איפראימוב נ' אשורוב אולגה

פסק דין

כללי

1. פסק דין זה ניתן בארבעה תיקים שאוחדו, אשר ראשיתם בהליכי הוצאה לפועל לביצוע שטרות, שפתחה התובעת כנגד הנתבעים. הרשות להתגונן ניתנה בהסכמה.

2.התובעת, גב' פאולינה אפראימוב, הלוותה לנתבעת 1, במספר הזדמנויות, סכומים שונים, במטבעות של שקלים, דולר ויורו.

הנתבעת 1, גב' אולגה אשורוב, תיקרא להלן: הלווה.

הנתבעת 2, גב' אובגיל שמאייב, היא בתה של הלווה (להלן: הבת). הבת מסרה לתובעת מספר שיקים שלה, לצורך הבטחת פירעונן של חלק מההלוואות, ואף חתמה כערבה על שני שטרות ביטחון שמשכה הלווה לזכות התובעת.

הנתבע 3, מר מרק אשורוב, הוא בנה של הלווה (להלן: הבן). הבן מסר לתובעת שיק אחד שלו, ע"ס 3,000 ₪, להבטחת פירעונה של הלוואה אשר נלקחה מהתובעת לצורך תיקון רכבו (להלן: ההלוואה עבור הבן).

3.בשל הריבוי היחסי של השטרות ואיחוד התיקים, ובשל אי בהירות בטענות הצדדים, הם התבקשו, בשלבי קדם המשפט, להגיש מסמכים מרוכזים עם פירוט ההלוואות, אשר לטענת כל אחד מהצדדים ניתנו, תוך ציון סכומיהן ומועדיהן, וכן פירוט סכומי הפירעון הנטענים.

על פי ההודעה מטעם התובעת, שהומצאה על ידי בא-כוחה ביום 25.5.08 (להלן: ההודעה מטעם התובעת), מדובר בחמש הלוואות, שאת כולן נתנה ללווה בשנת 2006: הראשונה בהן – ביום 1.3.06, והאחרונה (ההלוואה עבור הבן) – ביום 7.11.06. בהודעה מטעם התובעת פורטו אף הסכומים, אשר לטענתה פרעה לה הלווה, וכן מועדי הפירעון.

בעדותה בביהמ"ש (בעמ' 31 – 32 לפר') הצהירה התובעת כי היא מאשרת את המפורט בהודעה מטעם התובעת בדבר פרטי מתן ההלוואות ופרטי הסכומים שנפרעו.

על פי ההודעה מטעם התובעת, מסתכמים סכומי הקרן של ההלוואות בסך 46,010 ₪, וסכומי הפירעון – בסך 11,395 ₪. חישוב זה נערך לאחר המרה לשקלים של הלוואות שניתנו במטבע חוץ. על פי הפרטים שבהודעה מטעם התובעת, טוענת התובעת כי מגיעה לה יתרת חוב בסך

34,615 ₪ (קרן), בצירוף הריבית שמגיעה לה.

לעניין הריבית: אין מחלוקת כי הצדדים הסכימו על ריבית בשיעור של 10% לחודש, ואין גם מחלוקת כי הריבית שמגיעה לתובעת כפופה לשיעור המרבי המותר של הריבית, בהתאם לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג – 1993 (להלן: חוק הלוואות חוץ-בנקאיות).

[לא סוכמה בין הצדדים ריבית פיגורים כלשהי, ועל כן אין צורך להתייחס לעניין ההסדר לגבי ריבית הפיגורים בחוק הלוואות חוץ-בנקאיות, שאותו הזכירה ב"כ הנתבעים בסיכומיה].

4.ב"כ הנתבעים טוענת בסיכומיה כי סכום ההלוואות הסתכם בסך 38,872 ₪, היינו - בסכום פחות ב- 7,138 ₪ מזה שהתובעת טוענת לו. אולם כפי שיפורט להלן, אין מחלוקת כי הלווה חתמה על המסמכים שנערכו לגבי ההלוואות (על חלק מהם חתמה גם הבת), והסכומים שננקבו בהם אינם שנויים במחלוקת. ב"כ הנתבעים טוענת כי הפרש הסכום נובע בחלקו מהפרשי שער, לנוכח המחלוקת שיש בין הצדדים בדבר המועדים של מתן ההלוואות.

כפי שיפורט להלן, קיבלתי את גירסתה של התובעת לגבי מועדי מתן ההלוואות.

על כל פנים, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה על עניין הפירעון של סכומים על חשבון ההלוואות והריבית עליהן, ומחלוקת זו היא שעומדת בלב ההליך דנן.

טענת ההגנה של הלווה היא: "פרעתי". עיקרה של טענה זו הוא כי ההלוואות הראשונות ניתנו ללווה בשנת 2002, ואלה שאחריהן – בשנים 2004 – 2005. הלווה טוענת כי החל מחודש אוגוסט 2002 היא שילמה לתובעת, מידי חודש, 1,600 ₪ על חשבון הריבית של ההלוואות. הלווה טוענת כי במשך כשנתיים וחצי, עד סוף שנת 2004, היא שילמה לתובעת, באמצעות התשלומים החודשיים כאמור, סכום של כ- 48,000 ₪.

עוד טוענת הלווה כי החל מפברואר 2005 ועד נובמבר 2006 היא העלתה את סכום התשלום החודשי לתובעת לסכום של 2,200 ₪, שגם אותו שילמה לתובעת מידי חודש בחודשו, ובדרך זו שילמה, עד נובמבר 2006, סכום נוסף של כ- 48,000 ₪.

הלווה טוענת כי סך-כל הסכומים, שפרעה באמצעות התשלומים החודשיים כאמור, מגיע לכדי 107,900 ₪.