אבו עאיש ואח' נ' ביטוח בע"מ ואח'

מבוא

1. התובענה שבכותרת הינה תובענה כספית בגין נזקי רכוש על הסך של 140,581 ₪ , אשר הוגשה ביום ה- 25/9/17, בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים בין רכב התובעת לבין רכב הנתבעת מס' 2 וזאת ביום ה- 1/6/16 ( להלן: "התאונה מושא התביעה").

    

2. לטענת התובעים על אף הסכם הפוליסה עם הנתבעת מס' 1, היא לא פיצתה אותם כנדרש בגין אירוע ביטוחי אשר ארע להם.

    

3. המחלוקת בין התובעים לנתבעת מס' 1 הינה באשר לתחולת פוליסת הביטוח על נזקי הרכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונה מיום 1/6/16, שכן לטענת הנתבעת מס' 1 הפוליסה לא היתה בתוקף שכן רישיון הנהיגה של התובע נשלל.

    

   מיהות הצדדים

    

4. התובעת מס' 1 הינה חברה רשומה העוסקת בעבודות קבלנות ובמועדים הרלוונטיים היה רכב מסוג מרצדס מספר 1022134 ( להלן: "הרכב מושא התביעה") רשום בספריה כחלק ממצבת רכבי החברה.

5. התובע מס' 2 הינו אדם פרטי, תושב באר שבע והבעלים והמחזיק של הרכב מושא התביעה ואשר הינו הבעלים ובעל המניות בתובעת מס' 1.

    

6. הנתבעת 1 הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה את הרכב מושא התביעה במועדים הרלוונטיים לתובענה דנא, בביטוח רכב מקיף אשר מספרה הינו 33353632161, המכסה נזקים עצמיים וכן תביעות צד ג'. ( להלן: "הנתבעת").

    

7. הנתבעת 3 ביטחה את רכב הנתבעת 2 במועד האירוע.

    

   טיעוני הצדדים

    

8. לטענת התובע, על הנתבעת לפצותו בגין התאונה והאירוע הביטוחי עקב התקשרותו עימה בפוליסה. לטענתו, במועד התאונה הוא אחז ברישיון נהיגה תקף לרכב בו נהג. כמו כן, לטענתו, רכבו היה מבוטח בפוליסה מתאימה ותקפה.

    

9. לטענתו סירוב הנתבעת לבטחו אינו כדין ואינו בהתאם לתנאי הפוליסה. עוד לטענתו, הוא לא קיבל כל הודעה על פסילת רישיונו וכאשר נודע לו עשה הכול כדי לבטל את העניין ואף הצליח בכך.

    

10. לטענתו, עוד לפני התאונה עצמה, בוטלה פסילת הרישיון וכן הופחתו נקודות חובה מכרטיסו כך שהיו למעשה לחובתו פחות מ- 36 נקודות המחייבות אמצעי תיקון הכוללים פסילת רישיון.

     

11. לטענתו, בשל איחור בדיווח המשטרתי, על השינוי שנבע מביטול פסק הדין בתיק נצרת 10549-11-15, עדיין לא עודכן מחשב משרד הרישוי בדבר ביטול ההגבלות נכון ליום התאונה.

     

12. לטענת התובע- הוא נהג בתום לב, לא ידע כי רשיונו מותלה עקב ניקוד, ומיד כשנודע לו הדבר הוא פנה למשרד הרישוי ודאג לתיקון הטעות, ולכן היה רשאי לנהוג ברכב במועד התאונה.

     

13. לטענת הנתבעת 1, בהגנתה, דין התביעה להידחות עקב העדר כיסוי ביטוחי במועד האירוע.

    לטענתה, עצם קיומו של רישיון נהיגה בר תוקף הינו תנאי סף לתחולת הפוליסה, ולא חריג שכן אין אף חברת ביטוח אשר תסכים לבטח אדם אשר אינו בעל רישיון נהיגה בר תוקף.

     

14. לטענתה, לאחר שהתובע פנה אליה, במסגרת בירור שאלת הכיסוי הבטוחי הפיקה מנורה ביום ה- 14/7/16 שאילתא באמצעות מרכז הסליקה של חברות הביטוח בעניין תוקף רישיון הנהיגה של התובע נכון למועד קרות התאונה. בהתאם לשאילתא זו התחוור לנתבעת לראשונה כי לתובע לא היה במועד התאונה רישיון נהיגה בר תוקף היות והוא הותלה ולמעשה נפסל באמצעות שיטת הניקוד החל מיום ה- 9/3/16, וכן באמצעות שלילה מכוח הליך משפטי מיום ה- 17/2/15.

     

15. לטענתה, היא מסרבת לפצותו ולבטחו היות ובמועד האירוע רישיונו לא היה בתוקף עקב ניקוד שצבר כפי שנמסר לה ממשרד הרישוי. לטענת הנתבעת, התובע לא עשה שום פעולה הנראית לעין במשרד התחבורה, זאת ועוד, לטענתה התובע חתום על אישור מסירה לפיו מודיעים לו שרישיונו מותלה לפי שיטת הניקוד.

     

16. לטענת הנתבעת החריג מכוחו הפוליסה לא חלה על התאונה, הינו סעיף 15 לחלק 1 לפרק ג' לפוליסה, היות ורישיונו של התובע היה מותלה והתובע מוחזק כמי שידע על כך. הנתבעת מפנה לתעודות ציבור אשר הוגשו לתיק ואשר מבססות את טיעוניה ביתר שאת: תעודת עובד ציבור מטעם רשות הדואר ומטעם משרד הרישוי.

     

17. התובעת טענה בסיכומיה כי אף אם ניתן היה לקרוא את הפוליסה באופן אחר, הכלל הינו כי יש לפרש את פוליסת הביטוח לטובת המבוטח, ולרעת המנסח, ככל שהפרשנויות סותרות, ועת עסקינן בחוזה אחיד אשר הוכן ע"י חברת ביטוח מיומנת.

     

    ההליך המשפטי בעניין התובע בבית משפט לתעבורה

     

18. הצדדים מפנים בטיעוניהם לקיומו של הליך משפטי בעניין התובע, בתיק תעבורה 10549/11/15 ( להלן: "תיק התעבורה").

     

19. עיון בתיק אשר הוגש לבית המשפט כמוצג, מעלה כי עסקינן בתיק תעבורה 10549/11/15, ממנו עולה כי ביום ה- 17/12/15 ניתנה הכרעת דין ואף גזר דין כנגד התובע, אשר הואשם בנהיגה מעל למהירות המותרת אשר ארעה ביום ה- 1/8/15. על פי הכרעת הדין עולה התובע/ הנאשם לא התייצב לדיון, על אף שהוזמן כדין ולכן התובע הורשע בהעדר התייצבות ובהתאם לגזר הדין שניתן באותו היום (ביום ה- 17/12/15 ) נקבע כי רישיון הנהיגה של התובע נפסל לחודש אחד. כמו כן נקבעה לו פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך של 1000 ₪.

     

20. ביום ה- 7/2/16 הוגשה לתיק בית המשפט בתיק התעבורה בקשה של התובע ( הנאשם בתיק התעבורה) לביטול פס"ד שניתן בהעדר, ולעיכוב העונש עד לדיון, ובה נכתב ע"י התובע כי הוא לא אשם בעבירה וכי הוא לא החזיק ברכב במועד האירוע משוא כתב האישום שם. על פי החלטת בית המשפט לתעבורה מיום 9/2/16 עולה כי הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה שכן הנאשם הוזמן כדין והוא לא הציג סיכויי הגנה טובים.

     

21. ביום ה- 10/2/16 הוגשה לתיק התעבורה בקשת דחופה נוספת של התובע לרבות תצהיר גב דנה גינון ת.ז. 201537123 ( להלן:"דנה") אשר הצהירה כי במועד האירוע מושא כתב האישום בתיק התעבורה היא שהחזיקה ברכב בזמן הצילום.

     

22. לאור זאת ביום ה- 10/2/16 קבעה כבוד השופטת מנאל חליחל דיאב כי פסק הדין מיום ה- 17/12/15 מבוטל ןנקבע דיון ליום 17/4/16. מהפרוטוקול שצורף עולה כי בסופו של יום נחתם הסדר טיעון בין המאשימה בתיק התעבורה לבין דנה לפיו הנקודות מושא הנהיגה המהירה בדרך שאינה עירונית במהירות של 126 קמ"ש ביום 1/8/15 , יוסבו על שמה וגזר הדין בעניינה יעמוד על פסילה על תנאי לתקופה של שנתיים וקנס של 800 ₪.

     

23. למעשה ביטול פסק הדין שניתן כנגד התובע בהעדר התייצבות ותצהיר דנה לפיה היא נהגה ברכב ממהירות המצויינת בכתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין בסופו של יום כנגדה, מלמדים כי בגין הנהיגה ברכב מושא התביעה ביום 1/8/15 היתה ע"י דנה, היא שהורשעה בדין בגין נהיגה זו וכנגד התובע, לא היתה כל פסילה או נקוד בגין הנהיגה מיום 1/8/15.

     

    רקע שאינו שנוי במחלוקת:

     

24. אין חולק כי במועדים הרלוונטיים לאירוע ביטחה מנורה את רכב התובע באמצעות פוליסה שמספרה 0033353632161, ע"ש אבו עיאש קאמל.

     

25. אין חולק כי בהתאם לתנאיה של הפוליסה( ועל כך ראו עמוד 8, סעיף 15), לא יינתן כל כיסוי ביטוחי למי שנפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

     

26. אין חולק כי התובע נשפט בבית הדין לתעבורה, בהעדרו, בשנת 2015. אין מחלוקת כי ביום 10.2.16 , לפני התאונה נשואת התובענה, בוטל פסק-דין בתיק 10594-11-15 בבית משפט לתעבורה בנצרת, בהעדר התייצבות, שניתן כנגד התובע, ופועל יוצא בוטל העונש שהוטל עליו והניקוד.

     

27. אין חולק כי לאחר שנודע לו לתובע על מתן פסק הדין כנגדו בתיק התעבורה, , הוא הגיש בקשה לבטל את פסק-הדין, בין היתר בטענה שלא הוא נהג ברכב אלא נהג אחר- הגב דנה - והציג גם במסגרת הבקשה תצהיר של אותה נהגת שביקשה לקבל על עצמה את הכרעת הדין וגזר-הדין. בעקבות זאת בית המשפט ביטל את פסק-הדין בהחלטתו מיום 10/2/16 , כאשר ביטול פסה"ד משמעו לא רק ביטול גזר-הדין אלא ביטול ההרשעה שגוררת בעקבותיה 10 נקודות ואף פסילה לחודש ימים.

     

28. אין חולק כי ביום 20.4.16, תוקן כתב האישום בתיק 10594-11-15, באופן שפרטי התובע נמחקו מכתב האישום ותחת זאת נרשמו פרטי המצהירה/הנהגת גב' דנה נחמני כנאשמת וניתן נגדה הכרעת-דין וגזר-דין לאחר שהודתה כי היא נהגה ברכב ביום 1/8/15, הוא מועד האירוע מושא כתב האישום בתיק התעבורה.

     

29. אין חולק כי ההרשעה הנ"ל כנגד התובע גררה בחובה רישום של 10 נקודות ופסילה מלנהוג למשך חודש ואין חולק כי בעקבות הכרעת הדין וגזר הדין מיום 20/4/16 הנקודות הוסבו על שם דנה והם נגרעו מהתובע.

     

30. אין חולק כי כעולה מדיון שנערך ביום 20.4.16 - הסדר הטיעון קבע כי תהיה פסילה על תנאי לחודשיים, ולמעשה הפסילה לחודש בוטלה, וכתב האישום כולו הוסב על שם הגב' דנה.

     

31. אין חולק כי הנהגת, היא דנה, נכנסה בנעלי התובע, קיבלה על עצמה את הדו"ח ועל פי הסדר טיעון היא נשפטה לקנס 800 ₪ ושני חודשים על תנאי, והכול עד חודש אפריל 2016.

     

32. אין חולק שהתובע לא נפסל מנהוג בגין האירוע מיום 1/8/15 ולמעשה לא היתה לחובתו כל פסילה ( פסק הדין מיום 17/12/15 שפסל את התובע מלנהוג בוטל ע"י בית המשפט ביום 10/2/16) או מספר נקודות המצדיקות במבחן תאוריה ועיוני חוזר ( הנקודות מושא הנהיגה מיום 1/8/15 הוסבו על שם דנה).

     

33. אין חולק כי כפועל יוצא- גם הפסילה לחודש לא הייתה וגם הנקודות לא היו על שמו, דהיינו- גם הפסילה ו-10 נקודות בוטלו, ובגיליון ההרשעות של התובע לא מופיעה הפסילה ולא הנקודות.

     

34. אין מחלוקת כי במועד התאונה מושא התובענה, קרי ביום 1.6.16, במשרד הרישוי היה מעודכן כי רישיון הנהיגה של התובע מותלה לפי שיטת הניקוד.

     

35. אין חולק כי התאונה מושא ההליך אשר בגינה הוגשה התביעה שבכותרת בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב התובעים ואשר התרחשה ביום 1/6/16 ארעה לאחר קרות האירועים הנ"ל.

     

    דיון והכרעה

     

36. לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ושמעתי את עדויותיהם הגעתי להכרעה כי דין טענות התובעים להתקבל, וכי הפוליסה חלה גם חלה על רכב התובע ועל התובעים במועד התאונה.

     

37. למעשה קובעת אני כי לאחר ששמעתי את העדים אשר התייצבו בפני עולה בבירור כי במועד התאונה לתובע היה רישיון נהיגה באופן ענייני ומהותי, במלוא מובן המלה ועל כל המשתמע מכך, היה הוא כשיר מבחינה מהותית ועניינית לנהוג ברכב, ולא היתה לחובתו כל פסילה או מניעה על פי חוק או החלטה של גוף מוסמך, לנהוג.

     

38. פקודת התעבורה קובעת כלהלן:

     

    "...איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה

     

    10. (א) לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רשיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרשיון זולת אם פוטר מחובת רשיון נהיגה ובמידה שפוטר.

     

    (ב) בעל רכב ומי שהשליטה על הרכב בידו לא ירשה לנהוג ברכב למי שאינו רשאי לפי סעיף קטן (א) לנהוג בו, ובלבד שלא יהיה בעל רכב או מי שהשליטה על הרכב בידו, אחראי בעד נהיגתו על ידי אדם שאינו רשאי לנהוג בו, אם הוכיח שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי שאותו אדם לא יוכל לנהוג ברכב.

     

    (ג) לענין סעיף זה, אין נפקא מינה אם הרכב רשום בארץ או בחוץ-לארץ.

     

    כשירות לרשיון נהיגה (תיקון מס' 104) תשע"ב-2012

     

    11. רשות הרישוי רשאית ליתן רשיון לפי סימן זה, ואם המבקש הוא נהג חדש צעיר – היתר נהיגה, אם שוכנעה שמבקש הרשיון כשיר לנהוג ברכב שעליו הוגשה הבקשה ואיננו פסול לפי הוראות פקודה זו ושילם את האגרה שנקבעה...".

     

39. בנוסף לפקודת התעבורה, עומדת לפנינו הפוליסה הביטוחית אשר קיימת בין הצדדים. לצורך קביעת תחולת הפוליסה יש לבחון האמנם במועד התאונה מושא התביעה היה לתובע רישיון נהיגה בפועל ומה הם התנאים המפורטים בפוליסה השוללים את תחולתה.

     

40. הנתבעת טוענת להעדר תחולת הפוליסה במקרה דנא, ומפנה בעניין לסעיף 15 לפוליסה, המופיע בפרק ג- "תנאים כלליים לכל פרקי הפוליסה", הקובע כלהלן:

     

    "...בני אדם הרשאים לנהוג ברכב יהיו אחד או יותר מהמפורטים להלן, כפי שנכתב במפרט,  ובתנאי שהם בעלי רישיון נהיגה בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג הרכב, או שהיו בעלי רישיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 24 החודשים שקדמו לנהיגה ברכב, ולא נפסלו מלקבל או מלהחזיק רישיון כזה ע"פ הוראות החיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשות מוסמכת אחרת:

    1. המבוטח

    2. אדם ששמו נקוב במפרט

    3. אדם הנוהג לפי הוראות המבוטח או ברשותו

    4. אדם הנמצא בשירות המבוטח ונוהג לפי הוראותיו או ברשותו

    5. אדם הנוהג ברשות המבוטח ובלוויית אדם...

    6. אדם חסר רישיון נהיגה.... בתנאי שהוא מלווה....".

     

41. בפתח הדברים מוצאת אני לנכון להדגיש כי כשירות לנהיגה הינה בראש ובראשונה עניין מהותי. וככל שנהג מוציא רישיון נהיגה כחוק, לבית המשפט ו/או למשטרה ו/או לכל גוף המוסמך לעשות כן על פי חוק, הסמכות לשלול אותו. הרישום במשרד התחבורה הינו רישום דקלרטיבי בלבד ואין ברישום עצמו כדי לקבוע פוזיטיבית ומהותית האם אכן הנהג מנוע מלנהוג, ענין שכאמור נתון לסמכותם של בית המשפט, משטרת ישראל ורשויות האכיפה. משרד התחבורה, נדרש לרשום בפניו את ההחלטה המהותית היוצרת את הפסילה וכאמור ההחלטה המהותית היוצרת את הפסילה נתונה בידי בית המשפט/משטרת ישראל/גוף מוסמך אחר הכל בהתאם להוראות החוק הרלוונטיות.

     

42. בענייננו, כך עולה, נשלל רישיון הנהיגה של התובע בעקבות הרשעה בבית משפט לתעבורה ביום 17/12/15. לאחר שהתובע/הנאשם עתר לביטול פסק הדין וטען כי היא לא נהג ברכב ביום ביצוע העבירה מושא כתב האישום, ולכן לטענתו השלילה וההרשעה בוצעו בטעות, פסק הדין המרשיע ביום 17/12/15 בוטל בהחלטת בית המשפט מיום 10/2/16.

     

43. למעשה ההרשעה מיום 17/12/15 אשר בוטלה בסופו של יום ביום 10/2/16 גררה עימה נקודות, ולא רק לבתי המשפט יש הסמכות לפסול רישיונות נהיגה של נהגים כסנקציות עונשיות, אלא שגם למשרד הרישוי הסמכות להורות על התליית רישיונות נהיגה של נהגים לתקופות לא מבוטלות. למשרד הרישוי הסמכות להורות על התליית רישיונות נהיגה של נהגים לתקופות לא מבוטלות, וזאת כאמצעי תיקון חינוכי, במקרים בהם נהגים צברו לחובתם נקודות רבות בעקבות הרשעות בגין עבירות תעבורה חמורות.

     

44. במקרה דנן, הנהיגה שיוחסה לתובע ביום 1/8/15 וההרשעה בגין נהיגה זו, טמנה בחובה הן 10 נקודות לחובת התובע והן פסילת רישיון הנהיגה למשך חודש שלם. היות ולחובת התובע/הנאשם היו נקודות קודמות, הרי שההרשעה מיום 17/12/15 טמנה בחובה הן פסילה לחודש ימים והן צבירת נקודות המחייבות קורס ומבחן עיוני ותאוריה חוזרים.

     

45. משההרשעה בוטלה והנהיגה מיום 1/8/15 הוסבה על שם אחרת היא דנה, הרי שהפסילה לחודש ימים בוטלה והנקודות מושא הנהיגה מיום 1/8/15 הוסבו אף הם של שם דנה. קרי, לתובע לא היתה כל פסילה לחובתו למשך חודש ואף לא היו לחובתו נקודות המצדיקות מבחן תאוריה ועיוני חוזר.

     

46. סעיף 15 לפוליסת הביטוח מושא התביעה, קובע כי בהתאם לתנאיה הכלליים של הפוליסה ולתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, אסור לעשות כל שימוש ברכב כאשר רישיון הנהיגה נשלל מכל סיבה שהיא ע"י הוראת חיקוק, פסק דין, החלטה של בית המשפט או רשות מוסמכת אחרת.

     

47. באופן זה, כאמור לעיל, הנתבעת שבה וטענה בפני שהפוליסה לא הייתה בתוקף, היות וכעולה מרישומי משרד התחבורה, מעמדו של רישיון הנהיגה של התובע ביום 1/6/16 היה "שלול". קרי, במשרד התחבורה הופיע כי רישיון הנהיגה של התובע היה בשלילה.

     

48. דה עקא- והוכח בפניי כי הרישום במשרד התחבורה לפיו התובע היה בשלילה ביום 1/6/16 היה מבוסס על ההרשעה מיום 17/12/15 בתיק התעבורה והנקודות אותם צבר לחובתו, והיות וההרשעה בוטלה ביום 10/2/16 והנהיגה והנקודות הוסבו על אדם אחר בהתאם לפסק הדין מיום 20/4/16 , עולה בבירור כי הרישום הדקלרטיבי במשרד התחבורה לפיו רישיון הנהיגה של התובע היה בשלילה במועד התאונה, לא תאם את המצב המהותי והעובדתי בהתאם להחלטות בית המשפט.

     

49. כפי שצויין לעיל, התובע פנה לבית המשפט וההרשעה ופסק הדין בעניינו בוטל – ועימו אף התבטלו הגזירות, קרי: פסילת רישיון הנהיגה ו10 נקודות לחובת התובע.

     

50. דה עקא שהרישום של ביטול העבירה, ועימה הנקודות ואף ביטול פסילת הרישיון לחודש ימים- לא עודכן ברישום משרד התחבורה עד לאחר מועד התאונה.

     

51. בנסיבות אלו סבורה אני כי התעקשות הנתבעת על טענתה בדבר אי עמידה של התובע בתנאי הפוליסה, כלל אינה ברורה: והלוא הוכח בפניי כי פסק הדין המרשיע בעניין התובע בוטל, וכי פסק הדין ועימו הנקודות בגין הנהיגה, הוסבו לנהגת אחרת וממילא בוטלה הפסילה לחודש ימים. בנסיבות אלו כלל לא ברור הכיצד מתעקשת הנתבעת לחזור על טיעוניה לפיהם לתובע לא היה רישיון תקף, כאשר אין חולק כי ההרשעה בעניינו ניתנה בטעות, בוטלה, וכי אקט הביטול ארע לפני קרות התאונה.

     

52. על פי עדת משרד הרישוי, הגב' רינת איפרגן , מנהלת תחום נהיגה, משרד הרישוי, אשר הופיעה בפני, ביום ה- 4/2/21, והעידה בעניין, הנקודות והשלילה בוטלו ארבעה חודשים לפני השימוע, וכן העידה היא כלהלן, כפי שיפורט בהרחבה.

     

53. כעולה מעדותה של עובדת משרד הרישוי, רינת אפרגן, אשר הגישה את תעודת עובד הציבור מטעם משרד התחבורה, מנהלת תחום נהיגה של משרד הרישוי בב"ש, עולה כלהלן:

    "...

     

    ש.בסופו של דבר, נכון שהפסילה בוטלה, ועקב כך הוצאתם לו רישיון נהיגה?

    ת.הפסילה נסגרה עקב ביטול הדוח ב-9.8.16. הוא לא ביצע את הפסילה של ה-3 חודשים, כי הדוח עצמו בוטל, והיא נסגרה באופן אוטומטי דרך משטרת ישראל. הפסילה של ה-3 חודשים התבטלה ב-9.8.16, ביהמ"ש הסב את זה לנהג אחר, מן הסתם ביהמ"ש מעביר את זה למשטרה והמשטרה סוגרת את זה. לשאלת ביהמ"ש האם המשמעות היא שהוא עשה קורס או לא, אני אומרת שהפסילה התבטלה ב-9.8.16 עקב ביטול הדוח.

    ש.נכון שלצד הנקודות היתה לו גם פסילה של חודש באותו תיק?

    ת.לי זה לא מופיע.

    ש.אני מפנה אותך לאישור טופס רישיון נהיגה, שם יש פסילה של חודש,?

    ת.נכון.( עמוד 12 שורות 31 ואילך לפרוטוקול).

     

    וכן:

    ".... 

    ש.המסקנה המתבקשת היא שבזמן השימוע הוא הציג לכם ביטול של הפסילה של ביהמ"ש?

    ת.כן. אני מניחה שזה מה שהיה.

    ש.מאחר והפסילה והרישום של 10 נקודות חובה כרוכים אחד בשני, באופן טבעי גם הייתם בזמן השימוע שזה בוטל, ההרשעה שלו בוטלה, ז"א הנקודות צריכות להימחק?

    ת.את הנקודות אתה יודע שלא משרד הרישוי מוחק, אלא המשטרה, בגלל זה הוא קיבל את האופציה של זמני לחצי שנה, עד לביטול הדוח ממשטרת ישראל, וזה מה שנעשה בפועל, ואז בעצם הדוח התבטל באוגוסט.

    ש.בכל התקופה הזו ממועד השימוע עד לאוגוסט היה לו רישיון נהיגה?

    ת.כן.

    ש.וגם אחרי זה? כי לפני התע"צ עד היום השלילה לא נכנסה מחדש לתוקף?

    ת.כן. ואנחנו דיברנו על התאריך סביב ה-1.6.16.

    ש.אם אומר לך שהפסילה של החודש והנקודות, בוטלו בתחילת פברואר, איך את מסבירה את זה שבתאריך 1.6 עדיין זה מופיע אצלכם?

    ת.לא אלינו תפנה את העניין, תפנה למשטרה....".( עמוד 13 שורות 11 ואילך לפרוטוקול).

     

    מעדות הנציגה עולה בבירור שמהותית לתובע היה רישיון נהיגה פעיל והוא לא נשלל ע"י גורם מוסמך, ושפס"ד המרשיע בוטל. כמו כן עולה כי הסיבות שבשלהן הדבר לא עודכן במערכת של משרד התחבורה, הינן טכניות לחלוטין ולא מהותיות.

     

    "...ש.אם פסק הדין הזה והנקודות והשלילה בוטלו, 4 חודשים לפני השימוע, מה יש לך להגיד על זה שביום השימוע עדיין הופיעו נקודות במחשב של משרד הרישוי?

    ת.כבר השבתי לך על זה, זה תלוי במשטרה.

    ש.ז"א שבעצם אם המשטרה היתה פועלת בזמן, או פועלת בכלל, אז לא היית מגיעה למצב של פסילות בהעדר בחודש מרץ?

    ת.אני אסביר שוב, מה שקשור למערכת בתי המשפט והמשטרה אין לנו קשר לנושא. אם הוא הגיע ביום השימוע ב-7.6 עם הביטול פסילה, זה אומר שהמערכות של משטרת ישראל וביהמ"ש לא עשו את העבודה אז הוא בא עם הניירת פיזית, ואז זה בוצע אצלנו....".( עמוד 15 שורות 7 ואילך לפרוטוקול).

     

54. . מעדות העדה עולה בבירור כי הדבר נפל בין הכסאות:

     

    לטענתה: "...אם יש החלטה של ביהמ"ש על הסבת נקודות לצד ג' האם החלטה כזו אמורה להיות מעודכנת במערכת משרד הרישוי, אני משיבה שהיא אמורה להתבטל, אבל זה תלוי במערכת בתי המשפט ומשטרת ישראל, הממשק, לוקח להם הרבה זמן עד שזה מתעדכן....".( עמוד 13 שורות 15 ואילך לפרוטוקול).

     

55. אמנם העדה הסכימה שמבחינת המערכת- מסתכלים על מה שרשום בה, לצד זאת- "אנחנו מסתכלים נטו על מה שמופיע במערכת, אלא אם הוא מציג מסמכים שהשלילה בוטלה, אז אני מבטלת לו את הפסילה...".

     

56. דהיינו- גם היא עצמה מבינה ומודה כי אם לכאורה האדם מוצג כפסול רישיון, ככל שיציג את המסמכים הרלוונטיים המעידים כי עסקינן בחוסר עדכון בנתונים- תבוטל לאלתר הפסילה.

     

57. לא רק זאת אלא שמעדותה אף עולה כי עסקינן בבעיה ידועה ומוכרת:

     

    "...הייתי אומרת לו ללכת למשטרה ולעדכן את ההסבה של הנקודות וזה מה שאנחנו אומרים לכולם. אם הממשקים היו בריאים זה לא היה קורה...".!( עמוד 16 שורות 4 ואילך לפרוטוקול).

     

58. דהיינו, יש לפנות לשיטתה למשטרה מדוע לא נמחקה ההגבלה במשך ארבעה חודשים עד לתאונה, ולמעשה, ביום התאונה, היא מודה ללא כחל ושרק, לא היתה כל מניעה לתובע להחזיק רישיון נהיגה ורישיון הנהיגה לא נפסל ע"י גורם מוסמך, אולם ביטול הפסילה לא עודכן ע"י משטרת ישראל ו/או גורם אחר.

     

59. ויודגש- מתוך עדותה עלה כי התובע פעל מול בית המשפט לביטול הפסילה שלו לחודש ואף פעל להסב ולבטל את הנקודות: לכן בפועל ביום התאונה לא היו לו נקודות המצדיקות פסילה, והפסילה של חודש שהושתה עליו בוטלה.

     

60. בית המשפט וגם המשטרה לא הזינו את ביטול הפסילה והסבת הנקודות במערכת המשטרתית אלא רק ב- 9/8/16 ולכן רק אז בוטלה החלטת הפסילה אולם המשטרה יכלה בפועל, ללא כל הפרעה, לבצע עדכון מיידי של פסק הדין כבר סמוך למתן פסק הדין כנגד דנה אלא שלא עשתה כן.

     

61. לטענת הנתבעת יש הסכמה חוזית שהתובע מנוע מלנהוג כאשר רישיונו אינו בתוקף, וכי מפרשנות הפוליסה ניתן לקרוא כאילו נאסר על התובע לנהוג במצב דברים זה, לצד זאת- לאחר עיון בפוליסה, איני סבורה כך, ולמעשה איני סבורה כי בסמכות חברת הביטוח לקבוע כללים חדשים בדבר כשרות חוקית לנהיגה.

     

62. לטענת הנתבעת, התובע ידע גם ידע על השלילה וזה למעשה הכוח מכוחו יש את הפוליסה. ככל שהוא ידע שרישיונו מותלה אסור היה לו לנהוג, כעולה מהפוליסה. דה עקא שבשים לב לכך שעוד לפני התאונה בוטלה פסילת הרישיון של התובע והנקודות הוסבו לדנה, לא ברורה טענת הנתבעת.

     

63. ויודגש- הרישום במשרד התחבורה הינו דקלרטיבי בלבד וככל שמתברר כי הרישום לא היה מעודכן, וכי רישיון הנהיגה של התובע לא נשלל ע"י רשות מוסמכת על פי חוק, הרי שהרישום אינו משקף את המצב העובדתי והמישפטי של רישיון הנהיגה של התובע.

     

64. בנסיבות אלו אני קובעת עובדתית כי בשל איחור בדיווח על השינוי /שנבע מביטול פסק הדין בתיק נצרת 10549-11-15 עדיין לא עודכן מחשב משרד הרישוי בדבר ביטול ההגבלות נכון למועד התאונה ובמועד התאונה התובע לא היה מנוע מלהחזיק רישיון נהיגה והרישום במשרד התחבורה, לא שיקף את הצב המהותי והמשפטי העדכני.

     

65. ויודגש- הסייג של חברת הביטוח כעולה מהפוליסה שצוטטה לעיל, הינו כלהלן:

     

    "...בני אדם הרשאים לנהוג ברכב יהיו אחד או יותר מהמפורטים להלן, כפי שנכתב במפרט, ובתנאי שהם בעלי רישיון נהיגה בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג הרכב, או שהיו בעלי רישיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 24 החודשים שקדמו לנהיגה ברכב, ולא נפסלו מלקבל או מלהחזיק רישיון כזה ע"פ הוראות החיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשות מוסמכת אחרת:

    1. המבוטח

    2. אדם ששמו נקוב במפרט

    3. אדם הנוהג לפי הוראות המבוטח או ברשותו

    4. אדם הנמצא בשירות המבוטח ונוהג לפי הוראותיו או ברשותו

    5. אדם הנוהג ברשות המבוטח ובלוויית אדם...

    6. אדם חסר רישיון נהיגה.... בתנאי שהוא מלווה....".

     

66. סבורתני כי קריאת הפוליסה חזר ושנה לא מאפשרת קריאה אשר לפיה ניתן להחזיק מהתובע כאינו בעל רישיון בתוקף, בהינתן כי פסק הדין בעניינו, אשר הוא גרם לרישום הפסילה במשרד התחבורה בוטל בסופו של יום. ויודגש- הרישום במשרד התחבורה הינו דקלרטיבי והזכות לשלול רישיון נהיגה נתונה בידי הגופים המוסמכים לכך על פי חוק ואילו רשות הרישוי בכובעה זה רק דואגת " לרישום " המצב המישפטי המהותי.

     

67. סבורתני כי בנסיבות הענין, ובשים לב לפסק הדין בתיק התעבורה, התובע עומד בתנאי הפוליסה: היה לו רישיון נהיגה בר תוקף, פסק הדין שפסל אותו מלנהוג בוטל, ולמעשה דה פקטו, התובע לא היה פסול מלהחזיק רישיון נהיגה. למעשה התובע יכול היה מבחינה מעשית ומהותית לנהוג.

     

68. מתוך עדות נציגת משרד התחבורה עולה כי הגורמים הרלוונטיים לא עידכנו את משרד התחבורה מסיבות בירוקרטיות, ולא מסיבות ענייניות ומהותיות.

     

69. בפועל, זאת יודגש, לנ"ל היה רישיון נהיגה בתוקף ופסק הדין המרשיע שניתן בעניינו בוטל. ככל שהדבר היה מובא משרד הרישוי בזמן- רישיונו- גם במחשבים שלהם וברישומיהם- היה בתוקף. העובדה שהמשטרה ו/או גוף אחר מוסמך לא הזינה את ביטול פסק הדין לא אמורה לפעול לרעתו ולחובתו של התובע.

     

70. בפועל- במועד התאונה- ועל כך אין חולק- התובע היה כשיר מהותית ועניינית לנהוג, לא עמדו לחובתו פסקי דין של פסילה ואף לא היו קיימות לחובתו נקודות אשר בגינן נאסר עליו לנהוג ורישיונו הותלה.

     

71. לאור כל האמור אין לי אלא להתפלא על הנתבעת, חברת ביטוח אשר התקשרה עם התובע בפוליסה, וכי על אף עדותה הברורה של נציגת משרד התחבורה לפיה הבעיה היא בממשקים בין המשרדים, התעקשה על המשך ניהול ההליך כנגד התובע.

     

72. טעות לעולם חוזרת- וכך אף בענייננו. ייתכן שקיימת בעיה עם הממשקים, כפי שעלה מהעדות נציגת משרד התחבורה שהוצגה בפני, וייתכן כי קיימות בעיות טכניות אחרות. המחשב של משרד הרישוי יכול ליפול ועימו כל הנתונים על מחזיקי רישיון נהיגה. על אף האמור, בעת שמתקנים את הטעות ומבינים שהיתה טעות, וכי עסקינן ברישום לא מעודכן, אין כל סיבה להיאחז בתפל, ולנסות להבנות ולהתנער מחוזה כספי, בשל אי עדכון זה.

     

73. בנסיבות אלו ולאור התנהלות הנתבעת, סבורה אני כי יש להביא הדבר בחשבון בעניין ההוצאות, היות וטוב היה אם הנתבעת היתה ממלאה את חלקה בחוזה, ולא מסתמכת ונבנית על טעויות טכניות של אחרים, בכדי לפטור עצמה מחוזה מהותי ותכליתי אשר התקשרה בו עם לקוח.

     

74. בשים לב לקביעותיי לעיל, סבורתני כי אין כל רלוונטיות לשאלה האם התובע ידע על התליית רישיון הנהיגה.

    סוף דבר

     

75. נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי פוליסת הביטוח בין התובע לנתבעת מס' 1 היתה בתוקף ועל הנתבעת מס' 1 לפעול בהתאם לפוליסה ולשלם לתובעים ביחד ולחוד את נזקי הרכוש וירידת הערך בהתאם לחוות הדעת מיום 28/6/16 אשר צורפה כנספח לחוות הדעת בסך של 106,217 ₪( נזקי רכוש) + 27,334 ש" ( ירידת ערך) , בניכוי ההשתתפות העצמית כמפורט בפוליסה וכן את עלות חוות הדעת בסך של 936 ₪ כשהסכומים נושאים ריבית והצמדה מיום עריכת חוות הדעת ( 28/6/16) ועד התשלום בפועל.

     

76. בנסיבות העניין אני מחייבת את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים ביחד ולחוד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

     

77. זכות ערעור כחוק.

     

    ניתנה היום, ו' תמוז תשפ"א, 16 יוני 2021, בהעדר הצדדים.