אחריות מוביל למטען שלא הגיע ליעדו

1.    1.    התובעת, שעסקה בפיתוח וייצור תקרות אקוסטיות, עמדה להשתתף בתערוכה בינלאומית לבניה שהתקיימה במינכן, גרמניה בין התאריכים: 18.1.03-13.1.03. את הטיפול בכל הקשור להובלת הציוד, התפאורה ופריטי התצוגה, לאתר התערוכה (להלן: " המטען"), וכן לאיסופו בגמר התערוכה והחזרתו לארץ, קבלה על עצמה הנתבעת אשר עוסקת בשילוח בינלאומי ובמתן שירותים לוגיסטיים לתערוכות בחו"ל.

ב- 15.12.02 הובל המטען על ידי התובעת במכולה לנמל חיפה וב-18.12.02 יצא לדרכו באוניה אנסטסיה. לנמל היעד בטריאסט שבאיטליה, הגיע המטען ב-3.1.2003 אך באוניה אחרת, לאחר שפורק מאנסטסיה בנמל וורונה - לשם הגיע ב-26.12.2002; שהה בנמל זה כ-8 ימים ונאסף על ידי אוניה בשם רומניה בדרכה לטריאסט. המטען הועמס על האוניה רומניה בנמל וורונה ב-3.1.2003 ועוד באותו יום פורק מהאוניה בנמל היעד - טריאסט.

את הדרך מטריאסט למינכן אמור היה המטען לעשות ברכבת או במשאית - בעניין זה אין תמימות דעים בין עדי הנתבעת עצמה - כשתאריך ההגעה לאתר התערוכה במינכן נקבע תחילה ל-10.1.2003 ואחר כך הוקדם לבקשת התובעת, ל-8.1.2003. המטען לא הגיע ליעד הסופי במועד שנקבע, וגם לא באיחור, והנתבעת נאלצה ברגע האחרון להודיע על ביטול השתתפותה בתערוכה. המסמכים מלמדים שאת דרכו בחזרה לארץ עשה המטען מנמל פרנקפורט דווקא. הסיבות לכך לא הובהרו.

2.    2.    התובעת מיחסת לנתבעת רשלנות בארגון המסע של המטען ובפיקוח על מסלול התקדמותו ומיקומו, ותולה בטיפול הרשלני של הנתבעת את העובדה שהשתתפותה בתערוכה סוכלה בשל אי הגעת המטען ליעדו. היא מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום ההוצאות הישירות שנשאה בהן בקשר לתערוכה  - הוצאות אלה הסתכמו לטענתה ב-68,000 יורו - וכן ובפיצוייה בשל פגיעה תדמיתית חמורה ואובדן הזדמנויות עסקיות. את נזקיה בראש זה אומדת התובעת ב-500,000 יורו. משיקולי אגרה העמידה התובעת את התביעה על 1,000,000 ש"ח.

הנתבעת מצדה טוענת שהיא אינה אחראית לאשר אירע. לוח הזמנים הוכתב למעשה על ידי הנתבעת: היא זו שבחרה במוביל ימי שאינו מקיים הפלגות ישירות לטריאסט, ואחר כך גם דחתה את מועד מסירת המטען בשבוע ימים. למצוקת הזמן שנוצרה הצטרף גורם בלתי נשלט כתנאי מזג אוויר קשים שבעטיים נסגר נמל טריאסט עד ל-13.1.2003, מה שמנע את שחרור מטען מהנמל ושינועו לאתר התערוכה במינכן.  השילוב של הגורמים האלה, ובמיוחד תנאי מזג האוויר, הוא שהביא לטענת הנתבעת לתוצאה העגומה במקרה זה.

מעבר לכך, הנזקים הישירים הנטענים מוגזמים; לא התובעת היא שנשאה בהם, ובחלקם הארי הם פשוט מופרכים. 

3.    3.    אתייחס לטענות הללו, ככל הניתן, כסדרן.

לתובעת העידו המנכ"ל מר אורי סיני, ובתו הגב' שיר סיני (להלן: " שיר") מי שטיפלה אצל התובעת בארגון ההשתתפות שלה בתערוכה ועמדה בקשר עם אנשי הנתבעת.

שיר הכחישה בחקירתה בתוקף שהבחירה במוביל הימי הייתה שלה. היא אומנם כתבה את שמו של המוביל: "מיירון" על הצעת המחיר של הנתבעת, אבל זה משום שהשם נמסר לה על ידי הנתבעת במהלך שיחה שנסבה על הצעת המחיר שלה, והיא פשוט הסכימה לו.

עם זאת בסעיף 10 לתצהירה אומרת שיר שהנתבעת מעולם לא דווחה לה על כך שהמוביל הימי שנבחר אינו מקיים הפלגות ישירות לנמל טריאסט ולא המליצה שלא להשתמש בשירותיו ו" לו עשתה זאת, כי אז היינו מתנהלים על-פי המלצת טרנסכלל". מזה אפשר להבין שהמוביל שנבחר בכל זאת תאם את ההעדפות של התובעת. מה שאינו משנה מהעובדה שהתובעת לא הייתה מודעת לכך שהבחירה באותו מוביל כרוכה במסלול הובלה ארוך במיוחד ואף מפותל: הפלגה מחיפה לוורונה, פריקת המטען בנמל זה; המתנה בת מספר ימים לאוניה אחרת, ושילוחו באנייה זו לנמל טריאסט. משך הזמן שנדרש בפועל היה פי 3 ממשך הזמן הדרוש על מנת לבצע את משלוח המטען בהפלגה ישירה.

גם אם המוביל עמד בסופו של יום בלוח הזמנים שהציג לנתבעת - ובנקודה זו אין לפנינו בעצם כל מידע, - נראה שלעדי הנתבעת עצמם לא היה מושג ביחס למסלול ההפלגה של המוביל.

4.    4.    העד אילן יחיאל (להלן: " יחיאל"), מתאם תערוכות תפעולי במחלקת תערוכות אצל הנתבעת, אישר שהוא בדק " לוח זמנים שעד היעד הסופי זה מינכן, זה פחות או יותר... לגבי שיטעונים הוא חלק שהוא רלבנטי אבל פחות מהיעד הסופי" (פרוטוקול מ-21.12.2006, עמ' 32). נראה לי שמהתשובה הזו אפשר להסיק ללא קושי שהעד לא בדק את מסלול ההובלה הימי. הוא מכל מקום הופתע לשמוע במהלך החקירה הנגדית שהמטען הגיע לטריאסט באנייה שונה מזו שעליה הועמס בנמל חיפה וזה למרות שלתצהירו צורף דו"ח תנועות של המטען ממועד מאוחר יותר, והוא אפילו מסתמך עליו בתצהירו.

העדה הגב' דורית טרגר (להלן: " דורית") מתאמת תערוכות אצל הנתבעת, הודתה שאין לה מושג מתי המטען אמור היה להגיע לטריאסט, אבל אם מדברים על סדרי גודל - מדובר על 12 יום מחיפה לטריאסט (פרוטוקול מ-21.12.2006, עמ' 37). בפועל נדרשו כידוע 16 יום, וזה כשמשך הזמן של הפלגה ישירה הוא 4-5 ימים. דורית לא בדקה אם יש קו הפלגה ישיר מחיפה לטיראסט ואינה יודעת עם מישהו אחר בדק, אבל היא מסכימה שאם מחליפים אניות בדרך צריך ליידע את הלקוח על כך (פרוטוקול מ-21.12.2006, עמ' 38).

גם העדה הגב' פרי יהושע (להלן: " פרי"), אישרה בחקירה נגדית שאילו הייתה יודעת שלמוביל שנבחר אין קו ישיר לטריאסט היא הייתה מדווחת על כך לתובעת, אלא שהיא כמובן לא ידעה (פרוטוקול מ-21.12.2006, עמ' 40).

ולא רק שעובדי הנתבעת לא טרחו לבדוק את המסלול המתוכנן עבור המטען על ידי המוביל. הם טוענים שהנתבעת עצמה אינה עובדת עם המוביל הזה משום שלוח הזמנים שלו אינו יציב, וכי הם קבלו את הבחירה של התובעת מתוך רצון לרצות אותה. אם כך, כיצד זה שלא מצאו לנכון להביא את הדבר לידיעת התובעת?

הרי לוח זמנים בלתי יציב של המוביל הוא סיכון בפני עצמו, במיוחד כך כשמסלול ההובלה הימי לא רק שהוא כולל עצירות בדרך, אלא שההובלה אינה מתבצעת באוניה אחת אלא בשתיים, ויש צורך להמתין לאוניה נוספת על מנת שזו תאסוף את המטען ותובילו לנמל היעד. ובמקרה זה, כפי שהתברר, למסלול ההפלגה של המוביל שנבחר יש משנה חשיבות, דווקא משום שהנתבעת בקשה לדחות את מסירת המטען בנמל חיפה למועד מאוחר מזה שנקבע תחילה.

5.    5.    מלכתחילה הייתה התובעת אמורה למסור את המטען בנמל חיפה ב-8.12.2002. זה התאריך שהוצע על ידי הנתבעת בהתחשב בכך שהמוביל מקיים הפלגה אחת בשבוע לטריאסט, והמועד האחרון להגעה לאתר התערוכה הוא ה-10.1.2003. הנתבעת סברה אפוא שדרוש פרק זמן של 33 ימים על מנת להבטיח שהמטען יגיע ליעדו בזמן. אלא שהתובעת שלא השלימה את האריזה במועד, בקשה לדחות את מסירת המטען; הדחייה הזו "עלתה" בשבוע ימים בשל תדירות הקו שמקיים המוביל הימי, ומה שחמור הוא  שהנתבעת שאשרה את הבקשה הזו ללא מחאה, לא העמידה את התובעת על הסיכון הכרוך בצמצום טווח הביטחון הדרוש; לא בדקה את המסלול שמקיים המוביל, ומובן שלא טרחה לבדוק שמא קיימות אלטרנטיבות בטוחות יותר דווקא בתנאים החדשים שנוצרו, ובראש ובראשונה - אם וכיצד ניתן לקצר את זמן ההובלה הימית.

הרי אילו הייתה הנתבעת בודקת את מסלול ההובלה הימית, היא הייתה מגלה מן הסתם, שהמטען אמור להמתין מספר ימים בנמל שבדרך לאונייה נוספת, וכל זה לצורך הפלגה בת יום אחד בלבד - מוורונה לטריאסט - כשהיום האחד הזה אפילו מספיק גם לצורך העמסת המטען על האוניה השנייה - "רומניה" וגם לשם פריקתו מאוניה זו, בנמל היעד (ראה: פירוט התנועות של המטען - נספח א' לתצהירו של יחיאל). הרי ניתן היה למשל "להחזיר" את ההפסד של שבוע ימים, אם מסלול ההובלה היבשתית היה מתחיל כבר בוורונה ולא בטריאסט. אולי זה היה מייקר את המסע, אבל המינימום שמצופה מהנתבעת הוא לבדוק את העובדות, ולהעמיד את התובעת על האפשרויות שבפניה, לרבות כמובן על הסיכונים השונים. תיאום וארגון המסע הוא בדיוק המשימה שנטלה על עצמה הנתבעת, ואין ספק שכבר מתחילת הדרך, הטיפול שלה היה רשלני.

6.    6.    הטיפול שהוענק על ידי הנתבעת בולט ברפיסותו לא רק במה שנוגע להובלה הימית אלא גם בתכנון המעבר מהובלה ימית להובלה יבשתית. ואני מתייחסת כאן לתקופה שבין התאריכים 3.1.2003-6.1.2003 - עוד לפני שמזג האוויר "התערב" במסע.