לטענת הנתבעת, בית העסק ברחוב יפה נופף בוטח על שם לידיה גואטה החל משנת 2012, עד ליום 31.1.15, כאשר הוגשו בגינו שלוש תביעות שונות, בתאריכים 23.7.12, 13.11.12 ו- 23.2.15, כאשר הכשרה שילמה בגין תביעות אלו סכום כולל של 430,910 ₪.
בית העסק בוטח על שם ש.ג.ל., החל מיום 1.4.15. ש.ג.ל. הוקמה ביום 31.12.14 (אותו יום בו הוקמה התובעת).
לטענת הנתבעת, בעת שש.ג.ל בוטחה בהכשרה, כבר אז מסרה להכשרה תשובות כוזבות, שעה שהשיבה, כי לא אירעו מקרי ביטוח לעסק בעת שהביטוח הועבר משם לידיה גואטה לשם ש.ג.ל..
20.הצדדים השלישיים, טענו כי אף להם לא הייתה כל כוונת מרמה או כוונה להסתיר מהנתבעת מידע הקשור לעברה של התובעת, לרבות האירוע מיום 17.5.15. אותו עבר ביטוחי, בגינו דחתה הנתבעת את הכיסוי הביטוחי, היה אירוע קטן ומינורי, מדובר באירוע שבמהלכו פרצה אש במנורה או בשנאים של השלט המותקן על הקיר החיצוני של בית העסק של התובעת. מתחת לשלט קיימת סככה. חומר חם טפטף על יריעת הברזנט של הסככה וגרם לפעירת חור בברזנט. בגין נזקי אירוע זה שולם לתובעת סך של 9,000 ₪, היות ומדובר באירוע קטן נשכח הוא מסוכן הביטוח, טובלי, בעת מילוי השאלון לטופס וכי מדובר בשגגה בלבד.
עוד ציין סוכן הביטוח בתצהירו, כי מניסיונו רב השנים בתחום הביטוח, הראל הייתה מתקשרת עם התובעת באותו חוזה ביטוח, אף אם הייתה מודעת לאותו אירוע מינורי טרם כריתת חוזה הביטוח. להוכחת דבריו, סמוך לדחיית דרישת התובעת לתגמולי ביטוח, פנה הסוכן לחב' הראל לקבלת הצעה לבטח עסק בעל מאפיינים הדומים לתובעת ולאחר שציין כי לפני 4-5 שנים נשרפה סככה מעל הכניסה לחנות והמבוטח תבע את חב' הביטוח וקיבל פיצוי של כאלפי שקלים, חב' הראל הסכימה לערוך ביטוח והציעה פרמיה זולה מזו ששילמה התובעת עבור הפוליסה שרכשה.
21.אחר בחינת טענות הצדדים בעניין, איני סבורה, כי ניתן מהשתלשלות האירועים ללמוד כוונת מרמה של התובעת.
כפי שהוכח, ביום 1.9.15 בוטח בית עסק ראשון של המשפחה בחברת הראל ולטענת התובעת וטובלי, כבר אז גמלה בלב המשפחה ההחלטה להעביר את הביטוחים לחברת ביטוח אחרת, עקב פערים משמעותיים במחיר (אציין, כי טובלי צירף לתצהירו עותק לבדיקה של הפוליסה, אך גם אם לא הוצאה פוליסה בסופו של דבר ביום 1.9.15, הדבר מעיד על המשא ומתן, כשבזמן הנפקת העותק כבר הוצא סקר מיגונים וההתקשרות בסופו של יום על הראל, בסופו של יום, בפוליסה הזולה משמעותית מזו של הכשרה).
אותו בית עסק, מסעדה, ממילא לא סבל מאירועי נזק קודמים ולפיכך, לא ניתן לומר לגביו, כי מדובר בהחלטה הנגועה בכוונת זדון כלשהו.
ויודגש, עובר ליום יום 1.9.15, אמנם אירע המקרה הביטוחי אצל התובעת, אך טרם אירע המקרה הביטוחי בש.ג.ל., כך שבאותו שלב לא ניתן לומר, כי עקב ריבוי אירועי ביטוח, ביקשה התובעת להעביר את פוליסות הביטוח לחברה אחרת.
22.הגב' דגנית ישראל מטעם הכשרה העידה מטעם הנתבעת, על מנת להעיד על התנהלות התובעת והחברות הקרובות לה בהכשרה.
בעת שזומנה הגב' ישראל לעדות, התבקשה הגב' ישראל להביא עמה את תיק הביטוח של התובעת.
וראה זה פלא, הגב' ישראל לא הביאה עמה רק את תיק הביטוח של התובעת, אלא מצאה מיוזמתה מקום להביא גם את תיק הביטוח של ש.ג.ל. וגם את תיק הביטוח של של לידיה גואטה, שכאמור, העסק היה על שמה טרם הקמת התובעת. העדה הסבירה זאת:
"יש לך פוליסה של א.ל.נ. שהוזמן בסקר של הגב' גואטה ו/או קויק מרקט, הסקר שייך לפוליסה ההיא, הכתובת היא של ש.ג.ל שלושתם ביחד, לשלושתם קוראים קוויק מרקט, אני לא עקבתי אחרי הקשרים אבל הכל קשור.
הכל נמצא באותו תיק וכנראה היתה התנהלות ביחד. למרות שמדובר באישיות משפטית נפרדת." (עמ' 52 לפרוטוקול).
מדבריה אלה של הגב' ישראל ניתן להסיק, כי לא היתה כל הסתרה בהכשרה של אירועים קודמים והגם ששונו פרטי הבעלים של העסקים, כל העסקים התנהלו תחת תיק ביטוח אחד, כשהגב' ישראל גם הסבירה, כי לצורך ביטוח של החברות נעשה שימוש בסקר שהיה בתקופתה של הגב' לידיה גואטה.
מכאן, קרסה גרסת הנתבעת, כי מעשי המרמה החלו כבר בתקופת הכשרה והיתה הונאה גם כלפי הכשרה ועניין לנו עם מי שלאורך כל הדרך נהגו בכוונת מרמה.
