א.ש.א.מ. אילת בע"מ נ' שמעון חיים מזון ומשקאות בע"מ

פסק דין

1.הצדדים שניהם סוחרים במשקאות אלכוהוליים ואחרים, והם מקיימים ביניהם יחסי מסחר מזה שנים רבות, תוך קיום יחסים טובים.

2.כחלק מהיחסים המסחריים שביניהם, טוענת התובעת כי הנתבעת הזמינה וקיבלה ממנה משטח פחיות שתייה מסוג XL כמפורט בחשבונית מס' 13844 נספח 2 לכתב התביעה (להלן: "החשבונית") וכי טרם שילמה את סכום החשבונית ומכאן התביעה.

3.הנתבעת טוענת כי היא לא קיבלה את הסחורה הרשומה בחשבונית וכי החתימה על החשבונית אינה חתימתה ולפיכך אינה חייבת דבר לתובעת.

4.מטעם התובעת העיד בעליה, מר שלום לוי (להלן: "לוי") אשר העיד כי הוא מעסיק כ – 30 עובדים בעסק וכי הוא אינו יודע מי מהם סיפק בפועל את הסחורה שבחשבונית לנתבעת ומי החתים את הנתבעת על החשבונית (פרו' 24.06.13 עמ' 4 שו' 12 ואילך), אולם במשך השנים אף פעם לא התעוררה בעיה והנתבעת שילמה גם בגין חשבוניות שעליהן לא חתמה כלל, זאת בשל מערכת יחסי האמון בין הצדדים ועל אף שחתימה על חשבונית מהווה ראייה לכאורה לקבלת הסחורה הרשומה בה.

5.מטעם הנתבעת העיד בעליה, מר חיים כהן (להלן: "כהן"), אשר סיפר כי בדרך כלל נהג להזמין משקאות מהתובעת באמצעות עובד שלה, איש מכירות בשם ברנרד אשר הוא זה שהיה מביא לנתבעת את החשבוניות יחד עם הסחורה המוזמנת והנתבעת חותמת עליהן במעמד קבלת הסחורה. ברנרד גם קיבל כנגד החשבוניות שיקים עבור התובעת.

יום אחד, בשנת 2010, הגיע ברנרד לנתבעת ודרש כסף בגין הסחורה הרשומה בחשבונית. מר כהן אמר לו שאינו מוצא אצלו חשבונית בגין התשלום הנדרש וכעבור שבועיים – שלושה חזר אליו ברנרד עם החשבונית. מר כהן ראה שהחתימה על החשבונית אינה חתימתו אלא זיוף שלה, כדבריו, ולכן סירב לשלמה.

6.כעבור זמן התברר כי התובעת התלוננה במשטרה נגד אותו ברנרד בחשד שהוא מעל בכספיה (עמ' 6 שו' 25 ואילך) ובמסגרת חקירת המשטרה זומן גם מר כהן למשטרה, כמו ספקים רבים נוספים, נשאל אם החתימה על החשבונית היא חתימתו וענה שלא (עמ' 7 שו' 17). כל הפרשיה סביב אותו ברנרד גרמה לנתבעת לחשוד שמא החשבוניות הלא חתומות ששולמו על ידה שולמו שלא כדין כי אולי הסחורה הרשומה בחשבוניות אלו לא התקבלה אצל הנתבעת.

מר לוי הסביר כי החקירה הסתיימה ללא תוצאות ואותו ברנרד אינו עובד אצלו כיום.

7.הצדדים, שכאמור שררו ביניהם יחסים טובים עד אותו מועד, פנו לרו"ח פלדמן שהייתה אותה עת רו"ח משותפת לשניהם וביקשו ממנה שתגשר ביניהם.

הצדדים קיימו פגישות עם ב"כ ועם רוה"ח, הכל בניסיון לגשר על הפערים, אולם לשווא, למרות החברות רבת השנים ולמרות שלא מדובר בסכום כסף גדול יחסית, לא הצליחו הצדדים לגשר על הפערים שביניהם.

רו"ח פלדמן בדקה את כרטסות החשבונות של הצדדים והגיעה למסקנה מספרית מסוימת, אולם התובעת טוענת שהיא לא נתנה את הסכמתה מראש לכך שהכרעת רואת החשבון תהיה מכרעת ואף לא הסמיכה את רואת החשבון כבוררת ולכן החלטתה של רואת החשבון הינה בגדר המלצה בלבד ואינה מחייבת ויש לה טענות כנגד אופן החישוב שערכה רו"ח פלדמן.

הנתבעת טוענת שאז כהיום היא מסכימה לכבד את החלטת רואת החשבון, כפי שהתחייבה מראש.

8.מכוון שלא הוכח לי שהיה הסכם בוררות מחייב בין הצדדים או כי הוסכם ביניהם בדרך אחרת כי חוות הדעת של רו"ח פלדמן תחייבם, איני מייחס לה כל משקל ורואה בה חלק מהמו"מ בין הצדדים, אשר לא צלח.

9.סיכומו של דבר, התובעת מסתמכת בתביעתה על החשבונית אשר חתומה לטענתה על ידי הנתבעת, ולפיכך מהווה ראיה לכך שהנתבעת קיבלה את הסחורה הרשומה בחשבונית וחייבת לשלם תמורתה (עמ' 13 שו' 19 עד עמ' 14 שו' 4).

דא עקא שהנתבעת מכחישה את חתימתה על החשבונית ולפיכך היה על התובעת להוכיח את חתימת הנתבעת על החשבונית ומשלא עשתה כן, תביעתה אינה נתמכת בראייה כלשהי ודינה להידחות.

10.לאור האמור לעיל התביעה נדחית והתובעת תישא בהוצאות בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ג, 25 יוני 2013, בהעדר הצדדים.