א. ע. מחסני רהיטים צפון בע"מ נ' אספן נדל"ן בע"מ(אספן גרופ בע"מ)

החלטה

1.לפניי בקשה לסעד זמני אשר הוגשה אף במעמד צד אחד לעיכוב פינויו של נכס אשר השכירה המשיבה למבקשת;

מועד הפינוי הצפוי כמצוין בבקשה הינו יום 1.1.2014.

עוד יצוין כי במקביל להגשת הבקשה הגישה המבקשת המרצת פתיחה בגדריה בקשה לסעדים הצהרתיים.

2.מן הבקשה עולה כי בין הצדדים קיים הסכם שכירות של נכס מסחרי הממוקם באיזור התעשיה צ.ח.ר בראש פינה. המשיבה הגישה בעבר תביעה לפינוי המבקש מן המושכר, במסגרתה הגיעו הצדדים להסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין וזאת ביום 26.4.2010.

בהמשך ובשל מחלוקות נוספות שנתגלעו בין הצדדים עמדה המבקשת בפעם נוספת בפני פינוייה מן הנכס - בעקבות כך הגיעו הצדדים לכדי הסכמה וזאת ביום 25.2.2013.

3.בגדרי המרצת הפתיחה הנוכחית עותרים המבקשים למתן סעדים הצהרתיים כדלקמן - כי הסכם השכירות מיום 1.8.20009 שרירי וקיים; כי המבקשת עמדה בתנאי פסק הדין מיום 26.4.2010; כי המשיבה הפרה את הוראות הסכם הפשרה מיום 25.2.2013 ומשכך הודעת הפינוי מכח הסכם זה בטלה; ועוד.

4.לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקשת הגעתי לכלל מסקנה כי אין נסיבות העינין מצדיקות מתן צו, ולו ארעי בשלב זה; נוכח המבוקש משמעות הדבר היא דחיית הבקשה גופה במעמד צד אחד, וזאת מן הטעמים הבאים על משקלם המצטבר -

5.ראש וראשון יצוין כי המבקשת נקטה שיהוי ניכר בפנייתה לבית המשפט, שיהוי העולה כדי שיהוי מאיין.

וכך, מן הבקשה עולה כי המבקשת היתה מודעת למועד הפינוי הצפוי (יום 1.1.2014) כבר ביום 17.10.2013 (וראו סעיף 69 להמרצת הפתיחה וסעיף 93 לבקשה כמו גם נספח ט"ז לבקשה) חרף האמור לא פנתה המבקשת לבית המשפט אלא היום, שלושה ימים בלבד לפני מועד הפינוי הידוע והצפוי. הטענה כי הודע למבקשת ביום 22.12.2013 באמצעות ב"כ המשיבה כי ביום 1.1.2014 יגיע ב"כ המשיבה עם משאיות לפנותה לא מעלה או מורידה לעניננו שכן מדובר למעשה בהודעה חוזרת המאשררת את שנמסר למבקשת כבר בחודש אוקטובר 2013.

המבקשת, מבקשת כעת חסותו של בית המשפט בהישארותה בנכס באמצעות פניה מאוחרת, תוך ניסיון ליצור מצג בדבר דחיפות לכאורית. דחיפות שלא היתה קיימת לו היתה המבקשת פונה לבית המשפט במועד.

עוד יוער כי הטענה שלא נמסרה למבקשת הודעת פינוי לא מתיישבת עם נספח ט"ז הנ"ל. לא למותר לציין בהקשר זה כי המבקשת ויתרה על הודעת פינוי וזאת בגדרי הסכם הפשרה מיום 25.2.2013, הסכם שנחתם עת עמדה המבקשת כבר אז בפני פינויה מהנכס מאחר שלא עמדה (כך עולה מהצהרותיה שלה בגדרי ההסכם מיום 25.2.2013) בהוראות פסק הדין מיום 26.4.2010.

בהקשר זה יוער כי השיהוי בפעולות המבקשת מתבטא אף באמור להלן - לשיטת המבקשת המשיבה היא שהפרה את הסכם הפשרה מיום 25.2.2013 מה שמקים, בין השאר, את זכאותה להישאר בנכס עד תום תקופת השכירות - דא עקא שחובותיה של המשיבה מכח הסכם זה נועדו להתבצע (כאמור בהסכם) בתוך 3 חודשים לכל היותר היינו עד לסוף חודש מאי 2013. לו סברה המבקשת כי המשיבה אינה עומדת בהוראות ההסכם עמדו לרשותה חודשים רבים לפנות לבית המשפט בבקשות רלוונטיות.

כאמור המבקשת בחרה שלא לפנות לבית המשפט במועדים הרלוונטיים ובכך נקטה שיהוי ממשי אשר די בו לבדו לשמש טעם בענייננו לדחיית הבקשה לסעד זמני (וראו רע"א 1864/13, אשכנזי נ' ש.נ.דרור בע"מ, פורסם במאגרים המשפטיים).

6.זאת ועוד, ובמישור מאזן הנוחות- המבקשת טוענת לכאורה לנזק בלתי הפיך אשר ייגרם כתוצאה מפינויה את הנכס. יש לזכור כי הנכס המדובר הינו נכס עסקי-מסחרי ולא דירת מגורים, כך שממילא כל נזק נטען הינו נזק כספי במהותו - ומשכך גם נזק הדיר ובר פיצוי.

7.אשר לסיכויי התובענה המבקשת טוענת למעשה כנגד הסכם פשרה אשר נחתם על ידי הצדדים (ואשר קיבל או אמור היה לקבל תוקף של החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל - כאמור בסעיף 22 להסכם); עוד עותרת המבקשת כי יוצהר שעמדה בהוראות פסק הדין מיום 26.4.2010 אותו פסק דין אודותיו הצהירה המבקשת בעצמה בהסכם מיום 25.2.2013 כי הפרה - כך שנדמה כי בשלב זה ומבלי לקבוע כמובן מסמרות עובדתיים כי המבקשת עומדת בפני משוכה נכבדה בהוכחת טענותיה.

8.על יסוד האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד. נוכח המתבקש בגדרי הבקשה ובגדרי המרצת הפתיחה ולאור מועד הפינוי הצפוי תודיע המבקשת האם היא עומדת על תביעתה העיקרית באופן שבו הוגשה וזאת בתוך 7 ימים.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ד, 29 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.