כפי שניתן לראות, תיק הביטוח התנהל בחברת הכשרה, כאשר העסקים אף היו מאוגדים בתיק אחד. כפי שהסבירה הגב' ישראל, זמן מה לפני חידוש הפוליסה יוצאת הצעת ביטוח מטעם הכשרה, כאשר בידי הכשרה מלוא המידע באשר לעבר הביטוחי וגם אם הלקוח מוסר בהצעת הביטוח מידע שגוי בנגע לעבר הביטוחי, הרי שהדברים כולם פרוסים בפני חברת הביטוח והיא יודעת על העבר הביטוחי. ככל שהדבר נוגע לעסקה של ש.ג.ל, הרי עוד טרם הקמת החברה, בוטח העסק על שם לידיה גואטה ואז התרחשו מקרי ביטוח, שהופיעו כולם בתיק הביטוח. גם סקר הסיכונים שנעשה בו שימוש לצורך ביטוח הנתבעת, הינו סקר סיכונים שנערך על שם לידיה גואטה ולא על שם התובעת, כך שכל המידע, לרבות מקרי ביטוח קודמים, היה בפני הכשרה, גם כאשר חידשה ביטוחים לבתי העסק.
ניתן להסיק לפיכך, שעה שהחלטה להעביר את ביטוח המסעדה להראל היתה משיקולים ענייניים בלבד, דהיינו הביטוח בהראל היה זול יותר, כי ההחלטה להעביר את כלל הביטוחים להראל היתה משיקול כולל לבטח את כלל העסקים באותה חברה ומשכך הועברו כלל העסקים להראל ואין מדובר בשיקול הנוגע להתייקרות הפרמיה עקב מקרי הביטוח, כשגם בעבר היו מקרי ביטוח בהכשרה ולמרות זאת, חידושי הביטוח נעשו בהכשרה, בלא שהוכח, כי נעשו בתוספת פרמיה.
23.בהקשר זה על העברת הפוליסות, אציין, כי הדמות הדומיננטית בהתנהלות מול סוכן הביטוח היתה חמיו של מנהל התובעת, מר ציון גואטה והתרשמתי מתוך דבריו של מר טולדנו, כי הגם שציין שהיה שותף בקבלת ההחלטות, הרי בסופו של דבר, הדברים נסגרו מול חמיו.
חמיו של התובע, הגם שנכח באולם בית המשפט במהלך הדיונים והתערב במהלך הדיון (גם כשלא היה צריך), לא הגיש תצהיר מטעמו.
על פניו, לו היה מוגש תצהירו של מר גואטה והוא היה נחקר על תצהירו, ניתן היה לקבל את המידע בכללותו ממקור ראשון.
למרות זאת, איני סבורה, כי בעובדה שמר גואטה לא נחקר, יש כדי לפגוע בתובעת (ועל פניו, לו היתה מעוניינת הנתבעת בכך, מר גואטה היה קם ומעיד בשמחה). התובעת מבחינתה, העידה את מנהלה, שהיה שותף בקבלת ההחלטות והעיד לגבי החתימה על הצעת הביטוח, בהיותו זה שחתם על הצעת הביטוח. באשר לתהליך קבלת ההחלטות, העיד ממילא מר טובלי, שעדותו בעניין זה, תאמה את עדותו של מנהל התובעת והבהירה את תהליך קבלת ההחלטות, שהחל ממילא טרם קרות מקרה הביטוח.
24.מקובלת עליי עמדתו של מר טובלי, כי לו היה מתבצע הביטוח בהכשרה, ניתן היה להתמקח עם הכשרה על שיעור הפרמיה עקב אירועים קודמים וממילא, השיקול הנקודתי של עריכת הפוליסה בהכשרה דווקא, אינו מתקיים, שעה שהתקבלה החלטה להעביר את כלל הביטוחים לחברה אחרת.
חיזוק לגרסת טובלי, כי לא התכוון לערוך את הפוליסה בהכשרה נמצא בעצם העובדה שהסוכנות אף לא ניסתה לנהל משא ומתן עם הכשרה באשר לשיעור פרמיית הביטוח ומייד פנתה להראל לשם ביצוע פוליסה.
25.ובאשר לשיעור הפרמיה, בהתאם להצעת הביטוח של הכשרה, ייקור הפרמיה היה בשיעור של כ- 62% מסך של 6,761 ₪ לסך 10,950.
על פניו, מדובר בהתייקרות משמעותית, שניתן להסיק ממנה כוונה להונות את חברת הביטוח בעת שהמבוטח לא הצהיר על עבר ביטוחי קודם, אך מתוך העדויות, ניתן ללמוד, כי זו אמנם היתה הצעת הביטוח, אך סביר להניח, כי בסופו של דבר הפוליסה היתה מתייקרת אך במעט ולשיטת מר טובלי, כלל לא היתה מתייקרת.
25.על מנת להוכיח טענתם בעניין זה, פנו הצדדים השלישיים בהצעה פיקטיבית לנתבעת, בבקשה לבטח בית עסק. לאחר שניתנה הצעת הביטוח, צויין על ידי הצדדים השלישיים, כי נשכח מהם, כי התקיים אירוע ביטוחי, שבגינו שולם סכום דומה לזה ששולם לתובעת בגין האירוע הביטוחי הקודם.
הנתבעת השיבה לסוכני הביטוח, כי ניתן יהיה לבטח באותה פרמיה.
הגב' ברזילי התייחסה לייקור הפרמיות בעדותה:
ש.אחרי שבדקת את הדברים לפני הדיון את יכולה להגיד כמה היתה עולה לו הפרמיה?
ת.לא, אמרתי, בין 25 ל- 30% ייקור.
ש.לא הייתם דוחים אותו.?
ת.בזמן אמת, אני יודעת שהוא תבע 52,000 ₪ ואישרו לו 25,000 ₪ בכינון.
הגב' דגנית ישראל נשאלה ביחס להתייקרות הפוליסה בשל העדר תביעות והשיבה כך (עמ' 48 לפרוטוקול):
"ש: כשלעסק יש ארוע נזק והוא מקבל תקבולי ביטוח, האם ברור לאותו סוכן אם הוא ירצה לחדש לשנה נוספת הפוליסה תתייקר בעקבות הארוע.
ת: כן.
ש: זה משהו ברור לכל הסוכנים, זה משהו בסיסי
ת: כן. יש גילום של הנחת העדר תביעות, עבר ביטוחי נקי. "
ב"כ צדדי ג' ביקש את התייחסותה של הגב' ישראל לשאלה, האם ייתכן כי למרות אירוע כדוגמה האירוע מיום 11.7.15, חב' ביטוח תעניק הנחה בתשלום והשיבה כך (עמ' 50-51):
"ש: תסכימי איתי שהמחיר הוא לא קדוש, ולפעמים מנהלים מו"מ ולעיתים המחיר ירד.
ת: אנחנו מנהלים מו"מ זה חלק מהעבודה שלנו.
ש: למעשה הסכום שננקב בפנייה ראשונה שלכם, זו הצעה ראשונה שלכם.
ת: נכון, לפעמים דנים בה ולפעמים לא, תלוי בנסיבות.
ש: אי אפשר לומר שזה הסכום שהפוליסה היתה נסגרת בו.
ת: יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. יכול להיות שהבנאדם מסכים יכול להיות שאנחנו היינו זזים. אין שום דבר קדוש בעולם.
לשאלת בית המשפט:
ש: כחלק מהשיקולים אתם בוחנים את איכות התביעות הקודמות.
ת: ברור, התנהלות של לקוח, אם הוא מטפל במיגונים, האם ההתנהלות שלו טובה. זה חלק מהשיקולים.
ש: אתן דוגמא את התיק שלנו, בתביעה קודמת, היה על שלט שקיבל קצר חשמלי, ושרפה את הסוכך ושולם כסף. ב"כ הנתבעת אמר שהתביעה היתה 52,000 ₪ ושולם 9,000 ₪, האם זו נחשבת תביעה קטנה ולא היה נזק או ארוע משמעותי ולוקחים זאת בחשבון.
ת: לוקחים זאת בחשבון, אני מניחה שאם היה ארוע יותר משמעותי, היו קובעים תנאים חדשים כמו סקר, ובמקרים מסויימים גם לא מחדשים לפעמים. האם מדובר בארוע חד פעמי. אני מדברת באופן כללי. במקרה זה היתה תביעה הוגשה על 50,000 ₪, ההפרשים של מה ששולם לבין מה שנתבע הם על פי מכלול השיקולים.
התשובה שלי ניתנת על יסוד של 25 שנה בתחום הביטוח, בכל מיני תפקידים, לרבות חתמת במשך הרבה מאוד שנים.
לשאלת בית המשפט:
ש: 40 אחוז זה סביר.
ת: קבע את זה מנהל החיתום הראשי, יש תכתובת בינו ובין החתמת. היום הוא לא עובד בהכשרה?
זה הוגש.
המשך:
ש: יכול להיות שחברת ביטוח שרוצה למשוך לקוח חדש,אומרים לה היה ארוע בעבר של מנורה שהתחממה שגרמה לשריפה או חור בסוכך בכניסה לחנות והיא מחליטה בכל זאת לבטח את הלקוח החדש באותם תנאים יכול להיות שזה קורה.
ת: יכול להיות.
ש: זה לא משהו זר
ת: ענף הביטוח הוא ענף תחרותי, בסופו של דבר רוצים לקוחות ולעשות פוליסות. בודקים את מכלול התנאים בתנאי שהם אכן מדווחים."
ב"כ התובעת שאל את הגב' ישראל שוב בעניין מתן הנחה למרות האירוע מיום 11.7.15 (עמ' 55 לפרוטוקול):
" ש: בענין שלנו אם סוכן הביטוח היה מנהל מו"מ, היה אומר אין סיכון והוא לא גדל, סך הכול מנורה התחממה ושרפה עשתה חור קטן זה לא עסק שרמת הסיכון השתנתה .
ת: חתם הראשי חשב שרמת הסיכון השתנתה ודרש פרמיה.
ש: מה את חושבת
ת: אני חושבת שאם היה חשמלאי וזה תוקן לא הייתי דורשת כזו תוספת אולי 20 , 30 אחוז. הוא היה צריך להוכיח שעשה פעולות. החתם מוציא הוראה ואז לקוח חוזר אליו , ואם יש סיבות להוריד או לא להוריד. או יש סיבות לעלות."
לעומת הגב' ישראל, העידה הגב' ברזילי, כי בהראל, לא נבחן היקף האירוע, אלא נבחן היקף התשלום לעומת הפרמיה ששולמה. כך למשל במקרה דנן, כאשר הפרמיה עומדת על סכום של כ- 6,500 ₪ ואילו הנזק הוא בהיקף של 9,000 ₪, הרי יוצא, כי חברת הביטוח הפסידה ולכן תייקר את הפרמיה.
למרות האמור, העידה הגב' ברזילי, כי ייקור הפוליסה יהיה בכ-20-30 אחוזים וכאמור, בהתאם לפניה המדומה שעשה סוכן הביטוח להראל, ניתן לראות, כי הדברים אינם חד משמעיים גם בהראל, בוודאי לא כאשר מדובר בלקוח חדש, שאז העבר הביטוחי, אם הוא מינורי נלקח בחשבון עוד פחות.
מר טובלי עצמו העיד, כי מבחינתו, גם ניתן היה לקבל פרמיה במחיר זהה, כאשר ישנו משקל לסוכן ולתיק הביטוח של הלקוח.
26.סבורתני, כי כאשר מדובר בקבוצה של לקוחות, כאשר כבר בבית העסק הראשון, המסעדה, הפערים בפרמיות היו משמעותיים, הרי שיש לקבל את עמדתו של סוכן הביטוח לעניין השיקולים באשר להעתקת בית העסק ואיני סבורה, כי מעצם הפנייה לחברת ביטוח אחרת, ללא ציון אירועים קודמים, ניתן להסיק במקרה דנן כוונת מרמה.
27.דומה, כי גם התנהלות הנתבעת מלמדת, כי לא סברה באמת ובתמים, כי התנהלות הסוכן היתה נגועה במעשה תרמית.
מעדותה של הגב' ישראל עולה, כי אם מתגלים ליקויים בעבודת הסוכן, חברת הביטוח מפסיקה לעבוד עמו ובוודאי אינה מגדילה את נפח העבודה עם הסוכן.
כן העידה הגב' ישראל בנוגע לתובעת (עמ' 54לפרוטוקול):
"ש: האם ידוע לך מתרשומת מתוך התיק או מעיון במסמכים בזמן אמת האם חברת הכשרה סברה כי כל הלקוחות האלה מרמים אותה.
ת: לא . גם ל אמרתי שמרמים ואני לא יודעת."
ובאשר להראל, מר יוסי לביא נשאל לגבי היקף עבודת הסוכנות עם חב' הראל :
"ש: מה מערכתה יחסים ביניכם ובין חברת הראל, אז היום.
ת: חברת הראל שאנחנו עובדים איתה גם בענף כללי, וגם חיים. עובדים איתם חזק.
ש: חברת הראל חושדת או טוענת בכתב הגנה חשד למרמה של הסוכנות ביחד עם התובעת, האם ידוע לך על טענה כזו.
ת: שמעתי לראשונה עכשיו מהתביעה. נהפוך הוא, לפני שבועיים היתה פגישה, לפני חצי שנה גם היתה פגישה, והם רק בוחנים איך אנחנו מגדלים תפוקה ואיך אנחנו עובדים איתם יותר, לכן הטענה נראית לי תמוהה."
מעדותם של הגב' ברזילי ושל החוקר מטעמה מר מצרפי, אף ניתן להסיק, כי הנתבעת אינה מטילה דופי בסוכן ומנסה לומר כי הוא אשם באירוע.
הגב' ברזילי נשאלה, האם היא יכולה להגיד כי סוכן הביטוח רימה את חברת הביטוח והשיבה: "אני לא יודעת להגיד." (עמ' 35 לפרוטקול).
אף החוקר מצרפי נשאל האם בתום חקירתך הגעת למסקנה שסוכן הביטוח ערך או הזמין את הביטוח מתוך כוונת מרמה לרמות את הנתבעת והשיב בשלילה.
28.אין ספק, כי התנהלותו של הסוכן במקרה דנן לא היתה נכונה, הסוכן לא בדק את תיק הביטוח על מנת לראות, כי תשובותיו נכונות.
הסוכן אף סמך על כך שסוקר שיגיע לבית העסק יבחן את סוגיית האירועים הקודמים ובכך תיחסך עבודתו.
טובלי העיד כאמור, כי כאשר מדובר בלקוח וותיק, הוא אינו מייחס חשיבות להצעת הביטוח והוא ממלא אותה כלאחר יד, תוך העתקתה מהצעה קודמת, כשלעומת זאת בלקוחות חדשים, הוא מקפיד על מילוי הצעת הביטוח.
דומה, כי בכך כשל טובלי. כפי שטובלי העיד, הוא עצמו אינו עוסק בטיפול בתביעות ביטוח קטנות ובעניין זה עוסקים פקידים אחרים במשרד. משכך, מר טובלי, מטבע הדברים לא זכר את מקרה הביטוח ועבודתו השגרתית, הביאה אותו לכך שלא מילא את הצעת הביטוח באופן ראוי ולאחר בדיקה של תיק הביטוח במשרדו, בדיקה פשוטה, בשים לב לכך שהמשרד ממוחשב. נוהל עבודה שאינו תקין, אך לא ניתן לומר, כי הוא נגוע בקנוניה עם המבוטח.
29.ואולם, שעה שמדובר בסוכן שלא נראה על פניו, כי מדובר במי שמנסה לקבל עבור לקוחותיו מחירים זולים, כנגד מסירת מידע כוזב ואף לא הוצג ולו מקרה אחד נוסף בעברו, המצביע על התנהלות בלתי תקינה, הרי שמדובר בסוכן שלכל היותר התרשל בתפקידו ומילא את הצעת הביטוח באופן שגוי, מבלי שהלקוח היה מעורב באמור והלקוח מבחינתו סמך על סוכן הביטוח בעיניים עצומות.
30.סבורתני, כי גם בסוגיית הסבירות, בלתי סביר בעיניי, כי סוכן ביטוח ייקח על עצמו באופן מכוון את האחריות לאירוע לפיו נמסרה למבטחת תשובה שאינה כנה.
שמו הטוב של סוכן הביטוח כלפי חברת ביטוח הוא חלק מכלי העבודה של הסוכן. סוכן אשר יוכר כסוכן רשלן, או כסוכן שאינו מוסר מידע אמתי, לא יקבל יחס מועדף מחברת הביטוח וחברת הביטוח תחשוש לעבוד אל מול אותו סוכן, שכן הוא לכשעצמו, במעשיו ובהתנהלותו, מעלה את רמת הסיכון של מבוטחיו. גם אם במקרה דנן מדובר בלקוח טוב של סוכן הביטוח, שהסוכן מנסה לקבל עבורו את המחיר המיטבי, אין כל סיבה שהסוכן ירמה עבור אותו לקוח. והלוא, גם אם אותו לקוח יפנה לסוכן אחר, לא יקבל מחיר מוזל מקום בו התרחש מקרה ביטוחי קודם וממילא אין לסוכן במקרה זה אינטרס כספי הנובע מהחשש שהלקוח יפנה לסוכן אחר.
דווקא העובדה שהלקוח עזב את הסוכן לאחר האירוע כאן ועבר לעבוד עם סוכן אחר מלמדת, כי הלקוח במקרה דנן כעס על המחדל של הסוכן, שהביא אותו בסופו של יום לכך שטרם קיבל פיצוי. לו מדובר היה בקנוניה, דומה, כי הלקוח, בהבינו את מחדלו הוא, לא היה מביע כעסו על הסוכן.
31.מסקנתי היא לפיכך, כי לא הוכח שהיתה קנוניה בין התובעת ובין סוכן הביטוח וסוכן הביטוח, שלקח על עצמו את האחריות למלא את הצעת הביטוח, כשל במילוי הטופס.
32.לפיכך טוענת התובעת, כי היות והמידע בדבר עברה הביטוחי היה בידי סוכן הביטוח , הרי שבהתאם לסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח , סוכן הביטוח הוא שלוח של הנתבעת וככזה די היה מבחינת התובעת בכך שהסוכן ידע על עברה הביטוחי על מנת שהדבר ייחשב כאילו הנתבעת יודעת על עברה הביטוחי של התובעת.
סעיף 33 לחוק חוזה ביטוח קובע כך:
"33. (א) לענין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולענין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב.
(ב) לענין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של ענין מהותי כידיעת המבטח."
בפסק הדין ת.א. (מחוזי י-ם) 75/87, טננבאום נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"מ תש"ן (3) 177, מיום 3.5.90 מציין כב' השופט פינקלמן, כי אם סוכן הביטוח ידע על עברו הביטוחי של המבוטח, די בכך כדי לומר שידיעתו של סוכן הביטוח הרי היא כידיעת המבטח, וזאת מכוחו של סעיף 33(ב) לחוק. עוד ציין השופט פינקלמן כי במידה והסוכן לא העביר מידע זה לידיעת חברת הביטוח, הרי אין לה לחברת הביטוח להלין אלא על הסוכן בלבד:
"8. מן הבחינה הפורמלית יש לקבוע כי המבטח, קרי: נתבעת מס. 2, ידעה על עברו הביטוחי של התובע. אני קובע זאת מכח סעיף 33 (ב) לחוק הביטוח (11). לעניין חובת הגילוי בכריתת חוזה ביטוח, כך קבע המחוקק, יראו את ידיעת סוכן הביטוח, לגבי העובדות הנכונות של עניין מהותי, כידיעת המבטח. אין חולק על כך, כי סוכן הביטוח, קרי: נתבעת מס. 1, ידעו על עברו הביטוחי של התובע. מה לי איפוא אם המבוטח גילה, או לא גילה למבטח את אותם "עניינים מהותיים", שנתבעת מס. 2 טוענת להם. די בכך, שהמבוטח גילה את כל אלה לסוכן הביטוח, וכאמור, ידיעתו שלו הרי היא כידיעת המבטח. לא על התובע (המבוטח) יכולה נתבעת מס. 2 להלין אלא על נתבעת מס' 1 בלבד."
33.במקרה דנן, אין חולק כי סוכן הביטוח כמי שטיפל בענייני ביטוחי התובעת תקופה ארוכה, ידע על אירוע השריפה מיום 11.7.15 ובהתאם לאמור בסעיף 33לחוק חוזה ביטוח תחשב הנתבעת כמי שידעה על עברה הביטוחי של התובעת ולכן הטענה כי התובעת הפרה את חובת הגילוי נדחית.
משמוחזקת הנתבעת כמי שידעה על עברה הביטוחי של התובעת, הרי שפוליסת הביטוח שהוצאה תקפה במלואה ביחס לתובעת ואף אין מקום לעשות שימוש בהוראות סעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח, שכן ההתקשרות עם המבוטח היתה על בסיס מידע שלכאורה היה בידי חברת הביטוח וממילא מחובת הנתבעת לפצות את התובעת בפיצוי מלא על פי הפוליסה.
הנזק:
34.המהנדס מטעם התובעת, בני עזר, העריך את נזקיה של התובעת כך:
הערכה הערכה עפ"י פוליסה
1. מלאי עסקי 375,996 ₪ 155,000 ₪
2. עלויות פינוי 5,000 ₪ 5,000 ₪
3. צמודי מבנה 210,340 ₪ 186,268 ₪
4.ציוד ומכונות ומכשירים 37,942 ₪ 37,942 ₪
5.דמי שכירות 3,091 ₪ 6,182 ₪ חודשיים.
שמאי מטעם הנתבעת, אמיר זליצקי, העריך הנזק כך:
תביעה ערך כינון ערך שיפוי
א. שיפורי מבנה 300,000 ₪ 186,268 ₪ 120,000 ₪.
ב. מכונות וציוד 100,000 ₪ 37,942 ₪ 28,000 ₪.
ג. מלאי 192,000 ₪ 160,000 ₪ 160,000 ₪.
ד. דמי שכירות 6,182 ₪ ---- -----
35.מר זליצקי הוסיף הערה בחוות דעתו בעניין דמי שכירות:
"נתבע סך של 6,182 ₪ עבור דמי שכירות, בהעדר חיסוי ביטוחי לאבדן דמי שכירות לא כללנו הוצאה זו."
לעניין שיפורי המבנה, הערכת השמאי זליצקי מבוססת על בדיקתו של מהנדס ושמאי מטעם גולדקלנק, כרמלי טריכטר בע"מ. המהנדס בחן שלוש הצעות מחיר לביצוע התיקונים והעריך את עלות התיקונים בהתאם להצעת המחיר הזולה יותר. כן הסביר, כי בנוגע לשיפורי המבנה הפחית חלק מההערכה, שכן מדובר בנזק למבנה עצמו. לעניין המלאי, ציין, כי הערכתו כוללת הערכה של מלאי הסיגריות שלא נפגע בשריפה.
לעניין המלאי העסקי, חרף האמור בחוות הדעת מטעמה, הנתבעת טענה כי התובעת לא הוכיחה את שיעורו של המלאי העסקי. התובעת צרפה מסמך מרואה החשבון שלה לעניין שיעור המלאי העסקי, אלא שרואה החשבון לא ערך חוות דעת בעניין ולא התייצב לעדות.
35.הנני סבורה, כי ככל שהדבר נוגע להיקף הנזק, הרי שהדברים נבחנו על ידי המומחים מטעם הצדדים. חוות דעתו של רואה החשבון לעניין המלאי העסקי, לא נערכה לצורך ההליך המשפטי כאן, אלא לצורך הצגתה בזמן אמת בפני השמאי מטעם הנתבעת. הדברים נבחנו על ידי השמאי ולא נדחו על ידי הנתבעת, אשר לא דחתה את התביעה בגין העלויות, אלא כיוון שסברה שהיא פטורה מלשלם עבור הנזק. משכך, שעה שמומחה הנתבעת אישר את הדברים והוגשה חוות דעתו לתיק בית המשפט, הרי שאם כופרת הנתבעת בחוות דעתו של המומחה מטעמה, היה עליה להביא ראיות שיש בהן כדי לסתור חוות דעתו זו והתובעת מבחינתה, מקום בו הנזק אינו שנוי במחלוקת, אינה צריכה להוכיח עוד את הנזק המוסכם.
