אי.אר.אן. ישראל בע"מ נ' מאירוביץ

פסק דין

1.בפני תביעה שטרית שראשיתה בהגשת בקשה לביצוע ארבעה שיקים על סך של 1,620 ₪ כל אחד שמועדי פירעונם 1.5.06, 1.6.06, 1.7.06 ו- 1.8.06. שלושה מהשיקים נמשכו לפקודת "ספרינג סופט איכות חיים בע"מ או. אי.אר.אן" והשיק הרביעי נמשך לפקודת עו"ד יעקב פיגדור נאמנות מרידיאן או אי.אר.אן בע"מ. כל ארבעת השיקים נמשכו על ידי הנתבע במסגרת עיסקה שבה הוא התקשר עם ספרינג סופט איכות חיים בע"מ (להלן: "החברה") שבמסגרתה הוא רכש מתקן לריכוך מים. במסגרת ההסכם שבין הצדדים, הובטח לנתבע שהוא יקבל מהחברה תשלום על כל לקוח נוסף שהוא יביא. לצורך התשלום עבור מתקן המים, מסר הנתבע לידי החברה 11 שיקים. השיק הראשון נפרע, ושאר השיקים בוטלו. התובעת רכשה מהחברה שבעה שיקים, במסגרת עיסקה של ניכיון שיקים, כאשר העיסקה בוצעה ב- 10.4.06. דהיינו: לאחר שנפרע השיק הראשון מסדרת השיקים שמסר הנתבע לחברה, ובטרם חוללו השיקים נשוא תביעה זו.

לאחר שהשיקים חוללו, פנתה התובעת לנתבע בדרישה לתשלום השיקים, אך הוא סרב והעלה טענה של כשלון תמורה מלא. טוענת התובעת, שהיא אוחזת כשורה, וכי לפיכך לא יכול הנתבע להעלות כנגדה טענת הגנה כלשהי שקשורה לעיסקת היסוד, שהיא איננה צד לה, וממילא אין היא קשורה לכישלון התמורה ככל שהתקיים, ולא זו בלבד, אלא שהיא מדגישה, שסיחור השיקים אליה נעשה בטרם חוללו, דהיינו: בטרם נפל פגם בזכות הקניין של החברה.

2.הנתבע טוען שהעיסקה שנקשרה בינו ואשתו – מצד אחד, לבין החברה – מצד שני, נקשרה רק לאחר שהם שוכנעו על ידי נציגת החברה לחתום על ההסכם, ומציין שההסכם כלל את הזכות והאפשרות לבטל את העיסקה תוך שבוע ימים. לדבריו, יום לאחר שנחתם ההסכם, הוא התקשר לנציגת החברה, וביקש לעכב את ביצוע העיסקה בשל חששו, והגם שהוא נענה בחיוב, הוא קיבל שובר להתקנת מתקן המים בביתו. הוא שב ופנה לחברה בבקשה לבטל את העיסקה, ודרש לקבל את השיקים שמשך, בשל כתבה שקרא באינטרנט בענין פעילותה של החברה ותביעה שהוגשה נגדה. או אז, שוחח איתו סמנכ"ל החברה, ואמר לו שבסופו של דבר, בערעור זכתה החברה, ובנסיבות אלה הוא סיכם עם הסמנכ"ל, שאם יומצא לו העתק של פסק הדין בערעור, תישאר העיסקה על כנה, ואם לאו, אזי היא תתבטל. לדבריו, מכיוון שלא קיבל את פסק הדין, ובשל כך שהוא לא קיבל תמורה לשיקים, הוא ביטל אותם. עוד הוא אומר, שהחל מהשיק השלישי, הוחזרו השיקים על ידי הבנק בציון "א.כ.מ.". בנוסף, ומשלא הועילו כל פניותיו הטלפוניות לחברה, פנתה אשתו לחברה, במכתב מיום 27.6.06, והודיעה על ביטול העיסקה.

הנתבע טוען שהתובעת ששמה מופיע כאחד הנפרעים בשיקים, היא צד קרוב לעיסקה, ולפיכך הוא יכול להעלות גם כלפיה את טענת כשלון התמורה, בשל כך שאין היא אוחזת כשורה.

3.התובעת הגישה תצהיר של הגב' נטלי דשקביץ, מנהלת מחלקת הגבייה של התובעת (להלן: "דשקביץ"), והיא נחקרה על תצהירה זה. מנגד, ניצב תצהירו של הנתבע, ואף הוא נחקר על תצהירו.

מהטענות של דשקביץ, הן מהתצהיר והן מחקירתה הנגדית, עולה שהתובעת לא היתה צד להסכם אשר נקשר בין החברה לנתבע. כך, טוענת דשקביץ בתצהירה, שהתובעת עוסקת בניכיון שיקים, וכי במסגרת זו היא רכשה מהחברה שבעה שיקים, כשהסיחור נעשה עובר לחילול השיקים. היא מבהירה, שבין התובעת לבין החברה אין קשר ישיר, פרט לעיסקה של ניכיון השיקים, שהתובעת לא היתה מעורבת בעיסקת היסוד, ולא היתה לה ידיעה לגבי פרטי אותה עיסקה. בנוסף, אין היא בודקת את פרטי העיסקה, את אופייה ואת סוגה, אלא רק את פרטיו של מושך השיקים, ואת יכולת הפירעון שלו. היא מבהירה, ששמה של התובעת הוטבע על השיקים כאחת הנפרעות, משום שמלכתחילה היתה העיסקה, עיסקה של ביטוח שיקים, דהיינו: עיסקה שבה התובעת מאשרת לחברה לקבל את השיקים, ואם הם מחוללים, אזי משלמת התובעת את תמורתם לחברה.

דשקביץ נחקרה על תצהירה, וכאשר היא ניצבה על דוכן העדים היא הוסיפה פרטים שלא בא זכרם בתצהיר, ואשר מלכתחילה, מן הראוי היה לכלול אותם בתצהיר. כמו למשל, הטענה שלה שהתובעת התקשרה לנתבע, ושאלה אותו האם הוא קיבל את המוצר שהחברה התחייבה לספק לו. כך נוהגת התובעת לדבריה, בכל מקרה שהיא מקבלת שיקים ממי שהתקשר עם הלקוחות. לטענתה, הנתבע אישר בשיחת טלפון, שהוא קיבל את מה שהתחייבה לספק לו, ורק אז התקשרה התובעת עם החברה בעיסקה של ניכיון השיקים. השאלה הנשאלת כמובן היא, לא רק מדוע לא נכללה טענה זו בתצהיר, אלא גם ובעיקר, הכיצד יכולה דשקביץ, לזכור דווקא את שיחת הטלפון שהתקיימה עם הנתבע, שהוא מן הסתם, אחד מיני רבים, ולא היחיד ששיקים שלו חוללו?! לשאלה זו אין תשובה בדבריה של דשקביץ. עוד טענה דשקביץ, שהגם שהנתבע טוען לכישלון תמורה, הרי בשיחות של התובעת איתו, הוא התחייב לשלם עבור השיקים, ולא זו בלבד, אלא שהוא נקב במועד התשלום – ב-29 לחודש, והיא גם הוסיפה ואמרה, שלאחר מכן הוא אמר, שהוא ביקש הלוואה, וכי לכשיקבל אותה, הוא יפרע את השיקים. ושוב השאלה הנשאלת היא, הכיצד הדברים לא עלו בתצהיר. טענה נוספת אשר עלתה לראשונה כאשר דשקביץ ניצבה על דוכן העדים היא, שלא זו בלבד, שהנתבע אישר שהוא קיבל את המוצר מהחברה, אלא גם אמר שהוא מרוצה. ולא זו אף זו, אלא שלדבריה, הנתבע לא טען שמדובר בכישלון תמורה, וכי טענה זו הועלתה רק במסגרת ההתנגדות.

אגב, בחקירה החוזרת טענה דשקביץ שהנתבע טען לכל אורך הדרך שהוא רוצה לבטל את העיסקה, מעוניין לבטל את העיסקה, ואחר כך הוא דחה את התובעת למועד מאוחר יותר, משום שאמר שהוא מנסה לקבל הלוואה. אם אכן הנתבע טען שהוא רוצה לבטל את העיסקה, אזי ברור, שלא יתכן שהוא טען שהוא קיבל את המוצר ושהוא מרוצה, שכן דברים אלה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת.

העובדה שדשקביץ לא העלתה טענות מהותיות אלה בענין השיחה עם התובע כבר בתצהירה, כפי שלא העלתה את הטענות לגבי אמירותיו של התובע, שהוא קיבל את המוצר, שהוא מרוצה, ושהוא מוכן לשלם אלא שהוא מנסה לקבל הלוואה, מערערת את מהימנותה של דשקביץ. העובדה שדשקביץ בסופו של דבר מודה שהנתבע טען לאורך כל הדרך שהוא רוצה לבטל את העיסקה, מאיינת לחלוטין את טענותיה לגבי גרסתו של הנתבע לאותן שיחות טלפון, ומקעקעת לחלוטין את מהימנותה. זה המקום לציין, שהנתבע עצמו מכחיש את השיחה הנטענת עם דשקביץ, לענין תוכנה של השיחה, דהיינו: הוא מכחיש שהוא אישר שהוא אכן קיבל דבר מה מהחברה. הוא אמנם טוען שהיו שיחות עם התובעת, ואולם לדבריו, מדובר היה בשיחות של איומים והטרדה. בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענתה של דשקביץ, לפיה התובעת שוחחה עם הנתבע, ויותר משיחה אחת, ובה ביררה ולמדה לדעת ממנו, שהוא אכן התקשר בעיסקה עם החברה, וכי העיסקה בוצעה לשביעות רצונו.

ולא זו אף זו, עובדות אלה שהתבררו במהלך החקירה הנגדית, מעלות סימן שאלה גדול, לגבי תום ליבה של התובעת. שכן, גם אם התובעת לא היתה צד לעיסקת היסוד שבין התובע לאשתו לבין החברה, הרי מדבריה של דשקביץ למדנו לדעת, שבטרם מבצעת התובעת את עיסקת ניכיון השיקים, היא מתקשרת ללקוח, ומאשרת שאכן בוצעה עיסקה והתקבלה תמורה. משמע, התובעת ידעה שעליה לנקוט זהירות בטרם ביצוע עיסקה של ניכיון שיקים. משכך, היה עליה – בין בכלל, ובין לפי דרך הפעולה שהיא עצמה נקטה, ליצור קשר עם הנתבע, בטרם עשתה את עיסקת ניכיון השיקים, ולוודא שאכן הוא התקשר בהסכם עם החברה, וכי ההסכם בוצע. מטעמים השמורים עימה, בחרה התובעת שלא לעשות כך. משמע, היא בחרה לעצום עיניים, וזו הפעם לא להיזהר, תוך שהיא חורגת מהמדיניות שהיא עצמה מצהירה עליה. מכאן, שניתן לקבוע כבר עתה, שהתובעת לא היתה תמת לב, כאשר ביצעה את עיסקת ניכיון השיקים.

יחד עם זאת, ולמרות שנראה שדשקביץ איננה מהימנה לענין הקשר שנוצר בין התובעת לנתבע, עדיין טענתה של התובעת, לפיה היא רכשה את השיקים במסגרת עיסקה של ניכיון שיקים כבר בתאריך 10.4.06, לא נסתרה בחקירה הנגדית, ולא הוכח על ידי הנתבע בדרך אחרת כלשהי, שהתובעת רכשה את השיקים מהחברה, לאחר שלדבריו חל כישלון התמורה, וכי לא ניתנה על ידי התובעת תמורה בעבור רכישה זו.

4.כפי שציינו לעיל, דשקביץ טענה, וטענה זו לא נסתרה, שהתובעת לא היתה צד לעיסקת היסוד. ולא זו אף זו, אלא שחרף מה שהנתבע טען בהתנגדות לביצוע שטר, דהיינו: שהתובעת ידעה על עיסוקיה של החברה, וחרף מה שנטען בסיכומי הנתבע, שהתובעת היא צד קרוב לעיסקה, ולפיכך איננה יכולה להיות אוחז כשורה, הרי שכאשר הנתבע ניצב על דוכן העדים, הוא מאשר שאת העיסקה הוא עשה עם החברה, שכל הסיכומים הנוספים שהוא טוען להם היו עם החברה, דהיינו: הוא בעצם מאשר שהתובעת איננה צד לעיסקת היסוד. משכך, משאין התובעת צד לעיסקת היסוד, אזי ברור, שהגם ששמה נרשם כנפרעת, אין כל מניעה, שבהתקיים התנאים על פי פקודת השטרות, תהיה התובעת אוחזת כשורה.

שלום לרנר בספרו דיני שטרות (מהדורה שניה) תשנ"ט-1999 מתייחס לשאלה האם נפרע יכול להיות אוחז כשורה, ואומר, לאחר שהוא מתייחס לבעייתיות שבענין, כך:

"נפרע עשוי להיות אוחז כשורה, לפחות מהבחינה המהותית, כאשר לא התקיים קשר עיסקי בינו לבין הנושה, אלא כל אחד מהם קיים קשר עם אותו צד שלישי...כאשר בין המושך לבין הנפרע לא נערכה עסקת יסוד... עשוי הנפרע למלא אחר התנאים השונים של אוחז כשורה, וכאן מגמישה הפסיקה את קביעתה, ומאפשרת לראות בו אוחז כשורה" (ההדגשה שלי – ל.צ.).

5.השאלה היא איפוא – האם התובעת היא אכן אוחזת כשורה. אם התשובה לשאלה זו היא חיובית, אזי ברור שהנתבע איננו יכול להעלות כלפיה טענות כלשהן שקשורות לעסקת היסוד.

סעיף 28 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], קובע כהאי לישנא:

"אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז בשטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני

כן, אם אמנם חולל;