אדר סלפון נ' טי. אנד. אם סער בטחון בע"מ

1. לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וזכויות סוציאליות נוספות בגין תקופת עבודתו של התובע, מאבטח במתקן רשת השידור בירושלים אשר הועסק על ידי הנתבעת, וסיומה.

2. נביא להלן את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, טענות הצדדים, נתאר את עיקר הדיון שהתקיים, ונפרט את הכרעת בית הדין.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים

3. התובע הועסק על ידי הנתבעת בעבודות שמירה ואבטחה בפרויקט "רשות השידור" בירושלים, החל מיום 1.2.2002 ועד ליום 30.6.2016 ובסה"כ 14.4 שנים.

4. ביום 12.1.16 התובע פלט כדור מנשקו בעמדת הפריקה של מתקן רשות השידור (להלן: "האירוע"). בעקבות האירוע, נעשה עם התובע בירור, לאחריו התובע המשיך בעבודתו באותו מתקן עד סוף חודש יוני 2016.

5. לאחר הפסקת עבודתו של התובע במתקן, הוא נענה להזמנה להיפגש עם נציגי הנתבעת ביום 8.8.16 לטענת הנתבעת לצורך "שיבוץ מחדש" ולטענת התובע לשם "שימוע בדיעבד למראית עין בלבד". בעקבות הפגישה נמסר לתובע מכתב הפסקת עבודה, בזו הלשון:

"הנדון: הפסקת עבודה

שלום רב,

בהמשך לשיחה שימוע שנעשה בתאריך 8.8.2016.

הרני להודיעך על סיום עבודתך בחברה החל מתאריך: 11.8.2016.

גמ"ח יבוצע לך במסגרת חודש אוגוסט שמשתלמת ב- 9.9.16.

תקופת העסקתך בין התאריכים: 01.02.2002 ועד לתאריך 30.6.2016.

אני מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך." [הטעויות במקור – כ.א.ק].

6. לאחר הפסקת עבודתו, שחררה הנתבעת לתובע פיצויי הפיטורים שהופרשו על ידה בקופת הפנסיה "הפניקס" בסך 29,704 ₪ והשלימה לתובע פיצויי פיטורים בסך 21,146 ₪ ובסה"כ 50,850 ₪^[1].

טענות הצדדים

            טענות התובע

7. לטענת התובע, לאחר האירוע, ביום 19.1.16 הקב"ט האזורי מטעם הנתבעת קרא לו לשיחה, ביקש לפטר אותו, ואף החתימו על מסמך שאינו יודע את תוכנו^[2]. עם זאת, כשבוע וחצי לאחר מכן הוא קיבל הודעה מהקב"ט הארצי כי הוא ימשיך בעבודתו באותו מתקן, על תנאי, עד לחודש יולי 2016 והזהירו מהפרה נוספת של הנהלים אשר תוביל לפיטוריו המידיים. בסוף חודש יוני 2016, הקב"ט האזורי פנה לתובע ושאל אותו אם הוא זוכר שזו המשמרת האחרונה שלו, הודיע לו שלא ניתן לתת לתובע משמרות נוספות ו"שהוא סיים את תפקידו" ובכך למעשה הוא פוטר מעבודתו.
8. רק ביום 8.8.16, חודש ושבוע לאחר פיטוריו, התובע הוזמן לשיחת שימוע בעקבות האירוע הנ"ל. בתום השימוע הובטח לתובע לקבל מכתב פיטורים, ובפועל "מכתב סיום העסקה" נמסר לו באיחור רב.

9. נוכח פיטוריו ובשים לב לאופן בו נעשו עתר התובע לתשלום חלף הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אי קבלת מכתב פיטורים, פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה, עגמת נפש, פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר ופיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה. תביעה לדמי חגים, הבראה ופדיון חופשה שהוגשה, נמחקה במהלך הדיון.

טענות הנתבעת

10. לטענת הנתבעת, התובע לא דיווח על אירוע פליטת הכדור. התובע הוזמן לשיחת בירור בעקבות האירוע הנ"ל, אצל קב"ט רשות השידור, באותה שיחה הובהר לתובע על חומרת מעשיו והתובע התבקש ליתן גרסתו לאור העובדה כי לא דיווח כלל על האירוע. לאחר מספר ימים הודיע הקב"ט לתובע כי מבחינת מזמינת העבודה, הוא לא יוכל להמשיך לעבוד באותו מתקן. הנתבעת פעלה אל מול רשות השידור והקב"ט הארצי על מנת לשכנעם ליתן לתובע הזדמנות נוספת. כמו כן, התובע בעצמו ביקש לשוחח עם הקב"ט הארצי על מנת לאפשר לו המשך העסקתו באותו המתקן מספר חודשים מועט עד לסיום לימודיו שכן לאחריהם ממילא עתיד הוא לסיים את העסקתו בנתבעת. הקב"ט הארצי נאות להסכים לבקשת הנתבעת והתובע ואפשר לתובע את המשך העסקתו עד לחודש יולי 2016 תוך הזהרת התובע שכל עבירה נוספת תביא לסיום העסקתו במתקן באופן מידי.

11. התובע המשיך במתקן עד לחודש יולי 2016. בתחילת חודש יולי 2016 זומן התובע לשיחת שיבוץ מחדש בסניף הנתבעת. התובע דחה פעם אחר פעם את שיחת השיבוץ ונאות להגיע אליה רק ביום 8.8.16. באותה שיחה הוצעו לתובע מספר פרויקטים, בין היתר במשרד הפנים והרכבת הקלה. התובע הודיע כי אינו מעוניין בהמשך עבודתו בתחום השמירה והאבטחה לאור סיום לימודיו ורצונו להשתלב בתחום התקשורת אותו למד. נוכח האמור, התובע לא פוטר מעבודתו אלא התפטר.
12. למרת נסיבות הפסקת עבודתו, הנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים מלאים בסך 50,850 ₪.

ההליך בבית הדין

13. ביום 17.1.2019 נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התובע העיד הוא בעצמו ואביו מר צבי סלפון. מטעם הנתבעת העיד מר דניאל נחמיה, סמנכ"ל חטיבת האבטחה בנתבעת (להלן: "מר נחמיה").

14. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

15. לאחר הדיון ולבקשת בית הדין, המציא כל צד רשימת אסמכתאות משפטיות ותחשיב מטעמו בנוגע להיקף משרתו של התובע בכל תקופת עבודתו.

דיון והכרעה

16. לאחר שעיינו היטב בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמענו את עדויות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ונימוקינו מפורטים להלן.

השכר הקובע והיקף המשרה

17. התובע לא הבהיר מפורשות בתביעתו מה היקף משרתו וגובה שכרו. הוא העלה טענות כנגד תלושי המשכורת שהונפקו לו על ידי הנתבעת ובכלל זה טען כי למרות ששולם לו שכר בשיעור 150% על משמרות לילה^[3], הנתבעת התעלמה משעות אלה ולא הפרישה בגינן לפנסיה, לקרן השתלמות, ולא שילמה עבורן זכויות סוציאליות כלשהן. עם זאת, למעט תביעתו לפיצוי עונשי בגין ליקויים בתלושי המשכורת התובע לא עתר לסעדים רלוונטיים בעניין זה, לא ביקש פיצול סעדים, וחזר בו מהתביעה לפדיון חופשה, חגים והבראה יש להניח לאחר ששוכנע כי זכויות אלה שולמו לו כדין.
18. זאת ועוד, התובע טען בתביעתו כי אינו יודע מה גובה שכרו הרגיל^[4] וביסס את רכיבי תביעתו על שכר חודשי בשיעור 11,552 ₪^[5] המבוסס על פי הטענה על ממוצע כלל רכיבי שכרו.

19. מנגד הנתבעת הפנתה לתלושי המשכורת ולדו"חות הנוכחות וטענה כי התובע הועסק במשרה חלקית בשיעור 65% והשתכר שכר שעתי שעמד בשנת 2010 ע"ס 28.5 ₪, החל מ-9/2011 ע"ס 30.83 ₪, החל מ-11/2012 ע"ס 32.34 ₪ והחל מ-11/2013 ע"ס 34.09 ₪.

20. כאמור, לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים בית הדין הורה לצדדים להגיש לבית הדין תחשיבים לעניין היקף משרתו של התובע. בהודעה שהוגשה מטעם התובע הוא טען כי היקף משרתו עומד על 96.33% כאשר תוצאה זו נסמכת על כלל שעות עבודתו של התובע, לרבות שעות עבודה נוספות וממוצע שכרו בשנה האחרונה עומד על סך 9,981 ₪. לטענת התובע, "באופן רגיל" השכר הקובע לפיצויים עומד על 6,170 ₪ (34.09*181 שעות בממוצע), אולם לשיטתו תוצאה זו אינה צודקת שכן התובע הועסק באופן קבוע במשמרות בנות 12 שעות.

21. הנתבעת הגישה תחשיב מטעמה, על בסיסו טענה כי ממוצע היקף המשרה של התובע בכל התקופה הרלוונטית עומד על 57% על בסיס שעות עבודתו הרגילות (עד 8 שעות) וכן שעות העבודה בשבת.

22. מובן כי אין הצדקה לקחת בחשבון השכר הקובע את תוספות השכר ששולמו בגין עבודה בשעות נוספות או בגין משמרות לילה, שכן אין חולק כי מדובר בתוספת מותנית בתנאי (עבודה במשמרות לילה) ולא במרכיב מלאכותי^[6]. ממילא, התובע לא העלה טענה אחרת בעניין זה. ברי אפוא כי תוספת בגין משמרת לילה אינה נכללת במשכורת הקובעת לחישוב פיצויי הפיטורים^[7].

23. זאת ועוד, בהתאם לפסיקה יש לקחת בחשבון את מלוא השעות הרגילות, כולל שעות רגילות בשבתות וחגים (8 שעות), בחישוב היקף משרתו של התובע^[8]. מובן כי בתוך כך יש לקחת בחשבון גם שעות העבודה הרגילות שביצע התובע במשמרות לילה, שכן אין מדובר בעבודה בשעות נוספות אלה עבודה במשמרת לילה, עליה קיבל תוספת 150% לא עפ"י הוראת חוק אלא מכוח הסכמה בין הנתבעת למזמין השירות – רשות השידור^[9].

24. יוטעם כי אין יסוד לטענת התובע כי עבד רק במשמרות לילה בנות 12 שעות רצופות, ודו"חות הנוכחות שצורפו מלמדים אחרת. התובע הועסק גם במשמרות של 12 שעות וגם במשמרות של 6 שעות ולפיכך אין יסוד לטענותיו בעניין זה. ממילא כאמור, אין לקחת בחשבון את השעות העודפות על יום עבודה רגיל בחישוב אחוז המשרה.

25. עם זאת, מצאנו כי טענותיו של התובע, לפיהן הנתבעת התעלמה משעות העבודה במשמרות לילה נכונה באופן חלקי והיא ניכרת בחישוב שנעשה על ידי הנתבעת בקביעת היקף משרתו של התובע. חרף טענותיה של הנתבעת על האופן שבו יש לערוך את חישוב אחוז משרתו של התובע, שעולות בקנה אחד עם הפסיקה שהובאה על ידינו לעיל, הנתבעת הטעתה את בית הדין לחשוב כי ערכה את חישוביה בהתאם להלכה הפסוקה, אולם לא היא. לאחר חישוב מדוקדק שנערך על ידינו, במסגרתו בחנו את מלוא דו"חות הנוכחות שהונחו בפנינו על ידי הצדדים, יום ביומו, התברר כי הנתבעת לא לקחה בחשבון את מלוא שעות העבודה במשמרות הלילה בחישוב היקף המשרה, על אף שאין מדובר בשעות נוספות כאמור לעיל.

26. כשהנתבעת נדרשה להגיש תחשיב אודות היקף משרתו של התובע, היה עליה לקחת בחשבון, גם 8 שעות מתוך שעות העבודה במשמרות הלילה – כפי שהיא בעצמה הסכימה בהודעתה מיום 6.2.19. אולם תחת זאת היא החשיבה חלק קטן משעות אלה בלבד ולעיתים התעלמה מהן כליל, וזה המקור לפער הגדול בין שעות עבודתו של התובע להיקף המשרה שחושב על ידה.

27. לאחר שבית הדין ערך תחשיב על יסוד דו"חות הנוכחות שהוצגו לו, הגענו למסקנה כי היקף משרתו של התובע במהלך תקופת עבודתו הינו 4%^[10] ולא כפי שנטען על ידי מי מהצדדים. בחישוב היקף המשרה, בית הדין סיכם את סה"כ השעות הרגילות (עד 8 שעות ביום) מדי יום וחודש, וערך ממוצע משרה על פי מספר דו"חות הנוכחות שהוצגו לו בחודש, לפי הטבלה המפורטת להלן:

28. הנתבעת הסתפקה בהגשת חלק מדו"חות הנוכחות של התובע^[13], וגם התובע נמנע מהגשת מלוא הדו"חות על אף שהנתבעת נדרשה להעביר את כולם לעיונו. לפיכך, חישוב השכר הקובע נערך על יסוד כלל הדו"חות שהונחו בפנינו בלבד.

29. בשים לב כי שכרו השעתי האחרון של התובע עמד על 34.09 ₪ כמפורט בתלושי המשכורת, הרי ששכרו הקובע של התובע על יסוד היקף המשרה הנ"ל יעמוד על סך 4,591 ₪ (להלן: "השכר הקובע") לפי החישוב שלהלן:

34.09 ₪ X186 שעות (משרה מלאה בענף השמירה והאבטחה) X 72.4% = 4,591 ₪.

נסיבות הפסקת עבודתו של התובע 

30. כאמור לעיל, לא הייתה פלוגתא בין הצדדים על התרחשות האירוע מיום 12.1.16. המחלוקת נגעה להשתלשלות העניינים ממועד זה ואילך וכפועל יוצא למסגרת המשפטית העוטפת את נסיבות הפסקת עבודתו של התובע. לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו בעל פה באופן מידי ביום 30.6.16 והוזמן בדיעבד לשימוע שנערך למראית עין בלבד למעלה מחודש לאחר פיטוריו. לעומת זאת, לטענת הנתבעת, בתום עבודתו במתקן רשות השידור, התובע הוזמן לישיבת "שיבוץ מחדש" במהלכה הודיע על התפטרותו.

31. אין חולק כי בעקבות האירוע הנ"ל, התובע זומן, למחרת^[14] ביום 13.1.16, לשיחה עם קצין הביטחון של המתקן מר בלוג בלז' - אשר התברר בדיון, כי בניגוד לטענת הנתבעת, הינו עובד של הנתבעת^[15] ולא של רשות השידור. פרוטוקול השיחה שהתקיימה בין הצדדים צורף לתצהירו של מר נחמיה, ועיקרי השיחה כמצוטט להלן:

"2. נקודות שהועלו על ידי המראיין:

1. בתאריך 12.1.16 דווח לי על ידי רן לוי אחרי משמרת בוקר בשעה 08:40 שהייתה פליטת כדור בעמדת הפריקה בסוף משמרת לילה על ידי אדר סלפון שעבד כאחראי משמרת לילה.
2. שמעתי וקיבלתי הסברים מרן לוי לגבי המקרה בעמדת הפריקה שנאמרו לרן על ידי אדר.
3. דיווחתי לסגן קב"ט ארצי של רשת השידור במשרדו.
4. אדר יצר איתי קשר בסביבות 11:20 ושאל אם רן דיווח לי על המקרה. נאמר לו שכן, והייתי מצפה ממנו לדיווח מיידי כפי שמקובל במקרים מסוג זה. קבעתי עם אדר למחרת שהיה משובץ למשמרת.

5.ביצעתי שיחה ותחקיר עם אדר על המקרה ושלפי דעתי והבנתי פריקת הנשק שביצע לא הייתה תקינה ובסופו של דבר נפלט כדור. בנוסף חוסר הדיווח המיידי על האירוע מצידו של אדר הוא עבירה לא פחות חמורה.

6. אדר התבקש לכתוב דו"ח על האירוע.
7. בתאריך 15.1.16 הודעתי לאדר שלא יכול להמשיך לעבוד במתקן לאחר שיחה עם קב"ט ארצי של רשות השידור."

32. בפרוטוקול נוסף שנערך ביום 9.2.16 העלה מר בלז' על הכתב את הדברים הבאים:

"1. לאחר שיחה אישית עם אדר הוחלט ש:

• אדר סלפון יעזוב את העבודה ברשות השידור (מתקן הטלוויזיה) מטעם חברת סער עד לתאריך 1.7.2016
• כל עבירת משמעת/בטיחות בתקופה זאת ייגרום להפסקת עבודתו של אדר
• אדר יגיש מכתב סיום עבודה לתאריך 1.6.2016."

33. יוטעם כבר כעת כי על אף שיתכן ושיקפו באופן חלקי את חילופי הדברים לא מצאנו ליתן לפרוטוקולים^[16] שצורפו על ידי הנתבעת משקל ראייתי משמעותי, שכן עורכיהם לא הובאו לעדות וממילא הפרוטוקולים לא הוגשו מטעמם. הנתבעת אף לא עשתה ניסיון להגיש את הפרוטוקולים באמצעות התובע, הוא לא נחקר עליהם כלל על אף שבתצהירו הוא העיד כי הוא הוחתם על מסמכים שלא נמסרו לו עותקים מהם. זאת ועוד, נראה כי הפרוטוקולים אינם משקפים שיחות מלאות שהתקיימו בין הצדדים ומלשונם נראה כי אין מדובר אלא בתרשומות פנימיות שנערכו על ידי מי מטעם הנתבעת ולצרכיה היא. יתרה מכך, נראה כי סיכום השיחה מיום 13.1.16 (נספח 1 לתצהירו של מר נחמיה) נערך למצער בחלקו בדיעבד. כך, בסעיף 7 לפרק 2 בפרוטוקול השיחה תיעד מר בלז' כי בתאריך 15.1.16 (יומיים לאחר קיום השיחה) הוא עדכן את התובע שלא יוכל להמשיך בעבודתו במתקן. משנמצא כי הפרוטוקול בחלקו לפחות נערך בדיעבד, לא ניתן לסמוך על האמור בפרוטוקולים שהוגשו מטעם הנתבעת על אף חתימת התובע על גביהם.

34. על אף האמור, וכפי שעולה מהפרוטוקולים שצורפו, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי על אף שתחילה קצין הביטחון הארצי של רשות השידור ביקש להפסיק את עבודתו של התובע באופן מידי, ניתנה לו הזדמנות להמשיך בהעסקתו במתקן, תחת תנאי, עד לחודש יולי 2016 והוא הוזהר שאם יפר את הנהלים בשנית עבודתו תסתיים לאלתר. התובע, כפי שעולה מדבריו בפרוטוקול השימוע, סבר שאם לא ייכשל בתפקידו עד חודש יולי, ימשיך בעבודתו באותו מתקן.

35. התובע העיד בתצהירו כי עבודתו הופסקה בהפתעה ביום 30.6.17 על ידי קב"ט של הנתבעת, וגרסתו כי ממועד זה נותקו יחסי העבודה בין הצדדים לא נסתרה.

36. לא רק שהנתבעת נמנעה מלחקור את התובע בחקירה נגדית בעניין זה, היא לא הביאה לעדות אף לא אחד מהגורמים הרלוונטיים אשר היו יכולים להעיד על נסיבות הפסקת עבודתו ובכלל זה מר בלז' הממונה עליו ומר דביר שי בראלי, מי שעל פי הטענה ערכו עם התובע שיחות ושימוע בהתאמה. הימנעותה של הנתבעת מחקירת התובע בחקירה נגדית על נסיבות הפסקת עבודתו ואי הבאת הראיות מטעמה יזקפו לחובתה. בהתאם לפסיקה משמעות אי הבאת עד וויתור על חקירה נגדית של עד, כי תעמוד לרעתה בעת שקילת מאזן ההסתברויות^[17]. יפים הם דבריו של י' קדמי לעניין זה:

"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להימנעות מחקירה נגדית של מי שעדותו הוגשה בתעודה בכתב שנחתמה על-ידו.

התנהגות כזו, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית – היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב." [.' קדמי, "על הראיות", מהדורה משולבת ומעודכנת (2003) חלק שלישי, 1649.] [ההדגשות הוספו כ.א.ק].

37. בנוסף, מר נחמיה שהעיד מטעם הנתבעת לא היה מעורב בנסיבות סיום עבודתו של התובע, ולא היה יכול להעיד, מידיעה אישית, על הנסיבות שהובילו להפסקת עבודתו של התובע.

38. בתמיכה לעדותו הביא התובע את אביו שהעיד בתצהירו כי הובטח לו כי ישולמו לבנו פיצויי פיטורים עקב פיטוריו וכי התובע האמין שהנתבעת תשלם לו כפי שהובטח לו. התובע שעדותו בפנינו עשתה על בית הדין רושם מהימן, ותמך את עדותו בעדות אביו, הרים את הנטל המוטל עליו על פי מאזן ההסתברויות. מנגד הנתבעת לא הרימה את נטל הבאת הראיה ולא עשתה מאמץ לסתור את גרסתו של התובע. מכאן, משלא הובאו על ידי הנתבעת עדים רלוונטיים ומשנמנעה מלחקור את התובע על גרסתו, גרסתו לפיה פוטר מעבודתו ביום 30.6.16 מקובלת עלינו.

39. התובע זומן לפגישה שהתקיימה בין הצדדים רק ביום 8.8.16, ואין כל עדות התומכת בטענת הנתבעת לפיה הוא הוזמן אליה מבעוד מועד.

40. כך, למעשה רק לאחר למעלה מחמשה שבועות ממועד הפסקת עבודתו נאותה הנתבעת לקיים עם התובע פגישה שכותרתה "שימוע". לגרסת התובע, בישיבה הובטח לו לקבל מכתב פיטורים, גרסתו בעניין זה לא נסתרה והיא מקובלת עלינו שכן יש לה תימוכין במכתב הפסקת העבודה שנמסר לתובע מיום 11.8.16.

41. לא שוכנענו כי אכן הוצעו לתובע הצעות עבודה חלופיות, הנתבעת לא הביאה לעדות כאמור את מי שנכח בשימוע, ולא הביאה אסמכתאות כלשהן להוכחת הצעות העבודה מעבר לפרוטוקול השימוע אשר כאמור בחרנו שלא ליתן לו משקל משמעותי. מעבר לאמור ממילא, הצעה לשיבוץ במקום חלופי לאחר למעלה מחמשה שבועות ממועד הפסקת עבודתו אינה מחייבת את התובע. אנו סבורים כי הצעת עבודה מאוחרת כזו איננה רלוונטית ולא מחייבת את התובע בקבלתה, שכן לא ניתן לצפות מעובד המועסק באותו מקום משך למעלה מ-14 שנה להישאר "תלוי באוויר" לאחר הפסקת עבודתו, ללא פרנסה ובמצב של חוסר ודאות תעסוקתית.

42. לא מקובלת עלינו גרסתה של הנתבעת לפיה התובע הודיע לה כביכול שנוכח סיום לימודיו ורצונו להשתלב בתחום התקשורת הוא אינו מעוניין בהמשך עבודתו בתחום השמירה. תחילה כאמור לעיל, החלטתנו שלא ליתן משקל משמעותי לפרוטוקולים שהוגשו, שכן כאמור לא הוגשו על ידי עורכם והתובע לא נחקר אודותיהם. זאת ועוד, הטענה לא הוכחה, וממילא נסתרה על ידי התובע שהעיד כי טרם סיים את לימודיו וממילא לא החל לעבוד בתחום הכשרתו.

43. מעבר לצורך יוער כי מעיון בפרוטוקול הישיבה שהתקיימה ביום 8.8.16 ברי כי אין מדובר בישיבה לשם שיבוץ מחדש אלא ישיבת שימוע לפני פיטורים, כאמור בכותרתה. ומשישיבה כזו נעשית בדיעבד, 5 שבועות לאחר הפסקת עבודתו, ריח של מראית עין נודף ממנה.

הפרש פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת

44. בנסיבות שתוארו לעיל, התובע פוטר מעבודתו לאלתר וללא הודעה מוקדמת ביום 30.6.16. בנסיבות אלה, התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת לפי הפירוט הבא:

פיצויי פיטורים: 4,591 ₪ (השכר הקובע) X 14.4 שנים (תקופת העבודה) = 66,110 ₪;

בניכוי הסכומים ששולמו לתובע על ידי הנתבעת כאמור לעיל (בסך כולל 50,850 ₪) הנתבעת נותרה חייבת לתובע הפרש פיצויי פיטורים בסך 15,260 ₪.

45. נוכח מהות המחלוקת בין הצדדים סביב נסיבות הפסקת עבודתו של התובע מצאנו להפחית את פיצויי ההלנה לגובה הפרשי הצמדה וריבית.

46. כמפורט לעיל, התובע פוטר מעבודתו לאלתר מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת. בשים לב כי גרסתה של הנתבעת לפיה התובע התפטר מעבודתו לא התקבלה, הרי שאין בפנינו הגנה בפני התביעה לחלף הודעה מוקדמת. לפיכך, בהתאם לסעיף 4(4) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, הנתבעת תפצה את התובע בחלף הודעה מוקדמת בסך 4,591 ₪ (שכר חודשי).

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

47. הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה^[18].

48. זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרדא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו^[19].

49. מהזכות לשימוע נובעת החובה המוטלת על המעסיק – להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד. מחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו^[20].

50. בענייננו כאמור, השיחות שהתקיימו עם התובע בחודש ינואר ופברואר 2016 לא היו שיחות שימוע, וישיבת השימוע שנערכה לתובע בחודש אוגוסט 2016 חמשה שבועות לאחר הפסקת עבודתו איננה רלוונטית כי לא נעשתה מבעוד מועד כמתחייב וממילא לא קדם לה מכתב זימון לשימוע, ולא נערך בה פרוטוקול מלא.

51. כפי שכבר קבענו לעיל, 'השימוע' שנערך לתובע היה למראית עין בלבד, ולא הוכח בפנינו כי הנתבעת אכן חפצה בהמשך העסקתו. מן הראוי היה כי התובע יוזמן לשימוע מבעוד מועד, עובר להפסקת עבודתו במתקן רשות השידור. ככל שהנתבעת חפצה בהמשך עבודתו בחברה, היה עליה להציע לתובע עבודות רלוונטיות כבר באותה עת באופן שאם התובע היה בוחר להישאר בנתבעת, היה זוכה לרצף תעסוקתי.

52. בנסיבות שתוארו החלטנו להעמיד את הפיצוי בגין פיטוריו של התובע ללא שימוע על סך 7,500 ₪.

פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה

53. הנתבעת אמנם טענה כי מסרה לתובע הודעה על תנאי העסקה, אולם היא לא הציגה אותה, לא חקרה את התובע בנוגע למסירתה ולא הביאה לעדות מי מטעמה שיוכיח את דבר מסירתה. בנסיבות אלה, אנו קובעים כי לא נמסרה לתובע הודעה לעובד כנדרש על פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002.

54. עם זאת, התובע החל את עבודתו אצל הנתבעת טרם נכנס החוק לתוקפו^[21]. בהתאם להוראות סעיף 10(1) לחוק, החובה למסור הודעה לעובד שהחל עבודתו בטרם חוקק החוק, חלה רק ביחס לעובד שדרש זאת בכתב. אין טענה ובוודאי לא הוכחה כי התובע דרש זאת.

55. לפיכך, תביעתו של התובע מכוח הוראות חוק הודעה לעובד הנ"ל נדחית.

רישום לקוי בתלושים

56. התובע ביקש לקבל פיצוי בשל כך שתלושי המשכורת לא שיקפו נאמנה את תנאי שכרו והעמיד את תביעתו ברכיב זה על סך 173,000 ₪.

57. הנתבעת טענה כי תלושי השכר שיקפו נאמנה את תנאי שכרו של התובע, וכי טענותיו של התובע בעניין זה נעדרות אחיזה לכאורה. לטענת הנתבעת, התובע מעולם לא פנה אליה בעניין תלושי שכרו ודרישותיו בעניין זה נועדו אך להעצים את תביעתו זאת ותו לא.

58. כאמור לעיל בהרחבה, בהתאם להוראת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר ולתוספת שבחוק, יש לכלול בתלוש השכר, בין היתר את הפרטים הבאים הרלוונטיים לענייננו:

• לגבי עובד בשכר - הבסיס שלפיו משולם השכר;
• מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה בתקופה שבעדה שולם השכר
• מספר שעות העבודה בפועל של העובד בתקופה שבעדה שולם השכר
• ערך השכר המשולם לעובד בעד שעת עבודה רגילה
• תשלומים אחרים, נוסף על השכר הרגיל, לרבות גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית, פריון עבודה, דמי הבראה, דמי חופשה, דמי מחלה, תשלום על חשבון תגמול למשרת במילואים ויתרת תגמול כאמור, וכיוצא באלה; יש לפרט לגבי תשלומים כאמור בפסקה זו את סוג התשלום, את מספר היחידות שבעבורן שולם – אם הוא משולם לפי יחידות, ואת סכום התשלום;
• סך כל השכר והתשלומים האחרים המובאים בחשבון לעניין זכויות פנסיוניות או זכויות סוציאליות אחרות, שיפורט לפי סוג הזכויות שלגביהן הוא מובא בחשבון;

59. בהתאם לסעיף 26א לחוק הגנת השכר, מצא בית הדין כי מעסיק מסר לעובד ביודעין תלוש שכר שלא נרשמו בו הפרטים הנדרשים, כולם או חלקם, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים לדוגמה, ללא הוכחת נזק.

60. הרציונאל העומד מאחורי הדרישה לעריכת תלושי שכר מפורטים וברורים, הינו להבטיח שבידי העובד יהיה מידע באשר לתנאי שכרו, על מנת לאפשר לו לעמוד על זכויותיו, כמו גם על מנת למנוע מחלוקות עתידיות בינו לבין המעסיק. אין המדובר בעניין טכני, אלא חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, ואין להסתפק במסירת תלוש עם נתונים גדושים שרק חשב השכר של המעסיק יכול להבין את האמור בו.

61. התובע הלין על כך כי תלושי השכר לא היו נהירים לו, מהם לא ניתן היה לעמוד על גובה השכר הרגיל, מספר שעות העבודה הרגילות ושעות העבודה הנוספות, השכר ששולם בגין עבודה בשעות נוספות, בגין משמרות לילה וכיו"ב.

62. מעיון בתלושי השכר תמה בית הדין הכיצד לשיטת הנתבעת תלושי השכר עומדים בדרישות הדין כביכול, ועל יסוד מה היא טוענת את טענותיה בעניין זה ללא הנד עפעף. תלושי השכר אינם נהירים דיים לבית הדין לא כל שכן להדיות. מהם לא ניתן לעמוד על מספר ימי העבודה בחודש; על מספר שעות העבודה במשמרות השונות ובכלל זה במשמרות הלילה; על מספר שעות העבודה שאינן במשמרת לילה והמזכות בתוספת 50%; על מספר שעות העבודה בשבת, בחג ובמנוחה השבועית; ומהתלושים נעדר פירוט מרכיבי השכר המובאים בחשבון לעניין זכויות פנסיוניות וזכויות סוציאליות אחרות.

63. זאת ועוד, כפי שעמדנו לעיל על מחדלה של הנתבעת בחישוב היקף משרתו של התובע, היא לא כללה חלק ניכר משעות העבודה הרגילות במשמרות הלילה בין שעות העבודה הרגילות בתלוש ולא מן הנמנע אפוא כי לא הופרשו בגינן זכויות סוציאליות מלאות, הגם שהתובע לא תבע סעד בגין כך. כך לדוגמא, בתלוש שכרו האחרון של התובע לחודש יוני 2016, מפורטות 80 שעות רגילות בלבד בתעריף 34.09 ₪ בעוד שעל פי דו"ח הנוכחות כמפורט בטבלה הנ"ל הוא הועסק בחודש זה 166 שעות רגילות.

64. נוכח האמור, הנתבעת לא עמדה בחובות המוטלות עליה בעניין זה, הפרה את תכליתן של החובות הרישומיות המוטלות על המעסיק כפי שתיארנו לעיל, והנפיקה כאמור תלושי משכורת בלתי מובנים בלשון המעטה.

65. בהתאם להוראות החוק אנו מוסמכים לפסוק פיצוי עד 5,000 ₪ בגין כל תלוש שכר. בנסיבותיו המיוחדות של התיק דנן, בשים לב לתלושי השכר הבלתי ברורים שהוצגו, אשר לא עלו בקנה אחד עם דו"חות הנוכחות של הנתבעת, אשר הקשו על ניהול ההליך בתובענה דנן ועל החישובים שנערכו בפסק הדין, בית הדין סבור כי נכון לפסוק פיצוי משמעותי, שירתיע את הנתבעת ומעסיקות כדוגמתה מהישנותה של התנהגות מסוג זה המנצלת את מצוקתם של עובדיה, מסמא את עיני בית הדין ומקשה על בירור תובענות. נוכח האמור, הנתבעת תפצה את התובע בגין הפרת חובותיה בסך של 30,000 ₪ (קרן).

פיצוי בגין אי מסירת מכתב פיטורים והפסד דמי אבטלה

66. לטענת התובע לא נמסר לו מכתב פיטורים ומכתב סיום העסקה התקבל באיחור רב ולפיכך הפסיד כשבועיים מקצבת האבטלה שהגיעה לו.

67. התובע לא הרחיב את טענותיו בעניין זכאותו למכתב פיטורין, ולא הפנה למקור נורמטיבי העומד בבסיס טענותיו. ממילא מצאנו לדחות את תביעתו בעניין זה שכן אין חולק כי נמסרה לתובע הודעה על הפסקת עבודה בכתב שניתן לראות בה מכתב פיטורים לכל דבר ועניין.

68. בהתאם להלכה הפסוקה^[22], כדי להוכיח תביעה להפסד דמי אבטלה על התובע להראות שהוגשה מטעמו תביעה למוסד לביטוח לאומי וכי תביעתו בקשר לתקופה השנויה במחלוקת נדחתה בשל אי הצגת מכתב פיטורים. אין זכאות אוטומתית לדמי אבטלה וממילא זו מותנית בהתייצבות בשירות התעסוקה ובכך שלא הוצעה עבודה מתאימה. משלא המציא התובע ולו ראשית ראיה בעניין תביעתו לדמי אבטלה, דין תביעתו בעניין זה להידחות.

מענק

69. לטענת התובע בדצמבר 2015 או בסמוך לכך נחתם הסכם לפיו התחייב משרד האוצר לשלם לעובדי ניקיון ושמירה מענק חד פעמי על סך 2,000 ₪ באמצעות שתי פעימות: הראשונה בחודש ינואר 2016 והשנייה בינואר 2017 והוא עתר לקבל פיצוי בגין אי תשלום הפגימה הראשונה.

70. טענותיו של התובע בעניין זה נותרו מיותמות, הוא לא הרחיב את הטיעון בעניינם, לא המציא את ההסכם מכוחו הוגשה תביעתו בעניין זה וממילא לא הוכיח כי יש בכוחו של ההסכם האמור לחייב את הנתבעת.

71. משלא הביא התובע ראשית ראיה לתמוך בטענה לזכאות למענק כאמור, תביעתו בעניין זה נדחית.

עגמת נפש

72. התובע עתר לחייב את הנתבעת בעגמת נפש "לאור התנהלותה וסירובה המתמשך לשלם לו את זכויותיו".

73. התובע לא עשה מאמץ להוכיח את תביעתו בעניין זה וטענותיו שהופרחו לאוויר, נותרו כוללניות ללא ביסוס עובדתי. ממילא, התובע עתר לזכויות סוציאליות בתביעתו, אשר בחלקן הנתבעת חויבה בפסק הדין לפצותו בגינן, ואין מקום להוסיף מעבר לנספק.

74. עגמת נפש אינה "מילת קסם" שניתן להעלותה ללא תכלית ולצפות לקבל פיצוי אוטומתי בגינה, והיא אינה "סעיף סל" שניתן באמצעותו להעצים את התביעה מבלי לעמוד על הנזק הלא ממוני שנגרם לעובד ולהצביע עליו.

75. בפרשת חן^[23] קבע בית הדין הארצי כי לא בנקל יפסוק בית הדין פיצוי בגין עוגמת נפש, וכדבריו:

"ככלל, הלכה היא כי פיצוי בגין עגמת נפש 'לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים הקיצוניים'. כי יש לבחון את טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס 'להוראות החקיקה בנוגע לשיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק' וביחס למתחם גובה הפיצוי שנפסק ברכיב זה, במסגרת שיקול דעתו של בית הדין בקביעת פיצוי על נזק שאינו ממוני, שלא במסגרת הוראות חקיקה מיוחדות [...] ודוק. הפיצוי בגין עגמת נפש אינו בבחינת פיצויים עונשיים. תכליתו לפצות על התנהגות קיצונית של המדינה אשר ללא ספק גרמה נזק לא ממוני יוצא דופן לעובדת".

76. בפרשת חומש^[24] נקבע כי:

"ככלל, פיצוי בגין התנהלות בחוסר תום לב ניתן מקום שבו נפל פגם במעשיו של אדם כאשר הדגש בתביעה שכזו ניתן לבחינת ההתנהגות, בעוד שפיצוי בגין עוגמת נפש ניתן בעבור תחושת הפגיעה של אדם. היינו, הדגש מושם על בחינת עוצמת הפגיעה. אלא שהאבחנה בין השניים אינה חדה ולמעשה מצינו כי במרבית המקרים שלובים הם זה בזה בבחינת "הָא בְּהָא תַּלְיָא" (שבת קלה ב). בבחינת התנהלות הנעשית בחוסר תום לב נבחנת עוצמת הפגיעה כך ששיעור עוגמת הנפש מהווה חלק מהנסיבות לשקילת הפיצוי על התנהלות בחוסר תום לב ומגולמת בה".

77. משלא הועלו טענות ולא נעשה מאמץ להוכיח את עגמת הנפש כמפורט בפסיקה שהובאה לעיל, דין התביעה גם בעניין זה להידחות.

סוף דבר

78. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 73,351 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם למועדים המפורטים להלן, תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, כדלקמן:

• הפרש פיצויי פיטורים בסך 15,260 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל;
• חלף הודעה מוקדמת בסך 4,591 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל;
• פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל;
• פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסך 30,000 ₪.

• בנסיבות העניין, על אף הפער שבין הסכום הנתבע לסכום הנפסק, בשים לב להתנהלות הנתבעת, היא תישא בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪. לא ישולמו הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד במועדם, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

79. ערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לצד המבקש לערער.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' אדר ב' תשע"ט, (10 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

[1] התובע הודה בתשלום האמור במסגרת הדיון – פרוטוקול עמ' 6 שורה 27.

[2] בדיעבד התברר כי מדובר ב"פרוטוקול שיחה" כמפורט בהמשך.

[3] משמרות בין השעות 01:00 ל- 07:00.

[4] סעיף 3.4 לתביעה.

[5] התביעה להעדר מכתב פיטורין; הודעה מוקדמת; ופיצויי פיטורין.

[6] ראו בעניין זה: בג"צ מס' 5572/92 יעקב זכאי ואח' נ' בית הדין הארצי ואח', פ"ד מז (3) 602;

[7] תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964.

[8] מז/60-3 גדעון ליפשיץ – בית מרגוע מעלה החמישה (מיום 9.11.87).

[9] ראו בעניין זה עדותו של מר נחמיה: פרוטוקול עמ' 9 שורה 15-21.

[10] ממוצע השורה האחרונה בטבלה המסכמת את אחוזי המשרה בכל אחת מהשנים לגביהם הומצאו לנו דו"חות נוכחות.

[11] הפירוט הוא בשעות עבודה רגילות (עד 8 שעות) בכל אחד מימי העבודה על סמך דו"חות הנוכחות שהומצאו לנו.

[12] הממוצע חושב על ידי סיכום סך השעות בכל אחד מהחודשים לחלק במספר דו"חות הנוכחות שהומצאו לנו לשנה המסוימת.

[13] הודעתה מיום 29.11.17.

[14] מסעיף 12 לתצהיר מר נחמיה ומפרוטוקול שיחת הבירור (נספח 1 לתצהירו של מר נחמיה – סעיף 2(4) לפרוטוקול) עולה כי השיחה התקיימה ביום 13.1.16.

[15] פרוטוקול עמ' 10, שורה 19.

[16] נספחי 1, 2 ו-3 לתצהיר מר נחמיה.

[17] ראו: דברי כב' השופטת ה' בן עתו בע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה(1), 736; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 602-603; ע"א 635/89 אברהם אנקונה ואח' נ' נחום גוטמן ואח' (31.12.89); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' פרץ רוזנברג, פ"ד מז(2) 505, 614-615.

[18] ע"ע 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל (מיום 7.1.2003).

[19] שם.

[20] שם.

[21] החוק פורסם ביום 21.3.2002 ונקבע כי הוראותיו יחולו 3 חודשים ממועד פרסומו.

[22] ע"ע 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ – אלי אפרים (מיום 12.11.08).

[23] ע"ע 419/07 מדינת ישראל, משרד המסחר והתעשייה - יעל חן (מיום 3.11.2008).

[24] ע"ע (ארצי) 25805-11-12 מדינת ישראל - מירון חומש, (מיום  29.11.2016).