אביאסף ואח' נ' להטיטוד ואח'

החלטה

בפני בקשה של הנתבעים 3 ו-4 שלא לראות במסירה שבוצעה בכתובתם כמסירה כדין לנתבעות 1 ו-2.

עסקינן בתביעה לצו מניעה קבוע, מתן חשבונות ופיצויים כספיים בגין הפרת קניין רוחני של התובעים ביצירה של דמות קומיקס יחודית. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים 1 ו-2 מפיצים גלשני קייט מפרים הנושאים את דמות הקומיקס שזכות היוצרים בה שייכת לתובעים.

המכירה מתבצעת לטענתם באמצעות הנתבעים 3 ו-4 בקיסריה.

כתב התביעה הומצא כדין לנתבעים 3 ו-4 בקיסריה כאשר התובעים טוענים כי מסירה לנתבעים 3 ו-4 כמוה כמסירה לנתבעות 1 ו-2.

בעקבות המצאת כתב התביעה לנתבעים 3 ו-4 הגישו נתבעים אלה בקשה לקבוע שלא ניתן באמצעותם להמציא כתבי טענות לנתבעות 1 ו-2 שמקום מושבן בארה"ב. בעקבות כך הגישו התובעים תגובה מפורטת בצירוף אסמכתאות לביסוס טענתם לפיה ניתן להמציא לנתבעות 1 ו-2 את כתב התביעה באמצעות הנתבעים 3 ו-4.

המבחן לענין המצאה למורשה לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי הוא מבחן של אינטנסיביות הקשר. במקרה דנן לא שוכנעתי כי הקשר בין הנתבעות 1 ו-2 לבין הנתבעים 3 ו-4 הוא קשר כה אינטנסיבי עד אשר ניתן לראות בנתבעים 3 ו-4 כמורשים בהנהלת עסקים מטעם הנתבעות 1 ו-2.

לכאורה הנתבעים 3 ו-4 הם מפיצים בלבד של גלשני רוח שמייצרת נתבעת 1. עובדת היותו של אדם מסוים מפיץ של מוצר מתוצרתו של אדם אחר אינה הופכת אותו למורשה בהנהלת עסקים מטעמו של היצרן. המבחן הוא כאמור מבחן של קשר אינטנסיבי ובמקרה דנן לא השתכנעתי כי הקשר הוא אינטנסיבי במידה כזו עד אשר ניתן לומר כי מדובר במורשה בהנהלת עסקים לפי תקנה 482.

אני ער לכך שבמקרה דנן ישנה מעורבות של צד שלישי, אדם בשם דדי אבנר, שהעביר את הגלשנים מאת הנתבעת 1 אל הנתבעים 3 ו-4 לשם מכירתם בישראל אך אינני יודע מהו מעמדו של אותו אדם. אני ער גם לעובדה שאותו אדם מממן את היצוג המשפטי של הנתבעים 3 ו-4, אך שוב אינני יודע מהו מעמדו של אותו דדי אבנר אצל הנתבעות 1 ו-2 ודדי אבנר גם איננו נתבע בתיק הנוכחי.

עיינתי בפסקי הדין אליהם הפנו התובעים בתשובתם לבקשת הנתבעים 3 ו-4. פסקי דין אלה עניינם ביחסים מאוד אינטנסיביים בין נתבע זר לבין סוכנו בישראל ולא זה המקרה שבפנינו.

עוד ביום 30.11.2009 הצעתי לתובעים להגיש בקשה להיתר המצאה לחו"ל על מנת שניתן יהיה להמציא כדין את כתב התביעה לנתבעות 1 ו-2 ואין לי אלא לחזור על המלצתי זו. לעתים הדרך הארוכה יותר מתגלה כדרך קצרה יותר והמקרה הנוכחי יוכיח שכן מאז הוגשה הודעת התובעים ועד היום חלף פרק זמן של 4 חודשים.

יודגש כי מבחן הקשר האינטנסיבי אינו בוחן את השאלה האם בפועל נמסרה הודעה על התביעה לנתבע הזר אלא האם כענין שבנורמה ניתן לצפות מהנתבע הישראלי שימסור לנתבע הזר אודות התביעה נגדו. בשים לב לטיב היחסים שבין הנתבע הישראלי במקרה דנן לבין הנתבע הזר אינני סבור כי ניתן לצפות ממנו כענין נורמטיבי שימסור לנתבע הזר אודות הגשת התביעה, מה גם שבמקרה דנן טוען הנתבע הישראלי כי לא מסר לנתבע הזר על דבר הגשת התביעה אלא אך ורק לאותו אדם בשם דדי אבנר שמעמדו המשפטי וקשריו עם הנתבעות הזרות איננו ברור ואיננו ידוע.

לפיכך אני נעתר לבקשת הנתבעים 3 ו-4 וקובע כי לא היתה מסירה כדין באמצעותם לנתבעות 1 ו-2.

אין צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תש"ע, 04/03/2010 במעמד הנוכחים.

חגי ברנר, שופט

רשם ביהמ"ש המחוזי בת"א

הוקלד על ידי: אסתר סודאי