בתחום הנפשי מונה ד"ר כמאל פרחאת (להלן: "ד''ר פרחאת") אשר קבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 15% לתקופה מיום 19.8.10 ועד ליום 30.11.11 בגין הפרעה הסתגלותית, חרדתית, דיכאונית בהתאם לסע' 34(ב)(2-3) לתקנות המל''ל וכן נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין הפרעת הסתגלות דיכאונית חרדתית כתגובה למצבו הרפואי, גופני ותפקודי עם סימפטומים פוסט טראומתיים זעירים וממוקדים, וזאת בהתאם לסע' 34(ב)(1-2) לתקנות המל''ל.
יוצא אפוא, כי בהתאם לחוו''ד מומחי בית המשפט – פרופ' סודרי ו-ד''ר פרחאת – בעקבות אירוע התאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור משוקלל של 8.3%.
6.כן הגישו בעלי הדין חוות דעת נוגדות בתחום הבטיחות בעבודה. בנדון, מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של מר אשר אסבן (להלן: "אסבן") ומטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של מר סעדי סלים (להלן: "סעדי").
7.בעקבות התאונה פנה התובע למוסד לביטוח לאומי אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לו נכות זמנית וצמיתה, כלהלן: לתקופה מיום 19.11.10 ועד ליום 31.3.11 נכות בשיעור של 100% (לאחר הפעלת תקנה 18), לתקופה מיום 1.4.11 ועד ליום 8.8.11 נכות בשיעור של 41%, לתקופה מיום 9.8.11 ועד ליום 31.12.11 נכות בשיעור של 21% והחל מיום 1.1.12 נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 14.92%.
לאור הקביעות לעיל, התובע קיבל מהמל"ל תגמולים בסכום כולל של 98,419 ₪ נומנלית.
8.במסגרת הדיון בתביעה הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע והוא נחקר בבית המשפט. מנגד, הנתבעות לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא הזמינו עדים מטעמם, זאת למעט המומחה בתחום הבטיחות, מר סלים, אשר נחקר בבית המשפט על חוות דעתו.
יובהר כי יתר המומחים מטעם הצדדים כמו גם מומחי בית המשפט – פרופ' סודרי ו-ד''ר פרחאת - לא הוזמנו למתן עדות במשפט.
טענות הצדדים בתמצית:
9.לטענת התובע, השקים הונחו בשתי שורות צמודות במחסן נתבעת 1. לאורך השורה הראשונה הונחו השקים "בקומה אחת" בעוד כי בשורה שמאחוריה השקים הונחו האחד על השני בשתי קומות. במועד התאונה התובע הבחין כי בשק המכיל גרעיני חיטה ומונח בשורה העליונה השרוול אינו קשור, הוא הודיע על כך לנציג נתבעת 1 שנכח במקום, והאחרון ביקש ממנו לקשור אותו. לצורך כך התובע עלה על שק סמוך בשורה הראשונה אך לא הצליח להגיע לשרוול השק הפתוח ולקשור אותו, ועל-כן הוא טיפס עליו וקשר אותו. במהלך הירידה, התובע איבד שיווי משקל, נפל, נפגע והוא איבד הכרה והתעורר בבית החולים אליו הובהל לקבלת טיפול רפואי.
התובע טען כי הוא נפל מגובה העולה על 2 מ', כי נתבעת 1 לא הדריכה אותו בביצוע העבודה אשר במהלכה אירעה התאונה או בביצוע עבודה בגובה וכן לא סיפקה לו ציוד ואמצעים כלשהם לביצוע עבודה כאמור, זאת בניגוד לסע' 5 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תתשט''ז- 2007. התובע מפנה לכך כי המומחה מטעמו בתחום הבטיחות, מר אסבן, לא נחקר על חוות דעתו ולפיכך ממצאיו בנדון לא הופרכו, כאשר מנגד מומחה הנתבעות בתחום הבטיחות, מר סעדי, הסתמך בחוות דעתו על גרסה עובדתית לא נכונה ובחקירתו בבית המשפט ממצאיו הופרכו.
לעניין נזקיו בעקבות התאונה, התובע מבקש לסטות מקביעות מומחי בית המשפט הן בתחום האורתופדי והן בתחום הנפשי ומוסיף וטוען כי נכותו התפקודית בעקבות התאונה גבוהה באופן משמעותי מהנכות הרפואית שנקבעה בחוות דעתם.
