אבני נ' מלון צל הרים

פסק - דין

1.עניינה של תביעה זו הינו נזקי עוגמת נפש שנגרמו לתובע כתוצאה ממטרד בדמות רעש בעת שהותו במלון הנתבע.

2.לגירסת התובע כפי שעלתה מפרשת התביעה עולה, כי בתאריך 8/3/12 עת שהה יחד עם אשתו במלון הנתבע במסגרת נופש מאורגן של קבוצת פנסיונרים, הגיעה קבוצה בת מספר משפחות בכדי לחגוג בר מצווה לשניים מילדיהם. הקבוצה הנ"ל שוכנה בחדרים הסמוכים לחדרו של התובע. לטענת התובע, אורחי הקבוצה הנ"ל דיברו ביניהם בקול רם וילדיהם שחקו במשחקי כדור באופן שהפריע למנוחתו ופגעו בנופש שלו. התובע פנה להנהלת המלון אשר לא נתנה מענה מספק לבעייה. לטענתו, הרעש היה לא סביר ולא פסק במשך כל הסוף שבוע. לטענתו נציגת הנתבע אף הודתה בכך שנגרמה לו עוגמת נפש ואף הציעה לפצותו במתן שהות בת לילה נוסף על חשבון הנתבע.

3.לגירסת הנתבע כפי שעלתה בכתב ההגנה, הודה הנתבע, כי במועדים הרלוונטיים שהו מספר אורחים במלון במטרה לחגוג אירוע בר מצווה לבניהם וכי השמחה לוותה בטונים מעט גבוהים. כמו כן, הנתבע טען, כי לא עסקינן ברעש ממוסיקה רועשת. הנתבע הכחיש, כי הרעש נמשך עד שעה 2:30 בלילה והפטיר, כי התובע אף לא הגיש תלונה המתייחסת לשעות אלה. לשיטת הנתבע, הרעשים הנ"ל אינם חורגים מגדר הסביר והם נמשכו מס' שעות בודד. הנתבע אישר, כי לפנים משורת הדין הציע לתובע לינה בת לילה נוסף במלון הצעה אשר נתקלה בסירובו.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים והעד מטעם התובע ועיינתי בכתבי הטענות באתי לכלל מסקנה, כי יש דין התביעה להתקבל בחלקה.

5.ככלל יש לציין להדגיש, כי מחובתו של מלון לספק סביבה שקטה ורגועה המאפשרת מימוש תכליתו של הנופש בו. אדם המגיע למלון אינו מצפה לבלות את חופשתו במקום רועש. כמו כן, מחובתו של מלון להודיע לאורחיו, מראש, על כל מפגע צפוי כאמור. בפרט כאשר המלון יודע מראש על הגעת קבוצה גדולה של אורחים. מאידך, אין לצפות ממלון לדווח לכל אורח את רשימת כל האורחים הצפויים להתארח אצלו בכל עת ועת במיוחד כאשר מטרת האירוח הינה סבירה ומצומצמת.

6.בין הצדדים לא הייתה שנויה במחלוקת העובדה, כי בסוף השבוע הנ"ל התארחה קבוצה של אורחים לרגל אירוע של שבת חתן ובר מצווה. השאלה הצריכה מענה הינה האם חלה חובה על מלון לדווח לאורחים פוטנציאליים אודות אירועים המתקיימים במועד שהותם במלון. הנני בדיעה, כי ככלל על מלון חלה החובה לעשות כן רק במקרים חריגים ומצומצמים ביותר כאשר יש לצפות, כי אירוע של קבוצת אורחים המתקיים במלון עלול להשבית את ההנאה של יתר הנופשים השוהים בו.

7.דא עקא, כי לא הונחה בפני תשתית ראייתית מספקת ממנה ניתן ללמוד על מטרד בלתי סביר של רעש. בין היתר, לא הוברר די הצורך מה היה גודל הקבוצה, היקף האירועים ומידת הרעש והאם אלה עולים כדי מטרד אסור על פי הדין. כך למשל לא הוברר, האם עסקינן במשפחה מצומצמת אשר חגגה את בר המצווה של בנה או קבוצה גדולה יותר, זאת, בשים לב לכך שעסקינן במלון בן 160 חדרים.

8.עם זאת, נדמה, כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי לתובע נגרמה אי נוחות מסויימת כתוצאה מנוכחות קבוצת האורחים, הרי שאי נוחות אשר בגינה ביקש הנתבע לפצות את התובע בגין אירוח של לילה נוסף במלון. כמו כן, הנתבעת לא הביאה עדים או ראיות מהם ניתן ללמוד, כי המלון היה בתפוסה מלאה באותה עת באופן שלא ניתן היה להעביר את התובע לחדר אחר וכי עובדי המלון ביצעו פעולות כלשהן על מנת להפחית את הרעש הנטען.

9.בשים לב לכל האמור לעיל, הנני סבור כי על הנתבע לפצות את התובע בסך 650 ₪ וכך אני קובע.

10.סוף דבר- התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך כולל וסופי (כולל הוצאות) בסך 650 ₪ אשר ישתלמו תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תואיל לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ב, 03 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.