איצקוביץ נ' חן

פסק דין

1.לפני תביעתו של מר זאב איצקוביץ ("התובע") לחייב את מעסיקו לשעבר, מר דוד חן ("הנתבע"), בתשלום הפרשי שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית, חלף הודעה מוקדמת, ביטוח פנסיוני וקרן השתלמות.

2.הנתבע בעל עסק לייצור ולאספקה של ציוד לתחנות דלק. התובע הועסק אצל הנתבע, כמנהל מכירות ותפעול, מיום 4/8/11 ועד 15/3/12, תקופה של כ- 7 חודשים. התובע הועסק במשכורת חודשית, במתכונת של חמישה ימי עבודה בשבוע.

3.ביום 4/6/13 התקיימה ישיבת גישור, ומשזו לא צלחה, התקיים לפני דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם. לאחר שהתבררה התשתית העובדתית המוסכמת בין הצדדים, והוגדרו המחלוקות בהליך זה, ניתן צו גילוי ועיון במסמכים, והצדדים התבקשו להמציא לבית הדין מסמכים נוספים, כמפורט בהחלטתי מיום 4/6/13.

4.ביום 21/10/13 התקיים לפני דיון הוכחות במסגרתו העידו, מטעם התובע, התובע בעצמו, מר כפיר יוסף, שעבד עמו אצל הנתבע, ומר אלון מגן, שעבד עמו במקום העבודה הקודם. מטעם הנתבע, העיד הנתבע בעצמו. הנתבע ויתר על העדת העדה מטעמו, הגב' אליאנה מיה בוזגלו, משלא עלה בידה להתייצב לדיון.

טענות הצדדים

5.לגרסת התובע, הנתבע ניסה לשכנעו לעזוב את מקום העבודה הקודם בו עבד, בחברת זוקו שיווק והפצה בע"מ, והציע לו לעבור לעבוד אצלו, תוך הבטחה שישלם לו את אותם תנאי שכר שקיבל במקום העבודה הקודם. לפי הטענה, התובע התלבט מעל שנה, והחליט בסופו של יום לעבור לעבוד אצל הנתבע מתוך אמון מלא בנתבע, שהבטיח לשלם לו תנאי שכר ותנאים סוציאליים זהים לאלה ששולמו לו במקום העבודה הקודם.

6.לגרסת הנתבע, התובע הוא שביקש מהנתבע שיעסיקו, ובין הצדדים הוסכם על משכורת חודשית בסך 7,500 ש"ח, בתוספת רכב צמוד וטלפון סלולרי. נטען כי התובע זכאי היה לתנאים סוציאליים על פי הדין, והוכחשה הסכמה להשוות את תנאי השכר והתנאים הסוציאליים לאלה ששולמו לתובע אצל מעסיקו הקודם.

דיון והכרעה

7.אקדים ואומר, כי לאור התרשמותי מהצדדים בעת מתן עדותם, נאמנה עלי גרסת התובע, הנתמכת בחלקה בעדותו של הנתבע, ואני מעדיפה אותה על פני גרסתו של הנתבע. עדותו של התובע הותירה עליי רושם חיובי ומהימן. התובע מסר תשובות ענייניות, בעוד שהנתבע מסר גרסה מגמתית. לא זו בלבד שנמצאו סתירות בגרסת הנתבע, אלא שהתרשמתי שהנתבע ניסה להתחמק או להתחכם במתן תשובות לשאלות בא כוח התובע.

התביעה לשכר עבודה

8.התובע טען כי בין הצדדים הוסכם על משכורת חודשית בסך 8,000 ש"ח נטו, אולם הנתבע הפר הסכמה זו, ולכן עתר לחייב את הנתבע בתשלום הפרשי שכר עד לגובה המשכורת המוסכמת.

9.הנתבע טען מנגד, כי הצדדים הסכימו ביניהם על משכורת בסך 7,500 ש"ח נטו.

10.לא יכולה להיות מחלוקת, כי בין הצדדים לא נחתם הסכם עבודה. אף אין חולק כי הנתבע לא קיים את חובתו למסור לתובע הודעה בכתב על תנאי עבודתו. חלה חובה על מעסיק למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי העבודה, על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002.

משהפר הנתבע את החובה המוטלת עליו על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002, קמה חזקה ראייתית נגד הנתבע המעבירה אליו את הנטל להוכיח את מהותם של הרכיבים המופיעים בתלושי השכר. הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו כי המשכורת המוסכמת היא 7,500 ש"ח. ויודגש: אף לא תלוש אחד מתלושי השכר נוקב בסכום זה.

11.עיון בתלושי השכר שהמציא הנתבע מעלה, כי בחודשים הראשונים לעבודתו שולמה לתובע משכורת חודשית, תחילה בסך 8,000 ש"ח נטו לחודש, ובהמשך בסך 8,200 ש"ח לחודש (תלושי השכר לחודשים 8/11 עד 11/11). מחודש 10/11 ועד לסיום העבודה בחודש 3/12, מופיע בתלוש השכר רישום של תעריף שכר יומי בסך 363.65 ש"ח. בחודש 9/11 מופיע, מלבד רכיב "משכורת", תשלום עבור "מתנות". בחודש 10/11 מופיע רכיב "בונוס". בחודש 11/11 מופיע רכיב "עבודות חוץ". עינינו הרואות, הנתבע שינה את צורת תשלום השכר ממשכורת חודשית לשכר יומי, ובהמשך אף פיצל בין רכיב שכר עבודה לבין רכיב נוסף, שמדי חודש כונה בשֵם שונה.

12.הנתבע לא הסביר מדוע שונתה צורת תשלום השכר, ממשכורת חודשית לשכר יומי, ומדוע שולם רכיב מתנות, בונוס או עבודות חוץ. יתרה מזו, בחלק מחודשי העבודה, הגם שצוין בתלוש שכר יומי, נותר ה"שכר נטו" לתשלום בסכום גלובאלי של 8,000 ש"ח או 8,200 ש"ח, ומכאן שמדובר ברישום שלא עומד מאחוריו ולא כלום.

כאן המקום להוסיף, כי בחלק מהחודשים נוכו ממשכורתו של התובע סכומי כסף עבור טלפון ומפרעה. לא נעלמה מעיני טענת התובע כי לא ידוע לו עבור מה נוכתה מפרעה, ולא יכול להיות ספק שהנתבע לא הציג כל ראיה בעניין זה (ראו: עדות הנתבע בחקירה נגדית, פ: 18, ש: 22).

13.לסיכום, מאחר שאמינה עלי גרסת התובע, ובשים לב לך שבארבעת החודשים הראשונים לעבודה שולמה לתובע משכורת חודשית התואמת את גרסת התובע, הרי שמקובלת עלי טענתו שבין הצדדים הוסכם על משכורת חודשית בסך 8,000 ש"ח נטו. טענה זו לא נסתרה. מכאן שהתביעה לתשלום הפרשי שכר מתקבלת, באופן שהתובע זכאי להשלמת משכורתו החודשית עד לסכום של 8,000 ש"ח נטו לחודש.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הפרשי שכר, כמפורט להלן, וזאת בערכי נטו: