אזברגה נ' הלר

תובענה להצהיר שהתובע [להלן: "חאלד"] הינו הבעלים של הדירה הידועה כגוש 6993 חלקה 68 תת חלקה 2 ברח' מאיר גרוסמן 17/2 תל-אביב [להלן: "הדירה"], מכוח הסכם מכר שנערך ב-3.1.15.

התובע הינו רוכש הדירה הנטען, והנתבעת [להלן: "דניאלה"] הינה היורשת של הבעלים של הדירה, המנוח ברקוביץ אברהם ז"ל [להלן: "המנוח"], מכוח צו קיום צוואה שניתן ב-6.4.21 [ראו מוצג נ/4].

המנוח הלך לבית עולמו ב-16.3.18 [ראו מוצג נ/2]. במועד עריכת הסכם המכר הנטען ב-3.1.15, היה המנוח, המוכר הנטען, ערירי ובגיל כ-72 שנה.

דניאלה הגישה תביעה שכנגד ובה עתרה לסילוק ידו של חאלד מהדירה.

ב"כ הנתבעת טען בעמ' 17 לפרוטוקול מ-15.6.21 שורות 2-3: "בתביעה זו טענתי היחידה היא שלא הייתה עסקה. העסקה לא נחתמה עם המנוח, ומעולם התמורה לא שולמה בשום היבט. חתימות המנוח זויפו".

ב"כ הצדדים הסכימו לעניין בירור התביעה והתביעה שכנגד: "מוסכם עלינו שאם התביעה תיעתר – תידחה התביעה שכנגד לסילוק יד, ואם התביעה העיקרית תידחה – יינתן צו לסילוק יד התובע מהדירה" [עמ' 20 לפרוטוקול מ-15.6.21 שורות 20-22].

עפ"י חומר הראיות שהובא בפני ביהמ"ש ניתן לקבוע שלא נערכה עסקת מכר, ולא שולמה תמורה עבור מכר זכויות המנוח בדירה. פועל יוצא מכך שיש להורות על דחיית התביעה להצהיר שהתובע הינו הבעלים של הדירה, ובתביעה שכנגד יש להורות על סילוק יד של התובע מהדירה.

הטעמים לכך הינם כדלקמן:

ראשית, התובע צירף לתביעה חוזה מכר שנחזה להיות חתום ע"י המנוח, ייפוי כוח בלתי חוזר שנחזה להיות חתום ע"י המנוח, ו-4 קבלות על תשלום התמורה בסך 400,000 ₪ שנחזים להיות חתומים ע"י המנוח.

ביהמ"ש מינה את המומחית להשוואת כתבי יד, הגב' איה שוחט, לבדיקה האם חוזה המכר, ייפוי הכוח הבלתי חוזר, ו-4 הקבלות נחתמו ע"י המנוח.

ב-19.8.21 הגישה המומחית, הגב' איה שוחט, חוו"ד לביהמ"ש. בסעיף 5 לחווה"ד קבעה: "ממצאי הבדיקה היא כי החתימה... בחוזה המכר השנוי במחלוקת לא נכתבה ע"י מר אברהם ברקוביץ [המנוח - י.ג]. מסקנה זו היא ברמת הוודאות הגבוהה ביותר" [מוצג ת/3].

ב-13.3.22 הגישה המומחית, הגב' איה שוחט, השלמת חוו"ד לביהמ"ש. בסעיף 5 להשלמת חוו"ד קבעה: "ממצאי הבדיקה היא כי החתימות ב'-ו' בקבלות [4 הקבלות – י.ג] ובייפוי הכוח [ייפוי הכוח הבלתי חוזר – י.ג] השנויים במחלוקת לא נכתבו ע"י מר אברהם ברקוביץ [המנוח – י.ג]. מסקנה זו היא ברמת הוודאות הגבוהה ביותר" [מוצג ת/4].

