אבו חצירה ואח' נ' אופיר טורס בעמ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי בסכום של 50,000 ₪ בגין ביטולה של טיסה מטורונטו לתל אביב, עליו לא הודע לתובעים במועד.

הצדדים הגיעו להסכמה, כי יוגשו סיכומים בכתב, ובית המשפט ייתן פסק דין על סמך החומר שבתיק.

העובדות

מעיון בחומר שבתיק בית המשפט עולה, כי העובדות המרכזיות אינן שנויות במחלוקת, והינן כדלקמן:

ביום 24.6.08 רכשו התובעים, באמצעות נתבעת 1 (להלן: "אופיר טורס"), כרטיסי טיסה של נתבעת 2 (להלן: "אייר קנדה") מישראל לקנקון דרך טורונטו ובחזרה.

טיסות החזרה שהוזמנו על ידי התובעים היו טיסה מקנקון לטורונטו ביום 25.10.08, וטיסה מטורונטו לישראל ביום 26.9.08, לאחר שהיה של כ-24 שעות בטורונטו.

התובעים יצאו מן הארץ לקנקון ביום 27.9.08, בטיסות שהזמינו.

טיסת אייר קנדה שנועדה ליום 26.9.08 בוטלה כחודשיים וחצי לפני יציאת התובעים מן הארץ. לתובעים לא נמסרה הודעה על ביטול הטיסה.

לתובעים נודע על ביטול הטיסה מטורונטו לארץ כאשר הגיעו לנמל התעופה בקנקון. נציגי אייר קנדה מצאו עבורם טיסה חלופית לפרנקפורט, שיצאה כשבע שעות לפני המועד בו היתה אמורה לצאת טיסתם לישראל. התובעים טסו מטורונטו לפרנקפורט, מפרנקפורט לבודפשט ומשם ארצה.

בין הנתבעות נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם הודיעה אייר קנדה לאופיר טורס על ביטול הטיסה מטורונטו ארצה מבעוד מועד. אייר קנדה טוענת, כי עוד ביום 4.7.08 שלחה לאופיר טורס הודעה על ביטול הטיסה ארצה. ההודעה בדבר השינוי צורפה לכתב ההגנה מטעם אייר קנדה ולסיכומיה. ההודעה נשלחה הן לדואר האלקטרוני הכללי של אופיר טורס, והן לדואר האלקטרוני של הסוכן מטעמה, אשר מחק אותה. אייר קנדה טוענת, כי הודעת השינוי לאופיר טורס נשלחה "באופן רשמי, כמקובל וכנהוג במחוזותינו", ואופיר טורס היתה צריכה להודיע על השינוי לתובעים.

ואילו אופיר טורס טוענת בסיכומיה, כי המסמך עליו מבססת אייר קנדה את טענתה הינו "תדפיס מחשב מתוך מערכת ההזמנות של נתבעת 2 ובו נשלחות הודעות אוטומטיות על ביטול/שינוי הטיסה. מדובר בהודעה אוטומטית הנשלחת ע"י רובוט ועל הסוכן לאמת הודעה זו ולאשר אותה על ידי פעולה אקטיבית במערכת. למעשה מדובר בפעולה פסיבית של המוביל והוא אינו טורח כלל לנקוט בפעולה אקטיבית על מנת לוודא שהודעה כזו אכן תתקבל אצל הסוכן המטפל" (סעיף 6 לסיכומי אופיר טורס).

אין צורך להכריע בשאלה, האם ההודעה הממוחשבת ששלחה אייר קנדה לאופיר טורס מהווה הודעה מספקת ביחסים שבין השתיים, אם לאו. זאת הואיל וכפי שיפורט להלן, משלא הודע לתובעים אודות הביטול, הן למוביל האווירי (אייר קנדה) והן לסוכנת שלה (אופיר טורס) אחריות כלפי התובעים. אף אחת מן הנתבעות לא ביקשה לשלוח לרעותה הודעה לצד שלישי. לפיכך, ולצורך דיון באחריותן של הנתבעות כלפי התובעים, די בקביעה עובדתית, כי אייר קנדה שלחה לאופיר טורס הודעה על ביטול הטיסה, אך זו לא הודיעה על כך לתובעים.

דיון

אחריותם של המוביל האווירי ושל סוכניו לנזקיהם של נוסעים מוסדרת באמנת ורשה מיום 12.10.1929. סעיף 2 לחוק התובלה האווירית, התש"ם-1980 (להלן: "חוק התובלה האווירית") מחיל את הוראות אמנת ורשה על תובלה אווירית בין שתי מדינות החתומות על האמנה. בעניננו מדובר בטיסה מקנדה לישראל, שתי מדינות שאימצו את אמנת ורשה, ומשכך חלות הוראות האמנה.

סעיף 19 לאמנת ורשה קובע:

"המוביל ישא באחראיות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין".

סעיף 20(1) לאמנה מעניק פטור מאחריות למוביל האווירי במקרים מסוימים:

"לא ישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם".

הואיל ולא נמסרה לתובעים הודעה על ביטול הטיסה, חרף העובדה שהדבר היה ידוע למוביל האווירי ולסוכנת שלו זמן רב מראש, הרי שלא ננקטו על ידי המוביל והסוכנת האמצעים הדרושים למניעת נזקיהם של התובעים, ועל כן אחראים הם לנזקים אלה. דוחה אני את טענת אייר קנדה, כי האחריות מוטלת רק על אופיר טורס, מאחר שהודיעה לה מבעוד מועד על ביטול הטיסה, וזאת נוכח הוראת סעיף 20(1) לאמנה.