אבו רומי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

זהו ערעור של מבוטחת על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 29.12.10 שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). בהחלטתה קבעה הועדה כי שיעור נכותה של המערערת בגין מצב לאחר שבר ברדיוס דיסטלי ותסמונת CRPS עומד על 5% בהתאם לסעיף 41(10)(ה) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - ההחלטה).

בדיון צמצמה המערערת את טענתה בענין אחד, והוא טענתה כי הועדה התעלמה מליקוי נטען בכתף. בענין זה מבהירה המערערת כי אמנם לא התלוננה בעת הדיון בפני הועדה על הכתף, אולם שלחה לועדה מכתב של באת כוחה, מיום 3.6.10, אליו צורף מכתב של ד"ר שטהל מיום 18.3.10 המזכיר את ענין הכתף ואינו שולל קשר בינו לבין הפגיעה בעבודה. המשיב מתנגד לערעור וטוען, בין היתר, כי במכתב ב"כ המערערת מיום 3.6.10 לא נטען ענין הכתף; כי הפגיעה שהוכרה היא פגיעה בכף יד שמאל והכתף לא הוכרה; וכי ההחלטה דנן ניתנה בעקבות ערר המשיב לאחר שועדה מדרג ראשון לא קבעה נכות בגין הכתף, ולא היה על הועדה כאן לנחש כי קיימת פגיעה נלווית בכתף.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים באתי לכדי מסקנה כי דין הערעור להתקבל. משענין הכתף ("כתף קפואה") והקשר האפשרי בינו לבין הפגיעה בעבודה נזכר במסמך ד"ר שטאהל מיום 18.3.10, אשר צורף למכתב ב"כ המערערת מיום 3.6.10 – היינו עובר להתכנסות הועדה – מן הראוי שהועדה תתייחס לטענת המערערת בדבר ליקוי בכתף ותקבע האם קיים ליקוי כזה והאם קשור הוא לפגיעה בעבודה מחודש 7/07. העובדה שפקיד התביעות הכיר אך בפגיעה בכף יד שמאל אינה שוללת מהועדה להפעיל את שיקול הדעת המוקנה לה בחוק ולבחון האם ליקוי, גם כזה שלא הוכר על ידי פקיד התביעות, קשור לפגיעה בעבודה וככל שכן, מה הנכות שיש לקבוע בגינו (סעיף 118 לחוק).

ביום 16.2.12, לאחר שהסתיים הדיון בערעור, נשלחה הודעה על ידי המערערת ובה הוסיפה טענה לפיה לא היה מקום כי הועדה לא תקבע נכות בגין CRPS, וזאת לאור התיעוד הרפואי הקיים. לאחר שנתתי דעתי לטענות אלה הגעתי למסקנה כי דינן להדחות אף ללא קבלת עמדת המשיב. זאת משום שענין לנו בטענה רפואית ולא משפטית, ועל כן אין לדון בה במסגרת ערעור זה. הועדה התיחסה לסוגית ה- CRPS בצורה מפורשת. לאחר שנערכה למערערת בדיקה קלינית מפורטת ולאחר שהועדה ביקשה לקבל לידיה ממצאי בדיקת EMG קבעה הועדה כי לא נמצאה כל עדות לנויריטיס או פגיעה נוירולוגית כלשהי, או תפקוד עצבי שיכול להצביע על CRPS (תסמונת כאב). הנה כי כן, בפנינו קביעה רפואית מפורשת שאין CRPS שהיא מנומקת היטב ונסמכת על אדנים רפואיים של בדיקה קלינית ובדיקת EMG. אין כל פגם משפטי בקביעת הועדה בענין ה- CRPS. טענות המערערת בהודעתה מיום 16.2.12 הן טענות רפואיות במהותן המנסות לחלוק על קביעתה הרפואית של הועדה ושמכך דינן להדחות.

5.התוצאה הינה כי הערעור מתקבל כמפורט לעיל בסעיף 3 לעיל. המערערת תזומן להופיע בפני הועדה גם באמצעות באת כוחה. החלטה הועדה תהיה מנומקת ומפורטת.

6.המשיב ישא בהוצאות המערערת בגין הליך זה בסך כולל של 2,000 ₪ אשר ישולמו לידי המערערת תוך 30 ימים מעת שיומצא פסק דין זה למשיב. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין.  

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ב, 17 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.