ערעור על החלטת הרשם, כב' השופט ר' כרמל, מיום 3.3.08, במסגרתה דחה את בקשת המערערת לפוטרה מתשלום אגרת בית משפט ומהפקדת פיקדון בעתירה מינהלית שהגישה נגד המשיבה.
רקע עובדתי
1. ביום 26.2.08 הגישה המערערת עתירה מנהלית נגד המשיבה, אותה הכתירה כ"עתירה ייצוגית" (עת"מ 8147/08). העתירה מכוונת נגד החלטה שהתקבלה על ידי המשיבה שעניינה הקטנת ההנחות בתשלומי הארנונה, הניתנות לתושבים המתגוררים בתחום עליו אחראית המשיבה, וכן החלטה על הקמת ועדה לקרן תמיכות שתקבע קריטריונים לעידוד תושבים ותיקים בנושאי ארנונה. המערערת עתרה לביטול ההחלטות וכן לסעדים נלווים.
2. עם הגשת העתירה הגישה המערערת בקשה לפטור אותה מאגרת בית משפט ומהפקדת עירבון בקופת בית המשפט (בש"א 230/08). בבקשה פירטה המערערת את מצבה האישי, הכלכלי והבריאותי, פירטה את הכנסותיה והוצאותיה וציינה, כי סכום הכסף הזעום שנותר בכיסה לאחר תשלום כל הוצאותיה אינו מאפשר לה להתכלכל למחייתה, וכי משפחתה מסייעת לה בכך. המערערת ציינה עוד, כי הנכס היחיד שבבעלותה הוא דירה בקרני שומרון, בשווי של כ-100,000 דולר, וכי אין לה חסכונות. המערערת הוסיפה, כי אין באפשרותם של חבריה או של בני משפחתה לסייע לה בתשלום אגרת בית המשפט והעירבון.
3. ביום 2.3.08 דחה הרשם, כב' השופט ר' כרמל, את בקשת המערערת, בקובעו:
"מאחר שבבעלות המבקשת-העותרת דירה, הבקשה נדחית". מכאן הערעור.
4. משהועבר הערעור להידון לפניי הגישה המערערת בקשה כי אפסול עצמי מלדון בערעור. בקשה זו נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 10.4.08. ביום זה הוריתי, כי הערעור ידון על דרך של סיכומים בכתב.
5. ביום 15.4.08 הגישה המערערת "עתירה ייצוגית מתוקנת", ואולם הסעדים להם עתרה בעתירה המקורית, נותרו בעינם.
6. בהחלטתי מיום 16.6.08 הוריתי גם ליועץ המשפטי לממשלה להגיש תשובתו לערעור, כיוון שמדובר בערעור שנושאו פטור מאגרה, ולאור האמור בע"א 155/75
פקיד השומה נ' להד, פ"ד כט(2) 505, 506-507, כי בכל הנוגע לאגרת בתי משפט המחלוקת היא בין בעל הדין החייב באגרה לבין המדינה כזכאית לאגרה (כן ראה: רע"א 1550/05
בונה הצפון חברה קבלני בניין בעכו בע"מ נ' א.ב.ג.ל. בנייה ויזמות בע"מ (לא פורסם, 30.8.05). תגובת היועץ המשפטי לממשלה הוגשה ביום 22.7.08, תגובת המערערת לתגובתו הוגשה ביום 24.7.08, ותיקון לה הוגש ביום 25.7.08.
7. משהוגשו סיכומי כל הצדדים הנוגעים בדבר ותגובותיהם, בשלה העת למתן פסק דין בערעור.
תמצית טענות המערערת
8. המערערת סבורה, כי הרשם התעלם מהנתונים ומהמסמכים שצירפה לבקשתה, והמעידים על קשייה הכלכליים, ועל כך כי אין באפשרותה לשאת בתשלום אגרת בית משפט, או לגייסה ממקורות אחרים. בסיכומיה הוסיפה המערערת, כי לאחרונה חלה הרעה במצבה הרפואי, עובדה שמחריפה את מצבה הכלכלי הקשה.
המערערת טוענת, כי הסיבה היחידה שעל יסודה דחה הרשם את בקשתה - היותה בעלת דירה - הינה סיבה
"כל כך מוזרה ולא הגיונית, שלא מופיעה בשום תקנה, ובכך לא יאפשר משפט למי שידו אינה משגת לשלם את האגרה", כלשונה. לטענת המערערת, החלטת הרשם בלתי סבירה באופן קיצוני, שכן משתמע ממנה כי עליה למכור את דירתה ולהיוותר ללא קורת גג על מנת לשלם את אגרת בית המשפט. כמו כן, מלינה המערערת על כך שהרשם לא התייחס כלל לשאלה האם ההליך בגינו מתבקש פטור מאגרה מגלה עילה, כמצוות התקנות, ומציינת כי מטרת העתירה היא לעתור נגד מעשי המשיבה שחורגים מנהלים תקינים וגורמים סבל רב לרבים, והגשתה היא מפלט אחרון לאחר ניסיונות למצות את ההליכים עם המשיבה מחוץ לכותלי בית המשפט.
תמצית תגובות המשיבים
9. המשיבה מס' 1, היא המשיבה בעתירה המינהלית, מתנגדת לבקשה וטוענת, כי המערערת לא המציאה לה את הנספחים אותם צירפה לבקשה להוכחת מצבה הכלכלי, ובכך הכשילה אותה ממתן התייחסות לתוכנם של המסמכים. לטענת המשיבה, לא הוכיחה המערערת העדר יכולת כלכלית לשלם אגרה במיוחד לאור העובדה כי בבעלותה דירה, ולא עמדה בחובתה לגייס כסף באמצעות שעבוד הדירה. לאור עמדה זו שלחה המערערת, לאחר מתן החלטה בנושא, את המסמכים שצורפו לבקשתה.
10. המשיב 2, היועץ המשפטי לממשלה, באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים, סבור כי יש לדחות את הערעור, מן הטעם שהעתירה שהגישה המערערת הוגשה בחוסר סמכות עניינית, שכן בית המשפט לעניינים מינהליים אינו מוסמך לדון בענייני ארנונה כללית בתחום הרשויות המקומיות באזור יהודה ושומרון, וסמכות זו מסורה, ככלל, לבתי המשפט לעניינים מקומיים. עוד נטען, כי המועצות המקומיות והאזוריות באזור יהודה ושומרון לא הוקמו לפי דיני מדינת ישראל, ואין הן יונקות את סמכויותיהן מדיני מדינת ישראל, ובהיעדר החלה מפורשת של דברי חקיקה באזור, דברי החקיקה של מדינת ישראל אינם חלים בו (ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הפנה בעניין זה לספרו של המלומד א' רובינשטיין
המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל מהדורה חמישית מורחבת, כרך ב', עמ' 1173 ואילך, וכן לע"א 300050/98
המועצה המקומית גבעת זאב נ' מחמוד מחמוד (לא פורסם, 20.3.03, להלן: "עניין מחמוד")). בתשובתו נמנע ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מלהתייחס לטענות המערערת לעניין חוסר יכולתה הכלכלית לשאת בתשלום האגרה וציין רק, כי לשאלה האם יש ברשותה דירה, יש רלבנטיות להחלטה בבקשה לפטור מאגרה.
תשובת המערערת לתגובות המשיבים
11. המערערת השיבה לסיכומיהם של המשיבים. בתשובתה (המתוקנת) לתגובת היועץ המשפטי לממשלה הלינה המערערת על כך שזה לא התייחס כלל לסוגיה "המוזרה" (כלשונה של המערערת) בגינה נדחתה בקשתה לפטור מאגרה, היינו היותה בעלת דירה, שכן לשיטתה,
"הוא ורק הוא נושא הערעור!", וכל שציין הוא כי הנושא רלבנטי לבקשה לפטור מאגרה, מבלי להביא אסמכתא כלשהי לדבריו. המערערת תוהה באיזו מידה נושא זה רלבנטי לבקשה ומה מצופה ממנה לעשות עם דירתה לצורך תשלום האגרה.
אשר לנושא חוסר הסמכות המשפטית טוענת המערערת, כי סוגיה זו לא נדרשה כלל בערעור, שכן כב' הרשם לא התייחס אליה כלל. לגופו של עניין טענה המערערת, כי פסק הדין ב"עניין מחמוד" כלל אינו רלבנטי לעתירה שהגישה במהותה ותכניה. המערערת סבורה, כי בהיותה של העתירה המינהלית שהגישה בתחום שבין האזרח לרשות במסגרתה עתרה לקבלת סעדים מתחום המשפט הציבורי, נתונה הסמכות לדון בה לבית המשפט לעניינים מינהליים ולא לבית המשפט לעניינים מקומיים (המערערת מפנה לעת"מ 19/05
כהן נ' המועצה המקומית מודיעין עילית (לא פורסם, 14.7.05), וכן לבש"א (מחוזי - ב"ש) 3874/03
עיריית אשדוד נ' אס.פי. פירסומים (1989) בע"מ (לא פורסם, 4.11.03)). עוד טוענת המערערת, כי עתירתה באה משום שהמשיבה רומסת ברגל גסה חוקים ותקנות ממשלתיות תוך ניצול היותה בשטח שמחוץ למדינת ישראל, ולהתנהלותה השלכות ציבוריות רחבות ומרחיקות לכת, שכן החלטותיה קשורות לציבור שלא גר בשטחים. על כן, כך הטענה, ייתכן שגם לבית המשפט לעניינים מקומיים אין סמכות לדון בעתירה, וייתכן שהסמכות היא לבית המשפט הגבוה לצדק.
דיון ומסקנות