פסק דין
בפני תביעת משווק לפיצויים בטענה להפרת התחייבות להימנעות מפנייה ישירה ליצרן והפרת הבלעדיות שניתנה למשווק על ידי היצרן.
העובדות
התובע הינו תאגיד העוסק במכירת אביזרי פרזול לתאי שירותים, אביזרים אותם הוא מייבא מיצרנים שונים בחו"ל.
באחת מנסיעותיו לחו"ל של נציג התובע, מר עמוס סבוראי (להלן: "סבוראי"), במסגרת תערוכה שהתקיימה בסין ביום 28.3.08, יצר סבוראי קשר עם יצרן בשם JIGNGMI (להלן: "היצרן") המתמחה בייצור אביזרי פרזול לתאי שירותים (להלן: "האביזרים"). סבוראי התרשם מהאביזרים אשר הציג היצרן וסבר שאלו אביזרים ייחודיים ברמתם, איכותם וצורתם. בעקבות סיכום עם היצרן, החל סבוראי (בשם התובע) לשווק את האביזרים בישראל.
הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בשיווק מוצרים לבית ולרבות לתאי שירותים. בעקבות הקשר אותו יצר סבוראי עם היצרן, פנה סבוראי למנהל הנתבעת, מר עמנואל דמתי (להלן: "דמתי"). סבוראי שלח לדמתי תמונות של האביזרים ובעקבות זאת נפגשו השניים במטרה לבחון את אפשרות רכישת האביזרים מהתובע אך המו"מ בין התובע לנתבעת לא צלח.
התובע המשיך בשיווק האביזרים ללקוחות נוספים וזמן מה לאחר מכן, בתחילת יוני 2008, סוכם בין התובע לחברת מנרב – אמבין בע"מ (להלן: "אמבין") על רכישת האביזרים. בסמוך לאחר מכן, נודע לאמבין כי אותם אביזרים שמשווק התובע, מוכרת אף הנתבעת. אמבין באה בטרוניה על כך לתובע ומשנודע לו הדבר, פנה התובע לנתבעת בדרישה לחדול מיידית משיווק האביזרים. הנתבעת דחתה דרישה זו ובעקבות זאת הוגשה התביעה.
טענות הצדדים
לטענת התובע, במסגרת ההתקשרות עם היצרן ניתנה לו בלעדיות בשיווק האביזרים בישראל ובהתאם, כל פגישה במהלכה הוצגו האביזרים בפני לקוחות פוטנציאליים, הותנתה מראש בהתחייבות הלקוח להימנע מעקיפת התובע ופנייה ישירה ליצרן. כך גם ביחס לנתבעת אשר התחייבה שלא לפנות במישרין ליצרן. בפועל, טוען התובע, הפרה הנתבעת התחייבות זו, הוליכה אותו שולל, גילתה את זהות היצרן מתוך הדוגמאות שהציג בפניה התובע ורכשה את האביזרים במישרין מהיצרן.
התנהגות הנתבעת מהווה איפה, לטענת התובע, הפרת ההתחייבות להימנע מפנייה ישירה ליצרן חוסר תום לב במו"מ, רשלנות, גרם הפרת חוזה ביחס להסכם שבין התובע לאמבין ועוולה בניגוד לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. התובע עותר לפיכך לפיצוי בסך 50,000 ₪.
הנתבעת מצידה, מודה כי במהלך מאי 2008 התקיימה במשרדיה פגישה עם סבוראי, במהלכה הציג סבוראי מוצרי פרזול לחדרי שירותים, אך טוענת כי פגישה זו הסתיימה בלא כלום. לא התקיים מו"מ, לא נחתמו מסמכים, לא ניתנה כל התחייבות ובכך הסתיים הקשר בין הצדדים. הנתבעת מכחישה מכל וכל את טענת התובע בדבר מתן התחייבות להימנע מרכישה במישרין מהיצרן. הנתבעת טוענת כי כשבועיים לאחר הפגישה איתרה באינטרנט מוצרי פרזול שנראו לה דומים לאלו אותם הציג סבוראי. בעקבות זאת יצרה הנתבעת קשר ישיר עם החברה היצרנית וזו הסכימה למכור לה במישרין ולא הזכירה כל מניעה לכך. הנתבעת איננה מכחישה איפה כי רכשה את האביזרים במישרין מהיצרן, אך טוענת שלא הייתה כל מניעה שתעשה כן ואין כל יסוד לטענות התובע כנגדה.
הראיות
מטעם התובעת העידו סבוראי ומר ירון אלירם (להלן: "אלירם").
סבוראי העיד על קשריו עם היצרן, התייחס להתכתבויות שבינו לבין היצרן וחזר וטען כי קבל מהיצרן בלעדיות במכירת האביזרים בישראל. סבוראי הכחיש קיומו של אתר אינטרנט באנגלית של היצרן בתקופה נשוא התביעה וטען שאותה עת היה ליצרן אתר בסינית בלבד. ביחס לנתבעת, טען סבוראי כי הוא אשר יזם את הפגישה עם מנהליה, כפי שיזם פגישות עם חברות גדולות אחרות בניסיון לשווק האביזרים. סבוראי שב וטען כי באותה פגישה הודיע למנהלי הנתבעת כי אסור להם לפנות במישרין ליצרן, אישר כי לא הוציא מסמך כתוב הקובע זאת, אך הסביר שלא מקובל להוציא מסמך שכזה והימנעות מפנייה ישירה ליצרן הינה נוהג מקובל בשוק.
אלירם כיהן כמנהל השיווק באמבין בשנת 2008 ובמסגרת זאת היה מעורב בעסקה במסגרתה רכשה אמבין את האביזרים מהתובע. לטענתו, העסקה בין התובע לאמבין התבססה על הצהרת סבוראי לבלעדיות בשיווק האביזרים בישראל ומשהתברר לו שהנתבעת משווקת את האביזרים במישרין, הודיעה אמבין שהיא שוקלת את הפסקת ההתקשרות. עוד טען אלירם כי שוחח עם מנהל הנתבעת ובשיחה זו בקש ממנו מנהל הנתבעת שלא לספר לסבוראי כי הנתבעת משווקת מוצרים של היצרן, שכן הדבר מהווה הפרת ההתחייבות כלפי התובע.
מטעם הנתבעת העידו מנהלה, עמנואל דמתי (להלן: "דמתי") ובנו, עידן דמתי (להלן: "עידן").
דמתי העיד כי הוא עוסק ביבוא ושיווק מוצרי פרזול מאז 1986 ומייבא מוצריו ממדינות שונות בעולם, כולל סין. את היצרנים השונים, טוען דמתי, הוא מאתר בעיקר באמצעות האינטרנט וכך גם בקשר ליצרן. דמתי הדגיש כי הצגת האביזרים למכירה על ידי סבוראי איננה שוללת ממנו את הזכות לרכוש אותם מכל מקום אחר ולא ניתנה לתובע כל התחייבות אחרת.
עידן העיד כי נכח בפגישה עם סבוראי וכי לא ניתנה לו כל התחייבות, כפי שטען דמתי. עוד העיד עידן כי האביזרים מוצעים למכירה לכל דורש באתרי האינטרנט וכי כשבועיים לאחר הפגישה עם סבוראי נתקל באתר אינטרנט המשווק מוצרי פרזול דומים ויצר קשר עם היצרן שניאות למכור לו את האביזרים ולא ציין כל מניעה חוזית מכך. במהלך חקירתו הנגדית של עידן, נמסר לו מחשב נייד ועידן הדגים בו במקום כיצד הוא משתמש במנועי חיפוש המאפשרים, בין היתר, תרגום מסינית לאנגלית. עוד הדגים עידן כניסה לאתר האינטרנט של היצרן עצמו וכיצד מופיע שמו של היצרן בחיפוש "פרטי טואלט".
בתום החקירות הגישו הצדדים סיכומים בכתב.
בסיכומי התובע, מודגשת מרכזיותו של עקרון תום הלב כמתווה נורמת ההתנהגות המצופה בחברה בישראל. לשיטת התובע, הפרה הנתבעת את התחייבות להימנע מפנייה ישירה ליצרן, פגעה בבלעדיות שניתנה לתובע מהיצרן, גזלה מהתובע סוד מסחרי ובכך נהגה בחוסר תום לב. הוכח, טוען התובע, כי הנתבעת זיהתה את היצרן מתוך האביזרים שהציג לה סבוראי בפגישתם ואין לקבל את הגרסה בדבר איתור היצרן באופן עצמאי באמצעות האינטרנט. כתוצאה מהפרת ההתחייבות לתובע וחוסר תום הלב בו פעלה הנתבעת, חדלה אמבין מרכישת האביזרים ולתובע נגרם נזק ממון.