א. עמית ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' מרקי בר הרצליה בע"מ

1.  זוהי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 14842-08-14 מיום 6.8.2017 (השופטת ח' פלינר).

רקע והליכים קודמים

2.  המבקשת היא חברה העוסקת בביצוע עבודות קבלנות. ביום 27.7.2012 חתמה המבקשת על הסכם קבלנות עם שותפות JTLV ירושלים ת"א מרכז מסחר (להלן: המזמינה) והתחייבה לבצע עבורה עבודות להקמת קניון בגן יבנה (להלן: הפרויקט). בהמשך לכך, המבקשת התקשרה עם קבלניות משנה – המשיבה 1, מרקי בר בע"מ (להלן: מרקי בר) והמשיבה 2, עמלים משאבי אנוש בע"מ (להלן: עמלים) – לצורך ביצוע עבודות השלד בפרויקט. בתמצית יצוין כי המבקשת והמשיבות חלוקות ביניהן בכל הנוגע לנסיבות ההתקשרות ובהתאם לכך גם בנוגע לתנאים שחלו על הסכמי קבלנות המשנה. חילוקי דעות אלה משתקפים בטענות הצדדים בהליך שבפני.

3.  ביום 18.8.2014 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי כנגד המשיבות, ובה טענה כי מרקי בר לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיה. באופן יותר ספציפי, המבקשת טענה כי בהתאם להסכם קבלנות המשנה בין הצדדים, מרקי בר הייתה מחויבת ללוחות הזמנים שקבעו המבקשת והמזמינה ביניהן. בין היתר, נטען שכוח האדם בפרויקט צומצם באופן שלא אפשר עמידה בלוח הזמנים, וכן שמרקי בר עזבה בשלב מסוים את אתר הבנייה ולא שבה לעבודה חרף התראות. לשיטת המבקשת, עקב העיכוב בביצוע העבודות ואי השלמתן נגרם לה נזק בסך של כ-4.8 מיליון שקלים.

4.  באשר לעמלים, טענה המבקשת שכחלק מהפרת ההסכם על ידי מרקי בר בוצעה הפרה מקבילה ודומה על ידי עמלים, אשר חדלה לספק לפרויקט פועלים כנדרש ממנה על פי הסכמי קבלנות המשנה. על כן, המבקשת טענה כי עמלים אחראית ביחד ולחוד עם מרקי בר לנזקים שנגרמו לה בגין ההפרות המפורטות.

5.  בכתב ההגנה שהגישה, טענה מרקי בר טענה כי מעולם לא הוסכם עמה על לוח זמנים לפרויקט, ואף לא נקבעה כל סנקציה בגין איחור בביצוע העבודות. כן טענה מרקי בר כי המבקשת היא שלא עמדה בהתחייבויותיה, כשלא סיפקה תשתית מתאימה לעבודה בפרויקט ואף לא העבירה לה תשלומים כנדרש. עמלים חזרה אף היא על טענות אלה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה. היא הוסיפה וציינה כי הפרויקט ממוקם בגן יבנה, אזור שהיה נתון למתקפת טילים במהלך התקופה המדוברת, שבה התנהל ברצועת עזה מבצע "צוק איתן", מה שעורר קשיים במישורים שונים. 

6.  להשלמת התמונה, יצוין כי לאחר הגשת כתב ההגנה מרקי בר לא נטלה עוד חלק בהליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי. כך, היא לא הגישה תצהירי עדות ראשית ולא התייצבה לישיבות קדם המשפט וישיבות ההוכחות. המבקשת הגישה בקשה ליתן כנגד מרקי בר פסק דין בהיעדר הגנה, אולם בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה.

7.  ביום 6.8.2017 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו, ובו קבע כי יש לדחות את התביעה. בית המשפט המחוזי קבע כי בעת החתימה על הסכם ההתקשרות עם מרקי בר לא הוגדרו בו לוחות זמנים. מסקנה זו, כך נקבע, נלמדת הן מלשון ההסכם והן מהעדויות השונות שנשמעו במשפט. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה דומה גם בכל הנוגע למישור היחסים בין המבקשת לעמלים. נוסף על כך, בחן בית המשפט המחוזי את השאלה האם קמה התחייבות מאוחרת יותר של מרקי בר או של עמלים למועד השלמת ביצוע העבודות, והשיב עליה בשלילה. בית המשפט המחוזי קבע כי לכל היותר ניתן לומר כי בסיכום שאליו הגיעו המבקשת ומרקי בר בחודש יוני 2014 נקבע מועד לסיום העבודות, אולם גם הוא היה כפוף לתנאי של "עיכוב שאינו באשמת הקבלן". בהמשך לכך, מצא בית המשפט המחוזי כי קטטה שפרצה בין הפועלים ומבצע "צוק איתן" גרמו לעיכוב כאמור. על כן, בית המשפט המחוזי סבר כי על פי הסיכום האמור היה מקום לגבש תוספת ללוח הזמנים. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי למרקי בר ועמלים היו תפקידים שונים בפרויקט, וכי לכל אחת מהן הייתה מערכת הסכמית אחרת עם המבקשת. על כן, כך נקבע, אין מקום לחיובן ביחד ולחוד ללא כל הבחנה. בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך, ציין בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים.

8.  בסיכומו של דבר, הורה בית המשפט המחוזי על דחיית התביעה וכן הורה למבקשת לשלם לעמלים הוצאות משפט בסך של 200,000 שקלים. מכיוון שמרקי בר, כאמור, לא השתתפה בהליך, לא נפסקו לזכותה הוצאות משפט.