א.צ מחסני קרמיקה בע"מ נ' רצפבהט מרצפות ומוצרי מלט בע"מ

החלטה

העניין שבפני, בקשת ב"כ הנתבעת למתן החלטה בשאלת הסמכות המקומית, ולחלופין בקשה לדחיית מועד דיון.

לדידי, ההחלטה מיום 4.2.2013 כללה החלטה בשאלת הסמכות המקומית, ואולם הואיל וב"כ הנתבעת מעלה הדברים בשנית, אבהיר החלטתי.

תיק זה נפתח בתובענה לסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, וההתנגדות לביצוע התובענה הוגשה אף היא ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה.

לפי תקנה 109 ט (א) לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם 1979,

"עוכב ביצוע הבקשה לביצוע התביעה נגד המתנגד לפי סעיף 81א1(ד)(2) לחוק, יועברו הבקשה לביצוע תביעה, כתב ההתנגדות וכל המצורפים אליהם לבית המשפט שליד הלשכה שאליה הוגשה ההתנגדות."

משמע – לנתבע נתונה בכל עת, זכות הבחירה לקבוע את מקום השיפוט, שכן רשאי הנתבע להגיש התנגדותו לכל לשכת הוצאה לפועל, אשר מחויבת להעביר העניין לביהמ"ש המצוי בסמוך אליה.

ביהמ"ש המחוזי בירושלים נדרש לשאלה זאת, במסגרת בר"ע (י-ם) 975/09 טכנוקריט (1992) בע"מ נ' כ.ס.מ. הנדסה ובנין בע"מ, וקבע:

"ראינו לעיל כי על פי התקנות קובע הנתבע מיהו בית המשפט המוסמך מבחינת המקום לדון בהתנגדותו, כאשר לרשם ההוצאה לפועל לא הוקנה כל שיקול דעת בעניין זה. אלא ששטר ושוברו בצידו: על בחירת הנתבע להתבצע באמצעות הגשת ההתנגדות ללשכה, אשר בבית המשפט שלידה הנו מעוניין לקיים את הדיון בהתנגדות. לכן, כאשר הנתבע מעוניין לקיים את הדיון בבית המשפט, אשר לשיטתו אליו צריך היה להגיש נגדו תובענה על פי תקנות סדר הדין האזרחי, עליו להגיש את ההתנגדות ללשכה שליד בית משפט זה. לעומת זאת, אם הנתבע יבחר להגיש את ההתנגדות ללשכה שבה פתח התובע בהליך, אזי הוא יראה כמי שמחל על טענת חוסר הסמכות המקומית וכמי שהסכים לסמכותו המקומית של בית המשפט שליד לשכה זו."

בנסיבות הענין, משהוגשה ההתנגדות בחיפה, הקנתה הנתבעת סמכות מקומית לביהמ"ש בעיר חיפה, ובלשונו של פסק הדין בענין טכנוקריט, "הסכימה" לסמכותו.

בכל הנוגע למועד הדיון, מועד הדיון נדחה ליום 16.6.2013 שעה 12:00.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ג, 13 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.