאני צריכה לתת את הדירה בלי כלום, ומה אני אעשה עכשיו?" (הדגשות שלי – ר.ב) (עמ' 8 לפרוטוקול).

     

    מעדותה של התובעת עולה, כי היא סברה שאין הבדל בין הסכם המתנה עליו חתמה לבין כל צוואה אחרת שערכה בעבר, ובעיקר במובן זה שההסכם ניתן לביטול.

    התובעת אף התייחסה בעדותה להסכם כאל צוואה מספר פעמים, והעידה כי "אני יודעת שעשיתי צוואה" (עמ' 9 לפרוטוקול, בשורה 8), ובהמשך כשפירטה צוואות שונות שערכה העידה כי "צוואה אחת שעשיתי אתכם וצוואה אחת קודם לכן לבת אחותי. צוואה ראשונה עשיתי לבת אחותי, עשיתי את זה בזמנהוף 67 אצל עורכי דין של יד ריבה. אח"כ עשיתי צוואה שלישית ליד שרה" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 8-10).

     

    גם אחותה של התובעת, הגב' צ' ט', העידה, כי כשגילתה את ההסכם ושאלה את התובעת לפשר הדבר, השיבה לה התובעת, כי "היא ביטלה את הצוואה... היא אמרה שזה מבוטל ושזה לא יכול להיות" (ראו עדות הגב' ט', בעמ' 14 לפרוטוקול). אומנם המדובר בעדה הקשורה לתובעת ובעלת אינטרס, ואולם, דבריה תומכים בראיות אחרות בדבר הבנתה של התובעת את מהות ההסכם, דהיינו כי תוכל לחזור בה כפי שביטלה בעבר צוואות.

     

    העובדה שמייד כאשר התגלה דבר חתימת ההסכם, ביטלה התובעת את ההסכם כמי שסברה שמדובר בצוואה אותה היא מבטלת והוסיפה וערכה צוואה חדשה בה ציוותה את הדירה לאחיותיה (ראו מוצג 3 לתצהיר התובעת, כפי שצוטט לעיל), מלמדת גם היא על הלך רוחה של התובעת כמי שסברה כי ההסכם הוא למעשה כמו הצוואות הקודמות שערכה, לכל הפחות בכל הנוגע לאפשרות ביטולו.

     

36. מכל האמור לעיל, התרשמתי כי לא התקיימה אצל התובעת גמירות הדעת למתן מתנה ממנה לא תוכל לחזור בה. התובעת סברה כל העת כי ההסכם עליו היא חותמת דומה לצוואה וכי תוכל לבטל אותו בכל עת שתחפוץ. התרשמות הנתבעים אשר לגמירות דעתה של התובעת היתה אפוא מוטעית.

     

37. חוות הדעת הגריאטרית שנערכה לתובעת, כדי לבסס כשירותה המשפטית, קבעה אומנם כי התובעת אינה זקוקה לאפוטרופוס, אך כי קיימת לתובעת "ירידה בזיכרון לטווח הקצר... ירידה קוגנטיבית קלה עד בינונית...". חוות הדעת נערכה רק לאחר חתימת ההסכם, כאשר עו"ד סיימון הודה בעדותו כי: "אני מודה שאני חושב על זה אחורה, לא היינו צריכים להיפגש איתה בכלל לפני חוו"ד פסיכיאטרית" (ראו עמ' 5 לפרוטוקול).

    זאת ועוד, על אף שחוות הדעת הגיעה לידי עו"ד סיימון עובר להשלמת העסקה והרישום בלשכת רישום המקרקעין, נראה כי הוא בחר להסתמך על הקביעה לפיה "...כרגע לא זקוקה לאפוטרופוס ויכולה לטפל בענייניה בלבד", מבלי לייחס חשיבות לקביעות האחרות בחוות הדעת בדבר ירידה בזיכרון לטווח קצר ולירידה קוגנטיבית קלה, שהיו צריכות לעורר אצלו "נורה אדומה" באשר לכשירות התובעת והבנתה את משמעות ההסכם לאשורו. כשעומת בעניין זה בעדותו ונשאל במפורש "האם קראת שהמומחה מציין כי ישנה לתובעת ירידה בזיכרון לטווח קצר", ו"האם קראת שהוא כתב שישנה ירידה קלה קוגנטיבית לתובעת", ו-"האם קראת על מצבה הרפואי של התובעת" - השיב שלא (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 17-26).

    כמו כן, חוות הדעת אינה מתייחסת ואינה בוחנת את כשירותה של התובעת לחתום על ההסכם הספציפי ואינה מתייחסת לשאלה האם היא מבינה את משמעותו, אלא מדובר בחוות דעת כללית, כאשר עו"ד סיימון העיד, כי לא היה בקשר עם המומחה ולא ציין בפניו לשם מה נדרשת חוות הדעת. כל זאת כאשר המומחה לא זומן לעדות, על כל המשתמע מכך.

     

38. ייצוג התובעת בעת החתימה על ההסכם שהוכן מראש ע"י הנתבעים - על פי עדותם של הנתבעים עצמם, הם הגיעו למעמד חתימת ההסכם עם ההסכם מוכן מראש, לאחר שהתובעת הביעה בפניהם בעל פה את רצונה להעניק דירתה במתנה, כאשר התובעת לא הייתה מיוצגת בייצוג נפרד ועצמאי. משמדובר בעסקה כה משמעותית, ועל כך אין צורך להרחיב, ובנסיבות העניין שבפניי נוכח גילה של התובעת, חוות הדעת הרפואית בעניינה כפי שפורט לעיל ושאר הנסיבות, מצופה היה שהנתבעים יוודאו כי לתובעת ייצוג עצמאי ולא יסתפקו בהבעת רצונה של התובעת, גם בהנחה כי סברו שהיא מבינה את ההסברים שנתנו לה.

    אין חולק כי הנתבעים לא הציעו לתובעת לקחת ייצוג עצמאי, כאשר עו"ד סיימון הודה בעדותו כי אינו זוכר שהמליץ לתובעת לדאוג לייצוג משל עצמה (ראו עמ' 5 לפרוטוקול). זאת ועוד, הנתבעים לא הציגו בפני התובעת את מכלול האפשרויות המשפטיות הקיימות בהם ניתן לממש את רצונה. עו"ד סיימון העיד כי הכין את ההסכם על פי הוראות שקיבל: "ש: מדוע ערכת הסכם ולא צוואה? ת: אלה ההוראות שקיבלנו, היא אמרה שהיא רצה לתת את זה בחייה" (ראו עדותו בעמ' 2], וכשמר פלוני נשאל בעניין זה "למה שלא תרשום צוואה שהיא תיתן את הבית ביום מותה?", השיב "את זה תשאלי אותה" (ראו עמ' 22 לפרוטוקול).

     

39. זאת ועוד, אין חולק כי הנתבעים ידעו שהתובעת ערכה בעבר לפחות שתי צוואות וביטלה אותן (ראו עדותו של מר פלוני בעמ' 20 לפרוטוקול), והיה בכך כדי לעורר את חשדם באשר להתנהלות התובעת וליציבות החלטותיה ולנוהגה לחזור בה מכוונותיה בכל הנוגע לרכושה לאחר לכתה. אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי דווקא קיומן של הצוואות הקודמות וביטולן מלמד על כשירותה ורצונותיה של התובעת. אני סבורה כי הידיעה כי התובעת הכינה צוואות בעבר וביטלה אותן, היה בה כדי לעורר ספק אודות יציבותה של התובעת וגמירות דעתה ועל כן הטילה על הנתבעים החובה לוודא כי בעסקה כה מהותית שאין התובעת יכולה לחזור בה ממנה (בניגוד לצוואה) תיהיה התובעת מיוצגת על ידי עורך דין מטעמה אשר ישמור על האינטרסים שלה.

     

40. לאור כל המפורט, אני סבורה כי בנסיבות העניין - נוכח גילה של התובעת, נוכח חוות הדעת הרפואית שהצביעה על ירידה מסוימת ביכולת הקוגנטיבית ובזיכרון לטווח קצר, בהעדר התייחסות בחוות הדעת להבנת התובעת את משמעות עסקת המתנה ונוכח העובדה שהתובעת ביטלה בעבר צוואות, דבר שהיה ידוע לנתבעים, ויש בו כדי ללמד על הלך רוחה של התובעת - לא היה די בהסברים שנתנו הנתבעים לתובעת אודות ההסכם ולא היה די בכך שהתובעת הביעה בפניהם את רצונה הכללי ליתן דירתה כדי ללמד על הבנתה המלאה של התובעת וגמירות דעתה לבצע עסקת מתנה בלתי הפיכה.

     

    כאמור, לשם הוכח גמירות דעת בעסקת מתנה יש להוכיח "הבנה מלאה" של נותן המתנה (ראו ע"א 3354/18 לעיל), ובנסיבות העניין השתכנעתי דווקא כי התובעת סברה כל העת כי תוכל לחזור בה ממתן הדירה, כפי שעשתה בעבר, ולא הוכחה הבנה מלאה מצדה של משמעות ההסכם. משלא נהגו כך ולאור כל המפורט, הרי שלא ניתן לקבוע כי הוכחה גמירות דעתה של התובעת בעת החתימה על ההסכם.

     

41. בהינתן תוצאה זו אינני נדרשת לטענות האחרות שבאו בפני מפי התובעת בדבר קיומן של נסיבות של כפייה ועושק לפי סעיפים 17 ו-18 לחוק החוזים. מה גם שטענות אלו נטענו בעלמא, ובכל מקרה נראה כי לא הוכחו.

    כך גם אינני נדרשת לטענה התובעת, אשר נטענה לראשונה בסיכומיה, כי יש להורות על ביטול העסקה בהיותה מתנה אסורה בניגוד לסעיף 80(ב) לחוק הירושה. המדובר בהרחבת חזית ברורה משטענה זו לא אוזכרה, ולו ברמיזה, בכתבי הטענות, בתצהירים או בחקירות, אלא רק בסיכומים, ודי בכך כדי לדחותה. זאת ועוד, גם לגופו של עניין ספק אם זה המקרה המתאים לכך.

     

42. כך גם אינני נדרשת לטענת התובעת לביטול ההסכם אך בשל כך שלא הוצג פרוטוקול הסמכתו של מר פלוני כמורשה חתימה של עמותת יד שרה. על אף שמעבר לנדרש ציין עו"ד סיימון בחקירתו כי "יש פה הרשאת חתימה" (ראו בעמ' 6, שורה 10), ובכל מקרה, נראה כי טענה זו יכולה הייתה להישמע מפי עמותת יד שרה ולא מפי התובעת, כאשר אין כל טענה של עמותת יד שרה כי מר פלוני לא היה מורשה חתימה מטעמה, ואינני סבורה כי יש בכך כדי להוביל למסקנה בדבר בטלות ההסכם.

     

    סוף דבר

43. לאור כל האמור, הורם הנטל להוכיח כי לתובעת לא הייתה גמירות דעת בעת חתימת ההסכם, בהתחשב בכך שמדובר בעסקת מתנה ומשכך אני קובעת כי ההסכם בין הצדדים לא השתכלל לכדי הסכם מחייב.

    התביעה, אפוא, מתקבלת, ואני מורה כי הסכם המתנה שנחתם על ידי התובעת דינו בטלות.

    בהתאם, אני מורה כי עמותת יד שרה תוודא, על חשבונה, הסדרת רישום הדירה על שם התובעת, ובתוך כך ביטול רישום המכר ללא תמורה מיום 16.4.2020 לפי שטר מס' 17674/2020/1 בפנקס הבתים המשותפים בלשכת רישום המקרקעין בתל אביב יפו, וכן ביטול רישום הערת האזהרה מיום 20.4.2020 לפי שטר 17879/2020/1 על הימנעות מעשיית עסקה שנרשמה לטובת התובעת. עוד אני מורה על ביטול ייפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם על ידי התובעת במועד חתימת ההסכם כפי שצורף לסיכומי הנתבעים.

    עמותת יד שרה תבצע הפעולות האמורות בתוך 60 יום מהיום.

     

44. בנסיבות העניין, כאשר התרשמתי כי הנתבעים פעלו בתום לב וללא כוונת זדון או בדרך של תרמית, לא מצאתי לנכון לחייב בפיצויים עונשים כפי שנתבע.

    יחד עם זאת, לאור תוצאות ההליך ראיתי לנכון לחייב את עמותת יד שרה בתשלום הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 10,000 ₪.

     

    ניתן היום, ט"ו שבט תשפ"ב, 17 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.