פסק דין
התובע, בעל עסק, התקשר בתאריך 19.10.08 עם הנתבעת בעסקה לקבלת שירותי אינטרנט.
ביום 10.8.09 ביקש התובע להפסיק את התקשרותו עם הנתבעת וזאת, כדבריו, בשל רצונו לעבור לספק אחר. באותה שיחת טלפון (להלן: "שיחות החידוש"), לאחר שהועבר לנציג מחלקת שימור לקוחות, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר שדרוג מהירות חיבור האינטרנט והתקשרות בחבילה חדשה שהתובע מצא אטרקטיבית מבחינת מחירה, כאשר ההתקשרות הינה למשך שנה נוספת, כאשר שלושת החודשים האחרונים, ינתנו ללא תשלום. בעקבות שיחה זו, חזר בו התובע מבקשת הניתוק.
ביום 6.4.10 פנה התובע לנתבעת והביע כעסו על כך שלמרות שלא ביקש זאת, שוייך לנתבעת לצורך ביצוע שיחות לחו"ל, ובשל כך עלה החיוב החודשי על הסכום עליו הוסכם בשיחת החידוש. התובע בשיחה זו ייחס את השיוך לנתבעת לביצוע שיחות לחו"ל לאותו נציג בעת שיחת החידוש ודרש כי שייוכו יבוטל והחיוב יועבר לחברת פרטנר (להלן: "המפעיל") עימה היה לו הסדר עבור שיחות לחו"ל. על אף מספר שיחות טלפוניות, ועל אף שנציגת השירות של הנתבעת הביעה נכונות להעביר את החיוב על השיחות לחו"ל למפעיל, הדבר לא נעשה.
ביום 8.3.2011 שלח התובע פקס לנתבעת ובו ביקש להתנתק לאלתר משירותי האינטרנט וכל שירות אחר שהוא מקבל ממנה ופקס נוסף נשלח על ידו גם ביום 14.3.2011 אולם למרות בקשת הניתוק, המשיכה הנתבעת לחייב את התובע עבור שירות האינטרנט וזאת עד לאחר הגשת תביעה זו. לאחר הגשת התביעה, ולטענתה משכללה התביעה את מלוא פרטיו האישיים של התובע אשר היו חסרים בפנייתו בפקס, ביצעה הנתבעת את הניתוק והשיבה לתובע את הסך של 595 ₪ בגין החיובים שלאחר מתן הוראת הניתוק.
על אף ביצוע ההחזר, עומד התובע על מלוא תביעתו שהועמדה על סך של 7,000 ₪ כפיצוי עבור עוגמת הנפש וההתעסקות המרובה שנגרמה לו לצורך הטיפול בענין, כאשר שתי "העוולות" שביצעה הנתבעת כלפיו הינן: האחת, שהנתבעת שייכה אותו לשירות החיוג לחו"ל מבלי שביקש זאת וחייבה אותו בעלות השיחות מבלי שביקש זאת. השניה, שלא ניתקה אותו משירותיה מיד עם קבלת דרישתו לעשות כן.
סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים (לאחר ביצוע ההחזר על ידי הנתבעת), סובב סביב שאלת החיוב בגין שיחות לחו"ל כאשר קיימת מחלוקת עובדתית האם ביקש התובע להתקשר עם הנתבעת בעסקה לחיוג לחו"ל ואם לא - האם הוא זכאי להחזר עבור הסכומים ששילם בעבור אותן שיחות לחו"ל שבוצעו באמצעות הנתבעת וחויבו בחשבונו אצלה.
הנתבעת מסתכמת בהגנתה לענין זה על רישומיה בהם קיים תיעוד בדבר שיחה נוספת אשר התקיימה לטענתה ביום 10.6.09 (לפני שיחת החידוש) ואשר בה לטענתה רכש ממנה התובע שירותי חיוג ישיר לחו"ל במסלול עסקי המקנה הנחה של 20% בתעריף השיחות. הנתבעת מדגישה כי בניגוד לטענת התובע הוא מעולם לא "שוייך" לשירותי החיוג לחו"ל, אלא רק התקשר בחבילה המעניקה הנחה בעת ביצוע חיוג כזה באמצעותה. כפי שהסבירה הנתבעת, מקום בו אדם אינו "משוייך" לנתבעת לצורך חיוג לחו"ל, שתי הדרכים לביצוע התקשרות דרך הנתבעת הינם: או בחיוג קידומת 013 (דבר שהמחייג בוחר לעשות ובכך רוכש את שירותי הנתבעת) או בחיוג קידומת 00 שאז, המחייג אינו בוחר באיזה ספק הוא מבקש להשתמש והמערכת מנתבת באופן אקראי שיחות אילו לאיזה מהספקים.
אומר כבר עתה כי העובדה שלא נערך מסמך בכתב בין הצדדים באשר להתקשרות לגבי שיחות לחו"ל, אין בה כדי לשלול את האפשרות שאכן נערכה עסקה כזו, שכן כפי שעולה מהקלטות שיחות הטלפון שהציג התובע ומרישומי הנתבעת, גם ההתקשרות לגבי שירות האינטרנט, נעשתה בעל פה באמצעות שיחת טלפון. אוסיף או כי הרישום שערכה הנתבעת ביחס לשיחת השדרוג תואמת את תוכן השיחה בין נציג השירות לתובע כפי שזה עולה מההקלטה שהמציא התובע.
התובע בעדותו בפני ציין כי הוא מתקשר לחו"ל בחיוג 00 דהיינו, שהשיחות שבוצעו באמצעות הנתבעת וחויבו בחשבונו אצלה, היו שיחות שנותבו באופן אקראי אליה ולא שיחות שהתובע בחר לחייג באמצעותה.
טרוניתו של התובע הינה למעשה על כך שהנתבעת חייבה אותו עבור שיחות הטלפון לחו"ל שהופנו אליה באופן אקראי וזאת מבלי שהוא ביקש להיות מחויב באמצעותה, אלא הוא הוא היה מעונין בחיוב באמצעות פרטנר.
משהתברר לנתבעת, בעקבות פנייתו של התובע כי הוא לא ביקש להיות מחויב באמצעותה אלא באמצעו המפעיל, הסכימה לזכות את התובע בגין השיחות ולהעביר את החיוב למפעיל, אולם על פי רישומי הנתבעת המפעיל סרב לבצע את הפעולה (ראה הרישום בנספח י' לכתב ההגנה אשר בו מצוין כי ביום 7.4.10 פנתה נציגת הנתבעת למפעיל אך זה, בשל חלוף הזמן מאז ביצוע השיחות, לא הסכים להעביר חיוב ידני עבור עלות השיחות ובשל כך, הדבר לא בוצע.
אומר כבר עתה כי נותר בי ספק ביחס לשאלה האם אכן ביקש התובע להתקשר עם הנתבעת בחבילת חיוג מוזל לחו"ל. מצד אחד, עומדת טענתו של התובע כי לא ביקש זאת, ומנגד, מציגה הנתבעת רישום המעיד לכאורה על שיחה של נציג מטעמה עם התובע או מי מטעמו ביום 10.6.09, אשר על בסיסה נעשתה ההתקשרות ובה מצויין מספר הפלאפון אשר בו התבקש לקבל את תעריפי החבילה המוזלת. הנתבעת לא הביאה לעדות את אותו נציג, אולם אינני מוצאת לזקוף זאת לחובתה שכן ממילא סביר להניח כי כל אשר יוכל אותו נציג לומר מבוסס על הרישום הקיים במערכת הנתבעת שכן, אין כל סיכוי כי אותו נציג יכול לזכור באופן ספציפי שיחה שנוהלה על ידו שנתיים קודם לכן.
כמו כן אציין בהקשר זה, כי התובע, אשר מציין בשיחות המוקלטות על ידו, כי הוא מקליט את כל השיחות המבוצעות בעסקו (וזאת מטעמי שירות לקוחות של העסק המנוהל על ידו), בחר לצרף לתיק בית המשפט הקלטות של חלק מהשיחות בלבד, כאשר מתדפיסי הנתבעת עולה כי קוימה לפחות שיחה נוספת עם גב' רעות ביום 7.12.09 והקלטת שיחה זו, אין לה זכר בהקלטות התובע. כמו גם לשיחת ההתקשרות המקורית בשנת 2008. מכאן שנותר בי ספק באם התובע צרף את מלוא ההקלטות של שיחותיו עם הנתבעת או שמא בחר להחסיר חלק מהשיחות אשר לא מתיישבות עם תביעתו, לרבות אותה שיחה עם הנתבעת מיום 10.6.09.
לספקותי ביחס לגרסת התובע, מצטרפת העובדה שפנייתו הראשונה של התובע בטרוניה באשר לחיוב שיחות לחו"ל, נעשתה רק בחודש 4/2010 דהיינו, כחצי שנה מאז החלה הנתבעת בחיובו בשיחות לחו"ל והתובע לא נתן כל הסבר מדוע המתין זמן כה רב ולא פנה מיד עם קבלת החיוב, העולה על החיוב החודשי בגין שירותי האינטרנט.
יש להדגיש כי התובע אינו מכחיש את ביצוע השיחות לחו"ל ולא הוכיח כי באם היה מחויב בגינן באמצעות פרטנר, מחירן היה נמוך יותר ולפיכך, לא הוכח בפני כי נגרם לתובע נזק כלשהו מחיובו באמצעות הנתבעת, גם באם הייתי מקבלת גרסתו כי חיוב זה, נעשה בניגוד לרצונו.
לכך יש להוסיף את העובדה, כי מיד עם קבלת פנייתו הנתבעת הסכימה להעביר את החיוב לפרטנר אולם בשל התנגדותה של האחרונה, התנגדות אשר מקורה בזמן שחלף מאז ביצוע השיחות (זמן שמקורו בפנייתו המושהית של התובע) הדבר לא נעשה. משכך, באם עומדת לתובע טרוניה כלשהי יתכן וצריך היה להפנות אותה דווקא לפרטנר שכן, היא זו שסיכלה לכאורה את העברת החיובים שהנתבעת מוכנה היתה לעשות בעקבות פניית התובע.
בקשתו של התובע בדיון בפני כי אורה על העברת החיובים, לא נכללה בכתב התביעה וממילא אינה בסמכותי ובוודאי שלא ניתן לעשות כן ללא שפרטנר תהא צד להליך.
באשר לטרוניה השניה הנוגעת לניתוק השירות, הרי שבענין זה אני מקבלת את טענת התובע כי הנתבעת לא פעלה בהתאם להוראה שניתנה על ידו והסברה כי הדבר לא נעשה בשל חוסר פרטים מזהים של התובע בפנייתו בפקס, נדחית על ידי.
עיון בשני מסמכי הפקס ששלח התובע - האחד מיום 8.3.11 והשני מיום 14.3.11 מעלה כי הצלבה פשוטה של הפרטים הכלולים במסמכים אלו, היתה מאפשרת לנתבעת לבצע זיהוי מלא של התובע ולהיעתר לבקשתו לבצע את הניתוק.