פסק - דין
עובדות המקרה:
התובע 1 (להלן: "התובע") נולד ביום 18.12.1990, הוא היה בן 15 ביום האירוע. ביום 1.2.06 הפגין התובע כנגד הריסת בתי הישוב עמונה. במהלך ההפגנה הוכה התובע על ידי שוטרים באמצעות אלה (להלן: "האירוע"). כתוצאה מן המכות נשברה גולגולתו של התובע והוא הובל לבית החולים. לטענת התובע, הוא פונה לבית החולים במצב של חוסר הכרה ומונשם. התובע אושפז במחלקה הנוירוכירורגיה של המחלקה טיפול נמרץ בבית החולים הדסה עין כרם. כעבור כמה ימים חזר התובע להכרתו. ביום 6.2.06 שוחרר התובע לביתו יחד עם הנחיות להמשך הטיפול הרפואי.
הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם. התובע הגיש את חוות דעתו של פרופ' שטיינברג, מומחה בנוירולוגיה של ילדים, אל חוות הדעת צורף דו"ח אבחון נוירופסיכלוגי שערכה ד"ר גדליה. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית מטעמה, את חוות דעתו של ד"ר וייץ, מומחה בנוירולוגיה של ילדים.
בהסכמה דיונית בין הצדדים, שהוגשה לבית המשפט ביום 2.11.08, הנתבעת מודה בחבותה בתיק זה והיא תישא בהוצאות נזקו של התובע מבלי לנהל את התיק בשאלת האחריות.
טענות התובע בסיכומיו:
נכות תפקודית – בעולם העבודה המודרני תפקודים נוירופסיכולגיים הכוללים יכולות כגון יכולת ריכוז, דיבור, חשיבה מסודרת, יכולת לעבוד באופן מסודר ומאורגן, יכולת ביטוי בכתב וחוסן נפשי הם יכולות בעלות חשיבות גבוהה. על כן על בית המשפט להביאם בחשבון ולקבוע כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה משמעותית מהנכות הרפואית שנקבעה לו. מחוות דעתה של ד"ר גדליה עולה כי לתובע קושי והתנהלות איטית בארגון מחשבות והתבטאות בעל פה, לעיתים אף היגוי הדיבור שלו אינו ברור. ד"ר גדליה תולה קשיים אלו על רקע הפגיעה בצידו השמאלי של המוח אשר אחראי על תפקודי השפה. ד"ר גדליה גם קבעה כי יש לתובע קושי בתחום המוטורי כאשר נדרש תיאום עין יד או שיתוף פעולה של שתי הידיים. בתחום הקשב והריכוז קבעה ד"ר גדליה כי לתובע קושי לארגן את עבודתו ללא עזרה, וכן אובחנה איטיות מסוימת בתחום העיבוד. במבחן הכתיבה בעברית נמצא תפקודו של יחיעם לקוי ביותר. לגבי התחום הרגשי, עולה מחוות דעתה של ד"ר גדליה כי האירוע הקשה הותיר בתובע צלקות שטרם נרפאו, תוקפנות ועיסוק במוות. התובע מנסה להדחיק חוויות אלו ומתקשה להתמודד עימן. הקשיים שנגרמו לתובע בעקבות האירוע בתחומים אלו יגרמו לקושי גדול ביכולתו להשתלב במוסדות האקדמיים ובשוק העבודה ולהתקדם בעבודתו. לעניין טענת הנתבעת כי הטענות בדבר הנזק הנפשי שנגרם לתובע מהוות הרחבת חזית, טוען התובע שטענות אלו מגובות היטב בחוות הדעת הנוירופסיכולוגית שצורפה לכתב התביעה.
לעניין טענת הנתבעת כי חוות הדעת שהוגשה על ידי התובע היא זמנית, הרי שבשום שלב של הדיון לא ביקשה הנתבעת בדיקה חוזרת על ידי המומחה. כן, הנתבעת לא בדקה את התובע על ידי מומחה נוירופסיכולוגי מטעמה. אילו רצתה לחלוק על ממצאי הבדיקה מטעם התובע היה עליה להביא חוות דעת נוירופסיכולוגית סותרת מטעמה משלא עשתה כן מנועה התובעת לטעון כנגד חוות הדעת שהגיש התובע.
כן, טוען התובע כי בבואו להתגייס לצה"ל נקבע בפרופיל הצבאי שלו כי "פירוט מילולי של סעיפי הליקוי שעל פיהם נקבע פרופיל כושרך הרפואי...עם הפרעה תפקודית קלה ומצב קליני יציב CNS מצב לאחר פגיעה..." (מתוך קיוסק המידע האישי של התגייס לצה"ל באינטרנט). על סמך זה טוען התובע כי מחד גיסא המומחה מטעם הנתבעת טוען כי לא נותרה לו כל נכות צמיתה, ומאידך גיסא, הצבא, שאף הוא גוף של המדינה טוען כי בעקבות האירוע הוא סובל מליקוי רפואי שאינו מאפשר את גיוסו לתפקידים קרביים. התובע מוסיף כי משרד הרישוי והצבא מעמידים בפניו קשיים בקבלת רישיון נהיגה ובגיוס לתפקיד קרבי על ידי הורדת הפרופיל שלו לפרופיל נמוך.
בנוסף לאלו, טוען התובע כי מראה שתי הצלקות שנותרו בראשו בעקבות האירוע עלול ליצור רתיעה אצל מעבידים מלהעסיקו. לעניין טענת הנתבעת כי הטענה בדבר הצלקת לא נטענה בכתב התביעה, מציין התובע כי טענה זו מוזכרת כבר בכתב התביעה ובחוות הדעת הרפואיות. כן התובע מציין כי הוא אף הראה את הצלקות לבית המשפט מקרוב.
אשר על כן, סובר התובע כי נכותו התפקודית עולה משמעותית על נכותו הרפואית ושקלול המגבלות הנוירופסיכולוגיות, ההשלכות הנפשיות של האירוע על התובע, והפגיעה במראה החיצוני מובילות למסקנה כי הוא איבד את כושרו להשתכר ולהתקדם בעבודתו ב-15%.
כאב וסבל – לטענת התובע, המדובר בנסיבות מחרידות ובתובע קטין שכמעט ונהרג. לצורכי חישוב הכאב והסבל יש לקחת בחשבון את הטראומה הנפשית, ואת הצלקות שהותיר האירוע אצל התובע. על כן סובר התובע כי יש לפסוק לו פיצויי בגין כאב וסבל בגובה 500,000 ₪. לטענתו, יש בפסיקה תקדימים לפסיקת כאב וסבל בסכום שכזה, שכן, בבוא בית המשפט לפסוק פיצויים בגין כאב וסבל עליו לקחת בחשבון את חומרת המקרה. כמו כן, טוען התובע כי הפסיקה קבעה שאין מקום להשוות בין הפיצוי שנקבע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 לנפגעי תאונות דרכים לפיצויי שיש לפסוק בתביעות על פי פקודת הנזיקין.
הפסד השתכרות לעתיד – לתובע שאיפה להצליח ולמרות פגיעתו הוא שימש כמדריך בתנועת נוער והוציא תעודת בגרות עם 35 יחידות לימוד, וכיום הוא מאוד רוצה להתגייס לצה"ל כחייל קרבי ואף לשרת כקצין. אביו של התובע עובד כמנכ"ל ומשתכר מעל כפל השכר הממוצע במשק. אף המומחה מטעם הנתבעת ציין כי האינטליגנציה של התובע היא מעל הממוצע. זאת על אף שבחוות דעתה של ד"ר גדליה התובע הציג יכולות ממוצעות ומתחת לממוצע, כשאין הדבר תואם את הפוטנציאל הכללי שלו המצוי מעל הממוצע. לאור כל האמור ניתן להניח כי הפוטנציאל של התובע גבוה מהממוצע ועל כן יש להאריך את פוטנציאל ההשתכרות העתידי שלו בכפל השכר הממוצע במשק בגובה 16,000 ₪ לחודש. על יש לחשב: 15% (נכות) X 16,000 ₪ (כפל השכר הממוצע) X 308 (מקדם היוון עד גיל 67) = 739,000 ₪.
הפסד בגין אובדן השירות הקרבי - לטענת התובע עצם גיוסו בתפקיד שאינו קרבי מהווה לא רק פגיעה מוראלית אלא אף אובדן הכנסה חודשית וזכויות רבות כדוגמת מלגת לימודים והנחות הניתנות לחיילים קרביים. בחישוב 36 חודשי שירות ומלגת לימודים גבוהים ללא תשלום יש להעריך הפסד זה בסך 20,000 ₪.
הפסדי פנסי בעתיד – יש לפסוק בגין הפסד זה סכום גלובאלי מוערך בסך 75,000 ₪.
פיצויי בגין הסיכון המוגבר להתקפים אפילפטיים בעתיד – לטענת התובע עצם החיים תחת צל הסיכון מהווים פגיעה בתובע ועל כן יש לפצותו על כך. התובע צפוי להיתקל בסירובים לבטחו ויידרש לשלם פרמיות גבוהות, על כן יש להעמיד את הפיצוי הגלובאלי בגין נזק זה על גובה 50,000 ₪.
הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד- כתוצאה מן האירוע נגרמו לתובע הוצאות רפואיות בעבור נסיעות לטיפולים רפואיים. כמו כן, מצבו הרפואי של התובע עלול להחמיר והוא יזקק לטיפולים רפואיים, תרופות ועזרה לזולת. כן, בחוות דעתה קובעת ד"ר גדליה כי התובע נדרש לקבל טיפוליים פסיכולוגיים בכדי להתמודד עם הטראומה אותה עבר. על אף שכיום התובע מסרב לקבל טיפול בתחום הנפשי, יש לפצותו על כך שכן בעתיד קרוב לוודאי שיעבור טיפול נפשי. על כן יש להעמיד את הפיצוי עבור הוצאות אלו בעבר ובעתיד על סך של 30,000 ₪.
נזקם של התובעים 2 ו-3– התובעת 2 (להלן:" אמו של התובע"), מסרה בעדותה כי לאחר האירוע היא חדלה בפועל מעבודתה והתמסרה לטיפול בתובע. לפי עדותה של אם התובע קיים בעסק שלה הפסד של 20,000 ש"ח, בשנה בה טיפלה בבנה, אותם יש לפסוק לטובתה. לחילופין, יש לטעון כי מגיע לה פיצוי בעבור עזרת צד ג' אותה העניקה לבנה בעקבות האירוע.
כן יש לפצות את התובעים 2 ו-3 עבור טיפול זוגי ומשפחתי שעברו הוריו של התובע, במטרה לעזור לתובע (צורפו קבלות) והוצאות נסיעה וחנייה שהוציאו כאשר התובע שהה בבית החולים. תשלום שכר טרחה לשני המומחים שבדקו את התובע והוצאות עדותם, מורה פרטי לתובע להשלמת החומר אותו החסיר בגין פגיעתו. על כן יש להעמיד את הפיצוי בעבור ראש נזק זה על סך של 15,000 ₪ באופן גלובאלי.
עבור הסבל והדאגה של הורי התובע בעקבות מצב התובע בשל האירוע הם מבקשים להעמיד את הפיצוי על סך 50,000 ₪.