פסק דין
לפניי תביעה שטרית לביצוע המחאה, על סך 3,000 ₪, מיום 14/7/08, אשר נמשכה ע"י הנתבעת לטובת התובעת, בגין השלמת תשלום עבור שירותי הדמיה. הנתבעת הינה בעלת מוסך, אשר התקשרה עם התובעת לקבלת שירותי הדמיה לצורך הצגת חוברת שכוללת תוכנית אדריכלית וכן הדמיה של מוסך שהתכוונה הנתבעת להפעיל במקום חדש וזאת במקום המוסך הקיים שלה. הנתבעת הנה מוסך מורשה של חברת "קרסו", שהינה יבואנית רכב. בשל כך, נדרשה הנתבעת על ידי היבואנית הנ"ל, להמציא תוכניות והדמיה כאמור, כדי להבטיח את עמידת הנתבעת בסטנדרטים של מוסך מורשה של היבואנית.
עיקרי טענות ההגנה
הנתבעת טוענת כי סוכם על תשלום של 7,000 ₪ + מע"מ, בגין חוברת הדמיה שהתובעת הייתה אמורה להכין לה, כאשר במקביל, התחייב האדריכל צבי פריזנט, שעובד עם "קרסו" ואשר הפנה את הנתבעת לתובעת, להכין תכניות עבור הנתבעת בגין תשלום נפרד של 5,000 שקלים פלוס מע"מ. ההצעה לביצוע ההדמיה והתכניות ניתנה ביום 29/5/08. ביום 4/7/08, שילמה הנתבעת 7,000 ₪ + מע"מ לתובעת, אשר סיפקה שתי תמונות של הדמיה חיצונית של המוסך בלבד. באותו מועד, סוכם על ביצוע תיקונים כאלו ואחרים בהדמיה וכן על תוספת של הדמיה של פנים המוסך וזאת בתמורה לתשלום של 1,200 ₪ נוספים. לאחר מכן, ביום 14/7/08, דרשה התובעת 4,900 ₪ במקום 1,200 ₪, כפי שסוכם. למרות זאת, הנתבעת, בשל לחץ עבודה בה היה שרוי מנהלה, מר ירון אפלבוים, אשר טיפל בנושא מול מנהל התובעת, מר רן אלוש, הסכימה לשלם 3,000 ₪ ובגין סכום זה, נמסר הצ'ק נשוא התביעה. הנתבעת טוענת כי בפועל, היא לא קיבלה דבר מה נוסף מעבר לדברים שהובטחו לה בהצעה המקורית בגין הסך של 7,000 ₪ + מע"מ. הנתבעת טוענת כי הדמית הפנים שסופקה, הייתה סטנדרטית ולא תאמה את התכניות האדריכליות של מר פריזנט וכי לא סופקה זווית נוספת ונפרדת בהדמיה של חוץ המוסך. לפיכך, הנתבעת ביטלה את ההמחאה. הנתבעת גם טוענת כי התובעת הכפישה את שמה אצל היבואן.
עיקרי גרסת התובעת
כעולה מתצהיר העדות של מר רן אלוש, התובעת טוענת כי ביום 4/7/08 קיבלה הנתבעת 4 תמונות הדמיה של חוץ המוסך כפי שהובטח. לא הוסכם במקור על הדמיה של פנים המוסך. רק לאחר מכן, במעמד התשלום של הסכום המקורי, סוכם על ביצוע הדמיה של פנים המוסך בתמורה לסכום של 1,500 ₪ + ולא סכום של 1,200 ₪ כטענת הנתבעת. התובעת טוענת כי היא הכינה תמונה של זווית נוספת של החלק החיצוני של המוסך, אמנם ללא אישור של הנתבעת, אולם ללא כוונה לחייב את הנתבעת על כך, ככל שהיא לא תרצה את אותה זווית נוספת. בסופו של דבר, הוגש חשבון על סכום של 4,851 ₪ נוספים בגין הדמיה של זווית נוספת ושל הדמית פנים וכן בגין עלויות הדפסה וכריכת החוברת וכן בגין מע"מ. באותו מעמד, הסכימה התובעת לעשות הנחה והנתבעת הסכימה לקבל את הדמית הפנים האמורה וגם את הזווית הנוספת ואת החוברת כפי שהיא הוגשה, בסכום של 3,000 ₪ (כולל מע"מ) ובגין כך נמסרה ההמחאה נשוא התביעה. התובעת טוענת כי לא הובטח שהדמית הפנים תתאים לתכניות האדריכליות, אלא סוכם כי זו תהיה הדמיה סטנדרטית שמדגימה את פנים המוסך כנדרש ע"י היבואן הספציפי.
דיון
מדובר בתביעה שנדונה בסדר דין מהיר. לפיכך, פסק הדין ינומק באופן תמציתי. היום שמעתי את עדויות הצדדים (מר ירון אפלבוים מטעם הנתבעת ומר רן אלוש מטעם התובעת אשר הגישו תצהירי עדות). הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה לפני.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות, הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל.
גם אם אקבל את גרסת הנתבעת במלואה, מדובר בטענת הגנה של כישלון תמורה חלקי שאינו קצוב. הנתבעת מודה כי קיבלה את הדמית הפנים, תוך כך שהיא מעלה טענות לגבי אי התאמת ההדמיה לתכניות האדריכליות. לגבי הטענה של אי הספקת זווית נוספת, הרי שטענה זו נדחית על ידי וזאת נוכח החוברת (סומנה נ/2), אשר הוצגה כראיה ואשר אין מחלוקת גם לפי גרסת הנתבעת כי נמסרה לידיה, ואשר כוללת בבירור זווית נוספת של המוסך. כידוע, טענה של כישלון תמורה חלקי שאינו קצוב, אינה מהווה טענת הגנה בתביעה שטרית (ראה בעניין זה ע"א (ת"א) 3760/07 קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ נ' יצחק אילנה (פורסם בנבו)). די בכך כדי להביא לדחיית התביעה ללא צורך בהכרעה לגופן של טענות הנתבעת.
למעלה מן הדרוש, סבור אני כי גם לגופו של עניין, יש מקום לדחות את טענות הנתבעת. אין מחלוקת כי הנתבעת הסכימה לשלם 7,000 ₪ + מע"מ בגין הדמיה, אשר הוצעה לה על פי הצעת מחיר של האדריכל פריזנט מיום 29/5/08 ואשר בה לא פורטו מרכיבי ההדמיה. אין מחלוקת כי ביום 4/7/08, עת ההדמיה סופקה לידיו של מר אפלבוים, הוא הסכים לשלם את התמורה המוסכמת בגין אותה הדמיה. זאת ועוד: גם אין מחלוקת כי באותו מועד הסכימה הנתבעת לפי גרסתה היא, להוסיף 1,200 ₪ בגין הדמיית הפנים. יתרה מכך: למרות כל הטענות של הנתבעת, היא הסכימה ביום 14/7/08 לשלם במקום 1,20 ₪, 3,000 ₪ נוספים (הצ'ק נשוא התביעה) בגין החוברת נ/2.
משמע – התנהלות הנתבעת כנזכר לעיל, אינה עולה בקנה אחד עם טענותיה בדבר אי עמידת התובעת בהתחייבויותיה, שכן אין מחלוקת כי בכל פעם ששילמה הנתבעת סכומים לתובעת, היה זה כנגד המוצר שסופק לה בגין אותו תשלום. טענות הנתבעת שלפיהן הסכום של 3,000 ₪, שולם בהיסח הדעת ובלחץ של עבודה, מבלי שהנתבעת בדקה היטב את החוברת שסופקה לה באותו מעמד, אינן מקובלות עליי. לפי גרסת הנתבעת, באותו מועד כבר התאכזבה לכאורה הנתבעת מהתנהלות התובעת אשר לפי טענתה, הייתה אמורה לספק לה, כבר בתמורה לסכום המקורי של 7,000 ₪ + מע"מ, גם הדמית פנים. הדעת נותנת כי בנסיבות אלה, בטרם התשלום הנוסף של 3,000 ש"ח, תבדוק הנתבעת היטב את המוצר שמסופק לה. האמור לעיל חל ביתר שאת כאשר מדובר בחוברת צבעונית על דפים גדולים, שכוללת שלושה עמודים בלבד ואשר ניתן במבט חטוף להיווכח מיד אם היא עולה בקנה אחד עם המובטח, אם לאו.
הנתבעת העלתה מספר גרסאות סותרות לגבי האירועים. כך למשל, בתצהיר ההתנגדות טענה כי סוכם על 1,200 ₪ בגין הדמיית פנים (ס' 20 לתצהיר), בעוד אשר בדיון שלפני, טען מר אפלבוים כי כאשר שילם את הסכום של 3,000 ₪, היה זה עבור הדמיית פנים בלבד (עמ' 12, ש' 16 – 18). מובן כי הדבר לא ייתכן ועל כן סביר יותר להניח, כי הסכום של 3,000 ₪, שולמו בגין הזוית הנוספת (שתומחרה בחשבון מיום 14.7.08 על סך של 1,200 ₪ וגם בגין הדמיית הפנים שתומחרה בחשבון על סך של 1,500 ₪, כך שמתקבל הסך של 2,700 ₪ לפני מע"מ וזו אכן גרסת התובעת.
לפיכך גם לא שוכנעתי כי התובעת הטעתה את הנתבעת, או כי הנתבעת טעתה לגבי דבר מה בעסקה וגם לא שוכנעתי שהתובעת הפרה את מי מהתחייבויותיה כלפי הנתבעת. טענות הנתבעת, אין לה יסוד וזאת כאמור, גם על רקע העובדה שהתשלומים בוצעו כל פעם כנגד ולאחר שההדמיה סופקה, כך שאם דבר מה לא היה מסופק כמובטח, מתקבל על הדעת כי התשלום לא היה מבוצע.
ככל שבדיעבד הגיעה הנתבעת למסקנה כי הסכומים ששילמה הינם גבוהים מן הסכומים המקובלים עבור שירותים שכאלה, מדובר לכל היותר בטענה של טעות בכדאיות העסקה, אשר אינה מעלה כל הגנה.
סוף דבר
בנסיבות אלה, התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,500 שקלים, אשר יצטרפו לחוב המעודכן בתיק ההוצאה לפועל. אם החוב וההוצאות האמורים, לא ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעת, כי אז התובעת תהיה רשאית להמשיך בהליכי הוצאה לפועל כדי לגבות את החוב המעודכן ואת ההוצאות האמורות.
ניתן היום, י' אב תש"ע, 21 יולי 2010, בלשכתי.