אבו שנב נ' פיזנטי

החלטה

במסגרת הישיבה המקדמית בתובענה נחלקו ב"כ הצדדים בשאלה האם רשאי התובע בתיק דנן להסתמך – כתצהיר עדות ראשית מטעמו – על תצהיר בג"צי אותו הגיש בתמיכה לכתב התביעה. ב"כ התובע משיב תשובה חיובית לשאלה זו ועורך הבחנה בין תצהירי עדות ראשית של העדים בתובענה לבין תצהיר עדות ראשית של מי שהינו בעל דין ואינו "עד". ב"כ הנתבע, למותר לציין, מתנגד להבחנה וטוען כי קבלת הטענה מכשירה למעשה תצהיר על דרך ההפניה.

בספרם "סדר דין מהיר בבית משפט השלום" (נבו,2005) 40-41 כותבים השופטים קליין וכהן כי "בעל דין אינו חייב להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו מעבר לתצהיר האימות שצירף לכתב טענותיו" וכי "בעלי הדין רשאים להגיש תצהיר עדות ראשית כשיש צורך להתייחס לטענות שהועלו בכתבי טענות מאוחרים יותר". עם זאת, כפי שהמחברים עצמם כותבים (שם, בהערת שוליים 82) היו בתי משפט שקבעו כי עצם הגשת תצהיר אימות אינו פוטר בעל דין מהגשת תצהיר עדות ראשית מפורט.

דעתי שלי נוטה לדעה האחרונה. שני טעמים למסקנה זו.

ראשית, תקנה 214 ט לתקנות קובעת כי "בתובענה בסדר דין מהיר יגישו בעלי הדין תצהירי עדות ראשית של העדים ארבעים וחמישה ימים לאחר שהוגש כתב ההגנה האחרון, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד אחר להגשת התצהירים". לטעמי, "העדים" בהם עוסקת התקנה הנ"ל הינם כל מי שיש כוונה להעידו במשפט ללא הבחנה בין מי שהוא בעל דין לבין מי שאינו בעל דין.

שנית, תקנה 521 לתקנות מסדירה את אופן ניסוחם של תצהירים וקובעת "תצהיר יהא ערוך בגוף ראשון, מחולק לסעיפים ומכיל רק עובדות שהמצהיר יכול להוכיחן מתוך ידיעתו הוא". ואמנם, כל טענה עובדתית בתצהיר שאינה ידועה אישית למצהיר עשויה להיפסל מכוח הכלל האוסר קבלת עדות מפי השמועה. אילו ביקש מחוקק המשנה להכשיר קבלת עדות מפי השמועה בהליכים בסדר דין מהיר (בנוגע לבעלי דין) היה הוא עושה כן במפורש כפי שעשה, למשל, בנוגע לתצהירים המוגשים בהליכי ביניים (תקנה 521 סיפא) .

לסיכום: דעתי היא, כי כאשר בעל דין אינו מתכוון לשמש עד במשפטו, אין הוא חייב להגיש תצהיר עדות ראשית מפורט ובמקרה כזה ניתן יהיה להסתפק בתצהיר בג"צי המצורף לכתב הטענות. במידה ובעל הדין מתכוון לשמש עד במשפטו הרי שאין יסוד להבחין בין עדותו שלו לעדותם של יתר העדים בכל הנוגע לתחולת דיני הראיות, לרבות הכלל הפוסל עדות מפי השמועה. בעל דין כזה יחויב להגיש תצהיר עדות ראשית מפורט כפי שחייבים יתר העדים מטעמו להגיש. חשוב להדגיש כי במקרה דנא לא פעל ב"כ התובע כלאחר יד אלא, כפי הנראה, בהסתמך על הדעה המובעת בספר שצוטט לעיל. בנסיבות אלה אינני סבור כי יש למנוע מן התובע את האפשרות לתקן את תצהירו ולהגיש תצהיר עדות ראשית מפורט. מכיוון שגרסתו של הנתבע הייתה ממילא שטוחה בפני התובע עוד בשלב בו הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק דין, לא ייגרם כל נזק לנתבע כתוצאה מן התיקון.

סוף דבר: המנ"ת תקבע את התיק להוכחות בפני שופט. ב"כ התובע יגיש תוך 14 יום תצהיר עדות ראשית מפורט מטעם התובע. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"א, 21 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.