ב"כ הצדדים ויתרו על חקירת מומחית ביהמ"ש, הגב' איה שוחט [ראו עמ' 28 לפרוטוקול שורות 6-7]. ב"כ התובע הודיעה בעמ' 28 לפרוטוקול מ-7.7.22 שורות 26-30: "לאור חווה"ד של המומחית להשוואת כתבי יד, שמינה ביהמ"ש, הגב' איה שוחט, מוסכם עלינו שהמנוח אברהם ברקוביץ ז"ל לא חתם על חוזה המכר. מוסכם עלינו שהמנוח לא חתם על ייפוי הכוח הבלתי חוזר מ-3.1.15. מוסכם עלינו שהמנוח לא חתם על 4 הקבלות מ-1.4.15, 30.7.15, 30.11.15, 1.6.16".

אשר על כן נקבע בזה, בהסתמך על חוו"ד מומחית ביהמ"ש להשוואת כתבי יד, שחתימות המנוח על הסכם המכר מ-1.3.15, על ייפוי הכוח הבלתי חוזר מ-3.1.15, ועל 4 הקבלת שמתיימרות לאשר תשלום תמורה בסך 400,000 ₪ - זויפו.

נדגיש, התובע הצהיר בקדם המשפט בעמ' 15 לפרוטוקול שורה 15: "במועד החתימה על ההסכם [3.1.15 – י.ג] נחתם גם הייפוי כוח [ייפוי הכוח הבלתי חוזר – י.ג]. כאמור נקבע עפ"י חוו"ד מומחה, שייפוי הכוח הבלתי חוזר - זויף.

עוד נוסיף, אביו של התובע, עבד אלמטי אזברגה, העיד בעמ' 60 לפרוטוקול שורות 7-18: "ש. ... תמורת הכסף הוא [המנוח - י.ג] הביא לו קבלה. אתה ראית שהוא מביא לו את הקבלה אברהם? ת. אני חושב שכן... ש. אז הוא הביא לו קבלה? ת. נדמה לי שהביא קבלות. ש. אז מול העיניים שלך הוא חתם על הקבלה והביא, מול העיניים שלך הוא חתם על הקבלה? ת. אם אני לא טועה כן". כאמור נקבע עפ"י חוו"ד מומחה, ש-4 הקבלות – זויפו.

שנית, על חוזה המכר מ-3.1.15 הוטבעה חותמת של הנוטריון עו"ד אברהם עזרא, ועליה חתימה המתיימרת להיות חתימתו של הנוטריון.

על ייפוי הכוח הבלתי חוזר הוטבעה חותמת של הנוטריון אברהם עזרא, וחתימה המתיימרת להיות חתימתו של הנוטריון - בגדר אישור חתימת המנוח על ייפוי הכוח הבלתי חוזר.

חתימות הנוטריון עו"ד אברהם עזרא על הסכם המכר, ועל ייפוי הכוח הבלתי חוזר - זויפו. עפ"י אישור לשכת עוה"ד, עו"ד אברהם עזרא הלך לבית עולמו ב-2012, ולפיכך לא יכול היה לחתום על הסכם המכר, ועל ייפוי הכוח הבלתי חוזר ב-3.1.15 [ראו אישור לשכת עוה"ד – מוצג נ/3].

לאחר הצגת אישור לשכת עוה"ד, שהנוטריון עו"ד אברהם עזרא הלך לבית עולמו עוד לפני עריכת הסכם המכר, הצהירו ב"כ הצדדים בעמ' 20 לפרוטוקול מ-15.6.21 שורות 10-15: "מוסכם עלינו לצורך בירור התביעה, לאחר שנתקבלו מלשכת עוה"ד נתונים, שעו"ד עזרא אברהם, שנחזה להיות חתום על הסכם המכר ועל ייפוי הכוח הבלתי חוזר – חתימתו זויפה...".

אשר על כן נקבע בזה, שחתימות הנוטריון עו"ד אברהם עזרא על חוזה המכר, ועל ייפוי הכוח הבלתי חוזר – זויפו.

שלישית, העסקה הנטענת לא דווחה לשלטונות מס שבח מקרקעין. ב"כ התובע הצהיר בעמ' 5 לפרוטוקול מ-21.12.20 שורה 17: "העסקה נשוא הדיון לא דווחה לשלטונות מס שבח".

זאת ועוד, נכון למועד עריכת העסקה הייתה הדירה רשומה בפנקס בתים משותפים בבעלות המנוח. על זכויות המנוח הייתה רשומה משכנתא ראשונה ללא הגבלת סכום לטובת בית מניב מימון בע"מ [ראו נסח טאבו -עמ' 14 לכתב ההגנה], וזאת בגין הלוואה שנטל המנוח [הסכם ההלוואה –מוצג ת/1].

הסכמת בעלת המשכנתא לעריכת העסקה הנטענת לא ניתנה, וכאמור המשכנתא הייתה ללא הגבלת סכום על מלוא הזכויות של המנוח בדירה.

זאת ועוד, בעמוד הראשון לחוזה המכר הנחזה מ-3.1.15 הוצהר שהנכס נקי מכל שעבוד, משכנתא וזכויות צד ג', וזאת בניגוד לרישום במרשם המקרקעין. במרשם המקרקעין נכון למועד עריכת ההסכם הייתה רשומה משכנתא מדרגה ראשונה לטובת בית מניב מימון בע"מ ללא הגבלת סכום.

רביעית, עפ"י חוות דעת השמאי שמונה ע"י ביהמ"ש, מר שאול רוזנברג, שווי הדירה נכון למועד עריכת העסקה – 3.1.15 – היה 1,040,000 ₪ [ראו חוו"ד שמאי ביהמ"ש – מוצג ת/2], בעוד סכום התמורה שנטען ששולם עמד ע"ס 400,000 ₪ [ראו סעיף 2.2 להסכם המכר] בתוספת התחייבות לממן את הוצאות המנוח עד יומו האחרון [ראו סעיף 2.3 להסכם המכר]. הצדדים ויתרו על חקירת שמאי ביהמ"ש.

מחומר הראיות שהובא בפני ביהמ"ש ניתן לקבוע שהתובע חאלד לא מימן את הוצאות המנוח ממועד עריכת הסכם המכר הנטען – 3.1.15 ועד מועד פטירת המנוח ב-16.3.18.

התובע חאלד הצהיר בעמ' 22 לפרוטוקול שורות 10-11: "הכרתי את המנוח ב-2014. אחרי שנה של היכרות נחתם ההסכם [3.1.15 – י.ג.], ועברתי לגור איתו [עם המנוח בדירתו – י.ג]. חאלד העיד בחקירתו בעמ' 65 לפרוטוקול שורות 14-22: "ש. כמה זמן גרת אצלו ברציפות? ת. ... מ-2015 ועד יום מותו. ש. היו הפסקות באמצע? ת. לא היו הפסקות. ש. כל הזמן גרת אצלו? ת. כן... מ-2015 ועד יום מותו הייתי גר איתו, והייתי מטפל בו והייתי נותן לו תרופות, ומאכיל אותו ושולח אותו לבתי חולים". עוד העיד התובע חאלד בעמ' 80 לפרוטוקול שורות 20-28: "ש. האם זה נכון שבדירה גר איתו נרקומן? ת. לא היה. ש. ב-2016? ת. לא היה נרקומן. הייתי אני גר לבד. ש. אתה גרת בדירה ממתי עד מתי? ת. 2015 עד יום מותו. ש. ברציפות ? ת. כן".

הטענה שחאלד התגורר עם המנוח, ומימן את הוצאות המנוח עד מועד פטירתו ב-16.3.18 – הופרכה.

העובד הסוציאלי מעיריית ת"א, שון צוקר, שטיפל במנוח משנת 2014 עד תחילת 2018; ביקר בדירת המנוח ב-13.12.15, 11.8.16, 14.11.16, 6.3.17; קיים עם המנוח מפגשים בעיריית ת"א; קיים שיחות טלפוניות עם המנוח בתקופה האמורה, לרבות קבלת אינפורמציה בעניין המנוח מעובדת הסוציאלית של חב' הסיעוד, העיד בחקירתו, ועדותו מהימנה:

1. "אברהם ברקוביץ [המנוח – י.ג] היה קשיש שהתגורר בשכונת נווה עופר... עם תיק... ברווחה בשל גילו ובשל היותו ניצול שואה. הוא היה מוכר למחלקה שלנו" [עמ' 88 לפרוטוקול שורות 5-8].

    

2. "ש. מ-14.9.17 ועד מועד פטירתו במרץ 18 הוא לא התגורר בדירה נשוא הדיון. ת. נכון" [עמ' 96 לפרוטוקול שורות 13-15]; ש. ... אז איפה הוא התגורר? ת. במסגרת... בית חולים מרכז שיקומי... בבת ים" [עמ' 96 לפרוטוקול שורות 7-12].

    

3. מ-2015 – 2016 התגורר בדירה עם המנוח נרקומן בשם יבגני, ולא התגורר עמו התובע חאלד.

    

   העובד הסוציאלי מעיריית ת"א, שון צוקר, העיד בחקירתו: "ש. אתה יכול לומר לנו באיזה תקופה נודע לכם שגר אצלו נרקומן בשם יבגני? ת. ... בסביבות שנת 2015, תחילת שנת 2015. זה מה שמופיע" [עמ' 92 לפרוטוקול שורות 10-12]. ב-14.11.16, בביקור בית שקיים העו"ס צוקר בדירת המנוח, דיווח לו המנוח שהנרקומן יבגני אינו גר עוד עימו, ועבר להתגורר אצל אישה בקרית שלום [ראו מוצג נ/16], בעוד ב-30.10.16 התלונן המנוח בפני העו"ס צוקר שהנרקומן יבגני, שמתגורר בדירתו, מקשה על אורח חיי היומיום שלו, ולמרות זאת הוא בוחר להשאירו בדירתו [ראו מוצג נ/18].

    

   עוד העיד העו"ס מעיריית ת"א, שון צוקר: "ש. איך נודע לכם [לשירותי הרווחה – י.ג] על יבגני הנרקומן שגר איתו [עם המנוח – י.ג]? ת. יבגני הנרקומן נודע לנו [לשירתי הרווחה – י.ג] ע"י אברהם עצמו [המנוח – י.ג] שהוא ביקש כצד שלישי עזרה עבורו. בסופו של דבר אנחנו הצלבנו את הנתונים עם פנייה אחרת שהתקבלה אצלנו... אני יודע שהשם שלו [של יבגני – י.ג] מתועד... ש. אבל אתה יודע שגר אצלו מישהו בשם יבגני הנרקומן... ניסתם גם לפתור את הבעיה של יבגני? ת. כן. ש. וגם את הבעיה... של אברהם? ת. ... נכון".

    

   בדו"ח פגישה של העובד הסוציאלי מעיריית ת"א עם המנוח מ-30.10.16 נאמר: "אברהם [המנוח – י.ג] הגיע למשרדי... בשיחה העלה שוב תכנים קשים אודות השותף שלו לדירה. מספר כי היה מעוניין מאוד שיצא לגמילה, ושהוא מאוד מקשה על אורח היומיום שלו... אברהם ביקש את ביקור הבית שלי ושל עו"ס משפחה בניסיון לגייס את יבגני לגמילה. עו"ס אביתר... הסביר לו כי כל עוד התנאים הקיימים מתקיימים, קשה להאמין שיבגני יעשה את השינוי הנדרש ויכניס את עצמו לגמילה. אברהם [המנוח – י.ג] מעוניין בשינוי, אך לא מוכן לסלקו מהבית" [מוצג נ/18].

    

   השם יבגני מופיע פעמיים בדו"ח העובד הסוציאלי, כך שלא ניתן לייחס את האמור לתובע חאלד כפי שנטען בסיכומי התובע. זאת ועוד, סמיר גאטס, שהעיד מטעם התובע, העיד בחקירתו, שחאלד אינו נרקומן. סמיר גאטס העיד בעמ' 56 לפרוטוקול שורות 18-20: "ש. הוא [חאלד התובע – י.ג] נרקומן? ת. מה פתאום... אם היה נרקומן לא היה בכיוון שלנו...".

    

   בדו"ח פגישה של העובד הסוציאלי מעיריית ת"א עם המנוח מ-22.5.16 נאמר: "אברהם הגיע למשרדי ללא תיאום... התייחסנו גם לדייר שמתגורר אצלו בבית מבחירה כיוון שמרחם עליו. ביקש סיוע עבורו בתיווך לביטוח לאומי ובגמילה [עבור יבגני – י.ג]. יצרתי שוב קשר עם יחידת הסמים... בנוסף פרטיו הועברו לעו"ס..." [מוצג נ/19].

    

   בדו"ח ביקור בית של העובד הסוציאלי מעיריית ת"א בדירת המנוח מ-11.8.16 נאמר: "... שוחחנו שוב על השותף [יבגני – י.ג] שאברהם הכניס אותו לפני כשנה [לדירתו – י.ג]... אברהם [המנוח – י.ג] סובל ממנו כפועל יוצא כיוון שהוא משתמש בסמים, ולא ממש תורם לעבודות הבית בשהותו שם, אך לאברהם אין לב להוציא אותו מביתו. נעשו ניסיונות בעבר דרך עו"ס משפחה לגייסו [את יבגני – י.ג] ... לטיפול ביחידה לנפגעי סמים, אך אין שיתוף פעולה מצידו" [מוצג נ/15].

    

   בדו"ח ביקור בית של העובד הסוציאלי מעיריית ת"א בדירת המנוח מ-14.11.16 נאמר: "מספר [המנוח – י.ג] כי השותף [יבגני – י.ג] אינו מתגורר עמו יותר, ועבר לגור אצל איזושהי אישה בקרית שלום, אך הוא עדיין מגיע פעם בתקופה לבקרו. הסברתי שוב כי לאחר השיחה עם עו"ס אביתר קיימת אפשרות למפגש משותף [עם יבגני – י.ג], במידה ויצליח לגייס אותו לשיחה" [מוצג נ/16].

    

4. בדיווח של העו"ס מחב' הסיעוד מ-22.1.17 נאמר בקשר למנוח: "לצערי אין לי מטפל שיכול לטפל בקשיש בתנאים בהם הוא חי. ההזנחה קיצונית, ועלולה לסכן כל אדם שנמצא שם" [מוצג נ/20].

    

5. "אז למעשה היית בדירה 4 פעמים: 13.12.15, 11.8.16, 14.11.16, 6.3.17? ת. ... כן... ש. ב-4 פעמים האלה שהיית, הדירה הייתה מוזנחת ולא הייתה משופצת? ת. למיטב זכרוני. ש. ב-4 פעמים האלה שהיית בדירה ראית את התובע בדירה? ת. לא ראיתי אותו מעולם..." [עמ' 90 לפרוטוקול שורות 21-27]; "ש. היה לך יכולת לראות אם באמת הוחלפה התריס מעל הדלת... או חלון? ת. ... אם... הוחלף משהו... כמו להחליף חלון... היה צריך להיות מאוד בולט, כי הדירה הייתה במצב מאוד מאוד מוזנח" [עמ' 100 לפרוטוקול שורות 21-25].

    

   "ש. האם ב-4 פגישות האלה שמנית אותם והיית בדירה, הוא [המנוח – י.ג] סיפר לך שהוא מכר את הדירה? ת. לא... לא משהו שידוע לי" [עמ' 91 לפרוטוקול שורות 26-28]; "הוא [המנוח – י.ג] לא סיפר לי דבר כזה. ש. שהוא מכר את הדירה? ת. ... לא סיפר לי, [עמ' 91 לפרוטוקול שורות 30-32].

    

   התובע חאלד טען שמימן שיפוץ בדירת המנוח לפני הפטירה. שמאי ביהמ"ש, העריך את שווי השיפוץ הנטען, בסך 31,250 ₪, בעוד שווי הדירה נכון ל-3.1.15, עפ"י קביעת שמאי ביהמ"ש - 1,040,000 ₪. גם אם התובע ערך שיפוץ בדירה, בתקופה שהמנוח לא התגורר בדירה [נטען ע"י הנתבעת שהתובע פלש לדירה] - אין האמור מקנה לו זכות בעלות בדירה. עוד נוסיף, שקבענו שהמנוח מ-14.9.17 ועד מועד פטירתו במרץ 18 - לא התגורר בדירה אלא במרכז שיקומי בבת-ים. כן נציין, שקבלן השיפוצים, סמיר גאטס, העיד שאינו זוכר במדויק את תאריך עריכת השיפוץ, ויכול להיות שהוא נערך לאחר אוג' 16 [ראו עדותו בעמ' 47 לפרוטוקול שורות 8-10]. גם אביו של התובע, עבד אלמטי אזברגה, העיד בעמ' 59 לפרוטוקול שורה 31, שאינו זוכר את מועד עריכת השיפוץ.

    

   התובע חאלד הצהיר בסעיף 10 לתצהירו, התומך בהמרצת הפתיחה, שהיה מביא את המנוח לסניף הבנק שלו, אולם בעדותו בעמ' 73 שורות 19-20, הכחיש זאת והעיד: "ש. אתה הלכת איתו [עם המנוח – י.ג] לבנקים? ת. לא. אף פעם לא הייתי בבנק איתו".

    

   גם התמונות של דירת המנוח שצולמו נ/5 [5 תמונות] אינן תומכות בטענה שהתובע חאלד מימן ותמך כספית במנוח ממועד חתימת ההסכם ב-3.1.15 ועד מועד פטירתו. רום יצחק העיד בחקירתו בעמ' 118 לפרוטוקול שורות 17-20: "ש. 5 תמונות האלה שצולמו שסומנו נ/5 מתי צילמת אותם? ת. מיד לאחר פטירתו. ש. כמה זמן אחרי הפטירה? ת. שבוע אולי".

    

   חמישית, לא הוכח בראיות מהימנות שהתובע חאלד שילם למנוח 400,000 ₪ ב-4 תשלומים.

    

   ב-4 הקבלות מופיעים: 1.4.15 – 100,000 ₪, 30.7.15 – 120,000 ₪, 30.11.15 – 130,000 ₪, 1.6.16 – 50,000 ₪. כאמור קבענו שהקבלות זויפו, והחתימה הנחזית כחתימת המנוח על 4 הקבלות אינה חתימתו.

    

   גירסת התובע הייתה שהתשלום בסך 400,000 ₪ שולם ב-4 תשלומים במזומן למנוח.

    

   בחשבונות הבנק של המנוח לא נמצאו תימוכין ל-4 התשלומים הנ"ל בסך כולל של 400,000 ₪. לאחר שהומצאו תדפיסי חשבונות הבנק של המנוח מבנק הפועלים ומבנק הדואר, הצהירה ב"כ התובע בעמ' 33 לפרוטוקול מ-27.11.22 שורות 17-18: "מוסכם עלינו ש-400,000 ₪, שאנו טוענים שהתובע שילם ב-4 תשלומים בעסקה – לא הופקדו בחשבונות הבנק של המנוח".

    

   נתגלו סתירות מהותיות בגרסת התובע לעניין הטענה ששילם 400,000 ₪ במזומן ב-4 תשלומים למנוח.

    

   התובע חאלד הצהיר לעניין 2 התשלומים האחרונים מתוך 4 התשלומים הנטענים [התשלום השלישי והרביעי –י.ג]: "שאר התשלומים שולמו במזומן למנוח בדירת המנוח, ולא נכח אף אחד אחר". בחקירתו הנגדית הציג התובע גירסה אחרת: "ש. התשלום השלישי... איפה נתת לו [למנוח – י.ג]? ת. במשרד המתווך. ש. התשלום הרביעי 1.6.16? ת. ... במשרד של המתווך". ש. מי נכח בתשלום השלישי? ת. אני... יעקב יעקב [המתווך – י.ג] והעוה"ד [מי שהתחזה לנוטריון – י.ג]. מי עוד? ת. המנוח... והתשלום הרביעי? ת. אותו דבר. אני הייתי, המנוח, יעקב יעקב, ועוה"ד. ש. איפה נתת את זה, גם במשרד של המתווך? ת. כן".

    

   התובע חאלד הצהיר לעניין מקור הסכום של 400,000 ₪ בעמ' 15 לפרוטוקול מ-15.6.21 שורות 25-26: "200,000 ₪ היה לי חיסכון במזומן. את ה-200,000 ₪ [הנוספים – י.ג] לקחתי מאח שלי אזברגה עלא". בחקירתו הנגדית הציג התובע גירסה אחרת: "ש. מאיפה לקחת את הכסף הזה ה-100,000 ₪ [התשלום הראשון – י.ג]? ת. אני כל הזמן מביא מבן דוד שלי" [עמ' 74 לפרוטוקול שורות 17-18]; "היה לי כסף 250,000 ₪ מבן דוד שלי... ש. 250,000 ₪ של הבן דוד שימש לאיזה תשלומים, הראשון והשני? ת. ראשון ושני. ש. אז נגמר הכסף? ת. כן. היה לי גם כסף שאני הייתי עובד. היה לי בצד כסף שלי" [עמ' 75 לפרוטוקול שורות 26-31].

    

   התובע חאלד הצהיר בעמ' 15 לפרוטוקול שורות 9-10: "במועד חתימת ההסכם [3.1.15 – י.ג] שולם או 100,000 ₪ או 130,000 ₪. במועד חתימת ההסכם [3.1.15 – י.ג] שולם התשלום הראשון". התובע חאלד שינה גירסתו ובעמ' 29 לפרוטוקול מ-7.7.22 הצהיר: "התשלום הראשון בסך 100,000 ₪ שולם ב-1.4.15..., ובעמ' 29 לפרוטוקול שורה 27: "לא שילמתי כספים במועד החתימה על ההסכם".

    

   התובע חאלד הצהיר בעמ' 29 לפרוטוקול מ-7.7.22 שורה 22: "התשלום השני בסך 120,000 ₪ שולם ב-30.7.15 – אני לא זוכר איפה הוא שולם".

    

   התובע חאלד שינה גירסתו בחקירה הנגדית והעיד בעמ' 74 לפרוטוקול שורות 22-25: "ש. התשלום השני 30.7 איפה נתת אותו? ת. במשרד. ש. איזה משרד? ת. מתווך".

    

סוף דבר:

1. התביעה להצהיר שהתובע הינו הבעלים של הדירה הידועה כגוש 6993 חלקה 68 תת חלקה 2], מכוח הסכם המכר שנערך ב-3.1.15 – נדחית.

    

2. לאור ההסכמה הדיונית בעמ' 20 לפרוטוקול מ-15.6.21 שורות 20-22, משנדחתה התביעה – ניתן בזה צו לסילוק יד התובע מהדירה. הצו יבוצע לא יאוחר מחלוף 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

    

3. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

    

   בפסיקת ההוצאות ניתן משקל להיקף העדים שהובאו, ולעלויות של מומחי ביהמ"ש [השמאי, והמומחית להשוואת כתבי יד].

    

    

    

    

    

   ניתן היום, כ"ב כסלו תשפ"ד, 05 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.