אי מתן קרדיט בקטלוג- הפרת זכויות מוסריות של צלם בצילומים

נתוני רקע

1.         התובע (להלן, גם "גרוס") הינו מעצב תדמיתי וצלם מותג ידוע המנהל עסקיו בסטודיו לצילום ועיצוב תדמיתי, הידוע בשם "קרן אור". הנתבעות הן חברות פרטיות המאוגדות כחוק בישראל והעוסקות, בין היתר, בייצור, יבוא ושיווק של ציוד לספורט, טיולים ומחנאות.

2.         על פי הנטען בכתב התביעה פנו במהלך שנת 2003 הנתבעות לגרוס על מנת לשכור את שירותיו כצלם מקצועי לצורך קידום מוצרי הנתבעות בארץ וברחבי העולם. לטעמו, סוכם כי יקבל סכום של 10,125 ש"ח בצירוף מע"מ, תוך שסוכם שככל ששעות עבודתו יעברו מכסה של 25 שעות תשולם לו תוספת שכר בהתאם. גרוס עבד בסה"כ 57 שעות. הנתבעות שילמו לו אך את הסך של 10,125 ש"ח + מע"מ הנ"ל ואולם לא כיבדו את תוספת השכר שהוסכם עליה בסכום של 1,000 דולר.

3.         גרוס טוען כי הצילומים שצולמו על ידו עבור הנתבעות מקנות לו זכויות יוצרים והנתבעות הפרו את זכויותיו אלו. הן הוציאו קטלוג בשנת 2004, תוך שנתנו קרדיט לגרוס כמקובל, ואולם בקטלוג שנת 2005, הגם שכלל 43 צילומים שבוצעו על ידי גרוס, לא ניתן לו קרדיט. לנוכח העובדה שיתרת שכרו של גרוס לא נפרעה, הפרו הנתבעות את זכויותיו הכלכליות, בהתאם לחוק זכויות יוצרים, 1911. אי מתן קרדיט אף הפר את זכויותיו המוסריות בהתאם לחוק הנ"ל. גרוס תבע, איפוא, סך של 530,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים, סך 200,000 ש"ח בגין הפרת זכויותיו המוסריות כאמור, סך 10,000 ש"ח פיצוי בגין אובדן מוניטין וסך 10,000 ש"ח פיצוי בגין עוגמת נפש.

4.         הנתבעות התגוננו בפני התביעה. מתחילת הדרך נטען כי אין כל יריבות בין הנתבעת 1 לבין גרוס, והיריבות החוזית נקשרה אך עם הנתבעת 2 (להלן - "הנתבעת"). לגוף העניין נטען כי שכרו של גרוס שולם לו במלואו על פי המוסכם. ממילא נרכשה זכותו בזכויות יוצרים בהתאם להוראות החוק הנ"ל. אכן, בתורת מחווה ציינה הנתבעת כי יכול שתשלם לו סכום של 1,000 דולר, כשיבשילו התנאים לכך ולפנים משורת הדין. אכן בקטלוג שנת 2005 לא הוענק קרדיט לגרוס, ואולם הדבר הוא פועל יוצא של טעות בתום לב.

5.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם גרוס הוגש תצהירו-שלו. מטעם הנתבעות הוגש תצהירו של מנהל הנתבעת, מר יורם גיל (להלן - "גיל"). גרוס וגיל  נחקרו על תצהיריהם. מלכתחילה, בגדר תצהיריו של גרוס הוגש תצהירו של מר שוקי קוק (להלן - "קוק"), שאף הוא עוסק בצילום תדמיתי. לנוכח אי התייצבותו של קוק לישיבת ההוכחות, סוכם כי אין להידרש לתצהיר זה. 

6.         סיכומי טענות ב"כ הצדדים פרסו שורה נרחבת של פלוגתאות עובדתיות ומשפטיות. אדרש אך לאלו הצריכות לפנים לצורך הכרעתי.

האם התמונות ראויות להגנה לפי חוק זכויות יוצרים?

7.         בגדר סיכום ב"כ הנתבעות נטען כי צילומי גרוס, מעיקרא, אינם ראויים להגנה לפי חוק זכויות יוצרים. כך, הואיל ונטען כי ככל שעסקינן בעבודות צילום יש לאבחן בין צילום אמנותי, שעשוי להצמיח הגנת זכויות יוצרים, משום המקוריות האמנותית שלו, לבין צילום בנאלי, שהוא בבחינת העתקה גרידא שאינה עונה על קריטריון המקוריות. לשיטתן של הנתבעות צילומיו של גרוס מסווגים בקטגוריה השנייה, ומשום כך אינם מצמיחים כל הגנה על פי חוק.

8.         בדעתי לדחות טענה זו של הנתבעות, ראש לכל משום טעם דיוני. עיינתי בכתב הגנתה של הנתבעת ולא מצאתי, ולו בדל-טענה, הכופרת בכך שצילומי גרוס, שבגדר כתב תביעתו הוא טוען באופן נרחב להגנה לפי חוק זכויות יוצרים עליהם, אינם מצדיקים הגנה ראויה לפי חוק זכויות יוצרים. ממילא, מעיקרא, לא גובשה כל פלוגתא בסוגיה הנדונה.

            אכן, מעיקרא, תצהירו של קוק נועד להיות חוות דעת התומכת בכך שצילומיו של גרוס, משום המקוריות והחדשנות שלהם, אמורים לזכות בהגנת דיני זכויות יוצרים. לנוכח זאת, לכאורה, יש לשקול לחובתו של גרוס את העובדה שתצהירו של קוק נמשך מחומר הראיות. אך לא כך הנני שופט את פני הדברים. לדידי מעיקרא, לנוכח כתבי הטענות, תצהירו של קוק היה מיותר, שהרי הוא ביקש להוכיח את שאין צורך להוכיח. הדבר בולט אף לנוכח העובדה שבגדר תצהירי הנתבעות, וטרם שהנתבעות ידעו שתצהירו של קוק יימשך, הן לא הגישו ראיה מקצועית לסתור.

9.         זה העיקר. אך השיקול האמור חובר לכך שלטעמי העובדה שהנתבעות ראו להכיר בזכותו של גרוס ליהנות מקרדיטים בקטלוגים שפרסמו, אף הודו בטעות בקטלוג שבו הקרדיט נשמט, מעלה, לכאורה, כי אף הן סבורות כי הצילומים, מהותית, ראויים להגנה לפי חוק זכויות יוצרים. פשיטא, כך לטעמי, אי אתה מעניק קרדיט, סתם כך, מקום שהיצירה אינה יצירה מוגנת לפי חוק זכויות יוצרים.

10.        בכך, כפי שיבואר להלן, לא סגי. אכן, פוטנציאלית, יכול היה הסכסוך שבפניי להיות סכסוך לגיטימי של קניין רוחני. אך לכל אורך הדרך, וכפי שיבואר בהמשך, אף בפרשה שבפניי נכונים הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט שטיין ב-ת.א. (בי"ש) 1059/05 קוק שוקי נ' ביו-ויט (ישראל) בע"מ (נספח 6 לסיכומי הנתבעות), כי קיים ניסיון "של התובע... להעתיק זירת המחלוקת אל מגרש דיני זכויות היוצרים", כאשר מדובר בסכסוך חוזי-כספי גרידא, וכי זו "דרך מאולצת הנדונה לכשלון" (סעיף 10).

11.        סעיף 5(1)(א) לחוק זכויות יוצרים מורה אותנו ש "אם היה זה פיתוח, צילום או תמונה והקלישאה או העתקה מקורית אחרת הוזמנו על ידי אדם אחר והוכנו תמורת דבר ערך בהתאם לאותה הזמנה הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את העתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות היוצרים". לטעמה של הנתבעת היא שילמה לתובע את מלוא שכרו, דהיינו את "דבר הערך בהתאם לאותה הזמנה". ממילא הפכה הנתבעת לבעלים של זכות היוצרים של התובע. גרוס כופר בכך, שהרי לטעמו לא שולם לו מלוא שכרו, והנתבעות נותרו חייבות לו יתרה בסך 1,000 דולר. ממילא, לשיטתו, לא עבר הקניין בזכויות היוצרים לידי הנתבעת. לבחינתה של המסכת העובדתית האמורה אדרש להלן. ואולם טרם אעשה כן אסלק מהדרך את הסוגיה בגין מניין התמונות שצולמו על ידי גרוס.

מניין התמונות שצולמו על ידי גרוס

12.        בגדר המסמך הראשון שהונפק לגרוס על ידי גיל, שהוא לאמיתו של דבר הזמנת עבודה (נספח ד' לתצהיר גרוס), נקב גיל ב- 92 צילומים מוזמנים, שאף מפורטים בקטגוריות שונות. בגדר סיכום הטענות טוען גרוס כי הוכח שהוא ביצע, בפועל, 150 צילומים. מכאן נגזרת תביעתו לתוספת שכר, בגין תוספת משמעותית זו העולה כדי כ-40% מהצילומים המוזמנים.

13.        אף הנתבעת נגררת למחלוקת זו. בגדר סיכום טענותיה היא מבקשת לשכנע כי בפועל, אכן, הנתבעת השתמשה ב- 92 צילומים מוזמנים, וככל שעסקינן בצילומים נוספים, הרי מדובר בניסיונות צילום, מוצלחים או כושלים, בגדר עבודתו השגרתית של צלם. היא אף מזמינה אותי, למנות כרוכל, את התמונות שבתיק על מנת לבדוק אם הצדק עמה, אם לאו.

14.        אין בדעתי לעשות כן. כך, שוב, משום שברי לי לחלוטין שאף הפלוגתא האמורה לא גובשה כהלכה לאורך כל הדרך. וכך, עוד טרם פתיחת ההליכים המשפטיים דרישתו של גרוס ל- 1,000 דולר בגדר חשבון העסקה שלו מיום 15.8.03 (נספח י' לתצהירו), היא אודות "תוספת... עבודות נוספות ושעות נוספות". אף מכתבו מיום 25.8.03 (נספח י"א לתצהירו) אינו מתיימר להעלות את הנתון המובהק אודות ההפרש הנטען של 58 צילומים. הנתון האמור אף אינו עולה למקרא תצהירו. ממילא הוא אינו זוכה למענה, אף לא צריך לזכות למענה, בגדר תצהירו של גיל. הוא אף לא עולה לשולחן הדיונים בגדר חקירתו הנגדית של גרוס, ועולה לראשונה רק בגדר חקירתו הנגדית של גיל.

15.        עסקינן, לשיטתי, בנתון מובהק וייחודי. אכן, רק בגדר סיכום הטענות, וממילא לטעמי תוך הרחבת חזית לא ראויה, נותן גרוס ביטוי, כמותי-מספרי מובהק, לעוול שנטען שנגרם לו בכך שהוא קיבל שכר עבור 92 צילומים, בעוד שהוא ביצע 58 צילומים נוספים. עד אותה עת מעולם הדברים לא קיבלו ביטוי מספרי כאמור, ואין בדעתי להידרש לכך עתה.