10.הנתבעות מפנות לכך כי בתצהיר עדותו הראשית הציג התובע גרסה סתמית וכללית ביחס לנסיבות אירוע התאונה, לפיה "ביום 19.8.10 נפלתי מגובה במהלך יום עבודה" ולטענתן זו הגרסה היחידה העומדת להכרעה בפני בית המשפט והרי גרסה זו אינה מבססת כל חבות כנגדן. בנדון הנתבעות מבקשות להתעלם מתשובות התובע בחקירתו לשאלות בית המשפט, בהן הוא פירט את נסיבות התאונה, מהטעם כי דבריו לא פורטו בתצהיר עדותו הראשית, כי בבדיקתו על ידי מומחי בית המשפט, פרופ' סודרי ו-ד''ר פרחאת, הוא לא זכר את אותן נסיבות ובחקירתו הנגדית בבית המשפט הוא העיד כי אינו יודע לספר מדוע נפל בעת התאונה.
הוסיפו הנתבעות וטענו כי גרסת התובע כאילו היה עליו לקשור את השק ממנו נפל כדי למנוע גלישת תכולתו, אינה הגיונית שכן לו אמת בפיו, אזי ממילא לא ניתן היה להרים ולהניח אותו במחסן עובר לתאונה. מכל מקום, כך לטענת הנתבעות, התובע יכול היה לקשור את השק באמצעות שימוש בסולם שהיה במקום ומשלא עשה זאת, הוא הסתכן מרצון באופן הפוטר את הנתבעות מכל חבות, ולחילופין מטיל על התובע אשם תורם בשיעור משמעותי של 80%. כן טענו הנתבעות כי במהלך עבודתו אצל נתבעת 1, התובע עבר הדרכות בטיחות וכי אין לקבל את חוות דעתו של מומחה הבטיחות מטעמו, מר אסבן, מהטעם כי היא מבוססת על גרסה עובדתית שלא נטענה במשפט.
הנתבעות מבקשות לקבל את ממצאי מומחי בית המשפט – פרופ' סודרי ו-ד''ר פרחאת - לעניין הנכות שנותרה לתובע בעקבות התאונה והן חולקות על טענותיו ביחס לגובה הנזק וטוענות כי התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל אשר קיבל בעקבות התאונה.
דיון:
11.אמנם נכון, מצופה היה כי התובע יפרט במסגרת תצהיר עדותו הראשית גרסה מלאה ביחס לנסיבות התאונה ולא להסתפק בהעלאת גרסה סתמית וכללית, כבמקרה דנן, לפיה: "ביום 19.8.10 נפלתי מגובה במהלך יום עבודה". על אף זאת, טענת הנתבעות כאילו הגרסה היחידה העומדת להכרעה בפני בית המשפט, היא הגרסה שעלתה בתצהיר התובע, ובקשתה להתעלם מתשובות התובע לשאלות בית המשפט ביחס לנסיבות התאונה, דינן להידחות מכל וכל.
12.כחלק ממוצגיו במשפט, הגיש התובע טופס בל/250 של המוסד לביטוח לאומי, עליו מתנוססת חתימה וחותמת של נתבעת 1. והנה, במוצג הנ"ל, תחת הכותרת "תיאור התאונה", נרשם כדלקמן: "העובד עלה לקשור שק והחליק נפל על הפנים...", תיאור התואם את גרסת התובע במשפט. ודוק, אין במוצג הנ''ל כל הערה או הסתייגות של נתבעת 1, כגון "לדבריו", "לפי גרסתו" וכדו', ללמדך כי בזמן אמת נתבעת 1 לא חלקה על גרסת התובע ביחס לנסיבות אירוע התאונה.
לא נעלמה מעיניי העובדה כי בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה בתביעה, ב"כ הנתבעות התנגד להגשת המוצג לעיל לעניין אמיתות תוכנו, וזאת מהטעם כי הוא לא הוגש באמצעות עורכו. דא עקא, התנגדות זו אינה משכנעת בעיניי, שכן, על פניו נראה כי מדובר במסמך של נתבעת 1 עצמה ומן הסתם הנתבעות לא הופתעו ממנו, מה גם והוא צורף לתיק המוצגים מטעם התובע אשר הוגש לבית המשפט והומצא לנתבעות מבעוד מועד. לא זאת אלא זאת, הנתבעות לא העלו כל טענה כנגד תוכן המסמך וגם הן הגישו כחלק מראיותיהן תיעוד מהתיק הרפואי של התובע, מוצג נ/2, שלא באמצעות עורכו.
13.חיזוק לגרסת התובע ביחס לנסיבות אירוע התאונה, מצאתי בכל אלה;
א.בחקירתו הנגדית ובתשובה לשאלות בית המשפט, העיד התובע, באומרו;
"ש.לביהמ"ש- אמרת שאתה לא זוכר איך נפלת, אני רוצה שתספר את כל מה שאתה זוכר על התאונה הזאת מאז שאתה פנית לעשות את העבודה ועד לרגע שקרתה התאונה.
..........
ת.בשעה 15:40 בערך חזרתי עם השופל למחסן, כשהייתי בקבינה הבחנתי בשק אחד פתוח, ירדתי לבחור שהיה שם ואמרתי לו שהם שכחו שק אחד פתוח, ואז הוא אמר לי אם ראית אותו לך תקשור אותו. השק שהיה פתוח היה בקומה שניה, זה שקים שמכילים גרעינים של חיטה בפנים, הייתה שורה אחת של שקים מקדימה, מאחוריה עוד שורה, ומעל השורה האחורית הייתה עוד קומה אחת של שקים. אני עליתי לשורה הראשונה וניסיתי לקשור את השק אבל לא הצלחתי, עליתי עוד פעם לשורה שנייה, לא הצלחתי למשוך את השרוול מלמעלה אז עליתי מעל לשק השני, קשרתי אותו וכשעמדתי שם רציתי לרדת, ואז אני לא יודע מה קרה בדיוק, או שנתפסה לי הרגל אבל מאותו רגע אני לא זוכר כלום ונפלתי למטה.
ש.לביהמ''ש – כשאתה אומר שרצית לקשור את השק, מה הכוונה? לקשור מה במה?
ת.השרוול למעלה היה פתוח.
ש.לביהמ''ש- איך אתם קושרים אותו?
ת.יש שני חוטים ואנחנו עושים בהם 'חניקה'"(שם, עמ' 24-25 החל משורה 29 לפרוטוקול הדיון).
עדות התובע לעיל הותירה עליי רושם אמין והיא משתלבת עם גרסתו החלקית בתצהיר עדותו הראשית ובטופס בל/250, כמצוטט לעיל.
בנדון יובהר כי אין ממש בטענת הנתבעות כאילו התגלתה סתירה בין גרסת התובע שנמסרה למומחי בהמ"ש – פרופ' סודרי וד"ר פרחאת – ועדותו במשפט, לפיהן הוא לא זכר חלק מנסיבות האירוע, לבין תשובותיו לשאלות בהמ''ש, כמצוטט לעיל. משתי חוות הדעת של מומחי בהמ"ש עולה כי התובע מסר להם כי הוא נפל מגובה (לד"ר פרחאת הוא אף מסר כי הוא נפל מעל שק חיטה), אולם הוא לא ידע לפרט את סיבת הנפילה ולא זכר את האירועים שהיו לאחריה. והנה, גם בחקירתו בבית המשפט מסר התובע עדות דומה באומרו "אחרי שאיבדתי הכרה לא זכרתי כלום, הייתי במיון אחרי סיטי, אני לא זוכר באיזה צורה אני נפלתי" (שם, עמ' 21 שורה 10 לפרוטוקול הדיון).
ב.הנתבעות, וטעמיהן עמן, בחרו לא להגיש תצהיר עדות ראשית של מי מנציגיהן (או להציג גרסה נגדית ביחס לנסיבות התאונה). התנהלות זו אומרת דרשני ומקימה את החזקה הקבועה בהלכה הפסוקה, לפיה, לו הוזמנו עדים מטעם הנתבעות, עדותם הייתה תומכת בגרסת התובע.
ג.מומחה הבטיחות מטעם התובע, מר אסבן, ביקר במחסן נתבעת 1 ובחוות דעתו, מוצג ת/2, נכללו תמונות השקים במחסן. והנה, סידור השקים כעולה מאותן תמונות תואם לתיאור שמסר התובע בחקירתו בבית המשפט.
14.טענת התובע כאילו הוא נפל מגובה העולה על 2 מ', לא הוכחה כדבעי ואין לקבלה.
בחוות דעת מומחה בהמ''ש, ד"ר פרחאת, תיאר המומחה את נסיבות האירוע מפי התובע, כלהלן: "מדברי הנבדק:... במהלך עבודתי ובהיותי בגובה של כ-1.70 מעל שק חיטה, מעדתי למטה..." (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.). התובע מסר גרסה דומה לפרופ' סודרי כדלקמן: "בתאריך 19.8.10 מר א' ע' נפל לדבריו במהלך עבודתו מגובה של כ- 1.70 מ'...". יודגש כי התובע לא נתן כל הסבר ולא העלה כל טענה או הסתייגות לאמור בחוות דעת מומחי בית המשפט, כמצוטט לעיל.
כמו כן, בסעיף 5 לסיכומיו טען התובע כי הוא נפל "מגובה של כ-2 מטרים ונחבל בגופו" והרי נוסח זה אינו שולל את האפשרות כי הנפילה היתה מגובה הנמוך מ-2 מ', בוודאי ובוודאי אין בו טיעון פוזיטיבי כאילו הנפילה היתה מגובה העולה על 2 מ'.
משנדחתה טענת התובע כאילו הוא נפל מגובה העולה על 2 מ', אזי אין לקבל קביעתו ההפוכה של המומחה מטעמו, מר אסבן, כמו גם הטענה בדבר תחולת תק' 5 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשט''ז-2007, ואשר עניינה בעבודות המבוצעות בגובה העולה על 2 מ'.
15.לאור האמור לעיל, אני מקבל את גרסת התובע ביחס לנסיבות אירוע התאונה, זאת למעט הטענה כאילו הוא נפל מגובה העולה על 2 מ'.
16.בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, על המעביד מוטלת חובה להדריך את עובדיו בביצוע העבודה בשיטות בטוחות, ולספק להם את הכלים והציוד הנדרש לצורך כך. בנדון נפסק ב-ע''א 9073/09 אסותא מרכזים רפואיים בע''מ נ. שרף (פורסם בנבו), כדלקמן:
''אין חולק כי מעביד חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדו, והדברים הם מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה ..... במסגרת חובת הזהירות המושגית של המעביד כלפי עובדו עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים''(שם, פסקה 9 לפסק הדין).
כמו כן, בסע' 2-3 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט – 1999, נקבע כדלקמן:
"2.מחזיק במקום עבודה ימסור לעובד במקום העבודה מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום, ובפרט בדבר הסיכונים הקיימים בתחנת העבודה שבה מועסק העובד, וכן ימסור לו הוראות עדכניות לשימוש, להפעלה ולתחזוקה בטוחים של ציוד, של חומר ושל תהליכי עבודה במקום.
3.(א) מחזיק במקום עבודה יקיים הדרכה בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם (להלן - הדרכה) , באמצעות בעל מקצוע מתאים ויוודא שכל עובד הבין את הסיכונים והוא בקיא דיו בנושאי ההדרכה, בהתאם לתפקידו ולסיכונים שלהם הוא חשוף; מחזיק במקום עבודה יחזור ויקיים הדרכה כאמור, בהתאם לצורכי העובדים ולפחות אחת לשנה.
(ב) מחזיק במקום עבודה ינקוט אמצעים כדי לוודא שההדרכה שניתנה לעובדים הובנה על ידם כראוי וכי הם פועלים על פיה".
כן נקבע בתק' 9 לתקנות הנ"ל כי על המעביד לנהל פנקס הדרכה בו ירשום שמות העובדים שהשתתפו בהדרכה, מועד מתן ההדרכה, סוג ונושא ההדרכה, ועוד.
מן הכלל אל הפרט.
17.טענת הנתבעות כי התובע הודרך בביצוע העבודה נתמכת ב"טופס רישום הדרכה", מוצג נ/3, בחתימת התובע ממנו עולה כי ההדרכה ניתנה ביום 6.11.09 באמצעות המוסד לבטיחות וגיהות. דא עקא, לא הוברר מה היה תוכן ההדרכה ומידת הרלוונטיות שלה לנסיבות התאונה, אם בכלל, מה גם וכעולה מאותו מוצג ההדרכה ארכה רק שעתיים. זאת ועוד, הנתבעות, ומטעמים השמורים עמן, נמנעו מהצגת פנקס ההדרכות בו ניתן היה לעמוד על תוכן אותה הדרכה וכן על טענה סתמית וכללית שעלתה בחוות דעתו של מר סעדי כאילו במהלך עבודתו אצל נתבעת 1 "התובע נכח בהדרכות רבות", טענה שלא נתמכה בכל ראייה.
