א.צ. מערכות מזוג 1988 בע"מ נ' (1994) בעמ

החלטה

בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר.

התובעת עוסקת במתן שירותי אחזקה למתקני מיזוג אוויר. במועד מסוים פנתה הנתבעת אל התובעת וביקשה כי תבצע עבודה עבודות החלפת מדחסים, החלפת מנוע מאוורר כולל מאיץ וכן שטיפת מסננים. בין הצדדים נחתמה הצעת מחיר לביצוע העבודות דלעיל כנגד סך של 15,662 בתוספת מע"מ.

התובעת טענה כי ביצעה את המוטל עליה אולם לא זכתה לקבל את התשלום המגיע לה ומכאן התביעה.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן. שתי טענות עיקריות טוענת הנתבעת. ראשית היא מציינת כי התובעת השמיטה מכתב התביעה את העובדה שהיא התחייבה במסגרת ההסכם עם הנתבעת לדאוג לכך שהמזגנים יפעלו כשורה. דא עקא, יממה לאחר ביצוע ההתקנה אירעה תקלה במזגנים ואלה החלו לחמם במקום לקרר. הנתבעת פנתה לתובעת על מנת שתתקן את המזגנים אולם לא נענתה ובצר לה פנתה לגורם אחר שתיקן את המזגנים. לדידה של הנתבעת התנהגות התובעת מהווה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים המקנה לנתבעת את הזכות לבטל את ההתקשרות עם התובעת. לחלופין – וככל שיקבע כי הנתבעת היא שהפרה את ההסכם עם התובעת – טוענת הנתבעת היא זכאית לקזז מסכום התביעה את הסכום ששולם למתקין החלופי. חשוב לציין לעניין זה כי הן בבקשת הרשות להתגונן והן בתצהירו של מר משה חורי שניתן בתמיכה לבקשה אין זכר לסכום אותו יש לקזז מסכום התביעה.

התובעת ויתרה על חקירתו הנגדית של מר חורי. בהתאם הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב.

התובעת בסיכומיה מתנגדת להרחבת חזית שבוצעה לטענתה על ידי הנתבעת בסיכומיה בהם נכללו טענות עובדתיות שאין להם בסיס בתצהירו של מר חורי. עוד טוענת התובעת כי אין חולק כי ביצעה את המוטל עליה על פי ההסכם. לדבריה, מעולם לא התחייבה לדאוג לתקינות המזגנים אלא רק להחלפת מספר חלקים. עוד נאמר כי אין בתצהיר מטעם הנתבעת כל פירוט של החברה שביצעה את התיקון במקום התובעת, מועד התיקון, סוג התיקון ועלותו הכספית. עוד נאמר כי הגם שאין ממש בטענת הנתבעת בדבר זכותה לבטל את ההסכם הרי שאין חולק כי ההסכם בין הצדדים לא בוטל הלכה למעשה והנתבעת ממשיכה לעשות שימוש בחלקים שהותקנו, לשיטת התובעת, על ידי התובעת, מבלי לשלם לה על כך. כיום, 4 שנים לאחר היווצר עילת ביטול ההסכם, חלף עבר לו הזמן הסביר לביטול ההסכם. גם את טענת הקיזוז הודפת התובעת באשר טענת הקיזוז המועלית בתצהיר היא טענה בעלמא שכן לא פורט בתצהיר מי החברה האחרת אליה פנתה הנתבעת, מתי פנתה, כמה שולם לאותה חברה וכיו"ב פרטים. לאור האמור מבקשת התובעת לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כאמור, הנתבעת מעלה בהליך זה שתי טענות הגנה אותן יש לבחון. טענת קיזוז וטענה בדבר קיומה של זכות לביטול ההסכם.

ראשית אציין כי בצדק מתנגדת התובעת להרחבת חזית. סיכומי בעלי הדין לא נועדו לשרבוב עובדות כאלה ואחרות שאין להן אחיזה ראייתית בראיות שהוגשו עד לשלב הסיומים. עם זאת, גם התובעת אינה טלית שכולה תכלת. התובעת ויתרה על חקירתו של מר חורי על תצהירו. מר חורי ציין בתצהיר כי סוכם בין הצדדים כי התובעת תדאג לכך שהמזגנים יפעלו כשורה. משכך, יש להעמיד טענה זו בחזקת אמת ואין לקבל כי בסיכומיה תטען התובעת כי "כל שהוסכם בין הצדדים היה כי התובעת תחליף מספר חלקים אשר פורטו במסמך עצמו". ייתכן וזה אכן תוכן המסמך אליו מפנה התובעת בסיכומיה אולם ברור כי הסכם דוגמת זה לו טוען מר חורי בתצהירו יכול להיכרת גם בעל פה ללא צורך בכתב. לפיכך אמנע מלהידרש לטענות התובעת בהקשר האמור ואתייחס לאמור בתצהירו של מר חורי שכאמור לא נסתר.

לגופו של עניין: ההלכה בנוגע למתן רשות להתגונן בטענת קיזוז ברורה וידועה. "טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב-תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם אין בה גם כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן" ( ע"א 779/87 בליט נ' בל"ל, פ"ד מד (3) 304). התצהיר התומך בבקשה אינו מפרט את הסכום ששולם לחברה החלופית עמה התקשרה הנתבעת. היא אינה מפרטת מיהי אותה חברה, מתי בדיוק פנתה הנתבעת אל אותה חברה עלומה. נוכח האמור טענת הקיזוז היא טענה סתמית שאין ליתן בגינה רשות להתגונן.

הטענה האחרת היא טענה בדבר ביטול ההסכם בין הצדדים עקב הפרתו על ידי התובעת. אם לדייק, הנתבעת אינה טוענת כי ביטלה את ההסכם עם התובעת אלא רק כי קמה לה זכות לביטולו. נניח לצורך העניין כי יש לראות בבקשת הרשות להתגונן והאמור בה משום הודעת ביטול. האם הודעה זו היא כדין? סבורני כי התשובה היא שלילית. ההסכם בין הצדדים נכרת בשנת 2007. לשיטת המבקשת, יממה לאחר התקנת המזגנים על פי ההתחייבות, גילתה הנתבעת כי המזגנים מחממים במקום לקרר. סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 קובע כי "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול". סבורני כי מיותר להכביר הסברים לכך שביטולו של הסכם מקץ מספר שנים לאחר היוודע עילת הביטול אינו ביטול תוך "זמן סביר" וככזה אינו יכול להיחשב ביטול כדין.

לאור האמור, לא מצאתי כי עומדת לנתבעת הגנה ולו בדוחק נגד התביעה. אני דוחה את הבקשה. ניתן בזה פסק דין על יסוד כתב התביעה. בנוסף על תשלום שכר טרחה בהתאם לכללי לשכת עוה"ד כפי שיפורט בפסיקתא אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות הליך זה בסך 750 ₪.

ניתנה היום, ו' אדר א תשע"א, 10 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.