א' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

השופטת ע' ברון:

1. הסוגיה הדורשת הכרעה בענייננו, היא סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) של המוסד לביטוח לאומי (להלן: ועדת העררים או הוועדה), לדרוש מהמל"ל לערוך מעקב סמוי אחר נפגע המתדיין לפניה. יובהר, העותר אינו חולק על סמכותה הכללית של הוועדה לדרוש מהמוסד לביטוח לאומי (לעיל ולהלן: המל"ל) לערוך חקירה בעניינו של מי שמתדיין לפני הוועדה – ואולם זאת, כל עוד מדובר בחקירה גלויה. לגישת העותר, הוועדה לא היתה רשאית להורות לערוך מעקב סמוי אחריו, ללא ידיעתו, ותוך הסתרת פרוטוקול הדיון בוועדה עד לאחר ביצוע המעקב. העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 30.6.2014, שדן בתוקפה של החלטה שניתנה על ידי ועדת העררים, ובה הורתה על מעקב סמוי אחר העותר.

רקע עובדתי

2. העותר, יליד שנת 1974, נפגע ביום 12.1.2009 בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. כתוצאה מהתאונה סבל העותר מחבלה בצוואר ובכתף שמאל. במשך כחודש לאחר התאונה קיבל העותר מהמל"ל דמי פגיעה, ולאחר מכן הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. תחילה נקבעו לו אחוזי נכות זמנית; אך ביום 22.4.2010 התכנסה בשנית הוועדה הרפואית בדרגה ראשונה, לבחון את מצבו – והחלטתה היתה כי לא נותרה לו נכות כתוצאה מהתאונה. העותר הגיש ערר על ההחלטה לוועדת העררים, שנדחה; ולאחר מכן הגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (להלן: בית הדין האזורי), שנדחה אף הוא. בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי) התקבלה, ולאחר דיון בערעור נקבע כי עניינו של העותר יוחזר לוועדת העררים – על מנת שתבדוק אם הוא זכאי לאחוזי נכות בגין פגיעה עצבית המתבטאת בשיתוק חלקי בירך שמאל.

ביום 3.10.2011 קבעה ועדת העררים לעותר נכות קבועה בשיעור 5% בשל הפרעת תחושה בירך שמאל; ערעור שהגיש העותר על החלטה זו לבית הדין האזורי נמחק. ביום 5.12.2011 הגיש העותר תביעה למל"ל לדיון מחדש בדרגת נכותו, בטענה כי חלה החמרה בתפקוד ובתנועתיות צווארו. הוועדה הרפואית בדרגה ראשונה שדנה בתביעה קבעה כי לא חלה החמרת מצב, ועם זאת הוסיפה לעותר אחוזי נכות בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי אחר (פציעת שרירי כתף שמאל) – כך שהנכות הקבועה המשוקללת הועמדה על 14.5%. בפרוטוקול הוועדה צוין כי "הבדיקה מאוד מוגבלת עקב אי שיתוף פעולה של התובע (העותר-ע'ב') במיוחד בבדיקת צוואר שהתנגד לכל ניסיון תנועה." העותר הגיש ערר גם על החלטה זו, ובדיון שנערך לפני ועדת העררים ביום 4.4.2012 נערכה לו בדיקה אורתופדית נוספת. בפרוטוקול ועדת העררים צוינו הדברים הבאים:

"בבדיקה אורתופדית: בצוואר בעת ישיבתו בפני חברי הוועדה לא הזיז כלל את הצוואר והיה בתנוחה קפואה. בבדיקת ע"ש (עמוד שדרה-ע'ב') צווארי באופן אקטיבי צידוד 45 מעלות, הטיות צדדיות 15 מעלות כל צד, מגיע עם הסנטר עד 3 ס"מ מעצם החזה, אקסטנציה 40 מעלות. בבדיקה בשכיבה כשהראש מוחזק מחוץ למיטת הבדיקה התקבלו תנועות צוואר טובות בהרבה מאלו אותם הדגים בישיבה על מיטת הבדיקה. צידוד 60 מעלות, הטיות צדדיות 45 מעלות, מתנגד לאקסטנציה או לפלקסיה." (ההדגשה שלי-ע'ב'). 

                  בסיכום הפרוטוקול ביקשה ועדת העררים כי ייערך לעותר צילום רנטגן, והוסיפה וציינה כי "לאור הפער בין שתי הבדיקות שבוצעו לע"ש צווארי כפי שמתואר בסעיף 21, מבקשת הוועדה ביצוע צילום וידאו בסביבתו הטבעית שידגים את תנועות הצוואר בסביבתו הטבעית". באחרית הדברים קבעה הוועדה כי הפרוטוקול יימסר לידי העותר רק "לאחר ביצוע צילום הווידאו."

3. ביום 24.7.2012 נשלחה לעותר בדואר רשום הודעה, שלפיה בהתאם להחלטת ועדת העררים הוא צולם בווידאו על ידי המל"ל; וצורף העתק הצילום על גבי דיסק DVD. בהמשך לכך, ביום 22.8.2012 התכנסה שוב ועדת העררים, צפתה בצילומי הווידאו, וניתנה לעותר ולבא כוחו הזדמנות להתייחס לצילומים. בפרוטוקול הוועדה צוינו, בין היתר, הדברים הבאים:

"הוועדה צפתה בשני סרטי הווידאו והתרשמה כי תנועות עמש' (עמוד שדרה-ע.ב.) הצווארי חופשיות ותנועתיות בטווחים הנורמליים של עמש'. הוועדה חוזרת ומציינת כי בבדיקתו ב-4.4.2012 התובע לא הזיז כלל את עמש' לפי בקשה ובניסיון להזיזו בכדי לבדוק את תנועות עמש' וזאת כאשר ישב על מיטת הבדיקה, ואילו בשכיבה כאשר הראש היה מחוץ למיטת הבדיקה הוא מוחזק בידי הבודק התקבלו תנועות טובות בהרבה מאלו אותן איפשר בעת בדיקתו בישיבה."