לאור האמור לעיל, אני קובע כי נתבעת 1 הפרה את החובה המוטלת עליה להדריך את התובע בביצוע העבודה בשיטה בטוחה ולא הדריכה אותו בביצוע קשירת שקים בנסיבות בהן אירעה התאונה.
18.בסיכומיהן טענו הנתבעות כאילו התובע יכול היה להשתמש בסולם שהיה במקום על מנת להגיע לשק ממנו נפל ולקשור אותו בבטחה. דא עקא, בהעדר כל תצהיר או ראייה מטעם הנתבעות כאילו לתובע סופק סולם כאמור, או כי הוא הודרך להשתמש בו כדי לקשור את השק ממנו נפל, אין לקבל את טענתן בנדון. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית העיד התובע לעניין הציוד שהיה במחסן נתבעת 1, באומרו;
"ש.מה יש במחסן מבחינת ציוד?
ת.זהו, מלגזה.
ש.אין שום דבר חוץ ממלגזות?
ת.מלגזות ומיכל של המילוי.
ש.היה צריך להיות עוד משהו במחסן?
ת.זה מה שהיה" (שם, עמ' 26, שורה 28 לפרוטוקול הדיון).
הנה אם כן, מעדות התובע עולה כי לא סופק לו סולם על מנת להגיע לשק ממנו נפל.
10.לחומרת התנהלותה של נתבעת 1 משנה תוקף במקרה דנן, וזאת לאור העובדה כי עמידה על שק המכיל גרעיני חיטה אינה יציבה בשל תנועת גרעיני החיטה תחת כובד משקל גופו של מי שעומד עליו. לפיכך, סיכון הנפילה לאדם העומד על שק כאמור, מוחשי וצפוי.
20.אין לקבל את דרישת הנתבעות להטיל על התובע אשם תורם לאירוע התאונה בשיעור משמעותי, או בכלל. בנדון נפסק ב-ע''א 3769/97 דהן ואח' נ. דני ואח', פ''ד נג(5), 581 כדלקמן:
''הלכה פסוקה היא, שרמת הזהירות הנדרשת ממעביד כלפי עובדו אינה נדרשת מעובד כלפי עצמו...... בשל העובדה שמדובר ביחסי עובד ומעביד, אין מקפידים עם העובד. הנטייה היא, שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל 'האשם התורם', אלא במקרים ברורים, שבהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין. 'מגמה, שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה'......."(שם, עמ' 587ז'- 588ב').
הואיל ובמקרה דנן נדחו טענות הנתבעות, אם לעניין מתן הדרכה לתובע ואם לעניין אספקת סולם לביצוע העבודה שבמהלכה אירעה התאונה בבטחה, אזי לא מצאתי להטיל עליו אשם תורם לאירוע התאונה.
21.טענות התובע כנגד ממצאי מומחי בית המשפט, במיוחד בתחום האורתופדי, אינם משכנעים בעיניי. מומחה בית המשפט הוא ידו הארוכה של בית המשפט, ולא בנקל הוא יסטה מקביעותיו. להלכה זו משנה תוקף במקרה דנן בו מומחי בית המשפט, פרופ' סודרי וד"ר פרחאת, לא נחקרו בבית המשפט, ולפיכך חוות דעתם לא הופרכה.
בנסיבות העניין, אין לסטות מקביעות מומחי בית המשפט לעניין הנכות הרפואית שנותרה לתובע בעקבות אירוע התאונה.
22.כאב וסבל:
כאמור, בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואת צמיתה בשיעור של 8.3%. התובע לא אושפז אף כי מהתיעוד הרפואי עולה כי הוא היה במעקב רפואי. בנסיבות העניין, יש לפסוק לתובע פיצוי עבור ראש הנזק של כאב וסבל בסך של 35,000 ₪.
23.הפסד השתכרות לעבר:
מוסכם על בעלי הדין כי שכרו של התובע עובר לאירוע התאונה עמד על סך של 6,500 ₪. סכום זה משוערך להיום מגיע לסך של 7,675 ₪. בחקירתו בבית המשפט העיד התובע כי החל מחודש נובמבר 2016, הוא עובד ומשתכר סך של 8,000 ₪ לחודש, נתון שהנתבעות אינן חולקות עליו. כזכור, הן פרופ' סודרי והן ד"ר פרחאת קבעו לתובע נכות רפואית זמנית. הנתבעות, ומטעמים השמורים עמן, חישבו את הפסד ההשתכרות שהיה לתובע אך ורק בהתאם לנכות הזמנית שקבע פרופ' סודרי והתעלמו מהנכות הזמנית שקבע ד"ר פרחאת. יודגש, הנכות הזמנית שקבע ד''ר פרחאת הינה בהתאם לסע' 34(ב)(3-2) לתקנות המל"ל, המשקף, בין היתר, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה. לאור האמור לעיל, חישוב הפסד ההשתכרות של התובע לתקופה בה נקבעה לו נכות זמנית יערך בהתחשב בנכות הזמנית שנקבעה על ידי שני מומחי בית המשפט, פרופ' סודרי ו-ד''ר פרחאת, וזאת כדלקמן:
א.מיום 19.8.10 ועד 30.9.10 – 100% נכות זמנית.
10,745 ש''ח = 42*
ב.מיום 1.10.10 ועד 30.11.10 – לפי נכות זמנית משוקללת בשיעור של 40.5% (30% + 15%):
6,217 ש''ח = 40.5% * 2 * 7,675
ג.מיום 1.12.10 ועד ליום 31.1.11 – לפי נכות זמנית משוקללת בשיעור של 32% (20% + 15%):
4,912 ש''ח= 32% * 2 * 7,675
ד.מיום 1.2.11 ועד ליום 31.3.11, לפי נכות זמנית משוקללת בשיעור של 23.5% (10% + 15%):
3607 ש''ח = 23.5% * 2 * 7,675
ה.מיום 1.4.11 ועד ליום 30.11.11 – לפי נכות משוקללת בשיעור של 17.975% (35% + 15%):
9,657 ש''ח = 17.975% * 7 * 7,675
ו.לתקופה מיום 1.12.11 ועד להיום:
הנכות הרפואית המשוקללת של התובע בתקופה הנ"ל עמדה על 8.3% והיא בעלת ביטוי תפקודי. יחד עם זאת, נכות בשיעור הנ"ל אינה טעם מוצדק להפסקת עבודתו של התובע באופן מלא עד לחודש 11/16. בנסיבות העניין, לתובע יפסק פיצוי בגין הפסד השתכרות לתקופה לעיל בסך של 40,000 ₪.
24.הפסד השתכרות לעתיד:
כאמור, אין חולק כי לאחר אירוע התאונה, ליתר דיוק החל מחודש 11/16, שכרו של התובע עלה והוא הגיע לסך של 8,000 ₪ לחודש. יחד עם זאת, התובע הינו כבן 40 שנה היום ועד הגיעו לגיל הפנסיה נותרו לו 27 שנות עבודה, לא פחות. אין להוציא מכלל אפשרות כי באם התובע יפלט לשוק העבודה, השתכרותו תפגע כתוצאה מהנכות שנותרה לו בעקבות התאונה. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי הן לנכות האורתופדית והן לנכות הנפשית שנקבעה לתובע, ביטוי תפקודי וכעולה מתצהיר תשובות לשאלון של התובע, מוצג נ/1, השכלתו מסתכמת ב- 12 שנות לימוד בלבד. יחד עם זאת, בנסיבות העניין אין לערוך חישוב אריתמטי מלא ותחת זאת יפסק לתובע פיצוי עבור הפסד השתכרות לעתיד בסכום גלובלי של 90,000 ₪.
25.הפסד תנאים סוציאליים:
בהתאם לדין, התובע זכאי לפיצוי עבור הפסד תנאים סוציאליים בשיעור של 12% מהפסדי השכר לעבר ולעתיד, וזאת בסך של 19,817 ש''ח (12% * 165,138).
26.עזרת צד ג':
התובע לא הגיש כל ראיה ביחס לעזרת צד ג' לעבר או לעתיד והוא אף נמנע מהזמנת עדים כלשהם לתמיכה בטענתו בנדון. כמו כן, לא שוכנעתי כי הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לתובע מחייבת מתן עזרת צד ג' ולפיכך אין לפסוק כל פיצוי עבור ראש נזק זה.
27.לאור האמור לעיל התובע זכאי לפיצויים עבור ראשי הנזק כמפורט להלן: