מונחת בפניי בקשה מטעם התובעת להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, שמאי המקרקעין מר איתן שפיצר (להלן: "המומחה"), נוכח טענתן כי נפלו כשלים מהותיים בחוות דעתו, "באופן שמכתים אותה בלא תקנה" (ס' 1 לבקשה).
התובעת טענה כי אחר מינויו על ידי בית המשפט, קבע המומחה דיון בפניו ביום 18.11.19, בהשתתפות הצדדים ובאי כוחם.
אותה עת התגלעה מחלוקת בין הצדדים, האם יש בכוחו של המומחה להסתמך על חוות דעתו של מר בן דוד שהוגשה מטעם הנתבעות. התובעת טענה בהקשר זה כי חוות דעתו של מר בן דוד אינה עונה להגדרת 'חוות דעת' לפי הוראות הדין. זאת, מאחר שבמסגרת 'חוות הדעת' נערך ציטוט מתוך מסמך וועדת אד הוק של הנתבעות, ומסמך זה נשען על הערכת השמאי יעקב גרשוני בכל הנוגע לשווי 'זכויות האוויר' לשנת 2006. התובעת טענה כי שווי 'זכויות האוויר' גבוה יותר. מאידך, הנתבעות טענו כי במועדים הרלוונטיים התקיים שוק של מסחר ב'זכויות אוויר' שעליו התבסס מר גרשוני, וכי יש בידיהן מסמכים התומכים במסקנת חוות דעתו של מר גרשוני.
חרף התנגדות התובעת להשלמת חוות הדעת שהוגשה על ידי הנתבעות, התיר המומחה לנתבעות לשלוח אליו בתוך 14 ימים את חוות דעתו של השמאי גרשוני. בה בעת, הותר לתובעת לצרף אסמכתאות בכל הנוגע לטענתה בדבר עליית מחיר הקרקע בעיר אשדוד בין המועד שלגביו חלה וועדת אד הוק לבין המועד שבו ניתן פסק הדין שמכוחו הוגשה התביעה.
ביום 2.12.19 העבירה התובעת למומחה אסמכתאות לעליית מחירים כאמור. לעומת זאת, הנתבעות לא שלחו למומחה את חוות דעתו של מר גרשוני, כי אם את חוות דעתו של מר בן דוד והחלטה נוספת בערר 'יחד הבונים', שכבר היו בידי המומחה.
נוכח זאת, התובעת טענה כי החל מיום 2.12.19, תום המועד שקצב המומחה למשלוח המסמכים לרשותו, לא היו רשאים בעלי הדין להוסיף ולשלוח אליו מסמכים נוספים. חרף זאת, ביום 12.12.19 - עשרה ימים לאחר המועד שקצב המומחה להגשת המסמכים המשלימים - שלחו הנתבעות למומחה מייל, אליו צירפו מסמכים הנחזים להיות הסכמים למכירת זכויות אוויר במועדים שונים.
בו ביום פנתה התובעת למומחה, וביקשה ממנו להתעלם מהמייל על מצורפיו. בכלל זאת, טענה התובעת כי המסמכים נשלחו אליו בחלוף המועד שקצב, כי הנתבעות לא גילו את המסמכים במסגרת הליכי גילוי המסמכים, ומכל מקום, כי הנתבעות אינן צד למסמכים ולכן לא ניתן לבחון את אמיתות תוכנם של המסמכים.
המומחה לא השיב לפניית התובעת. על כן, התובעת הניחה כי בדעתו להתעלם מהמייל על מצורפיו. ואולם, עת הגיש המומחה את חוות דעתו ביום 5.1.20, התחוור כי לא זו בלבד שהמומחה עשה שימוש במסמכים שצורפו למייל כ"אבן הפינה של חוות דעתו" (ס' 14 לבקשה), אלא שכלל לא ציין בחוות הדעת את התנגדות התובעת להגשת המסמכים.
בנסיבות אלו, כך נטען, הפר המומחה את תפקידו כזרועו הארוכה של בית המשפט, תוך שלילת זכותה של התובעת להישמע ותוך קיפוח זכותה להליך הוגן.
ביתר פירוט נטען בהקשר זה, כי ההשתלשלות העובדתית הכרונולוגית כמתואר, מלמדת כי היה על המומחה לאסור הגשת כל מסמך נוסף בחלוף המועד שנקבע על ידו להגשת מסמכים משלימים. בוודאי שמסקנה זו מתעצמת, עת התובעת הביעה בפניו התנגדות נמרצת לאפשרות להסתמך על המייל שהעבירו אליו הנתבעות, על מצורפיו.
המומחה רשאי היה להחליט בהתנגדות התובעת, בין לאחר קבלת עמדת הנתבעות ובין על יסוד טעמיו. לחלופין, המומחה יכול היה לעשות שימוש בסמכותו הקבועה בתקנה 133 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ולבקש הוראות מבית המשפט לעניין מילוי תפקידו בנדון. המומחה לא עשה דבר מאלה.
כן נטען, כי המסמכים אשר צורפו למייל ביום 12.12.19, עשרה ימים לאחר המועד האחרון שקצב המומחה להעברת מסמכים לרשותו, נחזו להיות הסכמים למכירתן של 'זכויות אוויר', הגם שהמומחה האריך לנתבעות את המועד לשם הגשת חוות דעתו של השמאי גרשוני בלבד.
נוסף לכך, טענה התובעת כי בתצהיר גילוי המסמכים אשר הוגש על ידי הנתבעות לא נזכרו הסכמים כלשהם בדבר מכירתן של 'זכויות אוויר'. בהתאם לתקנה 114 לתקנות, ברי כי אין בכוחו של בעל דין שלא גילה ראיה שהייתה בפניו ואשר נוגעת לעניין שבנדון, להציג את המסמך כראיה מטעמו בתובענה, אלא ברשות בית המשפט, לפי שיקול דעתו ובתנאים הקבועים בהוראת הסעיף.
בהקשר זה נטען, כי אילו היו הנתבעות פונות לבית המשפט בבקשה להגיש את המסמכים, חרף אי גילויים בהליכי גילוי המסמכים, הבקשה הייתה נענית בשלילה. זאת, מאחר שהנתבעות לא היו צד לאותם מסמכים, ועל כן, הן אינן יכולות לערוב לאמיתות תוכנם.
למצער, ניתן היה לצפות כי המומחה יתמודד בחוות דעתו עם דרישת התובעת כי יתעלם מהמסמכים. ואולם, לא זו בלבד שהמומחה לא עשה כן, אלא שאף לא הזכיר את התנגדות התובעת.
נוכח כל האמור, ובשים לב לעובדה כי המסמכים שימשו "עיקר ובסיס למסקנות שבחוות הדעת" (סעיף 29 לבקשה), ואילו חוות דעתו של השמאי גרשוני ודו"ח ועדת אד הוק אשר היוו את אבן הפינה לחוות הדעת מטעם הנתבעות, לא נזכרו כלל בחוות דעתו של מר שפיצר, דין הוא להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה.