איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נ' זיני

החלטה

החלטת רשם ההוצל"פ מיום 23/12/2013 קבעה, כי התנגדות המבקשת הוגשה באיחור יחד עם בקשה להארכת מועד.

עוד נקבע שם, כי המועד האחרון להגשת התנגדות בלא להיזקק לארכה, חל ביום 6/12/2013.

בקשת המבקשת נסמכת בתצהירה מיום 15/12/2013.

המבקשת מצהירה, (סעיף 10), כי "לא הוגשה כנגדי תביעה מסוג זה, אני לא בקיאה בהליכים משפטיים ואינני זוכרת את תאריך המדויק בו קיבלתי לידי את התביעה".

באשר לסיכוי הגנתה מציינת המבקשת, כי ביום 7/3/2013 פנתה אל המשיבה והורתה לה לבטל פוליסת ביטוח זו אשר בבסיס התביעה. משכך, היה התקשר אליה נציג המשיבה אשר ביקש לשכנע אותה לחזור בה מביטול הביטוח.

המבקשת הבהירה לנציג, כי תסכים לכך אך ורק אם תביעה שהגישה לקבלת החזר כספי עבור טיפול רפואי שביצעה קודם לביטול הפוליסה, תתקבל.

בתשובה אישר הנציג את דברי המבקשת ואמר לה, כי ככל שתדחה התביעה יפסק החיוב ועד אז תמשיך התובעת לחייבה בגין הפוליסות נשוא התביעה.

מספר שבועות לאחר מכן נודע למבקשת כי תביעתה להחזר כספי נדחתה מחד, ומאידך, הבטחת הנציג לא כובדה.

תשובת המשיבה מיום 8/1/2014 מציינת, כי אין בבקשה טעם מיוחד כלשהו מכוחו יוארך המועד, ממילא, גם אין מחלוקת אודות מועד המסירה של האזהרה לחייב.

המשיבה מציינת, כי מדובר באיחור של כמעט חודש (החלטת רשם ההוצל"פ קובעת עפ"י נתוניה, כי האיחור הוא, בן כשבועיים – ש.ר).

באשר לסיכוי ההגנה מפרטת התשובה, כי מקור החוב הוא בהפסקת תשלום שמקורה בחזרתן של הוראות קבע המתייחסות לתשלומים עבור שתי פוליסות שונות, האחת, לתאונות אישיות והשנייה לביטוח חיים בריאות.

המשיבה מאשרת, כי אכן פנתה המבקשת ביום 7/3/2013 בבקשה לביטול הפוליסות, אלא ששבוע לאחר מכן אישרה המבקשת את המשכיות הפוליסות לאחר סיכום שיחה מלא עם נציג המשיבה.

משלא נמסרה הודעה בכתב כנדרש בחוק חוזה ביטוח ובהתאם לתנאי הפוליסה, כל זאת יחד עם אי תשלום מתמשך, בוטלו הפוליסות ע"י המשיבה ביום 26/5/2013.

המבקשת ביכרה שלא להשיב לתשובה, הנ"ל.

ביום 6/1/2014 הודיעה המבקשת, כי הפקידה את מלוא יתרת החוב בתיק ההוצל"פ ביום 31/12/2013.

בחנתי את מכלול הכתבים ותמציתם לעיל.

דומה, כי בפי המבקשת הגנה לכאורה מפני התביעה, גם אם ישנה מחלוקת עובדתית בין הצדדים ביחס להסכמת המשיבה, באמצעות נציגה, לסיכום הטלפוני שהמשיך את הודעת המבקשת אודות ביטול הפוליסות.

הביטול אליבא דמבקשת, הותנה באישורה של תביעה שהגישה, עפ"י אחת משתי הפוליסות וההבטחה שניתנה ע"י הנציג, כמפורט בבקשה.

בנסיבות בהן הופקדה מלוא יתרת החוב בתיק ההוצל"פ מחד, מנגד, בהתקיים מחלוקת עובדתית בשאלה מה הובטח ומה לא, דומני, כי יש להאריך המועד להגשת ההתנגדות, הגם שנעדרת הבקשה "טעם מיוחד" וזאת עפ"י הסמכות המסורה לרשם בסעיף 90 בחוק בתי-המשפט [נוסח משולב].