תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
25456-12-10
18/03/2012
|
בפני השופט:
חאג יחיא
|
- נגד - |
התובע:
1. אי.אי.גי (AIG) ביטוח זהב בע"מ 2. פטריציה יהודית קקון
|
הנתבע:
1. דוד מלול 2. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
|
פסק-דין |
פסק דין
זוהי תביעה המבוסס על אירוע של תאונת דרכים בה נגרם נזק לרכב התובעת 2 מבוטח בביטוח רכב מקיף ע"י התובעת 1. התובעת 1 במסגרת חבותה על פי הפוליסה שילמה למבוטחת את תמלוגי הביטוח המגיעים על פי הפוליסה , והגיש תביעה זו כתביעת שיבוב . התובעת 2 תובעת את החלק בזק שיאנו מכוסה ע"י הפוליסה , כגון השתתפות עצמית בנזק והשתתפות עצמית בירידת ערך .
עדת התביעה טוענת כי האי נסעה לתומה בכביש והתקרב לצומת . מימינה של עדת התביעה חנה רכב בו ישב הנתבע 1. כאשר עמדה עדת התביעה לחלוף מאחורי רכבו של הנתבע 1 , אשר חנה בניצב לכביש] עם הפנים לכיוון המדרכה והגב לכביש, החל רכב הנתבע 1 לנסוע לאחור, ולמרות שבלמה , פגע בה רכבו של הנתבע 1 בדופן ימין אחורי של רכבה עם החלק האחורי שלו .
הנתבע מאשר כי אכן הוא חנה עם הגב לכיוון הכביש, עלה על רכבו והחל בנסיעה איטית לאחור, לא נסע אלא 20 ס"מ ראה את רכבה של עדת התביעה דרך המראה המרכזית אשר בתוך הרכב , , שמע חריקת בלמים ועצר מיד. הנתבע טען כי לא נוצר כל מגע בין רכבו ובין רכבה של עדת התביעה .
אני דוחה את גרסתו של הנתבע כי לא היה מגע וכי לא נגרמה למעשה כל תאונה שהוא מעורב בה ..
הנתבע מאשר כי נסע לאחור , לכיוון הכביש שם נסעה עדת התביעה .
הנתבע מאשר כי שמע חריקת בלמים שבאה מכיוון הכביש עליו נסעה עדת התביעה . עדת התביעה בלמה , ואין כל הסבר אחר מצד הנתבע , כאשר ראתה את רכבו של הנתבע 1 מתקרב אליה מימין . בכל זאת לא הצליחה למנוע את התאונה .
הנתבע טוען כי ראה את רכבה של עדת התביעה דרך המראה המרכזית אשר בתוך הרכב . זאת אומרת הוא ראה אותה דרך השמשה האחורית , במצב זה הוא ראה אותה כאשר היא כבר מאחוריו , וכאשר חלק מרכבה כבר חלק מאחורי. רק במצב זה הגיב הנתבע ובלם , ממצב של נסיעה . כי הוא טוען שראה אה ובלם. עד שהנתבע הגיב להופעתה של עדת התביעה מאחוריו, אני משוכנע כי הוא נסע יותר מ 20 ס"מ כטענתו .
המכה דעת התביעה טוענת כי קבל רכב ממוקדת בכנף אחורית ימנית של הרכב, ללמדך כי כל החלק הקדמי שלפני הכך האחורית כבר עבר את רכבו של הנתבע , כשר נוצר המגע בין הרכבים . במצב דברים זה סבירה יותר גרסתה של עדת התביעה כי רכבו של הנתבע הוא אשר פגע בה באדפן ימין וגרם לנזק.
בחקירתו הנגדית שינה הנתבע את גרסתו , וכאשר נשאל , האם הוא נסע לאחור , ראה אותה במראה המרכזית , ובם , ענה "לא " הוא נשאל מה היה , והשיב " ראיתי אותה במראה הקדמית , עצרתי , היא עברה אותי ובלמה "
שוב חוזר הנתבע על הסיפור כי הוא עצר אחרי שהיא עברה אותו . זאת אומרת שבזמן שעדת התביעה נוסעת בכביש אליו הוא נוסע לאחר, הוא היה בנסיעה , ורק בזמן שהיא חולפת מאחוריו הוא עצר .
באשר למיקום הנזק, ניסה בא כוח הנתבעים ללא הצלחה לטעון כי הנזק ברכבה של עדת התביעה איננו כתוצאה מאירוע תאונה זו , אך זאת ללא הצלחה . עדת התביעה אישרה כי היו סריטות פה ושם ברכבה אך לא במקום התאונה . על פי חוות הדעת של השמאי, הוא העריך את הנזק במוקד אשר נפגע בתאונה זו ותו לא. כך שגם אם היו נזקים קודמים ברכב, הם לא נכללו בחוות הדעת ובתביעה .
באשר לגובה הנזק, ומצבו הקודם של הרכב , ניסיונו של בא כוח הנתבעים להמעיט בנזק, לא צלח . על פי תמונת הנזק , בחוות הדעת של השמאי, נפגעה הכנף האחורית בצורה שאין כל אפשרות לתקנה , ועל כן אישר השמאי החלפת הכנף בכנף משומשת . יש לזכור כי רכבה של התובעת היה בן 6 ביום התאונה , והשמאי לא מצא לנכון לאשר חלף חדש , אלא משומש,וכך למעשה הקטין את הנזק , עד כמה שאפשר.
לא מצאי בידי הנתבעים כל הגנה בפני התביעה , ואני מקבל אותה על שני רבדיה . בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק.
התביעה מתקבלת ואני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכום של 10000 ₪ ( לא אישרתי סכום של 500 ₪ בגין עוגמת נפש, ) בתוספת אגרת המשפט ששולמה והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן שכר בטל עדים כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסכום של 2500 ₪
ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.