36.אוסיף ואעיר בעניין, כי גם אין מחלוקת בין המומחים, כי הנזק למלאי גבוה יותר מזה שמצויין בחוות הדעת מטעם המומחים, היות ובוטח מלאי בסכום של 200,000 ₪ בלבד, בעוד שהמלאי שהיה בבית העסק עמד על כ- 375,000 ₪, כך שממילא המומחים לא ירדו לנבכי מכתבו של רואה החשבון, שעה שמדובר במלאי נמוך בהרבה מזה שבמכתבו, כאשר אין חולק כי המלאי נפגע באופן מוחלט, כדברי השמאי מטעם הנתבעת בחוות דעתו: "מלאי המזון הנמצא בחנות אינו ראוי למאכל ונפסל על ידי גורמים מתאימים במשרד הבריאות."
זאת ועוד, המומחים התייחסו לשווי הסיגריות שהיו בבית העסק. בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת נפלה טעות חשבונית, כך שהגם שהעריך את שווי הסיגריות (שלא ניזוקו) בעלות של 45,000 ₪, הרי שבחוות דעתו ציין שווי מלאי של 160,000 ש"ח במקום שווי מלאי של 155,000 ₪. למרות טעותו זו של המומחה, השמאי מטעם התובעת עמד על שווי מלאי בר פיצוי בשיעור של 155,000 ₪ ולא יותר.
37.בעניין צמודי מבנה בחנות, בעניין זה, מקובלת על התובעת בחוות הדעת ובסיכומיה ההפחתה אשר נעשתה על ידי השמאי מטעם הנתבעת.
בעניין דמי השכירות, הרי אלו אינם כלולים בפוליסה ואין לאשרם ואילו באשר לעלויות הפינוי, הרי שאלו מופיעים בפרק עלויות שיפוץ המבנה ואין מקום לחייבם לפיכך פעם נוספת.
ערכי כינון אל מול ערכי שיפוי:
38.התובעת בסיכומיה טוענת כי תיקנה את נזקי השריפה, אלא ששעה שהתביעה נדחתה על ידי הנתבעת, לא הועברו לשמאי מטעמה חשבוניות בדבר ביצוע התשלום ולכן נערכה חוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעת גם בערכי השיפוי. לולא נדחתה התביעה על ידי הנתבעת, היה השמאי מטעם הנתבעת משלים את חוות דעתו וקובע את ערך הפיצוי בערכי כינון. השמאי מטעם התובעת ביקר במקום וראה, כי התיקון אמנם בוצע ולכן, בשים לב לכך שלא היתה מחלוקת בין השמאים לעניין עלויו התיקון, לא דרש מהתובעת אסמכתאות לעניין עלויות התיקון וערך את חוות דעתו בערכי כינון בלבד.
הנתבעת טוענת כי משלא הוגשו אסמכתאות לתיקון הנזקים הפיצוי יינתן בערכי שיפוי בלבד וזאת בהתאם לאמור בפרק רביעי סעיף 5.4.3 לתנאיה הכללים של הפוליסה:
"5.4.3. כל עוד לא נשא המבוטח בפועל בהוצאות כינון כאמור, לא ישולמו תגמולי ביטוח בסכום העולה על אלה שהיו משלמים לפי חלק זה, ללא סעיף ערך כינון, והכל למען הסר ספק בכפוף לתנאים ולסייגים לסיכון ספציפי המבוטח (לעיל), לתנאים ולסייגים של פרק ראשון וחלק 1 א' ולמבוא הפוליסה."
39.ככלל, נזקו של המבוטח הינו הנזק שנגרם לרכושו, במצבו הוא. לכן, כאשר מדובר ברכוש ישן, השבת המצב לקדמותו הינה פיצוי שווי הרכוש, במצבו הוא. כאשר כוללת הפוליסה תשלום פיצוי לפי ערך כינון, משולם הפיצוי למבוטח לפי עלות השבת המצב לקדמותו, כך שאם ניזוק רכוש ישן ולא ניתן להחליפו בישן, ישולם פיצוי בהתאם לעלות השבת המצב לקדמותו בהתאם לעלות, גם אם יש בה בסופו של יום הטבת מצבו של המבוטח בבחינת ערך הציוד הניזוק.
בהתאם לפסיקה, ובהתאם ללשונה של הפוליסה, יש לשלם את הפיצוי בערך הכינון לאחר ביצוע הכינון בפועל (ע"א 191/80 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מלון דבורה בע"מ, פד"י לה(4) 714 (1981).
שעה שחוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת נעשתה לפני ביצוע הכינון ולא נעשתה אליו פנייה על מנת שישלים את חוות דעתו לפי הכינון בפועל, הרי שהנתבעת מבקשת לשלם את ערך השיפוי בלבד.
40.בהתאם לעדותו של המהנדס בני עזר, התובעת ביצעה את התיקונים בנכס. גם מר טובלי העיד בעניין זה וכך העיד מר טלדנו ובפועל, לאחר השלמת העבודות, חזרה התובעת להפעיל את בית העסק.
חוות דעתו של השמאי זליצקי נערכה לאחר שהביקור האחרון שלו בנכס היה ביום 10.5.16, ימים אחדים לאחר אירוע הנזק. לפי הסברו של מר זליצקי, היה אמור לפנות אליו טובלי ולהציג אסמכתאות הנוגעות לכינון, על מנת שיתקבל תשלום בערכי כינון. מר טובלי לא פנה אליו בעניין.
אלא, שיש ממש בטענת התובעת, כי שעה שנדחתה התביעה, כבר בחודש יוני 2016, המחלוקת כבר לא נגעה לסוגיית היקף הנזק, אלא לסוגיית החבות, כאשר לא היה מקום להמשיך ולברר את סוגיית הנזק.
41.לרוב ובהתאם לרצוי, הכינון מוכח באמצעות אסמכתאות דוגמת קבלת בדבר ביצוע העבודות, שיש בהן לשקף באופן הטוב ביותר את הכינון, אלא שאיני סבורה, כי מדובר בדרך אחת בלתה אין. פוליסת הביטוח אינה נוקבת בלשון לפיה הכינון הוא בכפוף להצגת אסמכתאות, אלא נוקבת בלשון לפיה הכינון ישולם לאחר שהמבוטח נשא בהוצאות הכינון.
איני סבורה למשל, כי תהא מניעה לשלם למבוטח פיצוי בערכי כינון בגין עבודות שביצע בעצמו, גם אם לא באמצעות גורם שלישי, שהרי, גם הוצאה עצמית, הוצאה היא.
סבורתני לפיכך, כי שעה שהמחלוקת בהליך דנן נסובה לסוגיות אחרות ולא התמקדה בשווי הכינון, וכאשר השמאי מטעם התובעת אישר, כי בוצע כינון בפועל, כי אין מניעה לשלם לתובעת את הפיצוי בערכי כינון ולא בערכי שיפוי, שעה שהוכח שהמצב הושב לקדמותו.
עוד אוסיף ואעיר, כי עיון בטיבן של העבודות שבוצעו וברכוש שהיה על התובעת לרכוש לשם הפעלת העסק מביא למסקנה, כי על מנת להביא את העסק לכלל עבודה, היה על התובעת לבצע את העבודות בפועל.
42.הנתבעת טוענת בעניין זה, כי ייתכן והעבודות בוצעו על ידי חמיו של מר טולדנו ולא על ידי התובעתעצמה.
טענה זו, אין לה על מה שתסמוך. גם אם מי שטיפל בפועל עבור התובעת בביצוע העבודות היה מר גואטה ואף אם הוא זה שמימן במימון ביניים את השיפוץ, אין בכך כדי לקבוע כי העבודות לא בוצעו וכי התובעת אינה צריכה לשאת בהן ביחסיה כלפי מר גואטה ולכן, לא מצאתי מקום לקחת טענה זו בחשבון.
43.סך הנזק עומד אפוא על הסך של 379,210 ₪ (לאחר הפחתת סכום של 5,000 ₪ מעלות המלאי).
אני מחייבת אפוא את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 379,210 ₪, בהתאם לחוות דעתו של השמאי זליצקי ובניכוי ההשתתפות העצמית בהתאם לפוליסה.
44.כן עותרת התובעת לחייב בעלות שכר טרחתו של השמאי. השמאי קבע את שכר טרחתו באחוז יחסי מסכום השומה וציין, כי השכר ייגבה לאחר אישור התביעה. קביעה זו של שכר מקובלת בשוק השמאות ולכן מצאתי מקום לאשרה (בהפחתת המע"מ, שעליו התובעת מזדכה על ידי הרשויות- 25,227 ₪.
עוד עותרת התובעת לחייב בעלות שכרו של רואה החשבון מטעמה.
עלות זו לא הוכחה ולכן אין מקום לאשרה.
עוד טוענת התובעת לפיצוי בגין הפרת חוזה הביטוח אך לא פרטה את נזקיה ולכן אין מקום לאשר נזקים אלו.
תביעת הנתבעת כלפי צדדי ג' – ההודעה לצד שלישי:
45.כפי שנקבע מעלה, נדחתה טענת הנתבעת, כי נרקמה קנוניה בין סוכן הביטוח ובין המבוטח.
מכאן, יש לדון בטענת הנתבעת, כי סוכן הביטוח התרשל במילוי תפקידו כלפיה
לטענת הנתבעת, לאור מחדליו של סוכן הביטוח וברשלנותו, שילמה למבוטח את מלוא תגמולי הביטוח, הגם שלא היתה צריכה לעשות כן ומשכך, על סוכן הביטוח לשפות את הנתבעת בגין כל התשלומים שתשלם למבוטח.
46.סבורתני והדבר עולה גם ממסקנתי מעלה, כי אכן סוכן הביטוח התרשל בתפקידו כלפי המבטחת.
מעדותו של טובלי עולה, כי כאשר מדובר בלקוחות וותיקים שלו, הוא אינו טורח לבדוק את העבר הביטוחי של הלקוחות ובמקרה הטוב, סומך על זכרונו. כאשר מדובר במבטח אשר ביטח את המבוטח בעבר, הסוכן סומך על בדיקתה של המבטחת ואילו במעבר לחברת ביטוח אחרת, במקרה הטוב, סומך הסוכן על כך שהסוקר, בעת שהוא מגיע לבצע סקר מיגונים, יברר גם בנוגע לאירועים קודמים.
מעדותו של טובלי עולה, כי הוא אינו מטפל באופן אישי בתביעות המבוטחים שהיקפם אינו גדול וכי עובדיו הם אלה המטפלים בתביעות הביטוח. מכאן, טובלי אף אינו יכול לסמוך על זכרונו באשר למקרי ביטוח קודמים ועליו לערוך בדיקה בעניין.
מעדותו של מר טובלי עולה, כי תיקי הלקוחות ממוחשבים, כך שבפועל בדיקה זו הינה בדיקה פשוטה ואף אינה כרוכה בחיפוש אחר תיקים.
47.סבורתני, כי שעה שטובלי מהווה שלוחה של המבטחת בנוגע למידע המצוי בידיו, הרי שחובת הזהירות של טובלי כלפי המבטחת, מחייבת, כי יערוך את הבדיקות המתאימות, בעת שהוא ממלא את הצעות הביטוח, שאם לא כן, לא יסמוך על זכרונו וידאג, כי המבוטח יהיה זה שישיב על השאלות שבהצעת הביטוח (וגם במקרה זה, מצופה, כי יערוך את הבדיקות המתאימות ולא יסמוך רק על זכרונו של המבוטח). השיטה בה פעל טובלי אינה רצויה ועלולה לגרום לתקלות, כפי שהתרחש במקרה דנן, ויש לומר לפיכך, כי טובלי הפר את חובת הזהירות כלפי המבטח בעת שלא ערך את הבדיקות שהיה עליו לבצע וסמך על זכרונו בלבד.
לפיכך, מצאתי מקום לקבוע, כי טובלי התרשל כלפי הנתבעת ועליו לפצות את הנתבעת בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מהפוליסה שנערכה.
48.בעניין היקף הנזק, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת.
לולא התרשל טובלי, הפוליסה היתה נערכת ולכל היותר, היתה הנתבעת גובה מהתובעת פרמיה בשיעור גבוה יותר.
ההפסד שנגרם לנתבעת כתוצאה ממחדליו של טובלי, הוא הפסד הפרמיה בלבד ולא תשלום תגמולי הביטוח, אותם היתה משלמת הנתבעת בכל מקרה, שעה שנקבע, כי המבוטח לא מסר מידע שגוי למבטחת וכי המידע השגוי לא הגיע לידיה בשל מחדלו של סוכן הביטוח בלבד.
49.יש להבחין, בין סוכן הביטוח ובין המבוטח לעניין היקף התשלום שחבה בו חברת הביטוח מקום בו נמסרה תשובה בלתי כנה.
שעה שמדובר במחדלו של המבוטח, קבע המחוקק, כי תוצאת אי הגילוי תהא תשלום מופחת, או אי תשלום במקרים מסויימים (גם כשאין כוונת מרמה, אך הוכח, כי המבטח לא היה מתקשר בחוזה ביטוח).
המחוקק, אשר ביקש לעודד את המבוטחים למסור מידע מלא ולא למסור מידע כלאחר יד, קבע מעין סנקציה מקום בו נמסר מידע שהוא לא אמיתי. הוראה דומה נקבעה בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, שעה שהמבוטח מוסר מידע שגוי בעת ניהול תביעתו, כאשר המחוקק ביקש לעודד נורמת גילוי מצדו של המבוטח.
מדובר בהוראות ספציפיות בחוק חוזה הביטוח והן חלות על מערכת היחסים שבין המבוטח ובין המבטח.
בעניינו של סוכן הביטוח, לא מתקיימת הוראה ספציפית כאמור ומתקיימים דיני הרשלנות הרגילים, כאשר על הסוכן לפצות את הנתבעת בגין הנזק שגרם לה ולא מעבר לכך, כאשר דיני הרשלנות אינם מבקשים להעניש את המעוול, אלא להעמיד את הנפגע במצבו אלמלא מעשה העוולה.
50.כיוון שהנתבעת ממילא היתה מבטחת את המבוטח במקרה דנן, הרי שהנזק שנגרם לה הוא אבדן הפרמיה בלבד ולא מעבר לכך.
לו היה מדובר במקרה בו לא היתה הנתבעת מבטחת את המבוטח לו היה נמסר לה מידע מלא, הרי שנזקה, בעת ששילמה למבוטח הוא מלוא תגמולי הביטוח ובמקרה זה, על הסוכן לשפות את חברת הביטוח במלוא הפרמיות, אך אין מדובר במקרה האמור, שכן כאן היתה הנתבעת מקימה פוליסה, רק במחיר גבוה יותר ולכן, על הסוכן לפצות את הנתבעת בשיעור נזקיה, שהם כגובה הפרש הפרמיה שהיתה מקבלת.
51.הנני סבורה, כי גם במישור הנורמטיבי, קביעה זו והאבחנה שבין סוכני הביטוח ובין המבוטחים בתוצאת התרשלותם, לא תביא סוכני ביטוח למסור מידע לא אמתי לחברת הביטוח, כאשר הם יודעים, כי הנזק שייגרם בסופו של יום יום הוא הפרש הפרמיה בלבד.
סוכן הביטוח עובד מול חברות הביטוח באופן יומיומי. סוכן רשלן הוא סוכן שחברות ביטוח תסרבנה לעבוד עמו וממילא הדבר יביא לפגיעה בסוכן הביטוח, לו יפעל באופן שוטף, בין במכוון ובין בשוגג, להעלים מידע מחברת הביטוח. מכאן, לסוכן הביטוח יש אינטרס למסור לחברת הביטוח את המידע האמתי ובמקרה של רשלנות, יישא בנזק שנגרם. מבוטח לעומת זאת, כאשר אצלו מדובר בפוליסה אחת, נושא במלוא הנזק והשלכותיו, על מקרה ביטוחי אחד.
52.הצדדים חלוקים ביניהם באשר לתוספת הפרמיה שהיתה משלמת התובעת עבור עריכת הפוליסה. בעוד שנציגות חברות הביטוח ביקשו להעמיד ההפרש על בין 20% ל- 30%, הגם שבהצעה המקורית של הכשרה דובר על פער של כ- 60%, ציין מר טובלי, כי יכול היה לקבל פרמיה זהה לקודמתה ואף תמך טענתו זו בפוליסה פיקטיבית שהקים.
בשים לב לכך שבאותה פוליסה פיקטיבית ציין טובלי, כי המקרה הביטוחי הקודם היה מספר שנים קודם לעריכת הפוליסה ובשים לב לכך שלא הציג אסמכתאות נוספות להוכחת טענתו ממקרים דומים, ובשים לב לכך שגם על פי עדותו וגם על פי עדות נציגות חברות הביטוח, הדבר יכול להשתנות ונתון למשא ומתן, מצאתי מקום לקבוע, כי ייקור הפוליסה, לו היה נמסר המידע המלא, היה בשיעור של 25% לעומת הפרמיה ששולמה.
בפועל שולמה פרמיה בשיעור של 6,779 ₪, כך שעל טובלי לשלם לנתבעת את הפרש הפרימה בשיעור של 1,695 ₪.
סוף דבר:
53.סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 404,437 ₪.
כן אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת, לרבות אגרות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 45,000 ₪.
ההודעה לצד שלישי מתקבלת באופן חלקי.
אני מחייבת את הצדדים השלישיים לשלם לנתבעת את הסך של 1,695 ₪.
בנסיבות העניין ונוכח שיעורו של הסכום שנפסק, שיש בו יותר משום קבלת עמדת הצד השלישי לעומת קבלת עמדת שולחת ההודעה, אין צו בדבר הוצאות במסגרת ההודעה לצד שלישי.
ניתן היום, י"ד אב תש"פ, 04 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.
