איי איי ג'י חברה לביטוח ואח' נ' חלייחל ואח'

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכב עקב תאונה מיום 25.8.11.

1.לטענת התובע 2 (להלן: "הנהג"), הוא נסע בכביש מפותל דו סיטרי ובו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, כאשר ביקש לבצע פניית פרסה. הוא האט את מהירות נסיעתו, הסיט את רכבו לכיוון חלקו הימני של הנתיב ואז פגע בו רכב נהוג על ידי הנתבעת 1 (להלן: "הנהגת") מאחור.

2.הנהגת הצהירה כי לאחר שסיימה לבצע עיקול בנתיב נסיעתה, הופתעה לראות את רכב התובעת חוסם את נתיב נסיעתה בניסיון לבצע פניית פרסה. היא הסיטה את רכבה ימינה ופגעה ברכב התובעת. הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי הנהג ביקש לבצע פניית פרסה כשמשמאלו קו הפרדה רצוף.

3.ב"כ התובעים טען כי הנהגת נסעה במהירות לאחר עיקול בכביש וללא שמירת מרחק כנדרש מרכב התובעת.

ב"כ הנתבעים טען כי הנהג לא הכיר את מקום התרחשות התאונה והיה באפשרותו להבחין ברכב הנתבעת נוסע מאחוריו , בטרם האט על מנת לבצע את פניית הפרסה.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים, להלן החלטתי:

א.למעשה אין חולק כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובעים מאחור. התאונה התרחשה,לטענת הנהגת, לאחר עיקול בכביש. הנהגת הצהירה כי נסעה במהירות 70-80 קמ"ש בירידה.

היה על הנהגת לנסוע במהירות התואמת את תנאי הדרך ולהאט את מהירות נסיעתה בייחוד בנוסעה בעיקול בנתיב נסיעתה ובירידה. היה עליה לשמור מרחק מספיק מהרכב שנסע לפניה, וגם אם לא הבחינה בו מבעוד מועד, עליה לנסוע במהירות המאפשרת בלימת הרכב בשים לב לתנאי הדרך, ובכלל זה לקיומו של רכב אחר בסמוך לאחר העיקול. הנהגת לא הבחינה ברכב התובעת בשל העיקול, והדבר מחזק את המסקנה כי היה עליה להאט את מהירות נסיעתה באופן שיאפשר לה לבלום במידת הצורך בשים לב לתנאי הדרך שיתגלו בפניה לאחר סיום העיקול.

לו היתה הנהגת פועלת כאמור, לא היתה מתרחשת התאונה.

הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי נהג התובעת ביקש לבצע פניית פרסה במקום אסור, כשלשמאלו קו הפרדה רצוף, אך טענה זו לא הוכחה. הנתבעים הציגו תמונות המקום בו התרחשה התאונה, כטענתם, אך נהג התובעת הכחיש כי זהו המקום בו התרחשה התאונה, תיאר לפרטים את המקום בו התרחשה התאונה ועמד על כך כי ביקש לבצע פניית פרסה במקום מותר, כפי שאף ציין בהודעתו על מקרה הביטוח.

יחד עם זאת, שעה שנהג התובעת אף הוא מאשר כי ביקש לבצע את פניית הפרסה בכביש מפותל, היה עליו להיות ער לעובדה כי שדה הראיה של רכב הבא מאחוריו מצומצם בשל העיקול וזה עלול להבחין בו רק בהתקרבו לסיום העיקול.

לפיכך אני קובעת כי לנהג התובעת רשלנות תורמת להתרחשות התאונה בשיעור 15%, כאשר במקרה דנן אין בה כדי להקים עילת תביעה לנתבעים, הן בשל השיעור המכריע של האחריות להתרחשות התאונה המוטל על הנהגת והן בשל העובדה כי פגעה ברכב התובעת מאחור.

5.באשר לנזק, התובעת צרפה חוות דעת שמאי מטעמה. חוות דעת נגדית לא הוגשה והשמאי לא נחקר על חוות דעתו. כן צורפה אסמכתא באשר לשכ"ט השמאי והוראות תשלום תגמולי הביטוח למבוטח התובעת.

6.אשר על כן, במסגרת התביעה העיקרית, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעים סך 8,035 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 27/10/11, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, הוצאות התובע 2 בסך 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ד, 25 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.