אבנון דן ואח' נ' וורלד גרופ קפיט ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשה לביטול פסיקתא שניתנה בעקבות פסק דין קודם של בית משפט זה.

המבקשת קובלת כי בעוד שפסק הדין שחייב אותה לשלם כספים בגין תניית שיפוי למס הכנסה, עסק במפורש בחובות בדין קדימה, לפסיקתא צורפו לשיטתה בדרך מחטף לא ראוי גם הפרשי הצמדה וריבית שנשא החוב בעבר.

המנהלים המיוחדים, שהם המשיבים, מתנגדים לבקשה וטוענים כי לא נפל פסול בפעולתם. מרגע בו נפסק כי על הנתבע לשלם סכום מסוים, זכאים הם לכלול בפסיקתא שבאה בעקבות פסק הדין, גם את הפרשי ההצמדה והריבית שנשא אותו סכום.

כונס הכנסים הרשמי, עותר לקבלת הבקשה וזאת בשל ההלכה המפרידה, בין חובות בדין קדימה ואינה כוללת באורח אוטומטי גם את הפרשי ההצמדה והריבית באותו מעמד.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, מצאתי כי אמנם לא הוכח פסול היורד לשורשו של עניין בהתנהלות המנהלים המיוחדים, בין היתר משום שכתבו בזמן אמת לצד השני כי להשקפתם הם רואים את החוב, ככזה הכולל גם הפרשי הצמדה וריבית. עם זאת, עניין זה לחוד, ועניין הדין החל לחוד. אף אם לא הוכח פסול בהתנהלות בעלי התפקיד הרי שלגופו של עניין דומה כי דווקא עמדת המבקשת והכנ"ר היא הנכונה.

אבהיר דברי.

כאשר עוסקים אנו בהפרשי הצמדה וריבית, מן הראוי להבדיל הבדל היטב בין הצמדה וריבית שנשא החוב טרם שנתבע ונפסק, לבין הפרשי הצמדה וריבית שנשא חוב לאחר שנפסק בידי בית המשפט, אולם לא שולם במועד בידי החייב. אין ספק כי במצב הדברים השני היה מקום אף לכלול את הפרשי ההצמדה והריבית הפסיקתא, אולם לא זה המצב שלפני.

מוכנה אני להניח שלו עסקינן היה בתביעה כספית רגילה שמא ניתן היה בכל זאת, לכלול גם את הפרשי ההצמדה והריבית מהסוג הראשון בפסיקתא, באשר הן הקרן והן הריבית הינם בגדר חוב כספי שיש לשלמו ובד"כ אין הריבית דורשת הכרעה שיפוטית מיוחדת, וודאי שהיא מחושבת כריבית על פי דין.

אולם, נסיבות המקרה הנוכחי שונות, באשר די לעיין בבקשה שהולידה את פסק הדין שלא לדבר על להתעמק בנסיבותיה, בכדי להבהיר כי מה שתבעו המנהלים המיוחדים הינו שיפוי בגין חובות בדין קדימה קרי, הדיון המשפטי כולו עסק במה שנכלל באותו מוסד משפטי מצומצם ופוגעני במיוחד עבור הנושים האחרים, הא ותו לא.

מנגד, אף אחד מהצדדים אינו חולק כי הלכה פסוקה שקבע בית המשפט העליון שוללת במפורש את מעמד דין הקדימה מחוב הצמדה וריבית שנשא חוב בדין קדימה. ההצמדה והריבית תהיינה משולמות במעמד של נשייה רגילה.

עוד אעיר, כי אף לגופו של עניין היה טעם בהפרדה בין קרן החוב בדין קדימה לבין הפרשי ההצמדה והריבית שמעמדם אינו בדין קדימה, באשר את הראשונים יש לשלם למס הכנסה לאלתר, ואילו כפי שמעיר בצדק כונס הנכיסם הרשמי, הפרשי ההצמדה יכול וישולמו בעתיד אך ורק אם יתרחש מצב דברים מסוים.

להשלמת התמונה ראוי להעיר, כי המנהלים המיוחדים מודים בהגינותם, כי ייתכן ומצב דברים זה לא יתרחש, לא ישולמו הפרשי ריבית והצמדה ובמצב זה הם מוכנים להתחייב מראש להשיב את הסכום העודף לידי המבקשת. אלא שאם כאלה פני הדברים, נכונה יותר עמדת כנ"ר לפיה, היה ויווצר טעם, יוכלו המנהלים המיוחדים להגיש בקשה בגין היתרה.

סוף דבר, פסיקתא הינה תמצית אופרטיבית גרידא של פסד דין. אין ביכולתה לדון בעניינים נוספים שלא נפסקו בפסק הדין. אף אם הם קרובים למחלוקת שהוכרעה.

בנסיבות המקרה הוגדרה הבקשה המקורית מראש, ככזו שעוסקת בחוב בדין קדימה ולכן נוכח ההלכה שקבע בית המשפט העליון לעניין הפרשי ריבית והצמדה לא ניתן לכלול בפסיקתא את אותם הפרשים שהינם חוב עבר בדין רגיל. מובן שצודק הכנ"ר בטענתו כי אין הדבר חוסם את המנהלים המיוחדים אם יתעורר הצורך מלהגיש בקשה נפרדת בעניין זה.

אי לכך, הבקשה מתקבלת. בנסיבות המקרה תישא קופת הפירוק בהוצאות המבקשת ושכר טירחת עורך דין בסך 10,000 ₪ שיישאו ריבית והצמדה מיום זה ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תודיע החלטתי.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ג, 22 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.