אינהורן נ' פרסלני

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית ע"ס 32,700 ₪, אשר הוגשה נגד הנתבעת בעילות של לשון הרע ובעילות לפי פקודת הנזיקין, כך ע"פ הנטען בכתב התביעה.

התובע, מאבטח במקצועו, שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו מאבטח מטעם חברת אבטחה, ב"הום סנטר" סניף קריית חיים.

ביום 15.1.2011 ולאחר שהנתבעת שהתה בחנות עם בעלה וביקשה לצאת ממנה, עשתה כן דרך המעבר לעגלות נכנסות, זאת חרף השילוט המורה על איסור יציאה ממקום זה.

התובע, אשר לטענתו הונחה ע"י הממונים עליו למנוע יציאת לקוחות דרך מעבר זה, חסם בגופו את דרכה של הנתבעת. לטענתו, הנתבעת הגיבה בצרחות לעיני הלקוחות והעובדים ואף הגישה נגדו תלונה במשטרה, בטענה כי הוא תקף אותה והכה אותה במכשיר הבדיקה "מגנומטר" שהיה בידו. היא אף טענה כי נפצעה במצח, באוזן ובראש עקב כך.

עקב הגשת התלונה, נפתחה נגד התובע חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין. חצי שנה לאחר מכן נחקר התובע במשטרה והכחיש את כל טענות הנתבעת ומסר כי האירוע נקלט במצלמות האבטחה של הסניף וכי ההקלטות מראות כי אין ממש בטענת הנתבעת.

ביום 18.3.2012 הודיע האגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון פנים לתובע, כי עפ"י המלצת המשטרה הוחלט לבטל את רישיונו לשאת נשק וזאת בגין תקיפה חבלנית שביצע לכאורה.

לטענת התובע, שלילת הרישיון הביאה בסופו של יום להפסקת עבודתו ואיבוד מקור פרנסתו, זאת מפני שמעסיקתו טענה שאין לה תקן של מאבטח ללא רישיון נשק.

התובע הגיש ביום 5.4.2012 ערר על התליית הנשק וביום 30.8.12 התקבל הערר.

ביום 21.3.2013 לאחר חקירה שנמשכה יותר משנתיים, הוחלט ע"י המשטרה על סגירת התיק מפני שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדת התובע לדין.

התובע טוען כי תלונתה של התובעת הייתה תלונת כזב שהייתה בגדר הוצאת לשון הרע ונועדה להשפילו ו/או לבזותו ו/או לפגוע במשרתו ובמשלח ידו. עוד טען התובע כי התלונה הוגשה מתוך רצון לנקום על שמילא את תפקידו כראוי וחרף ידיעת הנתבעת שמדובר בתלונה כוזבת המוגשת בחוסר תום לב.

אשר לנזקים, טוען התובע כי זכאי הוא לקבל פיצויים בגין הוצאת לשון הרע בשל הפגיעה בשמו ובכבודו, התליית רישיונו, השעייתו מהעבודה, בשל אובדן פרנסה במשך חצי שנה ובגין עוגמת נפש.

מנגד, הכחישה הנתבעת את טענותיו של התובע כלפיה. היא אומנם מודה בכך שביקשה לצאת דרך מעבר לעגלות נכנסות ומסבירה זאת בכך שלא רכשה דבר מהחנות אלא באה עם בעלה להחזיר מוצר, שנרכש קודם לכן, ואולם כנגד טענות התובע בדבר התלונה הכוזבת טוענת היא כי התובע הכה אותה באמצעות המגנומטר שהחזיק בידו, בראשה ובאוזנה ופגע בה עם הברך שלו, כל זאת לעיני העוברים והשבים וכאשר היא רכונה על הרצפה וידיה פשוטות לפנים. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע נהג כלפיה באלימות וגסות, צעק עליה ודחף אותה לאחור, כאשר עקב הפגיעה, היא פנתה לרופא אשר אבחן אצלה שטף דם במצח, פגיעה באוזן ימין ורגישות למישוש בקרקפת משמאל.

לנתבעת הומלצו, עקב הפגיעות, 5 ימי מנוחה ומאוחר יותר הופנתה לרופאת עיניים שגם היא המליצה לה על מנוחה. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה מסמכים רפואיים שונים, המחזקים, לכאורה, את טענותיה בדבר הפגיעות שנגרמו לה עקב האירוע.

הנתבעת טענה כי תלונתה הוגשה ללא כל רצון נקמה וכי מדובר בתלונת אישה שהוכתה ע"י גבר זר ואלים, על לא עוול בכפה והיא ביקשה להדגיש כי סגירת תיק המשטרה הייתה מחמת חוסר ראיות ולא מחמת העדר אשמה, מה שמחזק את טענותיה בדבר התקיפה שהייתה.

הנתבעת טענה כי בכל מקרה, אינה קשורה לאיבוד מקום עבודתו של התובע וככל הנראה מעסיקיו החליטו מסיבותיהם שלהם להפסיק את עבודתו אצלם.

בדיון שמעתי את הצדדים וצפיתי בקלטת שצולמה במצלמות האבטחה של הסניף ותיעדה את האירוע. הקלטת נצפתה באולם ביהמ"ש ובנוכחות הצדדים במסך טלוויזיה גדול ולאחר הדיון ביהמ"ש צפה בה כמה וכמה פעמים על גבי מסך המחשב. בצפייה המאוחרת, מאחר והייתה ברזולוציה מתאימה יותר, ניתן היה להבחין בדברים שלא נראו במהלך הצפייה באולם. (בהקשר זה יצוין כי הצילום הוא במקטעים של 10 שניות ולא רציף, דבר המקשה במידה כזו או אחרת על הצפייה).

בצפייה המאוחרת ניתן היה להבחין בכך שהתובע דחף את הנתבעת לאחור בזמן שהייתה בתנועת כיפוף ונראה כי עקב כך היא נהדפה לעבר הרצפה וכי עברו מספר שניות טובות עד שהיא נעמדה על רגליה. כן ניתן היה להבחין בכך שלאחר שהנתבעת עמדה, היא פנתה לתובע והיה דין ודברים ביניהם במהלכו התקרבה אליו, הסירה בידה את שערה מעל המצח והצביעה ככל הנראה על חבלה ו/או סימן במצח וביקשה להראות לו אותם.

במסגרת הליך זה, ומאחר ואין מדובר בתביעה המוגשת כנגד התובע בעניין אותה תקיפה, איני נזקקת לקביעה פוזיטיבית בדבר התקיפה הנטענת, ואולם מנגד די בסרטון שהוצג בצד התיעוד הרפואי שצירפה הנתבעת, כדי להוביל למסקנה שאין מדובר בתלונה שהוגשה מתוך זדון אם כי בתלונה שהנתבעת האמינה, בעת הגשתה, כי היא שיקפה את אשר התרחש. ויש לזכור כי עקב אותה תלונה ולאחר שהמשטרה, ככל הנראה, צפתה בקלטת החליטה להמשיך ולחקור את המקרה.

סעיף 15(8) לחוק איסור לשון רע, תשכ"ה - 1965, קובע הגנה לפיה: