1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 3.12.07 בת.א. 1028/08 ו-1040/07 שניתן על ידי כבוד השופטת ו' מרוז, אשר קבע כי התחשיב שנערך על ידי רו"ח חגית שטיינר ביום 4.2.07 (להלן - התחשיב) הינו חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות שניתן על ידי הבורר שלום ברנר ביום 10.8.06 (להלן - פסק הבוררות) ולפיכך אישר את פסק הבוררות יחד עם התחשיב, כפי שביקשה המשיבה, ש.א.ב. חברה להשקעות ופיתוח בע"מ (להלן - שאב).
2. יצויין כי המבקשת, שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (להלן - שופ) ושאב עתרו שתיהן לאישור פסק הבוררות, אולם המבקשת טענה כי התחשיב אינו חלק מפסק הבוררות ולפיכך יש לאשר את פסק הבוררות בלעדיו ואילו המשיבה טענה כי התחשיב הינו חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות ולפיכך יש לאשרם יחד.
השתלשלות האירועים
3. ביום 27.2.94 הגישה שאב תביעה כספית כנגד שופ לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בקשר לבניינים שאותם בנתה שאב עבור שופ לפי מכרזים בהם זכתה. ביום 10.1.00, כשש שנים לאחר מכן, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הסכסוך יועבר להכרעתו של בורר ובינואר 2003, כשלוש שנים לאחר מכן, מונה השופט בדימוס שלום ברנר לשמש כבורר בין הצדדים (להלן - הבורר).
4. ביום 13.8.06, למעלה מארבע עשרה שנים לאחר הגשת התביעה על ידי שאב, ניתן פסק הבוררות במסגרתו סקר הבורר את טענות הצדדים, בחן אותן אחת לאחת והגיע לכלל מסקנה כי על שופ לשלם לשאב סכומים מסויימים לפי מתווה שקבע, בניכוי פיצויים מוסכמים שעל שאב לשלם לשופ. מכיון שמדובר בתחשיב ארוך ומורכב, שלכל אחד מרכיביו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית במועדים שונים, קבע הבורר בסעיף 180 לפסק הבוררות כי התחשיב ייערך על ידי חשבונאי שזהותו תקבע בהסכמה על ידי הצדדים ובהעדר הסכמה - על ידי הבורר.
5. לאחר שקיבלו לידיהם את פסק הבוררות, ניהלו הצדדים משא ומתן לחישוב הסכום הפסוק ומאחר שלא הגיעו לכלל הסכמה ביחס לסכום האמור ואף ביחס לזהותו של החשבונאי, פנה ב"כ שאב לבורר בבקשה למינוי חשבונאי לצורך קביעת הסכום. יצויין כי הצדדים ביקשו לקיים פגישה משותפת אצל הבורר לצורך ליבון המחלוקות ביניהם, אולם בקשתם נדחתה הואיל והבורר קבע כי עם חתימת הפסק הסתיים תפקידו, למעט בנוגע למינוי החשבונאי.
לפיכך, ביום 25.12.06 מינה הבורר את רו"ח שגית שטיינר לעריכת התחשיב על פי פסק הבוררות (להלן - החשבונאית) וכן קבע כי הצדדים רשאים, בהסכמה, להגיש עותק מחישובי הסכומים שאותם ערכו או, לחילופין, פירוט סכומים המוסכמים על שניהם.
6. ביום 2.1.07 הודיע ב"כ שופ לחשבונאית כי הוא מתנגד למינויה וטען כי היא אינה מוסמכת להכריע בשאלות השנויות במחלוקת, הואיל ומדובר בשאלות משפטיות הכרוכות בפירושו או בהשלמתו של פסק הבוררות. החשבונאית פנתה לצדדים בבקשה לקבל מסמכים השונים המאוזכרים בפסק הבוררות וב"כ שופ התנגד גם לבקשה זו.
אף על פי כן, השלימה החשבונאית את עריכת התחשיב כמצוות הבורר וביום 4.2.07 נקבע כי על שופ לשלם לשאב סך של כ-6.86 מיליון ש"ח נכון למועד מתן פסק הבוררות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.
7. ביום 5.2.07, יום אחד בלבד לאחר שקיבלה לידיה את התחשיב, הגישה שופ לבית המשפט קמא בקשה לאישור פסק הבוררות, מבלי שצירפה אליה את התחשיב (ת.א. 1028/07). ביום 21.2.07 הגישה שאב בקשה לאישור פסק הבוררות, אליה צירפה את התחשיב כחלק בלתי נפרד מפסק הבוררות.
8. במסגרת בקשת האישור מטעמה, טענה שופ כי הבורר סיים את תפקידו עם מתן פסק הבוררות וכי החשבונאית לא הייתה רשאית להוסיף עליו; כי הבורר לא היה מוסמך להעביר את סמכויותיו לחשבונאית; כי הבורר לא קבע דרך נאותה לבירור חילוקי דעות בנוגע לתחשיב וכי החשבונאית לא הוסמכה על ידי הצדדים לשמש כבוררת בעניינם ולפיכך חרגה מסמכותה כאשר החליטה לא רק בנושאים חישוביים, אלא גם בנושאים הנוגעים לפרשנותו של פסק הבוררות.
9. מנגד, טענה שאב, כי התחשיב מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות ויש לראות בפסק הבוררות ובתחשיב מקשה אחת; כי התחשיב נערך בהתאם למתווה שקבע הבורר בפסק הבוררות ולפיכך מדובר בחישוב אריתמטי בלבד; כי שופ לא הגישה התנגדות לאישורו של פסק הבוררות או בקשה לביטולו וכלל לא ציינה מדוע היא מתנגדת לתחשיב וכי שופ הייתה זו שהציעה כי ימונה חשבונאי לצורך ביצוע התחשיב ולפיכך היא אינה יכולה להתנער מהתחשיב כעת.
10. לאחר הגשת שתי הבקשות, וחרף התנגדותה של שופ, הפנה בית המשפט קמא ביום 26.6.07 שתי "שאלות הבהרה" לבורר, במסגרתן ביקש את תשובותיו לשאלות אלה: האם התחשיב שאותו ערכה החשבונאית מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות? והאם התחשיב שאותו ערכה החשבונאית מתיישב עם העקרונות שהותוו בפסק הבוררות?
הבורר השיב בחיוב לשתי השאלות וציין כי התחשיב שערכה החשבונאית מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות וכי הוא מתיישב עם המתווה אותו הניח בפסק הבוררות.
בא כוחה של שופ טען כי בהפנותו שאלות הבהרה לבורר חרג בית המשפט קמא מסמכותו ולפיכך אין לייחס משקל כלשהו לתשובות הבורר. מאידך, טען בא כוחה של שאב כי לבית המשפט סמכות טבועה להפנות שאלות הבהרה לבורר וכן כי בית המשפט קמא מוסמך להפנות שאלות כאמור מכוח סמכותו בסעיף 26(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות), המאפשר לו להשלים את פסק הבוררות, לתקנו או להחזירו לבורר.
פסק הדין בבית המשפט קמא
11. לאחר ששמע את טענות הצדדים, קבע בית המשפט קמא כי בקשתה של שופ לאישור פסק הבוררות ללא התחשיב תשאיר את ה"חוב הפסוק" אותו היא חויבה לשלם לשאב בבחינת נעלם. עוד קבע בית המשפט קמא כי תוכנו של פסק הבוררות מדבר בעד עצמו וממנו עולה כי כוונת הבורר הייתה כי התחשיב יהווה חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות, כפי שאף אושר בתשובות הבורר לשאלות ההבהרה שהופנו אליו "למען הזהירות בלבד".
12. בית המשפט קמא ציין כי מיטיב היה הבורר לעשות אילו היה מאשר את התחשיב טרם סיום הליך הבוררות, אולם אין במחדלו זה כדי לאיין את פסק הבוררות, בפרט נוכח סמכותו לתקן את הפגם על דרך השלמת הפסק באמצעות התחשיב, לפי סעיף 26 לחוק הבוררות. כן נקבע כי שופ לא הצביעה על ליקויים שנפלו בתחשיב וממילא היא הייתה זו שהמליצה לבורר לנהוג בדרך זו, ולפיכך מנועה היא מלהעלות טענות שמקומן היה במסגרת בקשה לביטול פסק הבוררות, בקשה שכזכור לא הוגשה על ידה.