אונגר נ' וידיסלבסקי ואח'

החלטה

בפני בקשה למחיקת כותרת.

המבקשים טוענים כי התביעה אינה עומדת בקריטריונים של תביעה בסדר דין מקוצר, שכן איננה מבוססת על סכום קצוב.

ברקע הבקשה הסכם שנערך בין המבקשים לאחד שטלברג שהמחה זכויותיו למשיב. על פי ההסכם ובהתאם להמחאת הזכות, היה אמור המשיב לקבל לידיו את התמורה ממכירת נכס בהליך שנפתח בהוצאה לפועל. בין הצדדים הוסכם כי אם הסכום שיתקבל בידי המשיב יהיה נמוך מ 2.1 מיליון דולר, ישלימו המבקשים את הסכום האמור עד לסך של 2.1 מיליון דולר. בנוסף הוסכם כי המבקש 2 ישלם למשיב סך של 8,000 עבור הוצאות שהוציא.

לטענת המבקשים, התביעה איננה מבוססת על סכום קצוב, שכן המשיב לא הוכיח ברמת הפירוט הנדרשת את הסכום שקיבל לידיו ושאותו יש להפחית מהסך של 2.1 מיליון דולר.

דין הבקשה למחיקת כותרת להידחות.

המבקשים לא העלו במסגרת הבקשה כפירה בעצם קיום החוב אלא טוענים כי גובהו לא הוכח, וכי על המשיב להוכיח את גובה הסכומים שקיבל לידיו. טענה זו הינה טענה לגבי גובה הסכום הקצוב, וכמוה כטענת קיזוז, אשר דינה להתברר במסגרת בקשת הרשות להתגונן. שהרי "סכום התביעה איננו חייב להיות מוסכם, לאמור כפירתו של הנתבע בפריט זה או אחר של החשבון תהא טעונה בירור בשעת הדיון (אם תינתן רשות להתגונן)".(ראה בר"ע 55/71 אבו מחמד אלכיר ובגיו ני ואן דר הורסט ואח', פ"ד כה(13)); י.זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית) 1995, 658. לטעמי, המסמכים שהגיש התובע מגבשים ראשית ראייה לקיומו של חוב בסכום קצוב, כמשמעות המונח לצורך החלת תקנה 202 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984. טענות המבקשים כנגד נכונותו של גובה החוב הן למעשה טענות הגנה וקיזוז שאין בהן בכדי לשלול את כשירות התביעה להתברר בשלב זה בהליך של סדר דין מקוצר.

לפיכך, נדחית הבקשה למחיקת כותרת.

נוכח האמור ולאור העובדה שקבלתי את בקשת המבקש ודחיתי את מועד הגשת הבקשה לרשות להתגונן הרי שמבלי להכנס לעצם השאלה אם מלכתחילה היה אמור המבקש להגיש יחד עם בקשה זו את הבקשה לרשות להגן אם לאו בנסיבות שנוצרו הנני מורה למבקש להגיש את הבקשה למתן הרשות להתגונן עד יום 19.2.14.

ניתנה היום, ו' אדר תשע"ד, 06 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם