אין למנוע אפריורית פתיחת הליכי פשיטת רגל מאדם שמרבית חובו נבע ממזונות

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

           לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' רניאל) לדחות את בקשתו של המערער ליתן בעניינו צו כינוס נכסים כשלב מקדים להליכי פשיטת רגל. יצויין כי בבקשתו הצהיר המערער על חובות בסך 1,011,479 ש"ח ל-13 נושים. קביעתו זו של בית-המשפט המחוזי באה עקב מסקנתו כי המערער יצר את חובותיו -ש-70% מהם נובעים מאי-תשלום מזונות לרעייתו - שלא בתום-לב וכי הליכי פשיטת רגל לא יועילו, לאור הוראת החוק שלפיה, ככלל, אין פושט-רגל מופטר מחבות לתשלום מזונות.

           שמענו את טענות הצדדים - המערער מזה וכונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה מזה - ובאנו למסקנה כי לא היה מקום, במקרה זה, להימנע ממתן צו לכינוס נכסים. אכן, לבית-המשפט שיקול-דעת לדחות בקשה למתן צו כינוס במקום שבו מצא חוסר תום-לב מצידו של החייב (ראו: שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, 113-111 (מהדורה שלישית, 2010)). עם זאת, בענייננו, התעורר בליבנו הספק אם הנימוקים שהובאו לעניין תום-ליבו של המערער מצדיקים, בשלב זה, את סגירת הדלת בפניו.

           המערער מציג תמונה קשה לגבי מצבו הבריאותי והכלכלי. גילו 68 שנים, והוא סובל, לדבריו, משלל בעיות רפואיות, שהתעצמו לאחרונה עקב אירוע מוחי שבו לקה. המערער מוסיף כי מצבו הכלכלי בכי רע, לאחר שעסקו קרס לפני שנים רבות, ובמצבו אין לו כל אפשרות לעבוד או להשתכר. לטענת המערער, הוא אינו מסוגל לממן לעצמו את העזרים הרפואיים הדרושים לו ואת התרופות והטיפולים המתחייבים ממצבו הבריאותי. לדבריו, הוא מתגורר עם אימו הקשישה, חולה גם היא, ושניהם מתקיימים מקצבאות המוסד לביטוח לאומי.

           מתשובת המשיב, כונס הנכסים הרשמי, עולה כי אין הוא חולק, בעיקרו של דבר, על מצבו הנוכחי של המערער, אם כי לדבריו המערער השתכר, לפי הצהרתו בהליך אחר, סכומים מסויימים בשנת 2000. המשיב מוסיף כי חלק מהבעיות הרפואיות שעליהן מצביע המערער אינן חדשות.

           חרף הדברים האלה, נראה, כאמור, כי אין מחלוקת של ממש על מצבו של המערער היום והתרשמותנו היא כי אין באפשרותו כלל וכלל לשלם את חובותיו. השאלה המרכזית, איפוא, היא האם יש מקום, בשלב זה, לדחות את בקשת המערער למתן צו כינוס נכסים, בשל חוסר תום-לב - הנובע מן העובדה שמרבית חובותיו של המערער הם חובות בגין מזונות לרעייתו. אין ספק, כי העובדה שאדם "חוסך" מזונות מילדיו או מזוגתו עשויה להשפיע על בחינת תום-ליבו בהליכי פשיטת רגל, ובמיוחד כך כאשר בית-המשפט לא שוכנע שהייתה מניעה אמיתית לעמוד בפסיקת המזונות. עם זאת, לא נוכל לומר כי עצם העובדה שחובו של אדם נובע, כולו או חלקו, ממזונות, שוללת מניה וביה את האפשרות לראות בו כמי שזכאי לבקש הליכי פשיטת רגל.

           אנו ערים לטענתו של המשיב, שהתקבלה גם על דעת בית-המשפט, כי בתקופה מסויימת המערער כנראה לא עשה ככל יכולתו כדי לפרוע את חובותיו לרעייתו. עם זאת, בהתחשב בגילו של המערער ובמצבו הבריאותי, שאינו שפיר ולא מהיום, לא ניתן לקבוע כי המצוקה שאליה נקלע היא חדשה וכי יצירת חובו, או לפחות חלק ניכר מחובו, הייתה תוצאה של אי-מימוש יכולת לשלם. התרשמותנו היא שחסימת הליכי פשיטת הרגל בשלב זה תותיר את המערער מול חוב אסטרונומי מבחינתו שאין לו, וככל הנראה גם לא תהיה לו, כל יכולת לפרוע ולא יהא בה להועיל לנושים באופן ממשי. אמנם, סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 מורה כי צו הפטר אינו מפטיר חייב מחבות לפי פסק-דין שניתן בתובענת מזונות, אולם הוראה זו כפופה לשיקול-הדעת של בית-המשפט והיא הנותנת, שבמקרה זה, ראוי בשלב זה שלא לסגור את הדלת בפני המערער ולאפשר בחינה מעמיקה של עניין זה בבוא העת.

           התוצאה היא שהערעור מתקבל. הבקשה למתן צו כינוס מתקבלת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

                                                                                      המשנה-לנשיאה

השופטת א' פרוקצ'יה:

           אני מסכימה.

                                                                                      ש ו פ ט ת

השופט ס' ג'ובראן:

           אני מסכים.

                                                                                      ש ו פ ט

         הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

         ניתן היום, י"ח בטבת התש"ע (4.1.2010).