אישור פסק בוררות שניתן על-ידי מוסד הבוררות של בורסת היהלומים

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.11.07 (כבוד הנשיא א' גורן) בה.פ. 388/06 אשר דחה את בקשתו של המבקש לביטול פסק בוררות שניתן ביום 25.1.06 על ידי הערכאה השלישית של מוסד הבוררות של בורסת היהלומים הישראלית בע"מ (להלן בהתאמה - פסק הבוררות ומוסד הבוררות בבורסה).

העובדות

1.        המבקש היה המייסד והבעלים של החברה הרומנית M.C.R International Ltd. (להלן - החברה), שבשנת 1992 הקימה מפעל לליטוש יהלומים ברומניה (להלן - המלטשה).

2.        בין השנים 1993-1994 ניהלה החברה מגעים עם המשיבה, שותפות העוסקת בייצור, שיווק ומכירת יהלומים, במטרה להקים מיזם משותף של הרחבת שטח והיקף הפעילות של המלטשה.

           הגם שמגעים אלו לא הבשילו לכדי חוזה מחייב, סוכם באותו השלב כי החברה תבצע עבודות ליטוש כקבלן של המשיבה ואילו המשיבה מצידה תספק חומר גלם למלטשה. כן סוכם על מחירון עבודות הליטוש.

3.        בשנת 1996 התקשרו החברה והמשיבה, באמצעות חברה בבעלות המשיבה בשם Mando Asakim Ltd. (להלן - מנדו) במספר הסכמים, במסגרתם מכרה החברה למנדו מחצית מזכויות הבעלות במבנה של המלטשה ושכרו מידיה את חלקה במלטשה תמורת תשלום חודשי של 1,000 דולר ארה"ב.

4.        בחודש אוקטובר 1996 הודיעה המשיבה על הפסקת האספקה של חומר הגלם לחברה וכתוצאה מכך נקלעה החברה לקשיים כלכליים, עד שבשנת 1998 עמדה בפני סגירת המלטשה. המבקש מכר את מניותיו בחברה לחברה שוויצרית ולבקשתה של הרוכשת, נותר לנהל את המלטשה תקופה נוספת.

5.        בשלהי שנת 1999 שוחח המבקש עם מולדבסקי, שותף במשיבה. במסגרת אותה שיחה התעניין מולדבסקי ברווחי המלטשה ודרש מהמבקש כי ישלם למנדו דמי שכירות בסך 12,000 דולר ארה"ב לחודש, אולם המבקש התנגד לדרישה זו.

6.        בחודש אוקטובר 1999 זימנה המשיבה את המבקש לבוררות בפני המוסד לבוררות בבורסה. המבקש התנגד לזימון בטענה שחילוקי הדעות בין הצדדים מתייחסים לנכס ברומניה שאין לו כל קשר לבורסה ולפיכך על המשיבה להפנות את תביעתה לבית המשפט. בחודש ינואר 2001 חזרה המשיבה וזימנה את המבקש לבוררות במוסד לבוררות בבורסה, בטענה כי מטרת הבוררות הינה לבצע התחשבנות בקשר לשותפות לייצור יהלומים. המבקש נאלץ להסכים לבוררות, מאחר שעל פי טענתו נמסר לו מהמחלקה המשפטית של הבורסה כי אם לא יעשה כן יישלל ממנו היתר הכניסה למתחם הבורסה.

7.        ביום 13.3.01 התקיימה ישיבת הבוררות הראשונה בפני הערכאה הראשונה של המוסד לבוררות בבורסה, במהלכה חתמו הצדדים על הסכם בוררות. בפתח הישיבה הבהיר המבקש כי הוא מסכים לנהל בוררות אך ורק ביחס לטענות המשיבה לגבי שותפותם בייצור יהלומים, והבוררים אישרו כי לא יעסקו בעניינים שאינם קשורים לעסקי יהלומים בציינם לפרוטוקול: "אם זה יהיה עניין של רכוש לא נעסוק בזה, כל מה שלא שייך לעסקי יהלומים אנחנו לא דנים".

           בתום הליך הבוררות בפני ערכאה זו ניתן פסק בוררות, לפיו חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 75,600 דולר ארה"ב וכן 1,400 דולר ארה"ב בגין כל חודש נוסף בו יעשה שימוש או יפיק הנאה כלשהי מן המלטשה.

8.        שני הצדדים ערערו על פסק הבוררות בפני הערכאה השנייה של המוסד לבוררות בבורסה. ביום 14.7.04 ניתן פסק בוררות במסגרתו נקבע כי על המבקש לשלם למשיבה סך של 134,000 דולר ארה"ב וכן סך נוסף של 1,400 דולר ארה"ב בגין כל חודש נוסף בו יעשה שימוש במלטשה, כפי שנקבע בערכאה הראשונה.

9.        בזאת לא תמו הליכי הבוררות. הסכסוך בין הצדדים הגיע לדיון בפני חמישה בוררים בערכאה השלישית של המוסד לבוררות בבורסה, אשר נתנה פסק בוררות ביום 25.1.06 (להלן - פסק הבוררות), במסגרתו קבעה כי על המבקש לשלם למשיבה סך של 157,800 דולר ארה"ב וכן 1,400 דולר ארה"ב בגין כל חודש נוסף בו יעשה שימוש במלטשה. בנוסף, נקבע בפסק הבוררות כי על המבקש להמציא למשיבה את מסמכי הרישום של החברה, מסמכי מכירת מניותיו בחברה ומסמכים אודות החברה הרוכשת וזהות בעלי מניותיה.

בקשת הביטול בבית המשפט קמא

10.      לאחר שקיבל את פסק הבוררות לידיו, הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק הבוררות (להלן - בקשת הביטול). במסגרת בקשת הביטול טען המבקש, בתמצית, כדלקמן:

(א)     כי הסכים ליתן לבוררים סמכות לדון בטענות המשיבה בדבר קיומה של שותפות בייצור יהלומים והתריע מפורשות כי הוא מתנגד לבוררות שתעסוק בענייני שכירות ונדל"ן. לטענתו, הואיל והבוררים דנו והכריעו בסופו של דבר בשאלת דמי השימוש שעליו לשלם למשיבה בגין השימוש במלטשה, הרי שהם חרגו מן הסמכות שהוקנתה להם בהסכם הבוררות. בנוסף, טען המבקש כי הסעד של גילוי מסמכים אותו העניקו הבוררים למשיבה לא נכלל בכתב התביעה. לפיכך, טען המבקש כי מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות);

(ב)     כי לא היה הסכם בוררות בר תוקף בין הצדדים, ולפיכך מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(1) לחוק הבוררות;

(ג)      כי המוסד לבוררות בבורסה לא הכריע בעניינים שנכללו ב"כתב התביעה" שהגישה המשיבה ולפיכך מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות;

(ד)     כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו או להביא את ראיותיו בעניין השימוש במלטשה, שהוכרע בסופו של דבר, הואיל ועניין זה כלל לא היה חלק ממסכת הבוררות, כי החברה שהיא צד חיוני לא השתתפה בהליכי הבוררות וכי אחד הבוררים הוחלף בעיצומה של הבוררות, נסיבות המקימות את עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות.